הבעל שם טוב הק' על פרשת וישב

 

 

 


בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
תורת הלוחות הראשונים
הבעל שם טוב הק' על פרשת וישב
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
בית הבעל שם טוב


ייחוד בנשמות
מידת יוסף – לייחד את אחיו
בראשית לז ב
"אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה. רֹעֶה, היינו: מייחד ומחבר ומקשר מלשון אחווה ורעות. ולכך נקרא רועה צאן בלשון רועה' על שם שהוא מייחד ומחבר הצאן אל מקום אחד שלא יתפזרו אנה ואנה. וזהו שהיה מייחד את אחיו, היינו: כל ישראל וניצוצי השכינה היה מעלה ומתקן אותם על ידי ייחודים קדושים שעשה. בַּצֹּאן - כי צאן הוא יחוד":

 

ייחוד מחשבה ודיבור
בראשית לז יא
"וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר. הנה במחשבה והדיבור - המחשבה קודמת להדיבור והיא המולידה לדיבור. לכן המחשבה נקרא אב והדיבור תולדה, שהמחשבה שומרת את הדיבור, לבל ידבר רק דיבור הראוי":

 

ייחוד המחשבה עם המעשה
"ייחוד קודשה בריך הוא ושכינתא לייחד המחשבה עם המעשה בכל מאורעותיו":

 

סגולה לישועה בעת מידת הדין
"במדרש {תנחומא סוף פרשת וישב}: אמר רבי יהושע בן לוי: בא וראה שלא כמידת הקדוש ברוך היא מידת בשר ודם. מידת בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטיה, והקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה - הוא מרפא, עכ"ל. והוא כמאמר הנביא {ירמיה ל ז}: הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ, וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב - וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ. כי מן הדינים בעצמם צומח ישועה":

 

 

משל למלך כשהוא בדרך
בראשית לז טז יז
"וַיֹּאמֶר: אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ! הַגִּידָה נָּא לִי: אֵיפֹה הֵם רֹעִים! וַיֹּאמֶר הָאִישׁ: נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה. וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו. וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן. ובזוהר הקדוש }ח"א דף קפד ע"א}: רבי יהודה פתח }שיר השירים ח א{: מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי, אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ, אֶשָּׁקְךָ, גַּם לֹא יָבוּזוּ לִי. האי קרא אוקמוה חבריא, אבל האי קרא כנסת ישראל אמרו למלכא דשלמא דיליה: מי יתנך כאח לי? כיוסף על אחוי, דאמר {בראשית נ כא}: וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ, אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם, וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם. יהב לון מזונא וזן להו בכפנא, בגין כך: מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי. דבר אחר: מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי? דא יוסף לגבה דשכינתא, דאיתאחד עמה ואיתדבק בהדה. יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי? דהא כדין אחווה ושלימו בהדייהו. אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ? גו גלותא דאיהי בארעא אחרא. אֶשָּׁקְךָ? בגין לאתדבקא רוחא ברוחא. גם לא יבוזו לי - אף על גב דאנא בארעא אחרא וגו'. ותא חזי: מה כתיב? ר' יהודה פתח: אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ גו גלותא דאיהו בארעא אחרא, עכ"ל. כי בגלותינו בחוץ לארץ יש סייעתא להשגת רוח הקודש הגם שאין השכינה שורה שם, עם כל זה יש סיוע להשגת רוח הקודש, כי מתקיים בו: ואפילו אינו הגון כל כך - אין מדקדקין עמו כמו בארץ הקדושה:
משל למלך כשהוא בדרך ומוכרח ללון במלון ופונדק שאינו לפי כבוד המלך ביופי ונקיות, אין זה בזיון למלך, כיון שהכל יודעין שהמלך הוא בדרך. והבן הדבר שכך השכינה בארצות הגלות, כיוון שאין זה ביתה אינה מדקדקת כל כך היכן נכנסת":

 

הבעש"ט מבריא את מתנגדו
"בקהילת קודש אחת היו שלושה אחים לומדים מופלגים ויראי ה': שנים מהם היו סרים למשמעתו של הבעש"ט, והשלישי היה מתנגד לו. ובכל פעם שהיה הבעש"ט בקהילה הנ"ל, הייתה אכסניא שלו אצל שני האחים, ובכל פעם היה שואל ודורש לשלום אח השלישי.
פעם אחת בא לקהילה הנ"ל ביום ה', וקודם שנכנס לאכסניא שאל את אנשי העיר על שלום האח השלישי בזה הלשון: 'וואש מאכט מיין מתנגד?' {מה עושה המתנגד שלי?}. והעולם סברו שיהיו כמבשרים טוב בעיניו, ואמרו שהוא מוטל על ערש דווי וכוח הדיבור גם כן אין איתו.
אמר הבעש"ט: צריכין לילך אצלו לבקור חולים!
וביום ו' ערב שבת קודש אמר לשני האחים בלשון שאלה: האם אפשר ויכול להיות להתפלל שם אצל אחיכם בשבת קודש?
וישיבוהו האחים: לו היה בריא בוודאי לא היה מניח את הרב להתפלל אצלו, אבל כעת הוא מוטל כאבן שאין לה הופכין, ומה איכפת לו? בוודאי אפשר ואפשר, כי יש שם חדר מיוחד להתפלל.


וצווה להביא לשם ארון הקודש וספר תורה, והתפלל שם ביום ו' ערב שבת קודש מנחה ומעריב, ובבוקר התפלל שחרית, והאריך בתפילה עד שתי שעות אחר חצות. וקודם קריאת התורה הלך לפרוזדור בכדי לקרר את עצמו, ומיד שמע קול יללה איך שהחולה גוסס.
ואמר הבעש"ט לאנשיו: נלך לבקר את החולה! וישב אצל החולה, ואמרה לו אמו: מדוע אינך נותן שלום להרב? ולא ענה לה כלום. ונתנה ידו לתוך יד הרב.
שאל הרב את החולה אם למד, ושתק. וכן כמה פעמים שאל ממנו, והוא שתק.
עד שגער בו הרב: היכן הוא דרך ארץ שלך, שאני שואל ממך ואינך משיב לי כלום?
אז השיב לו: למדתי גמרא.
ושאל לו: באיזה מסכת הוא מאמר: חביבין עליך היסורים?
אמר לו: במסכת ברכות.
- ומה נאמר שם?
אמר לו: לא הן ולא שכרן וכו'.
שאל לו הרב: חביבים עליך יסורים?
והשיב לו: לא הן ולא שכרם.
אמר לו הרב: הב לי ידך! [תן לי את ידך]
יהב ליה ידיה – ואוקמיה [נתן לו את ידו – והקימו]. אחר זה ציווה לו הרב שיוריד רגליו מן המיטה, וכן עשה. אחר זה ציוה הרב שיתלבש מעט מעט ויטול ידיו, וכן עשה כל דבר כאשר ציוהו. ואחר זה הלך עמו לבית התפילה והתפלל מוסף עם כולם, והבריא בעזרת ה' יתברך":
 

פרשת השבוע

  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next

הרשמת חברים

שֶׁהַשְּׁכִינָה היא עוֹלָם הַדִּבּוּר – והיא מְדַבֶּרֶת אותך