הבעל שם טוב הק' על פרשת וַיֵּצֵא

 

 



בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
תורת הלוחות הראשונים
הבעל שם טוב הק' על פרשת וַיֵּצֵא
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
בית הבעל שם טוב

 


התחזקות במידת הבטחון
ספר בראשית פרק כח י
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. כשרוצין ליפרע העונש למי שהוא ראוי לעונש - אזי נוטלין ממנו מדרגת הבטחון. על כן ראוי להתפלל לפניו יתברך שיתחזק בבטחון בו, ואז מתקיים בו עֶזְרִי מֵעִם יְהֹוָ"ה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ{תהלים קכ"א}":
 

סגולה לתיקון הלב
ספר בראשית פרק כח יא
"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא - כשבאה נשמה מאצילות אל עולם העשייה ורואה איך שם נתגבר הקליפה, ואיך נקל כבוד המלך רב ושליט בעיניהם - אז הוא מעורר את עצמו ליתן יותר שבח לכבוד המלך מלכו של עולם, שאין הוא כאחד מהם. וזהו שאמר: וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו. רצה לומר: שלקח מוסר מאנשי המקום שיש להם לב אבן ונקראו אצלו אבני המקום. וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו - ששם דבר זה בראש מחשבתו להבין זה, ויתן יותר שבח והודייה לשמו יתברך על שאינו כאחד מהם":
 

אמונת אבות וחקירה
ספר בראשית פרק כח יג
"וְהִנֵּה יְהֹוָ"ה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר: אֲנִי יְהֹוָ"ה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק, הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ - לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. לכך אנו אומרים: אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, ואין אנו אומרים אלהי אברהם יצחק ויעקב - להורות שאל יסמוך האדם על חקירת ועבודת אביו. וכן יצחק ויעקב לא סמכו עצמם על חקירת ועבודת אברהם אבינו, רק חקרו בעצמם אחדות הבורא ועבודתו. לכן אנו אומרים אֱלֹהֵי בכל אחד ואחד":
 

סגולה לשינת הנפש וייחוד תיקון הדעת
ספר בראשית פרק כח טז
"וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר: אָכֵן יֵשׁ יְהֹוָ"ה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. ופירש רש"י שאילו ידעתי לא ישנתי. ביאור וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: שאם ידעתי אָנֹכִ"י - לא ישנתי. רצוני לומר שאם ידע לייחד מידה זו של שם אָנֹכִ"י לא היה נופל לכלל בחינת שינה הבאה מעץ הדעת":


ייחוד רחמים
ספר בראשית פרק ל לז
"וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן, וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת - מַחְשׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת: רמז לאור המחיה העולמות. וזהו י"ש מאי"ן. י"ש - הוא ראשי תיבות: י"מין ש"מאל. וזה הקו - הוא הקו שבאמצע אות א'. וכל זמן שהיה ישר כזה: יו"י - הוא רחמים, גימטריא הוי"ה. וקו הנ"ל נקרא דרך משל מַקַּל לִבְנֶה, רומז לאור עליון המחיה כל העולמות. לִבְנֶ"ה – ראשי תיבות: ל"ב נ"תיבות ה"חכמה. לַח - היינו שנותן שפע חיות ולחלוחית חיות לכל העולמות":

= שם הרחמים – הוי"ה בצורת אל"ף


ייחוד צֹּא"ן
ספר בראשית פרק ל לז
"וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאן הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת - מקום שרהטים ורצים שפע העליון שנקרא שקתות המים של ירידת שפע אור עליון. אֲשֶׁר תָּבֹאן הַצֹּאן - ישראל נקראים {יחזקאל ל"ד לא} וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי, אָדָם אַתֶּם, אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם, מפני ששורשם הם מאותיות, ונשמתם הם מטעמים ונקודות: צֹּא"ן: ראשי תיבות צ'ירוף א'ותיות נ'קודות. וזהו שאמר: לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן, נגד שרשי הנשמות שלמעלה בעולם העליון. ועל ידי זה: מַחְשׂף הַלָּבָן - נתגלו לו ל"ב נתיבות החכמה, ראשי תיבות הַלָּבָ"ן:

"מַה שֶּׁהָיָה - כְּבָר הוּא, וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת - כְּבָר הָיָה, וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף"
קהלת ג טו
מטבע העולם שהאדם מבקש את האלוקים. סוג אחד בלבד מכל הנבראים הנוהג בהיפך, והוא אותו אדם הנרדף ע"י זולתו. כאן האלוקים עצמו מבקש את קרבתו של הנרדף. על כן כל הנרדף זוכה לקרבת אלוקים. אם כן, אל תהיה רודף בשום אופן מכל אופני הבריאה, אל תרדוף איש ואל תרדוף שום בריה שבעולם. וכאשר ירדפוך, תזכה לבחינת {תהלים עג כח}: וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב:

 


מעשי רדיפה שסבל מורינו הבעש"ט
ספר שבחי הבעש"ט

שיחה עם הרב נחמן קאסווער
"הרב מורנו רבי נחמן קאוסווער היה מתנגד להבעש"ט כמה שנים. כי שמעתי שהבעש"ט היה מנשמת דוד המלך עליו השלום והרב מורינו רב נחמן היה מנשמת שאול המלך ע"ה, ובגלל כן היה עוין את דוד רוב הימים. פעם אמר הבעש"ט: הרב נחמן קאוסווער רודף אחרי להמיתני! כידוע שיש כוונה בנפילת אפיים להרוג השונא והוא כיוון בנפילתו להפיל אותו לעומקא דתהומא רבה. אבל הוא לא ישיגני בעז"ה:
פעם אחת ניגשו תלמידיו לרבם מורינו נחמן הנ"ל, ואמרו אליו: מה זה שכל העולם נוסעים להרב הבעש"ט ומפליאים מאוד בשבחו, מדוע לא תבואו לעמק השווה לתהות על קנקנו ונדע האמת עם מי, למה יהיה זה לנו למוקש? והסכים לדבריהם. ונסע לקהילת קודש מעזיבוז להרב הבעש"ט, וקיבל אותו בכבוד גדול. אחרי זה הלכו שניהם לחדר מיוחד, והוציאו כל איש מעליהם, לבד אדם אחד שהטמין את עצמו במקום פלוני אלמוני:
ויאמר הרב מורינו נחמן קאוסווער: ישראל! האמת הוא שאתה אומר שיודע אתה מחשבות בני אדם? אמר לו: הן. אמר לו: האם תדע מה מחשבתי כעת? ויען הרב: הלא ידוע כי המחשבה אינה נחה, ומשוטטת בדברים רבים, פושטת צורה ולובשת צורה. אם תצמצם מחשבתך בדבר אחד, אז אדע. ויעש הרב מורינו נחמן כן. ויאמר הבעש"ט: שם הוי"ה במחשבתך! ויאמר הרב מורינו נחמן: זאת תוכל להבין מעצמך! כי הלא מחשבה זו צריך אני לחשוב תמיד, כמו שכתוב: {תהילים טז ח} שִׁוִּיתִי יְהֹוָ"ה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט. ממילא כאשר אני מניח כל המחשבות ומצמצם מחשבתי בדבר אחד - מוכרח להיות שם הוי"ה לנגד עיני. ויאמר הבעש"ט: הלא יש עוד כמה שמות קדושים, ותוכל לכוון באיזה שתרצה! אז הודה הרב מורינו נחמן שכדבריו כן הוא. ואחר זה דברו בסודות התורה. ומאז החלו לאט לאט להשלים זה עם זה":
 

דגים לשבת
"פעם אחת ראה הבעש"ט שהרב מורנו רבי נחמן קאוסווער נוסע לדרכו, ונסע הבעש"ט גם כן אחריו בכדי כשיבוא מורנו נחמן קאוסווער לאכסניא לפניו לשבת והוא אחריו, ויהיה הוא אורח אצלו על שבת קודש. ולמורנו נחמן קאוסווער לא היה עדיין דגים לשבת קודש, ויהיה לו זה לחרפה ח"ו. וכאשר ראה הרב מורנו נחמן שהבעש"ט רודף אחריו להשיגו להיות יחדיו על שבת קודש, עיקם מורינו נחמן את הדרך באורחות עקלקלות, ונסע יומיים בלא דרך ובלי שום עצירת כפר בדרך לברוח מפניו. והבעש"ט הכיר דרכו ברוח הקודש ונסע אחריו גם כן:

 

והנה, ביום חמישי לעת הערב, בא הרב מורינו נחמן לכפר אחד. ושם דר יהודי אחד מכניס אורחים. תיכף ומיד שאל מורנו נחמן אם אפשר לו להשיג כאן דגים. כי בערב שבת קדש כבר לא יסע מכאן, ואיך ישיג הדגים לש"ק בעת הזאת?! ואמר לו בעל הבית שאי אפשר להשיג בשום אופן, כי רחוק מכל צד ערך עשרים פרסאות או יותר מן הנהרות. וישאלהו הרב מורינו נחמן: האיך אפשר ליהודי בלי מים לשתיה ולנטילת ידיים ולטבילה? והשיבו שיש אצלו שתי ברכות: מים זכים לשתות, ואחת של מים עכורים לרחיצה ולטבילה. ואמר: אם כך הוא – כבר נשיג דגים בוודאי. ואמר תיכף ומיד למשרתו: הנה ראיתי פעם אחת צייד דגים שלקח מקל וכרך עליו חוט וזרק לתוך הנהר, וצד בזה דגים. לכן קח מקל וחוט ולך להבריכה תיכף ומיד ועשה כך! ועשה כן בלא לשאול שום שאלה ובלא חשיבה כלל, והעלה מן הברכה דג גדול:
וביום המחרת כאשר ראה ברוח הקודש בשמחה שהבעש"ט יבוא בקרוב אליו לשבות עמו יחדיו, הלך לקראתו להקביל פניו ונתן לו שלום. ואמר לו: בעז"ה יש לי דגים לשבת! והשיבו: תשואת חן לך על אשר שלחת עלי נשמות לתיקון, והוכרחתי לעסוק עבורם, ומחמת זה השגת דגים, ואלולי זאת בוודאי לא השגת דגים בשום אופן!
ופעם אחת שמע הרב הרב מורנו רבי נחמן קאוסווער מאנשיו שהיו מדברים סרה על הבעש"ט, והיטב חרה לו עד מאוד עבור זה. ואמר להם משל על זה: פעם אחת עשו שני שרים גדולים כתר למלך, והוציאו עליו הון רב. וכאשר באו לגמור את הכתר, נפלה ביניהם מחלוקת איך לקבוע האבן הטובה שבראש הכתר: זה אומר בכה וזה אומר בכה, ושניהם כוונתם הוא בשביל גדולת המלך. וכאשר נעשתה מריבה ביניהם בגלל זה, עבר אחד מהמון עם הארץ ואמר כשיטת אחד מהצדדים, וגערו בו בנזיפה: אתה מה לך פה להכניס את עצמך בתגר שאינו שלך? אם אנחנו מריבים על זה, הלא אנחנו יודעים גדולת המלך מאוד, ולפי גדולתו צריך להיות כך או כך האיך להמליך את המלך הכבוד יותר טוב. אבל אתה אינך מבין לא בהמלכת המלך ולא בכתר המלך ומה לך להיכנס בין השרים?!
וסיים הרב מורנו רבי נחמן קאוסווער בעניין מחלוקתו עם מורינו רבי ישראל בעש"ט: כן גם כן מחלוקת שבינינו, היא מחלוקת ישנה שהייתה בין שאול ודוד המלך ע"ה, ואחר זה בין הלל ושמאי, והאיך אתם יכולים להכניס ראשכם בזה?!
 

פרשת השבוע

  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next

הרשמת חברים

גוף האותיות