פרשת ההודאה וההזהרה

 

 

 

בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
הבעש"ט על פרשת כִּי תָבוֹא – פרשת ההודאה וההזהרה
תורת הלוחות הראשונים
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
בית הבעל שם טוב
 

ייחוד סוד הביכורים
וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא, וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
דברים כו א-ב

"סוד ביכורים: חזרת אורות נוקבא לכהן שהוא חסד, כדי שלא יינקו החיצונים ממנה, על מה דתנינן {כתובות קה ע"ב}: דְּתַנְיָא: וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה, וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹקִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ {מלכים ב-ד}. וְכִי אֱלִישָׁע אוֹכֵל בִּכּוּרִים הֲוָה? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: כָּל הַמֵּבִיא דוֹרוֹן לְתַלְמִיד חָכָם - כְּאִלּוּ מַקְרִיב בִּכּוּרִים, ע"כ. מה נשתנו ביכורים דווקא מכל מתנות כהונה? וביאור עניין זה, כי כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה {משלי טז ד} - שהכל ברא לכבודו לברר ניצוצי טהרה שנתפזרו בכל הדברים, וכנסת ישראל עולות עם כל הבירורין, ונעשית מנחה חדשה לה', כטעם קב חדש וקב ישן, כפי שידוע ליודעין. ואיש הדבוק באלהיו עושה ייחוד שמו בכל דבר שרואה ושומע ומריח וממשש, ועל ידי זה אִתְקַשְׁטַת בְּקִשּׁוּטִין דְּלָא הָווֹ {זוה"ק משפטים צה ע"א} - יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן, ונמתק הרע ונתברר הטוב, ורומז בתחתון - ועושה בעליון יחוד נורא":

 

ייחוד סוד הביכורים
מסכת בכורים פרק ג משנה א
"כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים?
יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכֵּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר - קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי, וְאוֹמֵר: הֲרֵי אֵלּוּ בִכּוּרִים. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
אַף עַל פִּי כֵן חוֹזֵר וְקוֹרֵא אוֹתָם בִּכּוּרִים מֵאַחַר שֶׁיִּתָּלְשׁוּ מִן הַקַּרְקַע:
 

"וסוד ביכורים: לסוד הבירורין שנתבררו במחשבה קדושה, להעלות אורות מיין נוקבין דנוקבא לשורשן שלא ינקו הקליפות ממנה. וכורך עליו גֶמִי, בסוד ראשי תיבות {תהלים קיא ב}: גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי יְהֹוָ"ה - דְּרוּשִׁים לְכָל חֶפְצֵיהֶם. אבל באמת לאו כל מוחא סביל דא, שיהיה נפשו דבוקה באל עליון, לעשות עם כל הדברים שבעולם ייחודים וקישוטים וצירופים. לכן האל יתברך ברוב אהבתו לעם הקודש ציוה להביא ביכורים למקדש, ובזה עושה יחוד גדול ונורא להעלות נפש כל חי, ועל ידי מצווה זאת - נקשרים כל החפצים והעשיות והנאות עולם הזה באל עולם, כי הכל הולכין אחר הראשית. כיון שגילה בפעם הראשון [שאוחז בכור פרותיו] שכל כוונתו להעלות נפש כל חי לאל עולם - אזי כל מה שיש לו מפירות ותבואות הארץ, הכל נתקנו ונתבררו כולם אחריו. והוא סוד דורון של תלמידי חכמים. והבינהו מאוד, כי יש בכח הצדיק לתקן הכל. וכל מה שיש לאדם הזה הנותן - נתקן בדורון הזה שנותן לתלמיד חכם. כי לפעמים הצדיק עובר במקום אחד באיזה יחוד שמו יתברך ובמחשבה קדושה, ומתקן כל עשבי השדה":

 


סגולה לשמירת ממונו ורכושו מהחיצוניים
וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ, וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ: וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ:
אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ, וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים: וַיְבִאֵנוּ אֶל
הַמָּקוֹם הַזֶּה, וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת - אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: וְעַתָּה,
הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'.
וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ: וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ:
דברים כו ד-יט

"משורשי המצווה נתבאר במצות ביכורים, שהם הנשמות והניצוצין שנתבררין בזכות תלמידי חכמים וצדיקים וכהנים, עובדי השם יתברך, שמביאים להם דורון, והם מעלין כל אשר לבעל הבית הזה לשורשן הטוב לשמים. אף שהוא אין בו דעת כל כך האיך לברר ולהעלות, על ידי דורון וביכורים - נתעלו כל אשר לו: עבדים ושפחות ובהמה טמאה, והם נכסי כהן:

"כי נפש רוח ונשמה של אדם נתגלגל בז' ספירות. ובכל הספירות יכול להעלות נפש רוח ונשמה של חלקי ניצוצין השייכים לשורש נשמתו. מה שאין כן בספירה השביעית מלכות, אשר משם יונקים קליפות נגה - קשה לו להעלות משם ניצוצי נפש רוח ונשמה שלו, וזהו הטעם של מצות קריאה [של וידוי ביכורים], שעיקר מצות ביכורים הוא להעלות על ידי כח כהנים וצדיקים את הניצוצין השייכין לשורש נשמתו. מה שאין כך במידת מלכות, ששם יונק אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי קליפת נגה - קשה להעלות משם הניצוצין. ולכן על ידי מצות קריאה של סיפור יציאת מצרים והכנעת הקליפות - נשבר קליפות נגה, ויכולין להעלות הניצוצין אף מעולם הדיבור מידת מלכות שהיא עמנו בגלות. וזהו טעם קריאה: להעלות חלקי נפש רוח ונשמה שלו אף ממידת מלכות על ידי קריאה":

 

 

משל המלך שמרדו בו שריו
גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת –
יַעְלֵם ה' עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ:
דברים כח סא
"כָּל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כתובה בתורה - זו מיתת תלמיד חכם. והביאור על פי משל: שהיו למלך שרים ועבדים, ופעם אחד חטאו למלך אחד מהשרים ואחד מעבדיו. וציוה להכות להשר דרך כבוד, ולעבד שלא בכבוד. לימים, שמע המלך שזה השר מתגאה בזה שנלקה דרך כבוד, ואמר להעבד: שאני חשוב ממך. אז ציוה המלך להלקותו כמו לעבד. ובזה יובן, דנודע כי על ידי הכאתו בשפתיו במוסר ותוכחה, נקרא מוסר אל המידה רעה של התלמיד חכם, שמצאו בהם הגאווה. וזהו שכתוב: מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה, שיהיה ההכאה בלא פסוקי תורה, רק לזה יאמר לו מפורש. אלא לחכם יאמר לו דרך כבוד, להלביש המוסר בפסוקי התורה והלכותיו. אם כן, יהיה זה סיבה להתגאות יותר, לכך: מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה - זו מיתת תלמיד חכם, שיורד ממדרגתו שזה נקרא לו מיתה. וזהו על ידי מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה":

 


משל היין
"היין מתחילה, כשנותנים השמרים בתוכו להחמיצו, הוא עב, כי עולה בתוכו החרצנים והזגין. ולאחר שהוא שוקט על שמריו ומסנן להיין בצלוחית אחר ושוהה שם כמה ימים, נופלים עוד שמרים למטה. רק שהם דקים ופחותים מהראשונים. וכשיסננו אותו עוד פעם אחרת לצלוחית ושוהה כמה ימים, יפלו עוד שמרים למטה דקים, ופחותים יותר מהראשונים. ולאחר שסיננו כמה וכמה פעמים, מכל מקום יפלו מעט, וידבקו בתחתיות הכלי מעט מזעיר:
"כן הוא הדבר בעבודת ה' יתברך: קודם שנותן אדם דעתו לעבוד לה' יתברך בעבודה תמה - הוא כמשקה היין שאינו זך, ועושה עבירות ומצוות שלא בכוונה, רק במקרה. ולאחר שנותן דעתו לעבדו בתמימות זכה וברורה - פורש את עצמו מן השמרים שלו שהם הסיגים אשר בתוכו, והולך בדרך הישר איזה זמן. וכשיתבונן אחר כך במעשיו השניים, אז מוצא גם בתוכם פניות, רק שהם דקים ופחותים מהראשונים. ואז כשפורש גם מפניות אלו ומסנן את עצמו מהשמרים דקים שמוצא במעשיו - הולך בדרך היותר נכון מדרכיו הראשונים איזה זמן. וכשיתבונן אחר כך במעשיו האלו, מכל מקום ימצא שם איזה פנייה וסיג, שעושה בשביל עצמו, רק יותר בדקות, כגון בשביל שכר עולם הבא וכיוצא בזה בדקות. כי היצר הרע אינו מניח לאדם בנקל כל כך לעבוד עבודה זכה וברורה, וכל מה שאדם בורח ממנו - הוא הולך אחריו יותר בדקות":

דבריו האחרונים של מרן הבעש"ט הק' ביום פטירתו
וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ. וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת - וְאֵין קֹנֶה:
דברים כח סח
"מרן הקדוש הריב"ש טוב, קודם פטירת נשמתו אמר {תהלים לו יב}: אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה - וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי. ואמר: וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם - בלבך, לְאֹיְבֶיךָ - שאתה תחשוב בכל עת בלב נשבר ותחשוד אותך שאתה נמסר ומכור לאויביך ליצר הרע לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. כי כל מעשיך לקבל פרס בבחינת עבד ושפחה. כל זה תחשוב בלבך, כי וְהִתְמַכַּרְתֶּם כְתִיב ולָא כְתִיב וְנִמְכַּרְתֶּם, בִּלְבַבְכוֹן תַּחְשְׁבוּן דְּאַתּוּן זְבִינִין, ואז וְאֵין קֹנֶה כְּתִיב - וְלֵית מַאן דְּיָכֵיל לְשַׁלְטָאָה עֲלַיְיהוּ: וְאֵין קֹנֶה - כשתהיה לבבכם נכנע ונשבר ושפל, כי תחשוב בלבך שאתה מלא רע ונמכר ומסור ביד הרע וכל מצוותיך הם לקבל פרס - לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת הולכין, ועדיין לא עשית רצון ותענוג לבוראך מימיך, אז: וְאֵין קֹנֶה.

 

וועט נישט קיין מאכט אין קיין שליטה האבין אויף דיר קיין שום רע!
קיין משטין ומקטרג - אין דיא וועסט דבוק זיין בחי החיים!

אין ליהודי שום שליטה חיצונית ושום רע אשר ישלוט עליו!
אין ליהודי שום משטין ומקטרג – כאשר מבקש להיות דבוק בחי החיים!

ובזה יצא נשמתו ביום ראשון של חג השבועות קודם תפילת המוסף שנת שכ"ר [תק"ך]":

אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ, וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת,
וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה, וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו:
קהלת ח ח
"הרב מהרי"ם ממעז'יבוז' כתב וז"ל: היאר צייט של הבעש"ט הוא ביום א' דשבועות, כי ידוע בבירור אשר הוא נפטר ביום ד', ויום ד' בודאי הוא א' דשבועות, כי יום ב' דשבועות אי אפשר לחול ביום ד'. ושנת פטירתו היה שנת תק"ך:
ומנהג הבעש"ט היה תמיד ביום א' דשבועות ליתן משקה להעולם, ואמר בזה הלשון: אני נותן מאריטש בעד קבלת התורה. ובחג השבועות האחרון יום פטירתו שלח אודות משקה ולא רצה המוכר ליתן בהקפה. ואמר הבעש"ט: אֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת!:

"הבעש"ט אמר בשעת פטירתו: כעת אני יודע למה נבראתי וכוונת בריאתי":

וריב"ש סמוך לסילוקו מן העולם היה לו לחיות עוד שני שעות, ואמר להשם יתברך: "אני נותן לך במתנה אלו השני שעות":

 


סגולה לפעול ישועות ומעשה רב
"עיקר עניין זה: להרחיק העצבות ולעבוד בשמחה. פעם אחת היה אצל אדומו"ר [הדברי דוד רד"מ מטשרטקוב] חסיד אחד, שהיה עליו משפט קשה דיני נפשות, והיה מצטער בעגמת נפש גדול כמובן. והיה אז מוצאי יום טוב. והחסידים עשו ריקודין בשמחה גדולה בבית החיצון שלפני היכל אדומו"ר זי"ע, והחסיד הנ"ל היה אז לפנים בהיכל אדומו"ר זי"ע כי היה איש מקורב, ורצה לעורר רחמים על עצמו בעת שמחת מרן זלה"ה. ויאמר אדומו"ר אליו: מדוע לא ילך גם הוא לרקד עם החסידים? וסיפר לו מעשה שאצל הבעש"ט זכותו יגן עלינו:
היה פעם אחת במוצאי יום הכיפורים שלא נראתה הלבנה לקדשה, והבעש"ט ראה אז ברוח קדשו שבאם יחסר המצוה הזו ח"ו תיכף אחר יום הכיפורים ח"ו, לא טוב יהיה על ישראל. ונתעגם מאוד מזה, ורצה לעבוד במוחין דגדלות שיהיה לבנה. ושאל כמה פעמים אם נראתה הלבנה, אך למרות זה התקדרו שמים בעבים עד שאין שום סברא שיהיה לבנה עוד בלילה ההוא:
וחסידי הבעל שם טוב לא ידעו מאומה עד היכן הדברים מגיעים מצורך הלבנה אז דייקא במוצאי יום הכיפורים. ולאשר נהגו תמיד לעשות יום טוב במוצאי יום הכיפורים בצאתם בשלום מן הקודש בעבודתם ועבודת רבם הבעל שם טוב ביום הכיפורים, אשר ממש היה דוגמת עבודת הכהן הגדול, ולכן גם הפעם היו שמחין מאוד בריקודין ובהתלהבות קודש. ומתחלה רקדו בבית החיצון של הבעל שם טוב זכותו יגן עלינו, ואחר כך מגודל התלהבות קדושתם בשמחה דחפו עצמם ונכנסו לחדרו של הבעל שם טוב זי"ע, ורקדו גם שמחו לפני הבעל שם טוב זכותו יגן עלינו:
ויהי כאשר גבר עליהם עוצם התלהבות נפשם בריקודין של שמחה בחדר הבעל שם טוב זי"ע, הרהיבו עוז בנפשם לבקש שגם הבעל שם טוב בעצמו זכותו יגן עלינו ירקד עמהם, ויקחו גם את רבם הבעל שם טוב זי"ע בתווך וירקד עמהם. ויהי בתוך הריקוד הקדוש הזה, קראו אנשים פתאום בקול שהלבנה בטהרה, ורצו כולם לחוץ לקדש את הלבנה בלילה הזה:
ואמר אז הבעל שם טוב זכותו יגן עלינו, שמה שהוא רצה לפעול בעבודה ומוחין ולא היה יכול לפעול - פעלו החסידים רק על ידי שמחתם לבד:
ומכאן נראה, איך שצריך אדם לבטוח בהשם יתברך ולשמוח תמיד בשמחה של מצוה. אף בעת צרה ח"ו הבאה על האדם - יוכל לפעול ישועתו כשהוא בשמחה":

 


עמוד של תורה של רבי שמשון מאוסטרופולא מאיר
"הבעש"ט לא רצה להיות בקהילת קודש אניפוליע, כי אמר: אין לי שם שום עסק, כי כבר תיקן שם רבי שמשון דקהילת קודש אוסטרופולא כל מה שהיה צריך לתקן.
פעם אחת שבת בקהילת קודש אניפוליע רבי גרשון גיסו, ובא משם ואמר להבעש"ט: השגתי שם אור גדול מרבי שמשון מאוסטרופולא.
אמר לו הבעש"ט: אתה משטה בעצמך.
פעם אחת שלחו אחר הבעש"ט שיבוא לקהילת קודש אניפוליע, ובסעודה ישב נגד החלון, ופתח את החלון והיה מביט בחלון בכל רגע.
ורבי יוסף מקמינקע תמה על זה ורצה לידע הסיבה מפני מה מביט בחלון בכל רגע. מה עשה? כשפנה הבעש"ט מן החלון, סגר רבי יוסף את החלון. וכשרצה הבעש"ט להביט - פתח. ושוב סגר רבי יוסף שנית ושוב פתח הבעש"ט, וכן עשה רבי יוסף פעם שלישית, עד שגער בו הבעש"ט ואמר: מי הוא זה שסגר את החלון?
אמר רבי יוסף: אני! שהקור נכנס לבית דרך החלון! ולמה אתם פותחים בכל עת?!
אמר הבעש"ט: אינך רואה איך עמוד של תורה של רבי שמשון מאיר מארץ ועד לרקיע?!
ואמרו כי במקום הזה מול החלון היה אשפה בעת ההוא, ואמרו שבית מדרשו של רבי שמשון היה במקום הזה מקדם.
ואמר הבעש"ט: היום נודע לי מה שאמר לי רבי גרשון גיסי":

 

 

 

הבעש"ט מציל את המוכסן
"היה מוכסן אחד סמוך לקהילת קודש מעז'יבוז', ובא איש אחד ונתן הוספה על ה"ארענדע" {דמי החכירה}, ונדחה המוכסן מן הכפר. ונשאר חייב לאדון מכפר הנ"ל, ולא היה לו במה לשלם. וציווה האדון לכל הכפר וגם להמוכסן החדש שלא יניחו אותו ליסע מכפר הלז לשום מקום.
אף על פי כן, נסע המוכסן הקודם להבעש"ט.
כשנודע מזה למוכסן החדש, הלשין עליו אצל האדון, באמרו שנסע למכשף לעשות לך כישוף. וכעס עליו האדון, ולקח את בן המוכסן לתפיסה.
והמוכסן הלז נסע לבית הבעש"ט, אך לא מצא אותו בביתו. כי הבעש"ט היה בקהילת קודש קמינקע. ונסע אחריו המוכסן לעיר ולא מצאו שם, כי כבר נסע הבעש"ט לביתו, ונסע אחריו המוכסן והשיגו בדרך.
אמר לו הבעש"ט: מה אוכל לעשות לך בדרך? נהוג נסיעתך אחרי לביתי!
ובדרך ראה הבעש"ט שתפס האדון את בן המוכסן לתפיסה, ואמר: אין פנאי להמתין!
ובאו אל נהר אחד, וטבל בו הבעש"ט.
ובצאתו מן הנהר אמר לו למוכסן: לך לביתך, ותיכף כשתבוא לכפר תלך למבצר!
ועשה כן המוכסן.
וכשראה האדון מן החלון את המוכסן נפחד פן יזיק לו בכשפיו, וגירש את בנו מן התפיסה, ושלח עבדו לגרש אותו מן הכפר עם כל אשר לו, וכן עשה.

ואחר כך שלח האדון אגרת לקומיסאר דקהילת קודש מעז'יבוז' בקובלנא רבה על הבעש"ט בזה הלשון: באשר שאתה מחזיק בעיר שלך מכשף!
והשיב לו הקומיסאר לאדון: ראה בכל עוז להתאמץ ולפייס את הבעש"ט, שהוא אינו מכשף כלל אלא איש קדוש! ואם לא תפייסו - תיענש מן השמים!
ותיכף שלח האדון להבעש"ט לפייסו. ושלח לו מתנה עגלה עם כל מיני קמחים ועופות":


 

פרשת השבוע

  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next

הרשמת חברים

עולמות נשמות אלהות