הרב דניאל הכהן סטבסקי
חמשת ספרי היסוד למורנו הבעל שם טוב
פרשת וירא

 יום חמישי  | יג' חשון | תשעב  

 

פרשת וירא

 

 

בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
תורת הלוחת הראשונים
 פרשת וירא
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
סיכום ועריכה: ר' אשר לוין היו' בית הבעל שם טוב

 


דבקות לבורא בתוך הבריאה

וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי! אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:
                                                                            (בראשית יח ג)


בתחילת הפרשה אנחנו לומדים עניין הכנסת אורחים, כמה חשובה הכנסת אורחים, עד כדי כך שאברהם אבינו באמצע מעמד הנבואה במעמד הכי כביר שיכול להיות- כי יהודי רוצה להגיע לגילוי שכינה, להיות בדבקות לבורא יתברך - אז בזמן של גילוי שכינה אומר אברהם אבינו להקב''ה: תמתין, יש לי תפקיד שקיבלתי ממך, לקבל אורחים, ועכשיו באו שלושה אורחים ואני צריך לקבל אותם.

בעצם הוא עומד במצב שבין קרבת אלה''ים לבין קיום התפקיד שאלה''ים נתן לו. כל החיים יש לנו מתח בין שתי הבחינות האלה. מצד אחד דבקות לבורא יתברך ומצד השני צורך לעשות רצונו גם בעולם הגשמי הזה. וזה בחינות רצוא ושוב כי כל הזמן מצד אחד צריך לתפקד בתוך הבריאה, לעשות רצונו, ומצד השני אדם רוצה לברוח מהבריאה כדי להידבק בהשם מעל הבריאה.

אנחנו לומדים מאברהם אבינו שאין בכלל סתירה בין הבחינות האלה – אפשר להיות דבוק בבורא בתוך הבריאה, תוך כדי עשיית רצונו.

לכן אברהם אבינו רואה שלושת מלאכים האלה – מבחינתו הם לא מלאכים, אלא בדויים שמשתחווים לאבק רגליהם – והוא אומר: אני צריך לקרב אותם, אני צריך לתת להם אוכל. ועוד פרט חשוב– זה היה ערב פסח. תתארו לעצמכם שבערב פסח, אחרי בדיקת חמץ פתאום מגיעים אורחים. גמרא במסכת פסחים אומרת ששרה אמינו הכינה לאורחים מצות. קבלת אורחים - זה היה עבודת השם של אברהם אבינו באותה התקופה.

הוא, הנביא, המהפכן שמרד בנמרוד, במלכות אנושית, במלכות של אדם על אדם והיה מוכן להיכנס לתוך כבשן האש – ופתאום הקב''ה אומר לו: עכשיו אתה מפסיק את הכל, אתה יוצא מפה ומשנה כל כיוון של עבודת השם שלך. לך לך מארצך- מארציות שלך, ממולדתך – מתכונות המולדות שלך, מבית אביך – אפילו מרצונות שלך. לאן הוא לא אומר לאברהם : ''לארץ אשר אראך'', אני אגיד לך אחר כך. ואומר הקב''ה לאברהם: עכשיו תפתח אשל בבאר שבע ותתחיל לבשל.
( אש''ל – ראשי תיבות: א'כילה, ש'תיה (או שינה), ל'וויה – מדרש)
אדם שקשור לכל מיני מוסכמות יגיד: רגע, רגע אני למדתי נביאות, זה מקצוע שלי – להיות נביא, ונביא הוא לא טבח, נביא לא מבשל! אז הקב''ה היה שואל אותו: אתה נביא שלי או נביא של עצמך? אתה משועבד לאופי, אתה עובד את עצמך, אתה עובד שיטות או אתה עובד השם? אם אתה משתחווה לשיטה, לאופי, לעצמך – זה בסדר, אבל אם אתה עובד אותי – אז לך לבשל, תפתח אוהל פתוח לארבע כיוונים ותקבל אורחים.

שואל הבעש''ט הקדוש: מה היה הטבע של אברהם אבינו? היום יש כל מיני מוסכמות שאברהם אבינו היה איש של חסד. אז הוא – כולו חסד וזהו, נעלתם אותו. אומר הבעש''ט הקדוש שאברהם אבינו נולד בסימן הגבורה, הטבע שלו מהאש, מהגבורה. אדם שכולו חסד יכול לעשות מהפכה, להגיד לשלטון אנושי: אתם כולכם טועים, ורק אני לא טועה?! אברהם העברי – כל העולם מעבר הנהר עובדים את פוליטוקה, את המפלגה, את הדמוקרטיה של נמרוד – ואברהם עובד השם, אומר: בורא עולם הוא המלך ואתם כולכם טועים!

אדם כזה הוא כולו חסד, אפילו שזה חסד הכי גדול לעולם שיש?! אבל הוא בא מסימן של גבורה מסימן של אש, ולכן יש לו כוח לא לשמוע לאף אחד.
אחרי שהוא הגיע לתשלום של מידת הגבורה, מידת הדין המתוקנת, אז הקב''ה אומר לו: עכשיו משנים את התוכנית, אם אתה עובד השם אז צריך לעבוד השם בכל אופנים, צריך להיות לא עובד שיטות אלא עובד השם. אז עכשיו בישולים! עכשיו אברהם אבינו מכריע ומכניע כל כוחות הנפש לכיוון הזה. הוא אומר: עכשיו זה תפקיד שלי? – אז אני מונח בזה.

ואז באמצע הנבואה, בתוך דיבור של הקב'ה על זרעו, על כל הדורות, פתאום – אורחים. אומר אברהם אבינו להקב''ה: ''תמתין, אני הולך לקבל אורחים ואחר כך אני חוזר''.
אומר הקב''ה: לא אני ממשיך להיות איתך,כאשר אתה איתם, גם אני איתך,זה שיחת ועדה, אני לא מפסיק לרגע, גם אתה לא מפסיק. עכשיו תלמד איך להיות דבוקים, בנבואת השם תוך כדי תפקוד בבריאה, דבקות לבורא בתוך הבריאה.
אפשר לצאת מעולמות, לברוח מהבריאה כדי להיות בדבקות, אבל עכשיו אני מלמד אותך עוד דרגה של נבואה – בתוך העולמות. לא דבקות בבורא נגד הבריאה, אלא דברות בבורא עם הבריאה. ייחוד השם עם בריאה. זה נקרא בלשון של הבעש''ט יסוד התכללות – זה כאשר ענפים נכללים בשורש.

מביא הבעש''ט את הגמרא המפורסמת:
ובגמרא {שבת קכז ע"א}: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַב: גְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִים מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה, דִּכְתִיב {בראשית יח ג}: וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי! אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ - אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם - אֵין קָטָן יָכוֹל לוֹמַר לְגָדוֹל: הַמְתֵּן עַד שֶׁאָבֹא אֶצְלְךָ. וְאִילּוּ בְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּתִיב: וַיֹּאמֵר: אֲדֹנָי! אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ - אַל נָא תַעֲבוֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ, ע"כ. הגמרא ממשיכה ואומרת שהיכן אתה מוצא גדולתו של הקב''ה שם אתה מוצא ענוותו, כי הקב''ה הוא אין סוף והוא יכול להתבטל אין סוף, להיות ענו עד אין סוף.

אומר הבעש''ט הקדוש: ביאור: גְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִים מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה. וקשה! והעולה: שלפעמים הכנסת אורחין הוא ביטול תורה או סיפורי לשון הרע וכו'.
כלומר, אברהם אבינו כביכול אמר להקב''ה: ריבונו של עולם, עם אני אתעסק כל יום עם בישול וקבלת אורחים ואשרת אותם ואשב איתם ואקשיב לכל דבר שהם אומרים - אז מתי אלמד את התורה?
וממשיך הבעש''ט: מכל מקום: גְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִים מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה.
כי צדיק יודע ללקט סיפורים של אנשים, לתפוס כל דיבור ודיבור ולחבר אותו לשורש. כאשר אנשים פשוטים מדברים בענייני עולם הזה -אז לא כל דבר מחובר לבורא, אבל צדיק יכול לשמוע דבר ומיד לקשור אותו להשם יתברך. בשביל זה רצה הקב''ה שאברהם יעשה אכסניה כדי לאורח כל קולות העולם וכל כוחות העולם ולחבר אותם לשורש.

ועוד אומר הבעש''ט הקדוש:
וכל האדם צריך לעבוד השי"ת בכל כחו (בחינתו) שהכל הוא צורך גבוה מפני שהשי"ת רוצה שיעבדו אותו בכל האופנים והכוונה כי לפעמים אדם הולך ומדבר עם בני אדם ואז אינו יכול ללמוד וצריך להיות דבוק בהשי"ת במחשבתו וליחד יחודים וכן כשאדם הולך בדרך ואינו יכול להתפלל וללמוד כדרכו וצריך לעבוד אותו באופנים אחרים ואל יצער עצמו בזה כי השי"ת רוצה שיעבדוהו בכל האופנים, פעמים באופן זה ופעמים באופן זה, לכך הזדמן לפניו לילך לדרך או לדבר עם בנ"א בכדי לעבוד אותו באופן הב': ( צוואת הריב''ש טוב והנהגות ישרות, ג)
 

 

הרשמת חברים

כ"ב אותיות