פרשת וילך – פרשת ההסתרה

 

 

 


בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
הבעש"ט על פרשת וילך – פרשת ההסתרה
תורת הלוחות הראשונים
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
בית הבעל שם טוב


דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר
וַיִּקְרָא משֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל: חֲזַק וֶאֱמָץ!
כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם - וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם:
דברים לא ז
"אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ: אַתָּה וְהַזְּקֵנִים שֶׁבַּדּוֹר יהיו עמך, הכל לפי דעתן ועצתן. אבל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ: כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם - וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ. תביא על כרחם! הכל תלוי בך, טֹל מַקֵּל וְהַךְ עַל קָדְקָדָם! דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר, וְאֵין שְׁנֵי דַּבָּרִים לַדּוֹר! {סנהדרין ח ע"א}, ע"כ. כְּתִיב: כִּי אַתָּה תָּבוֹא, וּכְתִיב, {דברים לא כג}: כִּי אַתָּה תָּבִיא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ אַתָּה, וְהַזְּקֵנִים שֶׁבַּדּוֹר עִמָּהֶם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: טֹל מַקֵּל וְהַךְ עַל קָדְקָדָם! דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר, וְאֵין שְׁנֵי דַּבָּרִים לַדּוֹר. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר {דברי הימים א כח}: וַיָּקָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל רַגְלָיו וַיֹּאמֶר: שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי! אִם אַחַי - לָמָה עַמִּי? וְאִם עַמִּי - לָמָה אַחַי? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָמַר לָהֶם דָוִד לְיִשְׂרָאֵל: אִם אַתֶּם שׁוֹמְעִין לִי - אַחַי אַתֶּם, וְאִם לָאו - עַמִּי אַתֶּם, וַאֲנִי רוֹדֶה אֶתְכֶם בְּמַקְלוֹת, ע"כ.
עניין ריבוי המנהיגים, שלא יהיה דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר רק ההיפוך - שיהיו כולם ראשים ומנהיגים – היפך הברכה היא. וזהו ברכת אליהו לעיר אחד: שיהיו כולם מנהיגים, ואז נהפך מן דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר - לדֶּבֶר חס ושלום, או לבָּרָד חס ושלום":


ההסתרה עצמה אני אסתיר
וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה,
כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים:
דברים לא יח
"כי כשהאדם אינו יודע שיש הסתרה - בוודאי אינו טוב, שסובר שהוא צדיק גמור ואינו שב בתשובה. אבל כשיודע שיש הסתרה ומרגיש בנפשו - אז הוא נכנע מלפני ה' יתברך ומבקש מלפניו. וזהו: וְאָנֹכִי הַסְתֵּר, פירוש: ההסתרה עצמה אני אַסְתִּיר - ולא יודע שהוא הסתרה":

 

משל למלך שציווה להכות ולייסר את בנו
וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא, וַעֲזַבְתִּים, וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם - וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת. וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא: הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה:
דברים לא יז
"משל למלך שציוה להכות ולייסר את בנו על שסרח. וכל זמן שהמלך השגיח והביט בבנו - היה העבד מתיירא להכות ולייסר את בנו של מלך לפני המלך, גם כשציוה המלך. מה עשה המלך? הסתיר פניו מלהשגיח ולהביט בבנו, ואז היה העבד מייסר ומכה את בנו. עד שעשה תשובה, וצעק אל אביו.
כן הנמשל: כל זמן שה' יתברך משגיח בבני ישראל - אין בעלי הדין יכולין לשלוט בישראל. כיון שאנחנו נקראים בניו של ה' יתברך - לכך נאמר: וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם - וְהָיָה לֶאֱכֹל":


ייחוד לצאת מהסתר לגילוי פנים על ידי אותיות אנכ"י
וְאָנֹכִי - הַסְתֵּר אַסְתִּיר
"אָנֹכִ"י מצוי תמיד, אפילו בבחינת הַסְתֵּר אַסְתִּיר בכמה הסתרות":


עניין התוכחה
"זו עניין התוכחה: וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר - שההסתרה גופו אצלו בהסתר, ואינו מאמין על כל פנים באמונה שוודאי טוב גנוז בה. כי כשהוא על כל פנים מאמין באמונה שוודאי טוב גנוז בה, הגם שאינו מבין הטוב - מכל מקום נמתק הדין ממנו. והוא סוד דינא קשיא ודינא רפיא":
"כי מאוד אני מפחד ונרתת מזה ההסתרה הנקראת הַסְתֵּר אַסְתִּיר, יותר מההסתרה גופה":

 

 

משל למלך שעשה כמה מחיצות באחיזת עיניים
וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה,
כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים:
דברים לא יח
[א.] "משל למלך שרצה שיהיה לבנו תענוג מה שאין כן בדבר תמידי. ועשה עשר חומות על פי אחיזת עיניים, ובן המלך סבר שאביו מסתתר מפניו ומרחיקו. ואחר כך נודע לו שאין דבר רע כלל וכל ההרחקה - לצורך הקרבה היא"

[ב.] "משל שהיה מלך אחד שעשה כמה מחיצות וחומות זו לפנים מזו על פי אחיזת עיניים, שהיו מסבבין את המלך, ובכל שערי החומות ציוה לפזר ממון. ויותר שהיה החומה לפנים - פזרו הון יותר, כדי לראות זריזות וחשק בני המדינה איך כל אחד מתחזק ומזרז עצמו לבוא אל המלך. ויש שחזרו אחר שקבלו ממון בשערי המלך, ויש שחזרו בשער השני ויש בשלישי, ומעט מזעיר שלא נכנס בלבם חשק הגשמי לאסוף הון, כי אם לבוא אל המלך. ואחר כמה טרחות שבאו אל המלך - ראו שאין שום חומה ומחיצה, כי אם אחיזת עיניים:
והנמשל מובן: שהמלך הגדול הגיבור והנורא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא מסתתר בכמה מחיצות וחומות של ברזל. כמו שאמרו בש"ס {ברכות לב ע"ב}: וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ - נִפְסְקָה חוֹמַת בַּרְזֶל בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל ד}: וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל וְנָתַתָּ אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר, ע"כ. והמחיצות הוא מחשבות זרות וביטול תורה ותפילה, כמו שכתוב בזוהר {נשא קכג ע"א}: כי הטוב הגנוז מסבב אותו החושך והקליפות. אמנם אנשי דעת היודעים שכל מחיצות וחומות ברזל וכל לבושין וכיסויין - הוא עצם מעצמותו יתברך שמו, דלית אתר פנוי מיניה, אם כן - אין זה ההסתרות אצלו. כמו ביאור {תהלים קמד יד}: אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים - אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ, כשיודע שאלופו של עולם הוא בכל מקום - אזי סובל הכל":

 


[ג.] "והוא לכאורה תמיה גדולה, האיך אפשר שהקדוש ברוך הוא יסתיר פניו מישראל חלילה? ואיך יהיה להם חיות ותקומה חס ושלום? כי זה כל חיותם. אך דהנה המשל הוא למלך שעשה כמה מחיצות באחיזת עיניים לפני היכלו שלא יוכלו לכנוס אליו, ונסתתר שם. ועשה חומות ואש ונהרות, הכל באחיזת עיניים, לפני בניו. והנה מי שהיה חכם נתן לב לדבר: איך אפשר שאביו הרחמן לא יתרצה להראות פניו לבניו ידידיו? אין זה כי אם אחיזת עיניים! שהאב רוצה לנסות אם ישתדל הבן לבוא אליו, ובאמת אין שום הסתרה. והנה מיד כשמסר נפשו לילך בנהר - נסתר אחיזת עיניים ועבר בו. וכן בכל המחיצות, עד שבא להיכל המלך. ויש טיפש שירא להתחיל לעבור המחיצות, ויש שעובר המים וחוזר מפני החומות ומפני האש, והנמשל ידוע":
"והנה מי שמוסר נפשו ועובר בכל המחיצות ודוחק עצמו עד שבא אל המלך - אז יבוא למעלה יותר גדול מקודם. וזהו {בראשית מו ד}: אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה":
"אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ: היינו כשתיתן לב ותבין שאפילו בירידה יש גם כן אָנֹכִי. היינו: ההסתרה שנסתתר עצמי ממך - הוא גם כן לטובתך. אז: וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה - היינו: שתזכה למעלה יתירה, וזהו: גַם עָלֹה":
 

חִזְקוּ וְאִמְצוּ! אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם!
כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ:
דברים לא ו
"וזהו ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ – תמיד, הן בירידה והן בעלייה. אז לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ, ותרגומו: איתוקפו ואתחיילו, לא תדחלון ולא תתירעון מן קדמיהון, ארום י'י אלהכון שכינתיה מידברא קדמיכון, לא ישבקינכון ולא ירחקינכון, ע"כ. היינו: אפילו כשנסתתר לפעמים - מכל מקום לא להרחיק ממך הוא כנ"ל. והוא שמרמז כאן: וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר – היינו: כשתיתן לב להבין שאָנֹכִי הוא בהסתרה":

 


[ד.] "משל למלך שעשה מחיצות רבים באחיזת עיניים זו לפנים מזו, וגם סיבב בין כותל לכותל נהרות וגם חיילות רבים מבוהלים, וגם דובים ואריות ושאר חיות מבוהלים, בכדי שייראו מגשת אליו, ולא כל הרוצה ליטול את השם - יבוא ויטול. והמלך הוא נורא, ומלכותו בכל משלה, ואור פני המלך מאיר בכל העולמות, וכבודו מלא את הארץ. רק הכתלים והסובבים הם המסתירים את פני המלך, והוא באחיזת עיניים. וכרוזים יוצאים: כל מי שיבוא אל המלך יתן לו המלך עושר וכבוד ויהיה שר אצלו עומד בהיכלו! ומי הוא שאינו רוצה בזה? רק כשבא לחומה ראשונה ורואה כמה ארכה וגבהה ושאר דברים המבוהלים לבבות בני אדם - נסוג לבבו אחור. ויש מהם שהולך כמה חומות זו לפנים מזו, ושם יש שרים נכבדים ממונים מאת המלך מפזרים ממון רב לכל הבא לפנים מן החומות. ולפעמים אחרי רואו שיש לו כל הון יקר וכביר מצאה ידו ואוצרות ממון - נסוג אחור, אף על פי שראה כבר שהלך כמה חומות ונהרות ואין שם פגע רע ואין מים ואין חומה, מכל מקום אחר אשר כל חומה וחומה גבוהה ורחבה מראשונה ואיומה כדי להבהיל יותר שלא יקרב מי שירצה אל המלך:
אבל לבן המלך אשר מעיו המו אל אביו, וגם רחמי אב על הבן, לקרב אותו לאור פניו אשר באור פני מלך חיים נצחיים תמיד, ומאור פני המלך מי שזוכה לראותו את זיו פניו מבהיקים ומאירים בכל העולם, וממנו יגורו כל יושבי תבל ושוכני ארץ, כמו בפני המלך בעצמו ורשות בידו להמית ולהחיות, לאסור מלכיהם בזיקים ולפתוח ולהוציא אסירים חפשי בכח אור פני המלך - ובוודאי בן המלך כח האב בבנו בחכמה. וכשבא לחומות ולהנהרות וחיילות ודובים וכל המבהילים ומסתירים את פני המלך - תמה עצמו למאוד: מה זה מלך רחמן כמותך כרחם אב על בנים, תסתיר עצמך בהסתרות כאלו? ואני אני בא? וצועק: אֵלִי! אֵלִי! לָמָה עֲזַבְתָּנִי? רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי! {תהלים כב ב}. ובכח לבבו הנשבר והבוער לבוא אל אביו - מוסר עצמו ודוחק עצמו בכחו, לדלוק על החומות ונהרות, ומפזר כל הונו לחיילות הסובבים שמה. ובראות אביו געגועיו ומסירות נפשו, ושוועותיו עלה באזני המלך - והסיר אחיזת העיניים הללו. וירא כי אין שם חומה ולא שום מסך מבדיל, רק ארץ מישור וגנות ופרדסים, והכלי עונג ומשרתי המלך עומדים בלבושי יקר, וכל מיני מזמרים עומדים, והמלך יושב על כסא מלכותו, וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ:

 

 

וירא ויפול על פניו ויאמר: אהה! אדוני המלך ומלכי! מה זאת ומה זה אשר הסתרת פניך ממני? הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ - הָיִיתִי נִבְהָל מחיילותיך ומחומותיך ושאר דברים המבהילים אותי, וכמעט אשר אבדתי! ויאמר המלך: קום בני חביבי. ויושט לו שרביט הזהב אשר בידו, ויחזקהו, וילבישהו הודו ואורו ולבושו, וכתרו נתן בראשו, ואמר לו: לא למענך ועליך עשיתי את כל זאת, רק למען נסותך ולדעת את אשר בלבבך יראתך ואהבתך אלי!
ועתה בני אהובי: עבור בכל העולם, והנה מהודי נתתי עליך, ואורי על פניך מאירים, ולבושי תלביש, וכתר יותן בראשך למען דעת כל עמי הארץ כי בני אתה!
והסתרות ופחדים, הכל אשר ראית - המה כדי שלא יקרבו אלי שונאיך, אשר אינם רוצים בטובתך והמגדילים עליך והמלשינים עליך, ואינם רוצים במלכותך, והמה רוצים לירש את מלכותך! כי יודעים הם: כל זמן שאתה חי - מלכותם לא יכון בידם. לכן, אם יבואו לפני - ילשינו עליך במעשים הנעורים אשר הלכת עמהם ואחרי עצתם בבית המשתה, וכמעט היית בכל רע. לולא שמעת עד כה לעצתם הרעה להדיחך ממני - והם ישלטו במלכותי חלילה:
ועתה בני: אל תירא ואל תחת! כי אורך - אורי, ומלכותי אשר בכל משלה - לך הוא, ולך ישתחוו כולם אחרי שובן אלי:
ואחרי ראותי געגועיך אלי, והם לא יבואו לפני לראות את אור פני, כי לא יוכלו, מפני גודל המחיצות והסיבובים והפחדים המבהלים. וכטוב בעיניך תעשה בהם, כל גוי וממלכה אשר לא יעבדוך - וצרת עד רדתה:
והנמשל מובן":

 

 

וַיֹּאמֶר: אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם. אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם.
כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה - בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם:

דברים לב כ

ייחוד לגלות ההסתרה
"איתא בתיקונים {תיקוני הזוהר תיקון כו}: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: וְהָא כְתִיב {מלאכי ג ו}: אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי! אָמַר לֵיהּ: בְּרִי! וַוי לִבְנֵי עָלְמָא דְאִינוּן אֲטִימִין לִבָּא! דְּחָשְׁבִין דְּיָדְעִין - וְלָא יָדְעִין. וַדַּאי אֲנִי אִיהִי שְׁכִינְתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב {ויקרא כו כא}: וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי - אִיהִי לָא אִשְׁתַּנִּי וְלָא אִיהִי תְמוּרָה מִינֵיהּ בְּאָחֳרָא, וְאִיהוּ לָא אִשְׁתַּנִּי וְלָא אִסְתַּתַּר מִינָהּ. אֲבָל לְגַבֵּי חַיָּיבַיָּא - אִשְׁתַּנִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִסְתַּתַּר מִנַּיְיהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם - אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם. וְאַמַּאי? בְּגִין כִּי דוֹר תַּהְפּוּכוֹת הֵמָּה - בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם, ע"כ:

"כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם {מלאכי ג ו}. אבל לגבי חייביא - אשתני הקדוש ברוך הוא, ואסתתר בכמה לבושין וככמה כיסויין. אם ידע האדם שהקדוש ברוך הוא מסתתר שם - אין זה הסתרה, כי יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן {תהלים צב י}.

וזהו שאמר: וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא מהם. רוצה לומר: שיסתיר מהם שלא ידעו שהקדוש ברוך הוא שם בהסתרה זו, וכיוצא בזה. כי ראשי תיבות: אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק {שמות טו ט} - הם ה' אלפין, ששם אלופו של עולם מסתתר בסוד שם סא"ל":

"אם ידע אדם בידיעה ואמונה שלימה שבכל הסתרות ומחשבות זרות הקדוש ברוך הוא מסתתר שם - אין זה הסתרה כלל. כי בידיעה שאדם יודע ומאמין שבכל תנועה והרהור דבר גדול ודבר קטן, שם הוא אלופו של עולם, חיות אלהות - מיד יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן, והרע נופל למטה. ונתגלה האור וחיות אלהות:

 

 

וכן אפילו רשע גמור המתלהט לדברי עבירה רחמנא ליצלן - הרי גם בחטא גנוז אלופו של עולם, חוץ מחטאת עבודה זרה רחמנא ליצלן. דכתיב {במדבר טו כד}: וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת. לְחַטָּת - חסר א': אלופו של עולם. ואם היה מתיישב בדעתו האיך אכעיס את בוראי בפניו, ובחיות שהוא מחיה אותי, והוא אתי עמי ממש, והאיך אעשה הרעה הגדולה?! וכן בעניין תאוות המותר צריך להיות בקדושה ובענווה ובחיות אלהות. ואם היה כך, בנקל היה מתבטל הרע וחלף הלך לו, והיה מתהפך לאיש אחר ולאיש קדוש, ודבקות אהבת הבורא יתברך, אהבה בתענוגים אמיתיים. ובקל לו להשיג מדרגות רוח הקודש, רוח ה' תניחהו:

אבל לפעמים: וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא - שאסתיר גם את ההסתרה, עד שאינו מרגיש שום חיות ואינו יודע, ונשכח ממנו שהקדוש ברוך הוא שם איתו. וזה הוא לו כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים, בהסתלקות אמונה ובטחון, ואז חל עונש. אבל כל זמן שהאדם דבוק באמונה שלימה בבוראו - לא יארע לו שום רע אלא אהבה וחיבה:

ועניין אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק חמשה אלפי"ן, ששם בצר ואויב - מסתתר שם אלופו של עולם. וכן בכל הצער והרדיפות שיש לצדיק מן ראשי ערב רב - הכל גנוז שם אלופו של עולם:
אף רודף הידוע - יש בו שם סא"ל. ואחר שידע האדם שאין שום מסך מבדיל בינו ובין אלהי'ו בכל רגע ובכל שעה, אפילו כשיושב בשוק ומדבר עם נכרים - הכל יתבונן שיש שם מציאות אלהות, ולא ישקר ולא יעשה רמיה בשווקים וברחובות, אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בשמירת המחשבה להיות קדוש. ובפרט בעת תורה ותפילה, הגם שיעלו לפניו כמה מחשבות זרות שהם לבושין וכיסויין שגרמת בעוונותיך שהקדוש ברוך הוא מסתתר אצלך בכמה כיסויין ולבושין כאלו. אבל אחר שתדע ששם הקדוש ברוך הוא אלופו של עולם, ותשבר לבך בהכנעה ובאי"ן לפניו - אזי יסתלקו כל ההסתרות, ותאיר עליך אור אין סוף אלהותו יתברך":

"אחר שידע האדם כי אלופו של עולם הוא בכל תנועה ומחשבה ממש, דבר קטן ודבר גדול - אז יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן {תהלים צב י} המכסים אור השכל":

"כי בידיעת האדם שהשם יתברך מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וכל תנועה ומחשבה הכל ממנו יתברך שמו - אז בידיעה זו יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן {תהלים צב י}":

 

סגולה להנצל מאוייבים
כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ ה' כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן:
תהלים צב י
"דאם אדם מאמין דאף בעת צרה ח"ו, שהוא בחינת אויב, יש שם גנוז בחינת הוי'ה, היינו רחמים וחסדים - אז בזה עצמו יהיה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ ויִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן. דעל ידי אמונה שאין דבר רע יורד משמים - בוודאי יתהפך הדבר לטוב, ומתגלים החסדים נסתרים שבתוך הדינים הנגלים":
 

משל על אשה בלתי צנועה
"כי ידוע שאין דבר בעולם שאין בו ניצוצי קדושה המחייהו. ועיקר עבודתנו: להעלות אותו הניצוץ לשורשו. והאלהים עשה זאת שיהיה מתנגד לקדושה. בכדי שיהיה שכר ועונש. וכמשל מן הזונה הכתוב בזוהר הקדוש {פ' תרומה קסג ע"א} וליתן שכר טוב להצדיק אשר עמד כנגדו ברוב עוז ותעצומות להוציא בלעו מפיו. וזהו סיבת מיתתו כשאין בו ניצוץ קדוש המחייהו. וזהו שאמר הכתוב: כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ – היינו: שנראה שקמים להכעיס פני ה', והוא גם כן מהשם יתברך, ולית אתר פנוי מיניה חלילה, וכך היה רצונו יתברך שמו ויתעלה":
 

הבעש"ט מבזה את החזן בתפילת יום הכיפורים
"בהיותו הבעש"ט שוחט בקהילת קודש טולטשין, היה שובת שם רבי דוד פורקעס. ועשה רבי דוד מכפר חלאדובקע תנאים ושלח עגלות אחר כל המוזמנים:

וכשבאו אנשי הקהילה סיפרו לי, איך שפעם אחת ביום הכיפורים בהשכמה לא בא הבעל שם טוב לבית המדרש כפי המנהג ביום הכיפורים להתפלל בהשכמה. והיה שוהה עד בוש על היום, והמתינו עליו מלהתפלל:
ואחר כך בא וישב על מקומו, והיה ראשו על הסטנדר מקים ראשו ומניח ראשו, מקים ומניח כמה פעמים. ואחר כך רמז שילכו להתפלל לפני התיבה. ובא רבי דוד פורקעס להתפלל, כי הוא היה מתפלל בימים נוראים:

כשבא סמוך לתיבה, התחיל הבעל שם טוב לבזותו בפני כל עם ועדה:
ואמר הבעש"ט בזה הלשון: זקן אשמאי! היכן אתה הולך?
וביזה וגינה אותו ערך חצי שעה:


והיה רוצה לחזור ולילך מן העמוד, כי היטב חרה לו עד מאוד. כי אמר: שמא, חס ושלום, ראה בי דבר מגונה?
וגער עליו ואמר: עמוד! והתחיל להתפלל ובכה, ולא היה יודע מה שהוא מדבר ומתפלל, רק שצעק ובכה כי נשבר ליבו מאוד:

ואחר כך במוצאי יום הכיפורים הלך רבי דוד פורקעס מגיד מישרים ז"ל אצל הבעל שם טוב, ואמר לו: רבנו! מה ראית בי דבר מגונה, חס ושלום?

ענה הבעש"ט ואמר: חס ושלום! לא ראיתי בך כלום! רק באשמורת ראיתי להס"ם עמוד על דרך המקום שהתפילות הולכים, לקבל כל התפילות, חס ושלום. על כן שהיתי מלהתפלל. ותהילה לאל פניתי דרך אחד שילכו התפילות בזו הדרך ולא יוכל לאחוז בהם. ועל כן יראתי פן, חס ושלום, יכנס בלבך גאוה מועטת ויקלקל חס ושלום הדבר - ושיברתי את לבך בכדי שלא יהיה לך שום מחשבה זרה בלבך. ואחר כך ציויתי לך להתפלל:
 

הרקדה גדולה של התבואה בשפייכלער
"גם שמעתי מפי הרב החסיד מורנו רבי גדליה מליניץ ז"ל: פעם אחת התפלל הבעל שם טוב תפילת מנחה בכפר אחד בחדר שקורין 'שפייכלער' [מחסן תבואה]. והיו שם הרבה חביות מלאות תבואה, ובעת התפילה היתה הרקדה גדולה בין החביות מחמת הרעדה של הבעש"ט בעת תפילתו. והוא כמו שכתוב {שמות י ט יח}: וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהֹוָ'ה בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד. ותהילה לאל שראיתי בחינות נשמת משה ז"ל":

 

 

פרשת השבוע

  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next

הרשמת חברים

כשיבוא משיח במהרה בימינו