פרשת בהר

 

 

 

 


בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
תורת הלוחות הראשונים
הבעל שם טוב על פרשת בהר
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
בית הבעל שם טוב

 

שבעה קני פני המנורה
תהילים פט ג
"כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה - שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם, ונקרא שבעת ימי הבניין, ולזה יש זי'ן מדרגות בישראל, ועל ידי התכללותן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה - יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת {במדבר ח ב}, להמשיך גם כן הנשמה אל נפש ורוח. וכן זי'ן מדרגות שיש בשכינה: א} היודע שירד ממדרגתו ואינו מתפלל, ב} שיודע ומתפלל שיעלה וכו'. ובזה כתבתי עניין זי'ן קני מנורה: זי'ן מדרגות שיש בשכינה: [א] אחד היודע שירד ממדרגתו ואינו מתפלל, [ב] שיודע ומתפלל שיעלה, [ג] שאינו יודע מירידתו וסובר שאין למעלה ממנו, וזהו בנוקבא דתהומא רבה":

ויקרא כה ג-ד
"שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ - וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת - שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהֹוָ'ה: שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. יש זי'ן דרכים בשבעת קני המנורה, על דרך: שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ, וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. א. שאינו הולך בדרך טוב ואינו מרגיש בו, זהו בנוקבא דתהומא רבה, ב. שיודע בעצמו שאינו נוהג בדרך טובה, ומכל מקום הולך בדרך ההוא ואינו מתפלל על עצמו, ג] שיודע שאין הולך בדרך טובה ומתפלל להשם יתברך שיעזור לו - זה עושה יחוד":

 

משל לאשה ענייה שהיה לה ביצה
"והמשל על זה לאשה ענייה אחת שהיה לה ביצה אחת, ושמחה בה שמחה גדולה, שסברה שמביצה זו תבוא שתוכל לקנות לה פרה על ידי זה ושאר צאן ובקר ועושר רב. הא כיצד? שתשים הביצה הזאת תחת תרנגולת חברתה, ומן האפרוח הזה כשיגדל יהיו לה ביצים, וכן אפרוחים, ומאפרוחים שתמכור יהיה לה צאן ובקר ועושר רב. ובאמצע שמחתה ושעשועיה ומישמושה בביצה הנ"ל נפל הביצה מידה ונשברה, ונשארה קרח מכאן ומכאן. כן הוא המשל מזה שאינו יודע מירידתו וסובר שאין למעלה ממנו. מה שאין כן היודע ומשתדל לעלות. ומצאתי הנמשל של הביצה הנ"ל בגנות מי שמתגאה במה שעובד את ה' יתברך. וזה הוא מובן על פי משל גשמיי, ואינו ראוי לכתבו. אך מגנות המשל יובן גנות הנמשל, מה שהעולם אומרים שאשה אחת היה לה ביצה ואמרה מה יצא לה מזה הביצה כאילו כבר יש בידה, כידוע - כך האדם בתחילת לימודו אומר שיהיה למדן גדול וחסיד גדול, ומחמת שיש לו גאווה בקצת יראה דוחה הכל אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵין אֲנִי וָהוּא יְכוֹלִין לָדוּר בָּעוֹלָם {סוטה ה ע"א וכן ערכין טו ע"ב}":


סוד היובל ושער הנו'ן
ויקרא כה י
"וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל ישְׁבֶיהָ - יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ. סוד שנת הַחֲמִשִּׁים שעולה לכאן ולכאן, שהוא בסוד שער הנו'ן מחמישים שערי בינה. איתא בגמרא {ר"ה דכ"א ע"ב}: אִמְרוֹת ה' אַמָרוֹת טְהוֹרוֹת, כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ, מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם. רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר: חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִינָה נִבְרְאוּ בָעוֹלָם, וְכֻלָּם נִתְּנוּ לְמֹשֶׁה חָסֵר אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר {שם ח}: וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים. בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִהְיוֹת כְּמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר {קהלת יב}: בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ. יָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת. וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה {דברים לד}. וְחַד אָמַר: בַּנְבִיאִים - לֹא קָם, אֲבָל בַּמְּלָכִים - קָם. טעם שניתן רק מ"ט שערי בינה למשה ולא שער הַחֲמִשִּׁים, ותירץ: כי שער הַחֲמִשִּׁים הוא חוזר ומתחיל נו'ן שערים למעלה מזה, וכן למעלה למעלה עד אין סוף, כי שנת הַחֲמִשִּׁים דיוֹבֵל עולה לכאן ולכאן":

לימוד התורה לשם הבורא ב"ה


ויקרא כה יד
"וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ - אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו. עסק משא ומתן הוא גם כן עבודה ותורה, כי כמה דינים יש על זה. כאדם הלומד את התורה לשם הבורא ברוך הוא. למשל, אם לומד המשנה {בבא מציעא פ"ח ד}: הַמַּחֲלִיף פָּרָה בַחֲמוֹר וְיָלְדָה וְכֵן הַמּוֹכֵר שִׁפְחָתוֹ וְיָלְדָה, זֶה אוֹמֵר עַד שֶׁלֹּא מָכַרְתִּי, וְזֶה אוֹמֵר מִשֶּׁלָּקַחְתִּי – יַחֲלֹקוּ וכו'. הַמַּחֲלִיף פָּרָה בַחֲמוֹר הוא חשוב מאוד לפני הבורא ברוך הוא, כל שכן אם עושה הדבר ומַּחֲלִיף פָּרָה בַחֲמוֹר ומנהיג עצמו בזה על פי התורה, וודאי יותר חשוב והיא עבודה מעולה. כי בכל דבר שיש בעולם הכל לא בראו ה' אלא לכבודו, וכל דבר קטן וגדול אינו מתנהג כי אם על פי התורה, אם לא באומות שמתנהגים על ידי מזלות, ומכל דבר יכול לעבוד את ה',ולהכיר נפלאות הבורא ברוך הוא, ושכל העליון ישיג מתוכו, וגם כן בפשוט, אם מתנהג על פי התורה. דהיינו {ויקרא יט לו}: מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק - יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי יְהֹוָ'ה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ובזה הוא גם כן מקיים מצוה. ואמרו חכמינו ז"ל {קדושין לט ע"ב}: רָמֵי רַב טוּבִי בַּר רַב קִיסְנָא לְרָבָא, תְּנַן: כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת - מְטִיבִין לוֹ מְטִיבִין לוֹ וּמַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ. עָשָׂה - אִין, לֹא עָשָׂה - לֹא. וּרְמִינְהִי: יָשַׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵירָה - נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה. אָמַר לֵיהּ: הָתָם' כְּגוֹן שֶׁבָּא דְבַר עֲבֵירָה לְיָדוֹ וְנִיצוֹל הֵימֶנָּה. ואם כן כשמתנהג כן, אזי הוא עוסק בתורה תמיד, אפילו בשעה שעוסק בסחורה":

 

גאולת עולם

ויקרא כה לב
"וְעָרֵי הַלְוִיִּם בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם - גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם. פירוש: הלויים נקראים בחינת ממוצע, שהוא בחינת הדעת והרוח, והם גואלים את העולם":

מי הוא בן חורין?
ויקרא כה ב-ד
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהֹוָ"ה. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ - וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת - שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהֹוָ"ה, שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. רצוני לומר: כמו שדרשו בש"ס {קדושין לז ע"ב}: לכדתנא דבי ר' ישמעאל: עשֵה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ. היינו לחד תנא: כל מקום שנאמר כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ - פירושו: עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לה ותבוא אל הארץ. והכי נמי: עשה מצוה זו שהיא ההכנעה הנלמד מסיני - בשביל זה תזכה שתוכל לבוא אל הארץ העליונה. אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם - שהיא מתנה שאין לה הפסק עולמות. וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהֹוָ'ה - כי עולם הבא נקרא שַׁבָּת שיש בה שביתה ומנוחה, וּמִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת - אוֹכֵל בְּשַׁבָּת, כי הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם - וְלֹא לְמָחָר לַעֲשׂוֹתָם. לכך עצה היעוצה: שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, רצוני לומר: שָׂדֶךָ המיוחד לך לעבוד אותה בששת ימי השבוע שנקרא שֵׁשׁ שָׁנִים. כי כל עולם הזה - לערב שבת יכונה. וראוי להיות מכת הזריזים שיהיה בן חורין לזרוע שדה שלו ולא של אחרים. כמו העצל שזכר במשל בחובות הלבבות {שער הבחינה פ"ג} שכל טרדתו בשש שנים בעסקי פרנסת עולם הזה בשדה שאינו שלו, בעולם שאינו שלו. לזה אמר: שֵׁשׁ שָׁנִים, שהם נגד וא"ו ימי השבוע הנקרא ערב שבת, כמו בית שמאי שאכל כל ימיו לשם שמים מחד בשבת לשבת. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ - בנגלה, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ - בנסתר, סו'ד גימטריא יי'ן. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ - שהיא עולם הבא שנקרא שַׁבָּת לַיהֹוָ'ה, אז לא תוכל לעשות מעשה הטוב. וזה שנאמר: שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע - שהוא הזרעה בעלמא, לכך תקדים עצמך מחד בשבת לשבת":

 

סיפור התגלותו של מורינו הבעש"ט מפי הרב אלכסנדר שוחט
"ועתה אספר הגדולות אשר שמעתי מחמי הסופר רבי אלכסנדר סענדר שוחט זכרונו לברכה איך היה התגלותו. כי הבעש"ט ישב אז בכפר קטן על ה'שענק' [בית מרזח]. והיה דרכו כשהביא לאשתו היין שרף הלך להתבודדות במעבר הנהר הקרא 'פרוט', ושם היה לו בהר סלע כמו בית קטן נחצב בהר, והיה לוקח לו לחם אחד על סעודה אחת, והיה אוכל פעם אחת בשבוע. כך התענה כמה שנים. וערב שבת קודש היה בא לביתו. וגיסו רבי גרשון מקיטוב היה מחזיקו לעם הארץ ולבור, והיה מפתה את אחותו להתגרש ממנו ולא רצתה, כי הייתה יודעת ממנו אבל לא גילתה לשום אדם:

פעם אחת בא הבעש"ט לעיר, והייתה שם אישה אחת משוגעת, והייתה מגלה לכל אחד ואחד תועבותיו וטובותיו. וכשבא לעיר הבעש"ט זלה"ה, ביקש רבי גרשון הנ"ל מהרב החסיד אב"ד דקהילת קודש קיטוב הרב החסיד המאור הגדול מורינו משה מקיטוב זיע"א שיוליכו הבעש"ט לאותה האישה, אולי יקבל ממנה איזה מוסר ויחזור למוטב. והלכו כולם:
וכשנכנס הרב דקהילת קודש קיטוב, אמרה המשוגעת: ברוך הבא קדוש וטהור!
וכן כל אחד ואחד כפי מעלתו:

והבעש"ט נכנס באחרונה, וכשראתה אותו ואמרה: ברוך הבא רבי ישראל! כי היה עדיין רך בשנים.
אמרה לו: אתה סבור שאני מפחדת ממך? לא! כי אני ידעתי שהזהירו אותך מן השמים שלא לעסוק בשמות הקדושים עד שישתלמו לך שלושים ושש שנים!
והבעש"ט היה נחבא אל הכלים
והאנשים הנ"ל שאלו אותה: מה את אומרת? והיא כפלה בדבריה לפניהם, עד שגער בה הבעש"ט ואמר לרוח שבתוכה: אם לא תשתוק, הנה אני מושיב על זה בית דין אחד ויתירו לי, ואותך אגרש מן האישה הזאת. התחילה היא להתחנן אליו: אני אשתוק!

והחסידים שבאו עמו הפצירו אותו שיתירו לו ויגרש מן האישה. והבעש"ט ביקש מהם שלא להתירו כי מסוכן הוא מאוד, והם לא הרפו ממנו.
אז אמר הבעש"ט: ראה מה שגרמת! על כן עצתי שתלך בטוב מן האשה, ואנחנו כולנו נלמד בעבורך. ושאל אותו שמו, ואמר: לא אוכל לגלות לפני רבים, ילכו מכאן האנשים ואגלה לך, כי חרפה היא לבניו שיש בעיר הזאת. וכשפנו משם האנשים גילה מי הוא. וגם חמי הסופר רבי אלכסנדר סענדר ז"ל היה מכירו, ולא נעשה רוח אלא בשביל שלץ מהחסידים דקהילת קודש קיטוב. ולמדו הבעש"ט והאחרים בעבורו. ובסוף, אותו הרוח הפריד את עצמו מן האישה הזאת בטוב":
 

פרשת השבוע

  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next

הרשמת חברים

כשיבוא משיח במהרה בימינו