רבי ישראל בעל שם טוב הקדוש זיע"א

בית המדרש של הבעל שם-טוב

 

הבעל שם טוב הוא כינויו של רבי ישראל בן אליעזר גוטמן, מן הצדיקים הנסתרים שבאזור פודוליא. הוא היה בנם יחידם אשר ילדו אותו בזקנותם בזכות מידת הכנסת אורחים וגמילות חסד מופלגת שהיתה בהם.

רבי ישראל נולד ביום ח"י באלול שנת ה'ת"נ {1690 למניינם} בעיירה אוקופ אשר בפודוליא {היום אוקראינה}. הוא התייתם מאביו בילדותו. אביו ציווה אותו על ערש דווי לבל יפחד מדבר שבעולם, כי הרי הוא חי בעולמו של הבורא יתברך שמו אשר אוהבו ומנהיגו לטובה. מגיל צעיר זכה לנפש מתבודדת ומתרפקת על השם יתברך וללב רחמן ואוהב. 

לאחר לימודיו הועסק כריש דוכנא {עוזר מלמד} בתלמוד תורה המקומי. אהב לצאת לשדה ולצפות בטבע ולשבח על כך את בוראו. שם הכיר את רבותיו הראשונים לאחר אביו, הלא הם עדת חסידי אשכנז המכונים בפי בעם "הצדיקים הנסתרים". הם היו תלמידי חכמים מופלגים הפרושים מן העולם ומתבודדים ביערות על מנת לשמר את תורתם וטוהר נשמתם מהמולת העיר, כנביאי הדורות. תורתם של הצדיקים הנסתרים משתמרת במסורת קבלה איש מפי איש מזמן הנביאים, ועבודתם הרוחנית מזכירה את שיטות העבודה של הקדמונים הראשונים וכן ספרי העבודה שלהם. הם אימצו את ישראליק הנער אשר נהג להתבודד בבתי כנסיות בלילה, בשדות וביערות. באותה תקופה הועסק בעבודות שונות ומתוכן: שמש בית כנסת, שומר ילדים, ריש דוכנא ושוחט. רבותיו החדשים לימדו אותו תורה ורפואה, את השפעת צמחי היער וסגולותיהם הרפואיות, והכניסוהו לתוך פנימיות תורת הנפש על כל רבדיה.  

בן עשרים וארבע נשא אישה סמוך לעיירת הולדתו ושימש כדיין, אלא שלאחר כשנתיים מתה עליו אשתו. לאחר שהתאלמן מאשתו הראשונה עבר לגור בעיירת טינקטין הסמוכה לעיר ברוד, שם שימש כמלמד וכדיין המקום. לאחר כמה שנים נשא לאשה בעיר ברוד את הרבנית חנה, אחותו של הגאון רבי אברהם גרשון מקיטוב זיע"א, תלמיד חכם מופלג מבית דינו של הרה"ג יחזקאל לנדאו הנודע ביהודה והרה"ג רבי מאיר מרגליות מחבר הספר "מאיר נתיבים ו"יכין ובעז". אחרי נישואיו עברו להתגורר בהרים שבין קיטוב לקוסוב, שם חיו בהתבודדות באחד היערות והתפרנסו מחפירת טיט. הוא נהג להתבודד ולעסוק בתורה רוב השבוע בהרים וביערות ולשוב לביתו לקראת שבת קודש. כך נהג למשך שמונה שנים רצופות. באותה עת, והוא בן עשרים ושמונה שנים לחייו הוא זוכה לגילוי הנביא אחיה השילוני מתלמידי משה רבינו ומבית דינו של דוד המלך ורבו המובהק של אליהו הנביא. הוא לומד מהנביא אחיה השילוני למשך שמונה שנים רצופות, כמעט מידי יום ביומו. לימדו כל התורה על הסדר עם כל הצירופים כמו שקיבלו ולמדו בימי בית ראשון החל מ"בראשית", וכן מעשה בראשית ומעשה מרכבה, חכמת ההמתקה וספר "מעיין החכמה" של משה רבינו ע"ה על הסדר. בהיותו בן שלושים וחמש עובר לעיר טלוסט עם אשתו מרת חנה ושני ילדיו, צבי הירש ואדל, וממשיך להסתיר את מדרגתו מבני אדם.


מאז היותו בן שלושים ושלוש החל לקבל מאת חבריו מעדת הצדיקים הנסתרים תביעות בלתי פוסקות להתגלות ולהתחיל לפעול פעולותיו בקרב ישראל בגלוי, על מנת לעורר את ישראל מתרדמתם ולעודד את העם ולאלפם בינה. הוא מסרב ובורח מחבריו למשך שלוש שנים, עד שמקבל הוראה משמיים וכן רבו אחיה השילוני מאלצו לכך, ומתגלה. תחילת פעולתו כמרפא מומי גוף ונפש בעיירות ובכפרים, הן ברפואה טבעית והן ברפואה רוחנית, בהן היה הרופא המומחה שבדורו. לאט לאט החל ללמד את העם תורה ולהדריכו בעבודה הרוחנית, ומתוך כך התחילו להגיע תלמידי החכמים שבדור לקבל הדרכה וללמוד מתורתו. הוא מלמדם תורת הדבקות וההמתקה, עבודת הייחודים והעליות וההתכללות בבורא יתברך שמו, ולנהוג במידת הפשטות ובמידת הרחמים עם הבריות. עיקר מגמתו בלימודו ברבים: להחזיר את גדולי הדור מתורת עץ הדעת לתורת עץ החיים, מתורה שכלית לתורה נשמתית, מתורת המוח לתורת הלב, מחיצוניות לפנימיות, ולהעלאת העולם כולו לשורשו העליון על מנת לחבר הבריאה עם הבורא בדבקות אחת. 

מני אז נוטל על עצמו את ההנהגה הרוחנית, ומהווה הקשר בין הצדיקים הגלויים לבין הצדיקים הנסתרים, וכן בהנהגת הציבור השומע את שמעו בתורה ובעבודה ובכל תחומי החיים. עד שנת ה'ת"ק מתגורר בעיר טלוסט ונוסע תכופות לעיירות שונות באוקראינה, מולדביא, פודוליא, בוקובינה, מרבית רומניה והונגריה, פולין, ועד ליטא וגרמניא ואיטליא מגיע לבקר פעמים אחדות. בשל היותו רב ורופא מפורסם, מוזמן בשנת ה'ת"ק ע"י העירייה והקהילה יחדיו, לעבור ולהתגורר בעיר מז'יבוז' והוא בן חמישים שנה, שם מכהן כרבה של הקהילה החסידית בבית הכנסת העתיק של מז'יבוז' ולידו בונה את ביתו ואת המקווה לגברים. 

בתפילת ראש השנה שנת ה'תק"ז מבצע הבעש"ט הקדוש את עלית הנשמה המפורסמת הגבוהה אשר בעיצומה נכנס הוא להיכל משיח צדקנו הוא היכל קן ציפור {זהר בראשית קיח ע"ב}. שם מגלה לו משיח צדקנו את תוכנית ביאת הגאולה במידת הרחמים על כל שלביה ואלו הם: "א. בעת שיתפרסם לימודך ויתגלה בעולם, ב. ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלימדתי אותך והשגת, ג. ויוכלו גם המה לעשות ייחודים ועליות כמוך, ד. ואז יכלו כל הקליפות, ה. ויהיה עת רצון וישועה". הדברים מובאים באגרת הגאולה המפורסמת של הבעל שם טוב אשר שלח לארץ ישראל. עוד מגלה לו בעליה זו גילויים נפלאים נוספים הקשורים לגאולה ולהצלת ישראל משואה, וכן את עיקר העבודה הרוחנית הנשמתית על חמשת שלביה: א. כוונה, ב. ייחוד, ג. עליה, ד. התפשטות, ה. התכללות. כן חיזק באותה עליה מפורסמת את תפקידו של רבי ישראל בעל שם טוב כמעורר את כלל ישראל: כשם שמעוררים אדם על ידי שקוראים בשמו - כך שב רבי ישראל בעל שם טוב והחיה את כללות עם ישראל וכללות חלקי התורה. 

מלבד ארבעת חלקי התורה, פשט רמז דרש וסוד, לימד הבעל שם טוב רובד נוסף הכולל את כל שאר החלקים ומהווה את הקשר הפנימי ואת הבריח התיכון המחבר ביניהם והוא פנימיותם ומהותם. בעוד שארבעת המימדים של התורה עוסקים בפעולות התורה בעולם הגשמי או בעולמות הרוחניים, התורה הפנימית מעץ החיים שהיא תורתו של הבעש"ט, תורת דוד המלך מראה כיצד פועלת התורה עם האלוקות וכיצד קיום התורה הוא עצמו גילוי אלוקות, שכן "ישראל אורייתא וקוב"ה - כולא חד" {זהר הקדוש פר' בחוקותי}. הבעש"ט בתורתו חשף כיצד התורה מגלמת את הרצון האלוקי בעולם ויותר מזה מבארת ומסבירה את הדבקות האלוקית וההתכללות בו יתברך בחינת עולמות נשמות ואלוקות שבכל אות ואות מהתורה הקדושה.

חדשות בבית הבעל שם טוב

  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 6
  • 7
Prev Next

הרשמת חברים

תיקון למחשבות זרות ופניות בתפילה