פרשת צו

 

 

בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
תורת הלוחות הראשונים
הבעל שם טוב על פרשת צו
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
בית הבעל שם טוב


סגולה לתת מוחין בדברי תורה שלומד


"זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב {ויקרא ז לז}: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה - כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה וּמִנְחָה חַטָּאת וְאָשָׁם. כשאדם מחדש איזה דבר חכמה בתורה - הוא נותן מוחין באותן הדיבורים. מפני שהיו המוחין בתחילה בהעלם מלובשים באותן הדיבורים, ועכשיו - הוא מפשיט אותם מהלבוש ומתגלים ומתגדלים. וזהו קישוטי כלה. וכן כשהוא מדבר דברי תורה בדחילו ורחימו - הוא נותן מוחין באלו הדיבורים, ולכן: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה - כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה. מפני שכאשר הוא מתדבק באותן הדיבורים ביראה ובאהבה - אז הוא נותן חיות חדש באלו הדיבורים. ואף על פי שנתקלקלו מחמת חטאים - אף על פי כן הם לבושין דמלכא. אבל כשהיה בית המקדש קיים והיה מקריב קרבן עולה - היה נותן כח אף בעולם המעשה":

סגולה להמשיך טובות לעולם ע"י דברי תורה


ויקרא ז יב
"אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה - חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן. לפעמים יכול להמשיך טובות על ידי הדיבורים שהוא מדבר. למשל: אם הוא בשביה - ידבר מאותו עניין: אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: יוֹרְדֵי הַיָּם, וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת, וּמִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא, וּמִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְיָצָא וְגוֹ'. וּמִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְיָצָא, מְנָלָן? דִּכְתִיב: יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל, וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם, וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה', יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ" וְגוֹ' {ברכות נד ע"ב}. וכן כשחולה באיזה אבר - ידבר באותו עניין בספירות העליונים השייכים לאותו אבר":

 

 

הנס נעשה טבע
"עניין הנס הוא שמה שנתחדש הדבר בפעם ראשון על הטבע - נקרא נס, ואחר כך - נעשה זה טבע גם כן. וכמו ששמעתי בשם הרב הבית יוסף והשולחן ערוך הקדוש רבינו יוסף קארו זיע"א שטרח ויגע הרבה מאוד עד שמצא היתר לבסיס לדבר המותר ביחד עם דבר האסור בדיני שבת, ואחר כך שמע אותו פירוש מאחרים בבית המדרש גם כן ונצטער, והשיב לו האר"י זלה"ה שאתה פתחת הצינור:

ובזה יובן {ויקרא כו ג}: אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, כי אחר שפתח צינור החכמה - שגורם השפע. והוא הדין כשפתח צינור היראה ועבודת ה' - נעשה זה טבע. וצריך שלא יהא חוק קבוע שישאר במדרגה זו, כי אם שילך ממדרגה למדרגה עליונה לחדש ולפתוח עוד צינור חדש. וזה שאמר: אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וזה גורם לחדש צינור השפע וברכה גם כן, לכך: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ":

כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן
"אמר הכתוב {מלכים ב ג טו}: וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן - וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד יְהֹוָ"ה. כי היו יודעים כוחות העליונים לעוררם ע"י ניגוני שירי עולם התחתון כמו כינור דוד הנ"ל ממש. וזהו {קהלת ז כט}: לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר - וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים. וזהו מעשה המשכן, שתהיה הַיְרִיעֹת חוברות אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ, ככתוב {שמות כו ו}: וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב וְחִבַּרְתָּ אֶת הַיְרִיעֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ בַּקְּרָסִים - וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד. דהיינו: לקשר ולייחד עולם בעולם שיהיה אֶחָד. אם כן, מהרשעים המקלקלים טורי המיתרים אשר בכלי הקטן - מגיע קלקול והפסד בכל פינות הבניין, והוא עניין עונש דור המבול":

 

 

משל לאחד הבורח עם אוצר המלך
"אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה! שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף {אבות ו ב}: וקשה! אם הכרוז נשמע - למה לא ימצא אדם שומע אותו? ואם אי אפשר לשמוע - אם כן הכרוז למה? כי למעלה הוא עולם המחשבות אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם {תהלים יט ד}, והכרוז הוא מחשבות והרהורי לב לטוב, ולכך אין רשע שאין לו הרהורים טובים בכל יום מכח הכרוז הנ"ל. ובבוא הרהורים הטובים - הוא מפנן ומעבירן מלבו ומפנה לבו לבטלה, ובוודאי מתחייב בנפשו שניתן לו אוצר טוב והוא בורח מהמלך":

"משל למלך שהיה ממנה על אוצרו ארבעה שרים, ונטלו האוצר וברחו. אחד - נתיישב בדעתו וחזר מעצמו. השני - נתייעץ עם חכם אחד ודיבר על לבו מה ראה על ככה וכו' וחזר. השלישי - הגיע למקום שדנין בני אדם על כיוצא בזה וחזר מחמת מורא. הרביעי - לא שב כלל. והמלך: לזה שחזר מעצמו - נתן לו יותר גדולה ממה שהיתה לו מקדם, מאחר שנתיישב בטוב שכלו לחזור. מה שאין כן להשני - אמר המלך: אילו לא מצא חכם שיעצו כך לא היה חוזר. והשלישי שחזר מחמת שראה שדנין לבני אדם - מינהו המלך להיות ממונה שם לראות זה הצער. ואמר הבעל שם טוב זה על עצמו":

מלחמת הבחירה
"כי יש ב' מיני מלחמות, א' - מלחמות האויב. ב' - מלחמות היצר הרע. והנה מלחמות האויב - הסוס מוכן למלחמה ולה' יתברך הישועה. מה שאין כן מלחמות היצר הרע - היא המלחמה אשר בידינו בבחירת האדם. וכמו שמלחמות האויב לכבוש העיר הוא על ידי שכובש שערי העיר - כך מלחמות היצר הרע לכבוש הז' שערים שבאדם. והיא בחירה בשער השמיעה והראיה וכו', בין לשמוע לקול ה' או לקול היצר למנוע לשמוע חכמה מוסר שהוא רפואה לכל הגוף, כמו שכתוב {ישעיה ו י}: הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין - וָשָׁב וְרָפָא לוֹ. וכן על ידי שערי הראיה והדבור. וזה שאמר {ויקרא יט לו}: מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם, אֲנִי יְהֹוָ"ה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. שתהיה מאזין בצדק תורה ומוסר":


בנו של רבי אדם מעביר הכתבים לנער ישראל בן אליעזר

"ויהי אחר פטירת הרבי אדם, הנה בנו יחידו היה מופלג גדול בלימוד ומושלם בכל המעלות. לקח עגלה עם סוסים ונסע מעיר לעיר עד שהגיע לעיר אקופ, ונתאכסן אצל פרנס החודש.
וישאלהו הפרנס: מאין אתה ולאן אתה הולך? כי לפי הנראה אין כוונתך לקבץ ממון!
וישב לו בנו של רבי אדם: הנה אבי המנוח זכרונו לברכה היה צדיק מפורסם, וציוה עלי לפני הסתלקותו לישא אישה פה קהילת קודש אקופ, ומוכרח אני לקיים כל דבריו.
ומיד ותהום כל העיר, שהיו לפניו כמה שידוכים. ונשתדך עם נגיד אחד, כי נשא חן בעיני כל רואיו.

ויהי אחרי החתונה, התחיל לחפש אחרי האיש שהוא מבקש, ולא מצא כי אם את הנער ישראל שהוא משרת בבית המדרש. ואחרי שהסתכל עליו בעינא פקיחא, נראה לו שאין תוכו כברו, ויכול להיות שזהו האיש שהוא מבקש.

ויאמר בנו של רבי אדם לחותנו: הנה בביתכם קשה עלי הבלבול ולא אוכל ללמוד. יעשה נא מעלתו לי מחיצה קטנה בבית המדרש שאוכל שם ללמוד כסדר, ובמקום רינה - שם תהא תפילה!
וכוונתו הייתה שיהא מצוי עם ישראל הצעיר תמיד בכדי שיעמוד על בוריו.
ולא איחר חותנו לעשות הדבר, כי יקר הוא מאוד בעיניו, ויעש כן. ויצו החותן לבעש"ט שישרת את חתנו הרב, ועבור זה ישלם לו. וכן עשה.

פעם אחת בלילה כשישנו כולם, עשה בן הרב את עצמו כאילו גם כן ישן. ויעמוד הבעש"ט על עמדו כדרכו על התורה ועל העבודה. ובחן אותו בן רבי אדם את רבי ישראל פעם ושתיים לראות הנהגתו.

בלילה השלישי עמד הבעש"ט ולמד, ובתוך כך ישן הבעש"ט. ויעמוד הרב ולקח קונטרס אחד מהכתבים, וינח לפניו, ועשה בן רבי אדם את עצמו עוד כאילו הוא ישן. וכאשר נעור הבעש"ט וראה את הקונטרס, נזדעזע מאוד, ולמד אותם ויצנע בתוך חיקו. וכן עשה בן רבי אדם עוד בלילה אחרת, עד שראה בברור שזה האיש שציוה עליו אביו למסור לו הכתבים.

ויקרא בן הרב אדם לבעש"ט ויאמר: הנה אדוני אבי זכרונו לברכה הניח לי כתבים אלו, וציוה עלי שאמסור לך, והנה כל הכתבים הם לפניך. אך בבקשה ממך, תייקר נא נפשי בעיני אדוני שתלמד עמי!

וישב לו רבי ישראל: טוב הדבר! אבל בתנאי שלא ידע שום בן אדם זולתך, ולא יהיה ניכר ממך שום תנועה חיצונית בכך, כי אם שתצווה עליי לשרת אותך כמקודם. וכן עשו.

ויהי אחר כך ויאמר בן הרב לחותנו: הנה אני צריך כעת לנהוג פרישות יתרה. אם אפשר להשיג לי חוץ לעיר בית לבד, ואשב שם על התורה ועל העבודה. ויעש חמיו כן. ויבקש את חותנו שישכור את הנער ישראל שישב עמו בצוותא ושישרת אותו בכל עת שיצטרך לשלוח. ויעש כן, כי האיש נכבד מאוד.

וכאשר ראו אנשי הקהילה שרבי ישראל לומד עם בן הרב, אמרו שבוודאי זכות אביו גרמה לו שיבוא בן הרב לכאן ויקרבהו. כי נראה להם שמאותו היום שהתחיל ישראל ללמוד עם בנו של רבי אדם, הוא הולך בדרך טובים. ויתנו לרבי ישראל אישה. אבל לא ארכו לה הימים, ומתה אשתו הנ"ל.

וכאשר נכנסו לבית התבודדותם שם למדו כל הצורך בגמרא פרש"י תוספות ופוסקים וגם כל כתבי הקודש. והנה בכתבים הנ"ל היה קבלה אלוקית, וגם קבלה מעשית.

פעם אחת ביקש בן רבי אדם את הבעש"ט שיוריד את המלאך שר התורה בכדי שיבינם איזה דבר עמוק מאוד בתורה הקדושה. ודחה אותו הבעש"ט ואמר: לא! כי אם נטעה חס ושלום בכוונה, אז יוכל להיות סכנה חס ושלום מפני העדר אפר פרה אדומה! ויפציר בו בן רבי אדם יום יום מאוד, עד שלא יוכל להשיב את פניו ריקם.

ויתענו הפסקה משבת לשבת ועשו טבילות כראוי. ובמוצאי שבת קודש כיוונו כוונות ידועות. ומיד צעק הבעש"ט: וי! וי! כי טעינו! וירד במקום שר התורה את שר האש! ובוודאי ישרוף כל העיר ח"ו! לכן אתה שהוחזקת בעיני כולם לחסיד גדול, לך מהרה לחותנך ולכל העיר שהמה יצילו את נפשם, כי מהרה ישרוף השר את העיר! וכן הווה.
ויגדל האיש מאוד בעיני כולם לאיש אלוקי ולאיש מופת.

 


ויהי אחרי כן ארכו לו הימים, ויפצר שנית בבעש"ט שיוריד את שר התורה, ויסרב הבעש"ט. על כל פנים, הוא חזר והפציר בו כמה ימים עד בלי די, עד הוכרח הבעש"ט לעשות רצונו. והתענו הפסקה כנ"ל.

ויהי במוצאי שבת קודש כאשר כיוונו הכוונות הידועות, ויצעק הבעש"ט: אהה! כי בעבור זה נגזר על שנינו מיתה בלילה זה! אבל זו תקנתנו, אם נתחזק על עמדנו לכוון כוונות כל הלילה שלא לטעום טעם שינה, אזי בת דינא - בטל דינא! [כיוון שלן הדין - בטל הדין!] אבל אם נתנמנם, חס ושלום, הרי שינה הוא מסיטרא דמותא, ואז יהא אחיזה לבעל דבר לשלוט ח"ו לגמרי.
ויעשו כן כל הלילה. וקודם אור הבוקר לא יכול בן רבי אדם לעמוד על נפשו ונתנמנם מעט. וכשראה זאת הבעש"ט, אז רץ במרוצה אליו ועשה רעש גדול כי נתעלף פתאום, וניסה להעיר אותו ללא הועיל.
וקברוהו בכבוד גדול. והכתבים נשארו אצל רבי ישראל בעל שם טוב שלא השתמש בקבלה מעשית כל חייו":

מהם כתבי רבי אדם

"לאחר אותו המעשה, ויעזוב רבי ישראל בעש"ט את העיר אקופ. ואותם הכתבים סגר הבעש"ט באבן אחת בהר, כי השביע את האבן ונפתחה האבן, והניח בתוכה הכתבים הנ"ל, ושוב נסגרה. והושיב שם שומר אחד.

ואמר הרב תלמידו המוכיח דקהילת קודש פולנאה לעת זקנתו: יש לי כח ליקח הכתבים משם, כי ידעתי מקומם. אבל מפני שהבעש"ט סגר אותם איני רוצה ליקח אותם. ואמר: שאלו הכתבים נגלו פעם חמישית להבעש"ט. ואמר: שהיו הכתבים ביד אברהם אבינו עליו השלום, וביד יהושע בן נון, והשאר לא ידעתי":
 

פרשת השבוע

  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next

הרשמת חברים

עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת