הרב דניאל הכהן סטבסקי

חמשת ספרי היסוד למורנו הבעל שם טוב
בחוקותי
 יום ראשון | כא' אייר | תשעב

פרשת בחוקותי

 

 

בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
תורת הלוחות הראשונים
פרשת בחקותי
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
סיכום ועריכה: ר' אשר לוין היו' בית הבעל שם טוב

 

  א) ''הן הן המרכבה''

וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. (ויקרא כו, מב)

מדברת תורה הקדושה על ארבע דברים קשורים לברית. כי כל דבר צריך לקשר להשם יתברך וקשר הזה, חיבור הזה נקרא ברית. אנחנו קיבלנו תורה במעמד של ברית: יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב: (דברים ה,ב)

אנחנו קיבלנו תורה לא כמו איזה תהליך של לימוד שכלי, אלא מעמד של נבואה בברית, כרתנו ברית עם הקב''ה, אמרנו ''נעשה ונשמע''. ועכשיו כאשר קיבלנו את התורה אז – ''בחקותי תלכו'', כל דבר שתעשו ''בחקותי'' ילך לכם, יהיה בדבר הזה חיוּת וההמשך. כי זה רצונו של הקב''ה - תורה הקדושה.

בעצם לפני מעמד הר סיני אבותינו הקדושים קיבלו תורה כולה וכרתו ברית עם הקב''ה במעמד הנבואה (פעם ראשונה בתורה נזכרת מושג ''נביא'' לגבי אברהם אבינו) והכינו דרכים בשביל דורות הבאים, בשבילנו. כתוב ''מעשי אבות סימן לבנים'' ( מדרש תנחומא, לך לך, ט') כי בכל דבר שעשו ובכל ניסיון שעברו – השאירו סימנים והדרכה וסללו מסלולים בשביל צאצאי צאצאיהם.

גם ירושת ארץ ישראל הבטיח הקב''ה לכל אחד מאבותינו .


אמר הקב''ה לאברהם אבינו:
בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהֹוָה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת (בראשית טו,יח)
אמר הקב''ה ליצחק אבינו:
גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ (בראשית כו, ג)
אמר הקב''ה ליעקב אבינו:
אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. (בראשית כח, יג)
יש ארבע דרגות בתוך הברית: יש דרגה שזה יעקב, יש דרגה שזה יצחק ויש דרגה שזה אברהם, ויש גם דרגת הארץ כי כן כל דבר צריך לקשור להשם יתברך.

כתוב במסכת אבות: ''על שלושה דברים העולם עומד-על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים.''(אבות א,ב). תורה – זה בחינת יעקוב אבינו, עבודה, עבודת בית המקדש, תפילה – זה בחינת יצחק אבינו שיצא לשוח בשדה, וגמילות חסידים שזה מצוות תעשה – זה בחינת אברהם אבינו.

ואחר כך הארץ בזכות שלושת האבות הקדושים, בזכות תורה, תפילה ומצוות ''וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר''.
כאשר הארץ נזכרת למעלה במעמד של ברית – אז שפע בא גם למטה.

אנחנו רואים שבשלושת ראשונים עדיין יש ''אף'', עדיין יש מידת הדין. כתוב:
וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר.
כאשר יש תורה בלי תפילה אז יש ''אף'', יש דינים. ואם יש חסדים – אבל בלי תורה ובלי תפילה שמנתקת – יש מידת דינים.

אומר הבעש''ט הקדוש:
מפני מה אין נקרא אבות כי אם אברהם, יצחק ויעקב? וגם זכות אבות לא נקרא רק מהם? ופרוש:משום בחייהם היה עבודתם ותפילתם עבור כל הדור ועד סוף כל דורות.

לכל יהודי יש ניסיונות, אבל ניסיונות שהם לקחו על עצמם, עבודת השם שהם לקחו על עצמם זה בשביל כל הדורות, זה לא היה משהו פרטי, אלא משהו כללי לכל הדורות.

אחרי אברהם אבינו עבר כל עשרה ניסיונות שסופם זה עקדה – אז גם אנחנו יכולים. הרי היו הרבה תקופות של עקדות שלא נדע, ובזות אברהם אבינו אנחנו מסוגלים לעמוד בניסיונות האלה. ברגע שאברהם אבינו פעל את זה מעל הטבע אצלנו זה נעשה טבע כי באנו ממנו. לעבור ניסיון בפעם הראשונה זה הכי קשה, אחר כך זה יותר קל. אברהם אבינו היה צריך להיכנס בפעם הראשונה לכבשן האש, הוא היה צריך לעשות עקדה על הבן שלו בפעם הראשונה, גם הרבה ניסיונות היו אצל יצחק אבינו ויעקוב אבינו קיבל יותר ניסיונות משכולם. כבר בבטן של אמא. עשו לא נתן לא ללמוד עם חברותא שלו,עם המלאך, וללמוד עם חברותא כזאת כעשו – זה קשה מאוד.

אנחנו רואים שפעם ראשונה כאשר פעלים – זה לכל הדורות, פעם השנייה זה כבר נעשה הטבע.

לכן כתוב במדרש רבה ( פ''ב, ו) ''אבות הן הן המרכבה'' ופרוש רמ''ק:
ולא אמרו כל אחד מהאבות הוא המרכבה אלא האבות הן הן המרכבה. כיצד אברהם אבינו לקח בטהרה צד הימין וירש ימין של מעלה שהוא מדת החסד וע"ז נאמר (בראשית יב, ט) וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה. ויצחק לקח בטהרה מדת צד השמאל שהוא הפחד וע"ז נאמר (שם לא, נג): וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק. ויעקב לקח בטהרה קו האמצעי וע"ז נאמר (שם כה, כז): וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים כו'. נמצאו השלשה אבות כסא למרכבה.
(פרדס רימונים שער כב, פרק ב)

אבות -הם בעלי הברית, ולכן כל התפילות שלנו עוברות דרכם. כאשר אנחנו מתחילים להתפלל אז אומרים: ''השם אלה''ינו, אלהיי' אברהם, אלהיי' יצחק, אלה''י יעקב''. כי תפילה שלנו עוברת דרך אברהם אבינו, דרך יצחק אבינו, ודרך יעקב אבינו כי הם – כלל ישראל כי הם פעלו בשביל הכלל. גם מקום קבורתם של האבותינו הרדושים – מערת המכפלה – זה המקום שדרכו תפילות שלנו מגיעים לשמים. וכאשר אנחנו מתפללים להקב''ה כצאצאי צאצאיהם של אברהם יצחק ויעקב - אז מעלה עלינו הכתוב: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת. כלומר, גם ארץ ישראל הקדושה שייכת לנו בגלל הבטחה שהקב''ה נתן לאברהם יצחק ויעקב.

 


ב) ''אוהבי השם שנאו רע''

 

אומר הבעש''ט הקדוש:
יש לתמוה מה שכתוב בתורה: ''וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד'' (בראשית א,לא) כמה פעמים במעשה בראשית.

הקב''ה מעיד שכל מה שהוא עשה לא רק טוב אלא טוב מאוד, ואנחנו כל הזמן באים בתלונות, שערי תלונות לא ננעלו. איך זה מסתדר? גם דוד המלך ע''ה אמר: טוֹב יְהוָה לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. (מזמור קמה, ט) אז יש לנו קושיא לא על הקב''ה אלא עלינו: למה אנחנו מתלוננים כל כך?

 

ממשיך מורנו הבעש''ט הקדוש:
ובמשנה תורה (ספר דברים) כתיב: ''רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע''. (דברים ל, טו) מהיכן בא הרע? אבל אין לפרש כמו שאנו אומרים רע ממש, אלא: כרע -הוא גם כן עובד לטוב. רק שהוא מדרגה תחתונה מהטוב גמור. וזה רמוז בזהר (זוה''ק ח''א יא ע''א): מלעיל ומלרע. וזהו כשפועלים טוב – אז הרע גם כן נעשה טוב.

כלומר על אותו דבר אפשר להסתכל מלמעלה או מלמטה, להשתמש ככה או ככה. אותו כלי אפשר להשתמש לטוב או לרע, יש בחירה עליו. לכן אומר זהר הקדוש שאם משתמשים כלי בדרך נכונה - אז הרע גם כן נעשה טוב.

גם בנפש של בן אדם אין מידות רעות - אפשר להשתמש בכל מידה ומידה לטוב או לרע.

אם יש לאדם אדישות, לדוגמה, אז הוא יכול להשתמש את זה לטובה. אם בא יצר הרע ואומר לו לעשות דברים מסוימים, אז הוא יגיד ליצר: ''אני עייף, לא עכשיו''. גם אדישות אפשר להשתמש לטובה, אבל רק במקרים כאלה.

 

מבאר הבעש''ט:
אבל כשחוטאים חס ושלום - אז נעשה רע ממש. למשל: המכבד (מטאטא) את הבית, שעשוי לפנות את הבית והוא טוב קצת – אבל הוא במדרגה תחתונה. ועל כל פנים – טוב הוא. וכשצריך להכות בו תינוק כשהוא חוטא – אזי הוא המחבד (מטאטא) נעשה רע גמור שמכין בו את התינוק. (ספר צוואות מריב''ש טוב והנהות ישרות, שער פט)

זאת אומרת שאותו כלי אשפר להשתמש כדי לנקות בית או להכות תינוק, חלילה. מי קובע מה טוב ומה לא טוב? בחירה שלנו, כי הקב''ה עשה הכל טוב : ''טוֹב יְהוָה לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו ''. אדם לא יכול להגיד: יש לי מידות רעות'', אלא הוא צריך להגיד: ''יש לי מידה כזאת ואפשר לעשות איתה הרבה טוב.'' במידה הכי גרועה, כביכול, אפשר להשתמש לטובה. למשל, שנאה.

כתוב בתהלים (מזמור צז):
(י) אֹהֲבֵי יְהוָה שִׂנְאוּ רָע שֹׁמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם:
(יא) אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה:
(יב) שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּיְהוָה וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ:

כלומר,
''אֹהֲבֵי יְהוָה, שִׂנְאוּ רָע'' ומה התוצאות? שמירה וגם הצלה:
''שֹׁמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם.''
אבל לא רק שמירה והצלה, אלא אור שבעת ימי בראשית:
''אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה.'' (מזמור צז, י-יב)

כאשר אדם שונא רע, הוא מכלכל כוחות הנפש שלו בצורה נכונה. אהבה הולכת למקום הטוב, ושנאה הולכת למקום לא טוב. וכאשר שונאים את הרע אז מתרחקים מהרע. כי שנאה מרחיקה ואהבה מחברת. אבל אם אדם לא שונא את הרע אז יש כוח בנפש שלא בשימוש ובסוף האדם ישנא את הטוב, חלילה. וזה מה שקרה לשאול המלך.

שאול המלך היה צדיק תמים. גמרא בסוטה מביאה את הפסוק: בן שנה במלכו. מה זאת אומרת: בן שנה, הוא היה בן שלושים שנה כאשר נעשה מלך? אלא כמו שאומרים בן שנה לחטא שלא חטא – אז גם שאול המלך לא חטא, היה תמים וקדוש. אז איך יכול להיות שפתאום עזב את הכל ,לקח כל הצבא של ישראל, הפקיר את הגבולות - רק כדי לרדוף את דוד ושש מאות מרי נפש? פלישתים פלשו לארץ בגלל ששאול היה עסוק ברדיפה אחרי דוד. מי אויב המדינה? פלשתים או שש מאות מרי נפש? כמו שבזמנינו אומרים שערבים הם הפרטנרים לשלום, הם בסדר. אז מי האויב, מי אשם בכל המלחמות והפגועים? שש מאות מרי נפש שלא עושים רע לאף אחד.

מה קרה לשאול המלך, הרי הוא היה צדיק וקדוש? אבל כאשר הגיע זמן להחריב את רע, לסלק את עמלק מהעולם, אז הקב''ה התאים לו בתוך הנשמה כמות כזאת ואיכות כזאת של שנאה כדי להשמיד את הרושם של עמלק. אבל שאול המלך השאיר בהמות וגם נשים ואת אגג, ראש של עמלק. הוא לא השתמש בכל השנאה שהקב''ה נתן לו בשביל מצווה הגדולה הזאת , כדי להחריב עמלק, לפנות את העולם מרוע הזה, מרוצחים האלה. אז מה הוא עשה עם כמות גדולה של השנאה שהוא לא השתמש בה? באותו רגע היה לו רוח רעה שמקשקשת בתוך הנפש, משגעת אותו וזה רוח השנאה שהוא לא השתמש נגד הרע. נגד מי הוא השתמש את השנאה שנשארה אצלו? נגד עיר כהנים נוב איפה הוא הרג עשרים ושתים אלף משפחות כהנים, לא השאיר אפילו כלבים. למה קרה דבר המזעזע כזה? כי הוא לא שנא את הרע, ומי שלא שונא את הרע – אז בסוף הוא שונא את הטוב, חלילה, בסוף הוא רודף את דוד, את מלכא משיחא.

לכן אמר דוד המלך: ''אוהבי השם שנאו רע''. זאת אומרת שבמידה כל כך קשה כמו שנאה אפשר להשתמש לטובה ואז הכל נהפך לטובה. אם הוא שונא את הרע – אז הוא מתרחק מהרע. כמובן, מידה הזאת צריכה להיות בכמות ואיכות מסוימת, לא צריך להרחיב בשנאה. אבל צריך להתרחק מרע, אחרת אדם ישנא את הטוב, חלילה.

לכן כתוב בתורה: ''וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד''.

כי כל דבר, כל מידות שלכאורה הן מידות רעות אם משתמשים בהן בדרך נכונה – אז רע נהפך לטוב מאוד.
                                                                                                 

 

הרשמת חברים

יש בְּכֹל אוֹת עוֹלָמוֹת וּנְשָׁמוֹת וְאֱלֹהוּת