הרב דניאל הכהן סטבסקי

 

חמשת ספרי היסוד למורנו הבעל שם טוב
בהעלותך
 יום ראשון | יג' סיון | תשעב

 

פרשת בהעלותך



בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
 פרשת בהעלותך
תורת הלוחות הראשונים
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
סיכום ועריכה: ר' אשר לוין היו' בית הבעל שם טוב


עליות והמשכות

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. (במדבר ח ב)
 

בפרשה הזאת הקב''ה מורה לאהרן על עליות של בבריאה לבורא, ולמשה רבינו מורה על המשכות - גילוי של הבורא בתוך הבריאה. כי יש שני אופנים של קשר בין הבריאה לבין הבורא. יש קשר שנקרא עליות – אדם מעלה את הבריאה אל הבורא וזה בחינת אהרן הכהן, בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, ויש בחינת המשכות – הקב''ה רוצה גם לשכון, רוצה שיהיה לו דירה בתחתונים, רוצה שיהיה גילוי שכינה, גילוי הבורא בתוך הבריאה.

במלים אחרות, יש שני אופנים איך האור יכול למלא כלי. אפשר להעלות, לטהר כלי, לעשות כלי יותר דומה לאור ואז אור יכנס לכלי. ואפשר גם למשוך אור לתוך כלי, לגלות בורא בתוך הבריאה. כל דבר ודבר אפשר לעשות בשני אופנים: באופן של עלייה ובאופן של המשכה.

לדוגמה, אם אדם אומר דיברי תורה אז הוא גורם לשינוים בגשמיות, גלים באוויר הגשמי לפי הנחיה רוחנית, ואנחנו מצויוים לעשות להשם דירה בתוך עולם התחתון, בגשמיות. ואם אדם בעצמו נמצא בתוך אותם ועולמות ובתוך אותם העניינים שהוא מדבר עליהם – אז זה עניין של עליות. אבל אם האדם לא נמצא בתוך הדברים שהוא אומר, אם הוא מדבר על עניינים גבוהים אבל הוא בעצמו לא ממש שם – אז זה עניין של המשכות.

דוגמה אחרת - עניין של תפילה. אפשר להגיד מלים של תפילה ששייכים לעולמות עשיה, יצירה, בריאה ואצילות ולהישאר באותו מקום – זה עניין של המשכות. ואפשר בעזרת אותן המלים של תפילה לעלות וממש להיות שם בתוך העולמות האלה.

יש כמה וכמה סיפורים על אנשים שהתקרבו לחסידות ושאלו אותם מה החידוש בעבודה שלהם בתפילה, למשל, מה ההבדל? והם אמרו שהבדל הוא כבין אדם אחד שיושב בכפר שלו ובדמיון מטייל ליריד בלייפציג לבין אדם שממש יוצא מהכפר עם הסחורה, מגיע ליריד בלייפציג, מתעסק שם בעסקים וחוזר הביתה.

דרך של עליות – דרך יותר קשה והרבה אנשים סברו שזאת דרך של צדיקים, יחידי סגולה, לא בשביל כולם. רבי חיים ויטאל מתחיל ספר ''שערי קדושה'' במלים: ''ראיתי בני עלייה, והם מועטים, משתוקקים לעלות, והסולם נתעלם מעיניהם, ויתבוננו בספרים הקדמונים, לחפש ולמצוא אורחות חיים, את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, להעלות נפשם אל שרשה העליון, ולדבקה בו יתברך, כי הוא השלימות הנצחי כענין הנביאים, שכל ימיהם נדבקו בקונם, ובאמצעות הדביקות ההוא שרתה עליהם רוח הקודש, להורותם איזה הדרך ישכון אור, להאיר עיניהם ברזי תורה, כמו שהתפלל דוד המלך ע"ה, "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך...''

ובכל זאת קיבל הבעש''ט הקדוש ממשיח צדקינו שדרך עליות זה אחד מתנאי הגאולה: ''ויוכלו גם המה לעשות ייחודים ועליות כמוך''. והלך הבעש''ט הקדוש בדרך של ראשונים ולא בדרך אחרונים, שהיא דווקא דרך של עליות. לכן הוא הדגיש והעריך ולימד הרבה כל ענייני של טהורה: טהורת הגוף, טהורת הדיבור ורגש, טהורת המחשבה וטהורת הרצון. כי בשביל עליות צריך לטהר את הכלי, להתאים את הכלי לאור.

אז יש העלאת הבריאה לבורא וזה נקרא מעשה מרכבה,
ויש הארת הבורא בתוך הבריאה וזה נקרא מעשה בראשית.

תפקידו של אהרן הכהן זה מעשה מרכבה, עליות, הוא מעלה את הבריאה לבורא. משה רבינו עושה שני דברים בדרך כלל: מעם להר ומהר לעם, אבל כאן, בפרשה הזאת הקב''ה מצווה אותו על המשכות, שהוא יאיר מציאות הבורא בתוך הבריאה. לכן פסוק בפרשה אומר: ''וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם''(במדבר יא יז), בין שני הקרובים באוהל המועד. ברגע שבניתם כלי עליון כאן, למטה, בתחתונים – המשכן הקדוש – אני מאיר לך שם. ''וְיָרַדְתִּי, וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא-תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ'' ( במדבר יא יז)

כלומר, יש שתי תנועות: תנועה של הבריאה כלפי הבורא, ותנועה של הבורא כלפי הבריאה. תנועה של הבריאה כלפי הבורא זה מעשה בראשית: ''בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ'', הבורא בורא, מקרין, מאציל את הבריאה. אבל אחר כך עבודה שלנו היא מלמטה למעלה – מעשה מרכבה – להעלות הכל לבורא. '' בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת''. ונר השם – נשמת אדם.

כתוב בספר ''תולדות יעקוב יוסף'':
''ובזה יובן דבר אל אהרן, הוא המשיב רבים מעון להוכיח בשער בת רבים. וז"ש בהעלותך את הנרות, ודרשו חז"ל מדלא כתיב בהדלקתך וכתיב לשון עליה, שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. ועוד דרשו, שמעלה היתה לפני המנורה ועליה הכהן עומד ומטיב. והקשה מהרא"ם מנ"ל לידרש שניהם, ותירץ יעו"ש. ולדברינו דזה נמשך מזה, דע"י שהכהן עולה במעלה וכו', ור"ל שעולה במעלות רמות לדבק את עצמו בו יתברך תחלה, אז יכול להעלות הנרות, שהם רמ"ח איברי ישראל בכללות הפרצוף עם נפש ורוח גימטריא נ"ר. וז"ש בהעלות"ך את הנרות, כי ע"י עלותך בדביקות כאמור, אז אפשר להעלות הנרות שאר כללות איברי ישראל הנקרא נרות כנ"ל ג"כ עמך, ע"י שנכללו בך מצד אחדות ישראל.'' (פרשת נשא אות יז)

כאן אנחנו עוברים מעלית הפרט לעלית הכלל, כלומר כנסת ישראל, וכאן יש עניין של דרגות שונות, סוגים שונים ותפקידים שונים של בני ישראל. כל עם ישראל הוא כנגד גוף של בן אדם, מראש – שזה אבותינו הקדושים ועד דור שלנו הנקרא עיקבתא דמשיחא. וגם בתוך כל דור בדור יש אנשים שהם בחינת ראש ויש אנשים שהם כנגד ידים, רגלים ושאר איברי הגוף. וכדי להעלות בני דור הראש, כלומר גדולי הדור צריכים קודם להתעלות עצמם.

אומר הבעש''ט הקדוש: ''ואָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם'' – מה שראש הדור הוא צינור להשפיע על ידו לאנשי הדור.

ממשיך ''תולדות יעקב יוסף'':
''ואמר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, ר"ל שראש הדור המכוין להעלותן נקרא פני המנורה, כמו פני הדור. וכשאחד מסתכל בפנים מאירות אל חבירו, ע"י אחדותן והתכללותן זה עם זה, ראש הדור עם דורו עמו, ובני דורו עם ראש הדור, אז ע"י הדבקות זה עם זה עולין. וכמ"ש בפסוק ויחן שם ישראל, אז ומשה עלה אל האלהים (שמות יט, ג) יעו"ש בכתבי (עיין פרשת תצוה). וז"ש כאן בתנאי אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, כי עולם חסד יבנה, ונקרא שבעת ימי הבנין, ולזה יש ז' מדריגות בישראל. וע"י התכללותן אל מול פני המנורה [וג"כ משמע מנורה העליונה כנודע], יאירו להמשיך ג"כ הנשמה אל נפש ורוח ומשכן הנשמה בראש האדם, שיש בו ז' קני מנורה, סוד ז' שערים הנזכר בספר יצירה (ד, ו).'' (תולדות יעקב יוסף, פרשת נשא)

כלומר, אי אפשר להעלות את הכלל, את עם ישראל, אלא באחדות ובהתכללות. המנורה מאגדת ומאספת כל הנרות בתוך מנורה אחת. שכינה נקראת מנורה, כל נשמה בפני עצמה – זה נר.

וזה אחדות והתכללות של שבעה כוחות בעולם, בשנה ובנפש. בנפש של בן אדם זה שבע מידות וגם שבע בחינות בכל קומה – במחשבה, בדיבור ובמעשה, בכלל עם ישראל יש גם שבע סוגי נשמות. ובזמן יש שבעה ימי השבוע ויש שמיטה ויובל. בעולמות גם יש עניין של שבע וספר יצירה מדבר על זה (ספר יצירה ד, ג):
''שבע (אותיות) כפולות בג"ד כפר"ת, שבע ולא שש, שבע ולא שמונה. שש צלעות לששה סדרים כנגד שבע קצוות, מהן שש קצוות מעלה ומטה מזרח מערב צפון ודרום, והיכל הקדש מכוון באמצע, והוא נושא את כולן. ברוך כבוד ה' ממקומו.''

אומר הבעש''ט הקדוש:
רמז שיש בשמעת קני מנורה - לשבעת סוגים שיש בישראל שבעה סוגים שונים של נשמות יש בישראל: חסידים, גיבורים, ישרים, נביאים, חוזים, צדיקים ומלכים. ונרות הם נשמות. נר השם – נשמת אדם. יש שבע דרכים בשבעת קני המנורה, על פי שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. (ויקרא כה ג)

כל אחד מקני המנורה היא גם כנגד יום אחד בשבוע. נר ימני כנגד חסד, יום ראשון, נר שני – זה גבורה, יום שני בשבוע, וכו', ונר מרכזי – זה כנגד שבת קודש.

ובשביעי יש עניין של אסיפה, התכללות והעלת של השאר הבחינות, וזה עניין של צדיק שמעלה את כל בני ישראל, עניין של שבת שמעלה כל ימי שבוע ועניין של בית המקדש שמעלה כל ששה קצוות של העולם, כמו שראינו בספר יצירה: ''והיכל הקדש מכוון באמצע, והוא נושא את כולן.''

ממשיך ''תולדות יעקב יוסף'':
''ויתפרש בג' פנים, וכולן כאחד נמשכין זה מזה. ור"ל כי יש לפרש אל מול פני המנורה אל פרטות האדם, כי משכן הנפש והרוח הוא בכבד ולב, ומשכן הנשמה הוא במוח. ובתיקון האדם מעשיו אז ממשיך הנשמה לשרות במוח, שישוב ויאיר אל ז' קני המנורה שבראש השייך לנשמה, ומשם יומשך הארה לנפש ורוח ברמ"ח איבריו וכל זה דרך פרט. ועוד פי' ב' דרך כללות העולם. כי הצדיק וראש הדור נקרא פני המנורה, וכל בני דורו הם נרות המנורה, שכל א' כלול מרמ"ח איברים ונפש ורוח, הרי נ"ר. והראש הוא הנשמה של כללות דורו, המחייה אותן ע"י אחדותו.''

שלושת כוחות הנפש, שלושת הקמות - הם לא דברים נפרדים, נשמה צריכה להאיר גם ברוח, בהרגש, בדברים שמוצאים מפה, וגם במעשים שלנו. וכל זה נעשה על ידי אהרן הכהן שמעלה כל נשמות ישראל לשורש, לנשמה אחת כוללת.
 

 

הרשמת חברים

"אין שום מציאות בלתי השם יתברך"