הרב דניאל הכהן סטבסקי

חמשת ספרי היסוד למורנו הבעל שם טוב
שלח קרח
 יום ראשון | כז' סיון | תשעב

פרשת קרח

 

 

 

בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
תורת הלוחות הראשונים
פרשת קרח
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
סיכום ועריכה: ר' אשר לוין היו' בית הבעל שם טוב

 


במה טעה קרח?
וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים וּבְתוֹכָם יְהֹוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה. וַיִּשְׁמַע משֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו. ( פרשת קרח טז, ג,ד)

הבעש''ט הקדוש אמר שבכל פרשה ופרשה יש הארה הרוחנית בעולם, בשנה ובנפש. כלומר, עכשיו קוראים פרשה הזאת בשמים, השם יתברך נובע אתה תורה כל הזמן וממלא את העולם בתורה. כידוע שעולם הזה הוא עולם התוהו, ''דבר המתהה בני אדם'' כמו שכתוב בספר ''הבהיר'', ותורה הקדושה היא עולם התיקון. התפקיד שלנו לרומם את העולם ולהתאים אותו לתורה, להתאים את עולם התוהו, עלמא דשיקרא, לעולם התיקון שזה תורה הקדושה. ''עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר (משלי ג, יח). אין להתאים את התורה לעולם הזה, חס ושלום, אלא להיפך לרומם את העולם הזה לתורה הקדושה.

פרשה זה לשון לפרוש, כל פרשה פורשת מאת השם יתברך בתוך הבריאה. זאת אומרת שכל פרשה – עכשיו זה פרשה קרח – היא מאירה בכל העולמות, כל הזמנים וכל הנשמות. ובגלל שזה מתלבש בפנים אז יש לנו תיקון של אותה פרשה. אז עכשיו בפרשת קרח יש לנו הזדמנות לקיים שתי מצוות חשובות: א' לא להיכנס למחלוקת – מצווה לא תעשה – לא להחזיק במחלוקת וגם ב' מצווה תעשה – לברוח ממחלוקת כי מחלוקת, חלילה, מדבקת.

אומר הבעש''ט הקדוש שעל ידי מחלוקת דבר אחד שלם נעשה לחלקים.
לכן גדול השלום, שלום – זה כלי שמחזיק ברכה. אחד משמות של הקב''ה זה שלום. ואנחנו צריכים להפנים את זה בתוך הנפש שכל אחד יסתכל בעצמו וירגיש את הצורך לעשות מלחמה במשהו. מדוע? פרשת קרח התלבשה בו. לכן זה הזמן לברוח ממחלוקת, כדכתיב: ''הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת'' (פרשת קרח טז, כא).
יש סדר בתיקון העולם והנפש: הכנעה, הבדלה, המתקה. הכנעה – להגיד שמחלוקת היא רעה. שום יהודי לא יסכים לקבל דבר רעה. מתי הוא מקבל דבר רע? רק כאשר מוכרים לו את הדבר כדבר טוב. מתי יהודי עושה עבירה, חלילה? כאשר אומרים לו שזה מצווה. כי יצר הרע הוא צבוע, הוא צובע עבירות כמצוות. ויהודי עושה עבירה כשוגג ואנוס, חלילה. לכן, דבר ראשון זה הכנעה – להגיד שמחלוקת זה דבר הכי רע שיש בעולם, להשפיל, לבזות את המחלוקת. מחלוקת ראשונה בתורה – זה מחלוקת הנחש על הקב''ה, ומחלוקת הזאת – שורש לכל מחלוקות שיש בעולם. ובגלל שנחש הוא מעולם של תוהו ועולם הזה הוא עולם התוהו אז לפי הטבע שלו הוא מלא מחלוקות.

שלב השני בתהליך של תיקון– לברוח ממחלוקת, ''הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת'' . איזה עדה? עדה של מחלוקת.

ושלב שלישי זה המתקה – להתפלל על בעלי מחלוקת ולרומם אותם, לתקן אותם.

אומרת התורה:'' וַיִּשְׁמַע משֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו.''
משה רבינו, אבי הנביאים, שאמר הקב''ה ''פה אל פה אדבר בו'', שהיה בדבקות ''רוחא ברוחא, נשמתא בנשמתא'', היה מוכן לסבול הכל, אבל כאשר באו קרח ועדתו ועשו צחוקים על כל התורה כולה, גם על תורה שבכתב וגם על תורה שבעל פה – אז הוא לא היה יכול לסבול יותר ונפל על פניו. למה הוא נפל על פניו? כי חשב שאולי קרח צודק ואני לא בסדר, אני צריך לעשות תשובה. משה רבינו, ענו מכל אדם, חשב שקרח צודק. אמר הקב''ה שקרח לא צודק, שקרח פשוט רוצה תפקיד חשוב, תפקיד של משה רבינו או של אהרון הכהן, המחלוקת שלו לא לשם שמים. אז משה רבינו התעשת והשיב כמו שהשיב, אבל בהתחלה ויפול על פניו, כל הפנימיות שלו נפלה, הוא התחיל לעשות תשובה עד שהקב''ה הקים אותו ואמר לו: זה לא אתה.

מביא הבעש''ט הקדוש כדרכו גמרא להסביר מה היו הטענות של קרח ועדתו:
''וישמע משה ויפול על פניו מה שמועה שמע אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שחשדוהו מאשת איש שנאמר ויקנאו למשה במחנה (בעניין ותהי מחנך קדוש) אמר רב שמואל בר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה שנאמר ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה.'' (סנהדרין קי ע''א) על הא דאמר: ''משה רבכם גנב היה או קוביוסטוס היה או אינו בקי בחשבונות נתן מחצה ונטל מחצה ומחצה שלם לא החזיר אמר לו משה רבינו גיזבר נאמן היה ובקי בחשבונות היה ומנה של קודש כפול היה'' (בכורות ה, ע''א)
מזה אנחנו רואים שגם אצל צדיקים, גדולי הדור יכול להיות חשד, שלא נדע.
מביא הבעש''ט גם מדרש תנחומא:
להבין זה, גם להבין עניין: ''והיה כצאת משה האהלה יקומו מכאן שצריך אדם לעמוד לפני הזקן ומלפני חכם ואב ב"ד ומלך ויהא עומד עד שיכסו ממנו והביטו אחרי משה ר' אמי דרש לשבח טובא לינוקיא דהא כדין ינקין ר' יצחק דרש לגנאי היו מסתכלין מאחוריו ואמרין חמי צואריה חמי שקיה אוכל מדידן שתי מדידן''. (מדרש תנחומא כי תשא, פרק כז)
מסביר הבעש''ט הקדוש:
ובפרט שיחשדו אותו באשת איש. ופרוש הוא: כי משה רבינו עליו השלום נולד שיהיה רשע גמור ויהיה לו כל המידות הרעות, אך הוא היפך ושיבר כל המידות רעות, והשתדל רק להכניס עצמו במידות טובות.

כתב אדמו''ר הזקן: ''אודות משה – נאמר: "כי מן המים משיתיהו " , שנמשך מעולם התוהו'' ( תורה אור שמות נא, ד. יתרו סט, א) ובגלל שהוא בא מקצה עולם התוהו לקצה עולם התיקון אז הוא יכול להרים, להעלות כל אחד הנמצא בין הקצוות.
לכן דווקא עליו כותב רבמ''ם בהלכות תשובה כדי להראות שלכל אחד יש בחירה: '' כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם''

כל כוחות העולם היו אצל משה רבינו והיה אפשר להשתמש אותם לכאן או לכאן. עובדה שהיה בארמון של פרעה, ופרעה לא היה יכול לסבול אותו אם משה היה צדיק גמור בלי כל הכוחות האלה. וכאשר משה הפך כל הכוחות האלה לצד של קדושה – אז זה היה כוח אדיר. הרי כוח הטוב הוא מוגבל, כי טוב הוא טוב ויש דברים שלא מותר.


מה הבדל בין הטוב לבין הרשע. לטוב יש מסלול של קדושה, לרע אין גבולות – תוהו ובוהו. כאשר לוקחים כוחות האלה שאין להם גבול ומכניסים אותם לקדושה – אז זה כוח אדיר. וזה מה שעשה משה רבינו ע''ה.

ממשיך הבעש''ט ואומר:
ויש לפרש: כי ידוע בכוונת הקטורת, כי מש''ה במילואו הוא מספר מו''ת, ונמתק ונעשה האמ''ת. לכן מש''ה היה כלול בו שתי בחינות: א.טוב שהוא אמת, ב. ורע גמור שהוא מו''ת. ולכך הם לא הבינו ולא הסתכלו אל האמ''ת, וראו רק הבחינה הרע שהיה בו. דהיינו: הצירוף של מו''ת המרומז בשמו. לכן ''והביטו אחרי משה'' היינו: שלא הסתכלו רק בחינת אחוריים של משה שחדשוהו באשת איש כנזכר לעיל, שהיה נולד בבחינת כל המידות רעות.

כלומר, הם ראו כל המידות הרעות המולדות של משה רבינו ולא ראו שהוא הפך אותן לקדושה. כי כל המידות אפשר להשתמש גם לרע, חלילה, וגם לטוב. לא חשוב עם איזה מידות יהודי הגיע לעולם – חשוב לאיזה מקום הוא יכוון אותן. יהודי לא יכול להגיד: ''באתי לעולם ככה, זה הטבע שלי – אני עקשן או עצלן וכו' ''. כי יגידו לו: טוב, אז תהיה עקשן במצוות עשה ותהיה עצלן במצוות לא תעשה.

ממשיך הבעש''ט ומביא מדרש על משה רבינו.
דאיתא בספרים מעשה: מלך אחד שמע מכל אשר עשה משה איש האלהים נפלאות ותעצומות, והמלך הזה היה מכיר בצורת הפרצוף, והסכים בדעתו ושלח צייר אומן המדברה אל משה לצייר דמות תבניתו, ויהי כאשר בא אל המלך, ויפן כה וכה וירא כי אין איש בעולם רע מהתואר צורת הפרצוף הזה, שהיה מראה סימני מדות רעות ומגונות, להיות נואף ורוצח וכל מדות רעות שבעולם, ויצו המלך להרוג את הצייר הזה, באמרו שמעל בשליחות המלך, ויקח המלך בדברים את הצייר השני ויאמר לו כזה וכזה, ויהי כאשר בא הצייר השני אל משה וירא את תואר פניו, והנה הוא כתבנית אשר הביא אתו הצייר הראשון, ותסמר שערות בשרו באמרו כי למיתה ילך גם הוא בבואו אל המלך, וערב את לבו ויגש אל משה ויאמר לו כך וכך, והנה בקשתי שתאמר לי מדוע פניך רעים, ואתה אינך דומה לשום בן אדם אשר על פני האדמה, ויען משה רבינו עליו השלום ויאמר, אתה בן אדם קרוץ מחומר אשר טח עיניך מראות, ולבך צפנת משכל, הטוב טוב יאמר למי אשר פניו מורים ומוכיחים להיותו טוב, הלא זה הוא כבר מה שלפי טבע והוא טוב וזה הדבר הטוב מי אשר פניו רעים עד מאוד, והוא גובר על החומריות ומהפכו לטוב, זה הוא בעצם אשר לו משפט הטוב לקרוא לו טוב, כי הוא על ידי בחירתו טוב כו' עכ"ל, (מקור מים חיים, פרשת קרח)

כלומר, אמר משה רבינו לצייר השני: אתה רואה רק חיצוניות, הלב שלך לא רואה מה שצריך לראות – פנימיות של הדברים. אם אתה רואה את מישהו שהוא טוב – אז יכול להיות שהוא נולד ככה, זה הטבע שלו ואין כאן עבודתו. וזה נקרא טוב? הרי הוא לא עשה שום עבודה. אלא זה אדם טוב שעובד על עצמו ועושה את עצמו טוב, משנה כל המידות שלו לטובה. כי הוא בחר בטוב.

לכן אנחנו רואים שמשה רבינו קיבל כל כוחות הנפש של העולם: גם כוחות הרכים וגם כוחות הקשים. אבל הוא עיוות אותם לשם שמים, הכל במידת ההשתוות לרצון הבורא יתברך שמו עד שהגיע לדרגה שמה שהשם רוצה גם הוא רוצה, ומה שבורא לא רוצה – אז גם הוא לא יכול לסבול. לכן היה לו מידה של הכנעה וביטול ואומרת התורה:
וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. (במדבר יב, ג)

אבל קרח ועדתו הלכו בדרך של השכל, בדרך של נחש וראו רק חיצוניות של משה רבינו ולכן מרדו נגדו והתחילו את המחלוקת.

כתוב במשנה (אבות ה, יז):
כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:

זאת אומרת שאם שני צדדים מחפשים את האמת – את הפנימיות של הדבר - אז זה מחלוקת לשם שמים ויכול להיות ששני צדדים צודקים, כמו שאומרת גמרא על הלל ושמאי ש''אלו ואלו דברי אלהי''ם חיים''. אבל אם מישהו מתחיל מחלוקת מכל סיבה אחרת כמו קרח – אז המצווה היא לא להשתתף ולברוח מהמחלוקת. לכן אומרת המשנה ''מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ'' ולא אומרת מחלוקת קרח ומשה, כי משה רבינו ברח מהמחלוקת הזאת.

           

 

הרשמת חברים

"בכל תנועה - שם אלופו של עולם"