פרשת שמות - לזכור את ירושלים


 

הבעש"ט על פרשת שמות
תורת הלוחות הראשונים
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
בית הבעל שם טוב
 


סגולה לעורר את הלב – לזכור את ירושלים
"מִזְמוֹר לְאָסָף: אֶלֹהִי"ם בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ, טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ, שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים, נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם, בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ. שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קוֹבֵר {תהלים עט א-ג}. שבמקום קדושתך וצמצום מידותיך שבכל התענוגים הגשמיים וכסף וזהב - הוא הכל נחלתו יתברך שמו כי שם צמצום מידותיו. ובפרט בדברי התפילה ואותיות התורה. אשר כוונתו היה שעל ידי זה יתעלו ישראל ויתוקנו. ואדרבה: שם בְּנַחֲלָתֶךָ האמור - בָּאוּ גוֹיִם שהן הקליפות ויצר הרע, וטִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שהן אותיות ודיבורי תורה ותפילה, שבעבור שבאו לשם הקליפות - מפיל האדם את עצמו ואת אותן הדברים עוד יותר למטה כביכול, וזהו טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים. כל זה גרם להם בעבור ששָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם. כי נודע שהלב הוא בחינת ירושלים, שהוא באמצע העולם. ונודע שהתפילה נקרא שפיכה, כמו שנאמר {תהלים קב א}: תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יהו"ה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ, ונקרא שפיכת הנפש. כמו שנאמר {שמואל א א}: וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר: לֹא אֲדֹנִי! אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי - וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי יהו"ה. וזהו: שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם, שהוא כינוי לתפילה. סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָים, פירוש: סביב הלב. היינו שאין דיבורי תפילתו יוצאין מן הלב, כי לבו בל עמו ורק דיבורו הוא סביב הלב ולא מתוך הלב. וזהו סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קוֹבֵר, פירוש: שאין קובר וחופר את הדיבור לבחינת ירושלים שהוא הלב, רק מן השפה לחוץ, אחד בפה ואחד בלב ר"ל. כי הלב הוא ירושלים":

 

מהי גלות וגאולת מצרים שבנפש
"עניין גלות מצרים וגאולת מצרים: כמו שהיה בדרך כללות אומה הישראלית - כך יש בפרטות אדם אחד. כפירוש הפסוק {תהלים סט יט}: קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ, לְמַעַן אֹיְבַי פְּדֵנִי. כי קודם שיתפלל על גאולה כללית - צריך להתפלל על גאולה פרטית לנפשו":

 

שני מיני גלות
"שני מיני גלות: אחד - גלות הגשמי מן האומות. השני - גלות היצר הרע הרוחני. שהנשמה בגלות אצל היצר הרע {תהלים סט יט}: קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי – גְאָלָהּ, לְמַעַן אֹיְבַי – פְּדֵנִי. וזה נמשך מזה, שהיהודי ניטרד משניהם":

 


ייחוד להכיר נשמתו על ידי ראשי תיבות של אותיות שמו
שמות ג ד
"וַיַּרְא יהו"ה כִּי סָר לִרְאוֹת, וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִי"ם מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר: משֶׁה משֶׁה! וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי! עד שאמר לו ה' יתברך: משֶׁה משֶׁה! לא ידע מי הוא. אז אמר: הִנֵּנִי! דהיינו: אני הוא. והעניין: כי משֶׁ"ה, שמו כולל כל העולמות. ולכך שמו הוקשה לו. והעניין: כמו שהשכינה כוללת כל העולמות דומם צומח חי ומדבר וכל הנבראים טובים ורעים, כך אות מ מן משֶׁה הרומז למלכות - כולל כל ענייני העולם הזה וכל הנפשות גם כן, ואות ש מן משֶׁה - כולל כל הרוחות, ואות ה מן משֶׁה – הנשמות. ולכך שמו הוקשה לו. ודרשו חכמינו ז"ל בשמו של משה רבינו בעבודת המשכן {זוהר תרומה רעייא מהימנא קנז ע"ב }: מ"נורה ש"קלים ה"חודש - ראשי תיבות: משֶׁה. אבל באמת שמו עצמו הוקשה לו, איך כולל כל כך דברים הרבה וכן הפכים בנושא אחד? והוא הייחוד, וכן שמו משֶׁה - גם כן כולל הכל ועל כן נעשה הייחוד על ידו. ומכאן למדים כי בראשי תיבות של שם האדם – כלולים כל כוחותיו ונשמתו שלו, עד כי בגילוי שמו יוכל להכיר נשמתו ולומר: הִנֵּנִי":

 

כל התורה אמונה שהוא קשר הנשמה
שמות ג ו
"וַיֹּאמֶר: אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב! וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִי"ם. ובמדרש {רבתי ריש פרשה ג}: הדא הוא דכתיב {משלי י"ד טו}: פֶּתִי - יַאֲמִין לְכָל דָּבָר, וְעָרוּם - יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ. אחרי כל השגות שהשגתי למעלה בשורשי התורה והמצוות ואחר כל התענוג מהשגותיי - אני מניח את כל ההשגות ומחזיק אני באמונה פשוטה. איך בין א נער און גלייב! מבקש אני להיות פֶּתִי תמים בעולם ולא וְעָרוּם פיקח! ואם כתוב שפֶּתִי - יַאֲמִין לְכָל דָּבָר, גם מה שלא צריך, הלא כתוב {תהלים קטז ו}: שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהֹוָ"ה, דַּלֹּתִי - וְלִי יְהוֹשִׁיעַ":

 

סגולה וייחוד לבטל שבע קליפות עמי כנען
שמות ג ח
"וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם. וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, אֶל מְקוֹם: [א] הַכְּנַעֲנִי, [ב] וְהַחִתִּי, [ג] וְהָאֱמֹרִי, [ד] וְהַפְּרִזִּי, [ה] וְהַחִוִּי, [ו] וְהַיְבוּסִי, והגרגשי היא קליפה נכנעת וברח לאפריקי. כל הזיי"ן אומות שבארץ ישראל - הם נגד זיי"ן מדות הרעות שבנפש, זה לעומת זה. למשל: הַכְּנַעֲנִי נגד החסד, וְהַחִתִּי כנגד פחד יצחק, וְהָאֱמֹרִי כנגד התפארת, וְהַפְּרִזִּי כנגד הנצח, וְהַחִוִּי כנגד ההוד, וְהַיְבוּסִי כנגד היסוד, והגרגשי כנגד המלכות. ועם ישראל בכניסתו לארץ כנען נצטוה להכניע ולכבוש את מידת אהבת חסד ראשונה ורק אחר כך שאר המידות בנפש ובעולם, ועל כן נקראה ארץ ישראל בתחילה ארץ כנען":

 


סגולה לבטל תאווה
"אם מתאווה אדם לאיזה עבירה - יאמר הפסוקים של העבירה ההיא בטעמים ובנקודות, בדחילו ורחימו, ואז תלך ממנו התאווה ההיא. ואם מתאוה לאיזה מידה רעה ח"ו - אזי יאמר השישה עמים: הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי! בכל כוחו, בדחילו ורחימו, ותסתלק ממנו":

 

סגולה להמשיך השגחת השי"ת על עצמו – ע"י שקורא בשם ה'
שמות ג טו
"וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִי"ם אֶל משֶׁה: כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! יהו"ה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם! זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר. מה שאנו אומרים יהו"ה שִׁמְךָ לְעוֹלָם, יהו"ה זִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר {תהלים קלה יג} – הכוונה היא שאפילו שם הוי"ה הנקרא בספרים שם העצם המורה שמהווה כל הוויות, עם כל זה גדלותו ובהירותו מרומם ומתנשא למעלה ראש אפילו משם העצם. כי מי הוא הנותן חיות בדל'ת אותיות אלו? הלא הכל הוא מאתו יתברך שמו! וכמו דאיתא בפתיחת אליהו בריש התיקונים {תיקוני זהר יז ע"ב}: וְאַנְתְּ הוּא שְׁלִימוּ דְּכֻלְּהוּ. וְכַד אַנְתְּ תִּסְתַּלָּק מִנְּהוֹן - אִשְׁתְּאָרוּ כֻּלְּהוּ שְׁמָהָן כְּגוּפָא בְלָא נִשְׁמָתָא. וזהו: יהו"ה שִׁמְךָ לְעוֹלָם, רצונו לומר: אפילו מה שאנו קורין ותופסין לקרות בשם העצם הוי"ה ברוך הוא - אינו אלא לְעוֹלָם. היינו: שיהיו בני אדם יכולין לקרותך בשם, להמשיך השגחתך עליהם ע"י שם זה. כי באמת הוא יתברך גבוה מכל השמות":

 

סגולה לנקום ברשע – ע"י שמוחל לו
שמות ד יט
"וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶל משֶׁה בְּמִדְיָן: לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ. פירוש הכתוב {משלי יז כו}: גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק - לֹא טוֹב, לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל יֹשֶׁר. כי הרשע השונא לצדיק ומריע לו, אי אפשר שה' יתברך ינקום מהרשע כל עוד שהצדיק אינו מוחל לו. רק כשהצדיק מוחל לו ואינו חפץ בנקמת הרשע - אז נוקם ה' יתברך מהרשע. וזהו: גַּם עֲנוֹשׁ. רצונו לומר: אימתי הוא העונש להרשע? כאשר לַצַּדִּיק - לֹא טוֹב, כשאינו טוב בעיני הצדיק שינקום ה' יתברך מהרשע - אז הוא הנקמה. כי הקב"ה מוחל על כבודו אך אינו מוחל על כבוד יראיו, ואפילו הם מוחלים – הקב"ה נפרע מהם, ודרך זה הם עושים תשובה ומכפר על עוונותיהם":

 

 

סגולה לקרב ימות המשיח ולשבר הקליפות
"עניין גלות מצרים היה שחסר מהם הדעת שידעו להכריע שיש בורא אחד, הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵֹה בְרֵאשִׁית, עד שבא משה, ועל ידי הנסים שעשה נתפרסם בעולם שיש בורא אחד המחדש תמיד. אמנם בחינת דעת זה שנתגלה ביציאת מצרים היה דעת דנוקבא, אך דעת דדכורא יתגלה לעתיד בימות המשיח. והיינו: וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָ"י לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ, וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ - וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ {ישעיה ל כ}, שיראו אותיות התורה והתפילה שלומדים ומתפללים לנגד עיניהם, שהם עולמות מצוחצחות. וזהו שאמרו חז"ל {אבות פרק ב א}: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמָּךְ, [א] עַיִן רוֹאָה, [ב] וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, [ג] וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין. וזהו שאמר בעל הגדה {ברכות יב ע"ב}: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר {דברים טז}: לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יְמֵי חַיֶּיךָ - הַיָּמִים, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ - הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יְמֵי חַיֶּיךָ - הָעוֹלָם הַזֶּה, כֹּל - לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. רוצה לומר: שיוכל לפרסם חידוש העולמות שנקרא יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת שאין אורות ועולמות עליונים נראים, כי חשך הקליפות הנקרא לֵּילוֹת גורם זה שאי אפשר שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם שהוא פרסום חידוש העולמות, עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר {דברים טז}: לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. כי סגולת הדרשה [של החכם] - לשבר הקליפות, ואז היה יכול להראות פרסום יציאת מצרים. מה שאי אפשר להראות כי אם לעתיד שאז יהיה נראה עין בעין. וזהו שאמרו חכמים כי תכלית זה יהיה לימות המשיח":

 

קטרוג בתפילת יום הכיפורים
"פעם אחת ערב יום הכיפור שנת תק"י בזמן קטרוג השבתאים ימ"ש, ראה הבעל שם טוב קטרוג גדול על ישראל שתסתלק מהם תורה שבעל פה ר"ל, והיה מתעצב מאוד כל יום ערב יום הכיפור. ולעת ערב כשבאו כל העיר לברכם, ברך אחד או שניים, ואמר: אין יכולתי מחמת צער. ולא בירך אותם עוד. והלך לבית הכנסת ואמר לפניהם דברי כיבושין, ונפל לארון הקודש וצעק ואמר: ווי, כי רוצים ליקח התורה מידינו, איך נוכל להתקיים בין האומות אפילו חצי יום?! ורגז מאוד על הרבנים, ואמר כי בשבילם הוא, שבודים שקר מליבם בהקדמות שקרים. ואמר כי עמדו למשפט כל התנאים ואמוראים למעלה.
ואחר כך הלך לבית המדרש ואמר עוד דברי כיבושין, והתפללו כל נדרי. ואמר אחר כל נדרי כי הקטרוג הולך ומתחזק. והיה ממהר על ידי זה את הבעלי תפילות במשך כל יום הכיפורים, כדי שיוכל לעמוד לתפילת נעילה בעוד היום גדול, כי הוא בעצמו היה מתפלל תמיד תפילת נעילה. 


וקודם נעילה התחיל לומר דברי כיבושין, ובכה. והיה מניח ראשו לאחוריו על התיבה וגנח וצעק. ואחר כך התחיל להתפלל שמונה עשרה בחשאי, ואחר התחיל השמונה עשרה של קול רם. ומנהגו היה תמיד בימים נוראים שלא היה משגיח להסתכל במחזור בעת תפילתו, כי הרב רבי יעקיל ממז'בוז' היה אומר במחזור הפיוט לפניו, והוא עונה אחריו. וכשהגיע לתיבת פתח לנו שער או לתיבת שערי שמיים פתח, וכששורר רבי יעקיל פעם ושתיים ושמע שהבעש"ט אינו עונה אחריו – נשתתק. והתחיל הבעש"ט לעשות תנועות נוראות, כששחה לאחוריו עד שבא ראשו סמוך לברכיו מאחוריו. וייראו העולם שלא יפול לארץ, והיו רוצים לאחוז ולסעוד אותו, והיו יראים מלעשות כן. והודיעו לתלמידו המובהק ואיש אמונו רבי זאב קיצעס ז"ל, ובא והביט בפניו, ורמז שלא יגעו בו. והיו עיניו בולטות ובקולו היה עושה תנועות כשור שחוט. והיה כך לערך שתי שעות. ופתאום נתעורר ונתיישר על עומדו והתפלל במהירות גדולה וגמר התפילה.
ובמוצאי יום הכיפורים באו כולם להקביל פניו, כי כן היה המנהג תמיד. ושאלו אותו על הקטרוג מה עלתה. וסיפר להם: כי בעמדי בתפילת נעילה יכולתי להתפלל, והלכתי מעולם לעולם בלי שום עיכוב כל שמונה עשרה שבחשאי, ובשמונה עשרה של קול רם הלכתי גם כן, עד שבאתי אל היכל אחד, והיה לי עוד שער אחד להיכנס שאבוא לפני ה' יתברך ברוך הוא. ובאותו היכל מצאתי תפילות של חמישים שנה שלא היה להם עליה, ועכשיו מפני שהתפללנו בזה יום הכיפורים בכוונה - עלו כל התפילות, והיה כל תפילה מאירה כשחר נכון.
ואמרתי לאותן התפילות: למה לא עליתם קודם?
ואמרו: כן נצטווינו להמתין על רום מעלתו שתוליך אותנו.
ואמרתי להם: בואו עמי!
והשער היה פתוח.
ואמר הבעש"ט בספרו לאנשי עירו כי זה השער היה גדול ככל העולם. וכאשר התחלנו לילך עם התפילות, בא מלאך אחד וסגר הדלת ותלה מסגר ומנעול אחד על השער.
וסיפר להם, כי המסגר והמנעול היה גדול כמלוא מז'יבוז'. התחלתי לסבב המסגר לפתוח אותו, ולא יכולתי.
ורצתי לרבי הידוע הנביא אחיהו השילוני וביקשתי ממנו ואמרתי: ישראל נתונים בצרה גדולה כזו, ועכשיו אין מניחים אותי להיכנס! כי בעת אחר לא הייתי דוחק את עצמי להיכנס.
ואמר הרב שלי: אני אלך עמך, ואם יהיה אפשר לפתוח לך - אפתח.
וכשבא וסיבב את המסגר ולא יכול גם כן לפתוח, אז אמר אלי: מה אוכל לעשות לך? והתחלתי להתמרמר לפני רבי: איך עזבתני בעת צרה כזו!
והשיב: איני יודע מה לעשות לך! אבל אני ואתה נלך להיכלא דמשיחא, אולי יהיה ישועה משם.
והלכתי ברעש גדול להיכלא דמשיחא.


וכשראה אותי משיח צדקנו מרחוק אמר אלי: לא תצעק! ונתן לי שני אותיות. ובאתי לשער, ותהילה לא"ל שפתחתי המסגר, ופתחתי השער, והולכתי כל התפילות פנימה. ומחמת אותה שמחה גדולה שנתעלו כל התפילות - נשתתק פי הקטגור ולא הוצרכתי לטעון כלום, ובטלה הגזירה ולא נשאר כי אם הרשימה מהגזירה":

 

כת שבתאי צבי שר"י
"ומאותו הרשימה הנ"ל היה רעש גדול בעולם כעשר שנים מאוחר יותר. כי כמה אנשים מכת השבתאי צבי ימ"ש יעקב פראנק ימ"ש ותלמידיו שלחו ספריהם למדינת וואלחיא, להכריז בפני האצולה הפולנית שהם היהודים האמתיים המאמינים באלילם ימ"ש ושר"י ולא קהילות ישראל דהיום ר"ל. וזה הקטרוג היה מן הכת שבתי צבי ימח שמו שנשתיירה בכל אירופא ויעקב פראנק ימ"ש מנהיגם ומאות משפחות עמו. והם הלשינו נגד תורה שבע"פ הקדושה תלמוד בבלי וירושלמי ועל מקומות שם חז"ל מזלזלים בנצרות. ועל ידם הוסת ושרף בישוף אחד של עיר קאמיניץ שתי גמרות מש"ס ר"ל. והרב דקהילתנו אמר כי לקח מהמוכסן דכפר שלו ש"ס בחזקה ושילם לו עבור הש"ס והניחם על האש, ובעוונותינו הרבים נשרף כולו. ותהילה לאל תיכף שעמד הבישוף לפני האש - ניזוק, והוליכו אותו לעיר קאמיניץ, ולא הביאו אותו בחיים, ומת בדרך אותו הרשע ימ"ש.
ואחר כך היה ויכוח לפני הבישוף דקהילת קודש לבוב, אבל נפל פחד התורה עליו ולא הרשיע. והכת הרשעה הנ"ל כולם השתמדו לנצרות, כי עשו להם חרפה וביזיון גדול, שהבעש"ט ניצח אותם בויכוח הפומבי בפני הבישוף וכל בני האצולה הפולנית, ולאחר שנצחם גילחו להם פאה אחת וחצי זקן, שיכירו שהוא לא יהודי ולא נכרי, ומחמת בושה נשתמדו כולם.

אבל פעם אחת היה הרב החסיד מורנו מנחם נחום מטשרנוביל בעירנו, וסיפר מעשה זה לפני העם, ואני באתי באמצע הסיפור ושמעתי ממנו קצת שינוי וגם דבר חדש, שאמר משיח לבעל שם טוב: איני יודע אם תוכל לפתוח, ואם תפתח יהיה בודאי ישועה לישראל.
עוד אמר, שזה השער היה של היכל קן ציפור אשר מעולם לא נכנס בו כי אם משיח, כאמור בזוהר הקדוש. ואמר, ששמע קול אלוהים ואמר לו: מה אעשה עמך שאני מוכרח לעשות רצונך.

ומכוח אותן שנשתמדו שמעתי מהרב דקהילתנו, שאמר הבעל שם טוב שהשכינה מיללת ואומרת: כל זמן שהאיבר מחובר לגוף - יש תקווה שיהיה לו איזה רפואה, וכשחותכין האיבר - אין לו תקנה עולמית. כי כל אחד מישראל הוא איבר מהשכינה":
 

פרשת השבוע

  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next

הרשמת חברים

כ"ב אותיות