הרב דניאל הכהן סטבסקי
חמשת ספרי היסוד למורנו הבעל שם טוב
פרשת לךלך

 יום חמישי  | ו' חשון | תשעב  

 

פרשת לךלך

 

 

 

בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
תורת הלוחות הראשונים
פרשת לך לך
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
סיכום ועריכה: ר' אשר לוין היו' בית הבעל שם טוב

 

 

ייחוד קריאת שמע

וַיֹּאמֶר יְהוָ"ה אֶל אַבְרָם, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (בראשית יב,א)

 

''לֶךְ-לְךָ'' זו פרשת ההתחדשות, פרשת ההליכה אל עצמנו. התורה הזאת של הבעש''ט הקדוש היא התורה שאנחנו צריכים לקחת אותה וללכת איתה כל השנה. הוא מחבר את המהפכה הגדולה, ההליכה הזאת בשם השם ממדרגה למדרגה, פרשת ההתחדשות עם עניין קבלת עול מלכות שמיים, עם קריאת שמע, עם סימן ס''א בטור ובשולחן ערוך. אולי זה עצה טובה שאנחנו נלך כל השנה עם תורה הזאת של בעל שם טוב עם לימוד סימן ס''א בטור ושולחן ערוך. זה סימן של קבלת עול מלכות שמיים בקריאת שמע. אתם תראו איך הבעש''ט הקדוש דורש כל ייחודי קריאת שמע דווקא מפסוק ''לֶךְ-לְךָ''.

אומר הבעש''ט הקדוש: ''כאן מרומז ייחוד של קריאת שמע. ''לֶךְ'' - מספר חמשין אתוון דיחודא'' – בלשון הזוהר הקדוש, חמישים אותיות של ייחוד ''שמע ישראל השם אלהי''נו השם אחד'' יחד עם ''ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד''. ממשיך הבעש''ט ואומר: לְךָ – זה במסירות נפש. וזהו -מארצך, כי בעצם צריך לצאת משלוש המדרגות: מֵאַרְצְךָ, וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ.
הקב''ה אומר ''לֶךְ-לְךָ'' לכל יהודי – אנחנו כולנו באנו מאברהם אבינו ואברהם אבינו כידוע לא היה בן אדם שרוצה להישאר כל החיים באותו המקום ובאותה השיטה המסוימת. הוא היה מהפכן ולא פחד להיות לבד בעניין הזה. "אחד היה אברהם" (יחזקאל לג)

אומר לו הקב''ה: אז אתה עשית מהפכה, הייתה מוכן להיכנס לכבשן האש כדי להוריד מלכות אנושית של נמרוד ולהמליך אותי – אז עכשיו לֶךְ-לְךָ, לֶךְ מארציות שלְךָ, מהזדהות עם הגוף, לֶךְ לֶךְ ממולדתך – מתכונות המולדות שלך, נולדת עם טבע מסוים – למה להישאר עם זה כל החיים?! צא מזה, לֶךְ ממולדתך, אפילו מתכונות המולדות שלך. לֶךְ מבית אביך – זה לשון רצון. יש לך רצון מאוד חזק עכשיו? מי אמר שאתה צריך להיות תקוע, סגור עם אותו רצון?! אולי ניתן לך רצון יותר גבוה? תצא גם מזה.

אם אתה מצליח להתחדש, לחיות חיים של התחדשות, אם אתה מוכן לצאת משלושה הדברים האלה: לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ. ואם אתה מוכן לצאת מהזדהות עם הארציות, עם החומר, עם הגוף וממולדתך , מתכונות המולדות שלך – זה תיקון המידות, מבית אביך – מרצונות שעוצרים אותך ותוקפים אותך– אז אתה תגיע לרצון העליון, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךּ.

אז כאן מרומז ייחוד של קריאת שמע. לֶךְ- ''למד'' ו''כף'' זה חמישים. לְךָ עוד פעם חמישים. וייחוד של חמישים, אתוון דיחודא, הינו ייחוד הנשמה עם הקב''ה בקריאת שמע.

יש להסביר הדבר ולפרש יותר איך מרומז כאן רזא דיחודא דקריאת שמע: דהנה בזוהר הקדוש: (תיקון כא ח"ב קלט ע"ב)
תְּלֵיסַר זִינִין אִינּוּן, בַּר י"ב אַבְנִין יַקִּירִין אִלֵּין, וְכֻלְּהוּ סַלְּקִין לְכ"ה אַתְוָון, בְּרָזָא עִלָּאָה דְּיִחוּדָא.

יש י''ב כוחות בעולם. הקב''ה ברא י''ב איברים כלליים לאדם, ברא י''ב מזלות, י''ב חודשים, אז יש גם י''ב אבנים בעולם ויש י''ב כוחות הנפש באדם וכולם יוצאים ביחד מכוח לפועל על ידי כ''ה אותיות לפי ייחוד העליון. ייחוד העליון זה ''שמע ישראל'', ייחוד התחתון, התקשרות להקב''ה גם בדברים הפשוטים, לא רק עם מחשבה אלא גם עם הגוף – גם שם צריך להתקשר עם הקב''ה. אז יש ייחוד העליון ויש ייחוד תחתון. ייחוד העליון – עם דברים הגבוהים שבי, ייחוד התחתון -עם דברים הפשוטים, גם בהתנהגות יום-יומית אדם צריך להיות קשור להקב''ה. זה ייחוד תתאה, ייחוד התחתון.
ייחוד העליון נפעל על ידי ''שמע ישראל השם אלהי''נו השם אחד'', שזה קבלת עול מלכות שמים, וייחוד התחתון על ידי '' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'' ואות ''דלת'' של ''ועד'' גם צריכה להיות גדולה.

כתוב בשולחן ערוך (סימן סא): ''נוהגין לקרות פסוק ראשון (של שמע ישראל) בקול רם, כדי לעורר הכוונה.
נוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון, כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין.
צריך להאריך בחי"ת של אחד, כדי שימליך הקב"ה בשמים ובארץ, שלזה רומז החטוטרות שבאמצע הגג החי"ת. ויאריך בדלי"ת של אחד שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו ומושל בד' רוחות העולם.''
זה עניין של קבלת עול מלכות שמים וזה ייחוד העליון.
פסוק '' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם בעד'' לא מופיע בתורה. מספרת גמרא (פסחים נו, ע''א):
''אמר רבי שמעון בן לקיש ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.''
כלומר פתח יעקוב אבינו את הדרך איך אנחנו יכולים לעשות ייחוד עם הקב''ה במצב של קטנות, במצב הסתלקות של השכינה. פסוק הזה אומרים בלחש ואין בו שמות של השם, אלא אומרים ברוך שם וזה שם של כבוד וזה כבוד של מלכותו. זאת אומרת שאנחנו רואים את האור האלוקי אבל דרך כמה וכמה מסכות. וזה עניין של ייחוד התחתון.

מביא הבעש''ט את הזהר הקדוש:
וְלָקֳבֵל אִלֵּין: גָּלִיף וְאַתְקִין מֹשֶׁה כ"ה אַתְוָון בְּרָזָא דִּפְסוּקָא דְּיִחוּדָא, דִּכְתִּיב {דברים ו ד}: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָ'ה אֱלֹהֵינוּ הוי'ה אֶחָד. וְאִינּוּן כ"ה אַתְוָון, גְּלִיפָן מְחַקְּקָן בְּרָזָא דִּלְעֵילָּא.
הוא גילף חקק בעולם, בשנה ובנפש. בעולם דרך משה רבינו שגילה את התורה, את כ''ה אותיות האלה בפסוק הראשון של הייחוד: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָ'ה אֱלֹהֵינוּ הוי'ה אֶחָד.
ואותן כ''ה אותיות גלופות וחקוקות בסוד העליון. זאת אומרת שעל ידי הצורות האלה של האותיות לנשמה יש מסלולים להדבק בבורא, להיות קשורה כל היום.

בְּשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל קָא מְיַחְדֵי יִחוּדָא בְּהַאי קְרָא, בְּרָזָא דְּכ"ה אַתְוָון, דְּאִינּוּן שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָ'ה אֱלֹהֵינוּ הוי'ה אֶחָד, וּבָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד דְּאִינּוּן כ"ד אַתְוָון.
בשעה שבני ישראל מייחדים את הייחוד העליון הזה בסוד כ''ה אותיות של שמע ישראל ואומרים גם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ומונים אותיות – אין שם כ''ה אותיות, יש רק כ''ד אותיות. כלומר חסר לנו אות אחת להגיע לחמישים אותיות של ייחוד השלם, חמישים שערי בינה, חמישים שערי קדושה.

וִיכַוֵּון כָּל חַד בְּהוּ - כֻּלְּהוּ אַתְוָון מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא, וְסַלְּקִין בְּחִבּוּרָא חַד מ"ט תַּרְעִין, בְּרָזָא דְּיוֹבְלָא.
כל אחד צריך לכוון ולהשלים את האות החסרה כי לכל אחד יש חלק שלו בייחוד של עם ישראל וכל העולם כולו עם הבורא יתברך, ליחד את הבריאה לבורא. וכאשר יהודי אומר שמע ישראל וברוך שם כבוד הוא מחבר כל אותיות כמו שם אחד ועולה הכל בחיבור של מ''ט שערים, זאת אומרת שעל ידי קריאת שמע הוא עושה מ''ט עלייות, עולה מ''ט שערים וזה סוד של היובל.

הרי כל דבר בעולם מסודר לפי שש ועוד אחד. הקב''ה ברא את העולם בששה ימים וביום השביעי הכל הולך חזרה להשם יתברך.כמו שכתוב:
ששת ימים תעבוד ועשית מלאכתך וביום השביעי שבת להשם אלהיך.
כל העולם כולו זה ששת אלפים שנה ובאלף השביעי הבריאה מחברת אל הבורא. ניסן – ראש חודשים, מחכים ששה חודשים וחודש השביעי זה ראש השנה. אנחנו עם היחיד שעושה ראש השנה באמצע השנה, בחודש השביעי. אצלנו אין סוף השנה, יש רק ראש השנה וכל השינוים עולים לראש.

כך גם בשעות - שש שעות ובשעה השביעית הכל חוזר לראש. כל שעה כנגד יום במעשה בראשית, כנגד מידה אחת. שעה ראשונה זה חסד, שעה שניה זה גבורה, שלישית – תפארת, רביעית – נצח, חמישית – הוד,שעה ששית זה יסוד, שעה שביעית - מלכות. לכן יש לנו יום ויומם, ליל ולילה. מצאת הכוכבים עד חצות הלילה שש שעות- ואז תיקון חצות, מלכות, שבת של הלילה. מחצות הלילה ועד עמוד השחר גם שש שעות – אז מתפללים שחרית. ומנץ החמה עד חצות היום גם שש שעות. מגיע חצות יום ויום הופך ליומם. אז שבת של היום ואפשר להתפלל מנחה גדולה. אחר כך עוד שש שעות מחצות יום עד שקיעה. מגיעים לבית כנסת, לומדים תורה, משניות ואז אפשר להתפלל ערבית.
כל הקצב זה שש ואחת, גם בשנים. שש שנים – שמיטה – שבת הארץ להשם. שבע פעמים שבע שנים – זה שנתים של שמחה שבת מתכפלת כי יש מ''ט שהיא שנת יובל כאשר אפשר לאסוף אורות של כל השמיטות וגם שנת נון, ''וקראתם דרור לארץ'' - אז כל הנשמות יוצאות לחופש, וזה שחרור מכל התיקונים שלהם.

כך מסביר בעש''ט הקדוש על''לֶךְ-לְךָ'' שזה מנין חמישים, זה סוד היובל וסוד של ייחוד עילאה ותתאה של קריאת שמע.
וכאשר יהודי אומר קריאת שמע בכוונה אז הוא מקיים את הייחוד של נשמה שלו עם הבורא וכל הבריאה אל הבורא. וכך הוא מקיים רזא דיובלא, ייחוד של סוד היובל.

כְדֵין אִצְטְרִיךְ לְסַלְּקָא עַד וְלָא יַתִּיר. וּכְדֵין אִתְפַּתָּחוּ תַּרְעִין, וְחָשִׁיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּאבַּר נָשׁ, כְּאִילּוּ קִיֵּים אוֹרַיְיתָא כֻּלָהּ, דְּאִיהִי אַתְיָא בְּמ"ט פָּנִים.
הוא צריך לעלות על אותה הדרגה ולא יותר, ועל ידי זה נפתחים כל השערים. ונחשב שיהודי הזה קיים כאילו כל התורה כולה. כי ברגע שקיבל עול מלכות שמים וייחד על ידי קריאת שמע בסוד היובל, בסוד כל חמישים שערים את הבריאה – אז הוא בעצם קיים תכלית של התורה, אז כאילו קיים כל התורה כולה. כי גם התורה נתנה במ''ט פנים. אומנם כתוב שיש שבעים פנים לתורה, אבל קיבלנו אותה במ''ט פנים לפי מה שכתוב בזהר הקדוש, ואנחנו צריכים להמשיך לפתוח את התורה.

וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לְכַוְּונָא לִבָּא וּרְעוּתָא בְּכ"ה וּבְכ"ד, וּלְסַלְּקָא לוֹן בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא לְמ"ט תַּרְעִין דְּקַאמְרָן. כֵּיוָן דְּאִתְכָּוַּון בְּהַאי - יִתְכַּוָּון בְּהַהוּא יִחוּדָא דְּאָמַר מַר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וּבָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד - כְּלָלָא דְּכָל אוֹרַיְיתָא כֻּלָּהּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּיִתְכַּוָּון בְּהוּ, דְּוַדַּאי כְּלָלָא אִיהוּ דְּכָל אוֹרַיְיתָא דְּעֵילָּא וְתַתָּא. וְדָא אִיהוּ רָזָא דְּאָדָם שְׁלֵימָא, דִּדְכַר וְנוּקְבָּא, וְרָזָא דְּכָל מְהֵימְנוּתָא.

לכן אדם צריך לכוון , לתת כיוון ללב, לכל כוחות הנפש, לכוון את הלב ואת הרצון בכ''ה אותיות של שמע ישראל ובכ''ד אותיות של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שראשון זה ייחוד העליון והשני זה ייחוד התחתון. ייחוד העליון עם כוח מדמה, עם כוח התענוג, עם כוח הרצון, עם כוח המחשבה, וייחוד התחתון על ידי דיבור, רגש ומעשה. אז הוא מעלה על ידי אותן אותיות את כל הרצונות של הלב דרך מ''ט שערים עליונים. ואם יהודי מתכוון בייחוד הזה – זה כלל של כל התורה כולה שמחברים כל בחינות עליונות וכל בחינות תחתונים כאחד ואז מעלים ומחברים אותן לבורא. אשרי מי שמכוון את כל זה כי זה כלל כל התורה למעלה ולמטה וזה סוד של האדם השלם גם זכר וגם נקבה כאחד (ייחוד עילאה זה זכר, ייחוד תתאה זה נקבה) אבל מ''ט אותיות ביחד זה ייחוד השלם וזה הסוד של כל האמונה.

כלומר, בקריאת שמע תלוי ייחוד של כל הבריאה עם הבורא וכל סוד האמונה, וכל הקבלה של עול המלכות שמים, לכן עניין של קריאת שמע מציג את כל התורה כולה . ככה מביא הבעש''ט הקדוש בשם רבי שמעון בר יוחאי בתיקון כ''א.

 

 

הרשמת חברים

וילך כך מאות לאות עד שישכח מהגופניות שלו