הרב דניאל הכהן סטבסקי
חמשת ספרי היסוד למורנו הבעל שם טוב
פרשת תצווה

יום חמישי | ח' אדר | תשעב 

 

פרשת תצווה

 

בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
תורת הלוחות הראשונים
פרשת תצוה
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א

סיכום ועריכה: ר' אשר לוין היו' בית הבעל שם טוב

 

אחדות ישראל וקדושתו

 

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.(שמות כז כ)

למה כל פעולות של המשכן מתחילים בשמן? כבר למדנו יסוד גדול אצל הבעש''ט הקדוש שכל התיקון שיש ביין זה תיקון של עץ הדעת.
כתוב במסכת ברכות(ד''מ ע''א):'' דתניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון רבי מאיר אומר גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין שנאמר וישת מן היין וישכר (בראשית ט כא) ''.
כל שאנחנו פועלים בקידוש של שבת ויום טוב זה תיקון עץ הדעת. לכן תולים את הנחש, את המן דווקא על עץ הדעת - כי זה עץ שלו. איפה יש בתורה רמז על המן? אומרת גמרא(חולין קלט ע''ב): ''המן מין התורה מנין? שנאמר: הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ?''(בראשית ג יא)
עץ הדעת זה לא עץ של הקב''ה ואמר הקב''ה לא לאכול ממנו. מי שיווק אותו, מי אמר לאכול ממנו? נחש, ולכן צריכים לתקן את העץ הדעת כולל תיקון המדמה, תיקון הדעת. אז כל פעם שאנחנו עושים קידוש, ברית מילה, פדיון הבן,קידושין, שבתות, ימים טובים אנחנו מתקנים את הדעת טוב ומעלים אותו למעלה, לעץ החיים. וזה על ידי תיקון הגפן, גפן – זה ג' פנים.
גפן - זה עץ הדעת טוב ורע, שמן- זה עץ החיים. לכן הפעולה הראשונה שעושים אחרי בניית המשכן : וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית, אתה רוצה לחבר כל בני ישראל, כל נשמות ישראל ולהרכיב מחדש את האדם הראשון, את האדם המתוקן – וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, ואז תוכל לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד - דבר שלא יתקלקל יותר כמו עץ הדעת טוב ורע.
הבעש''ט הקדוש מביא גמרא ממסכת תענית (כב ע''א) המספרת שאליהו הנביא היה מתגלה לרבי ברוקא כל יום בשוק. פעם שאל אותו רב ברוקא האם יש בין אנשים שעוברים בשוק מישהו שהוא בן עולם הבא. אמר לו אליהו הנביא: מכל אנשים בשוק רק שני אחים האלה. הסתקל רב ברוקא על שני אנשים האלה שהיו קצת מוזרים לא נראים כמוכנים לעולם הבא והבין שהם מסתירים משהו אז הוא בא ושאל: ''מה אתם עושים?''
'' אינשי בדיחי אנן'' - הם אמרו , אנחנו אנשים שמשמחים אנשים. רואים מישהו עצוב - מיד משמחים אותו. לא יכולים לראות אנשים עצובים, בדיכאון - מיד מנסים לרומם אותם שלא יתייאשו. עוד יש דבר שאנחנו עושים: אם רואים אנשים שיש להם מחלוקת, חלילה, אז אנחנו טורחים ועושים שלום ביניהם. כלומר, מה התפקיד של אנשים האלה? הם לא מצערים בני אדם, אלא משמחים בני אדם ועושים שלום ביניהם.
עליהם, על שני אנשים האלה אמר אליהו הנביא שיש להם עולם הבא. אומר הבעש''ט: דהעניין דהני תרי בדחי היה כל עסקם להתחבר עם כל איש ואיש ולייחד ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בכל פרטי מעשה איש הן בביתו של כל איש ואיש או בעסקיו.
כלומר, לא רק בבית המדרש אלא בכל מקום: בבית, בשוק. כל העולם זה ייחודים של הבריאה עם הבורא, גם בכלל וגם בפרט, גם במגמה כללית וגם בכל דבר ודבר פרטי.
והוא ממשיך: זולת מי שהיה לו צער חס ושלום, לא היה יכול לייחד ייחודו להיתחבר עמו, לכך היו מבדחי ליה בדברים עד ששמח ונתחבר עמו לדבק אתו עמו בו יתברך.
זאת אומרת שאי אפשר לקחת אדם עצוב ולייחד אותו כי צער ועצבות הם מיצרים, מחיצה בינו לבין השם יתברך. אומר רבי נחמן בספרו ליקוטי מוהר''ן (קפ''ט): ''צריך להיזהר מאוד מעצבות ועצלות כי עיקר נשיכת הנחש היא עצבות ועצלות''.
לכן צריך לשמח את היהודי, לתת לו יד. כשיהודי נותן יד ליהודי זה כבר ייחוד, זה כבר שם הוי''ה: חמשת האצבעות זה אות ''הא'' הראשונה, חמשת אצבעות של יד השניה זה אות ''הא'' השניה בשם הוי''ה, תנועה עצמה זה אות ''יוד'' וחיבור של שתי ידיים זה אות ''ואו''.

והוא כלל גדול – ממשיך הבעש''ט – ובזה יובן: וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - להיתחבר עמהם בצוותא חדא ולדבקם בו יתברך, ואז גם אליך יבוא שפע רב. וזה שכתוב: ''וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.
תצוה - זה לשון צוותא, חיבור, כי צריך עם ישראל כולו לתקן את הדעת ולהתחבר כדי ביחד להעלות שמן -עץ החיים- לנר תמיד – לנצח.

בגמרא שמביא הבעש''ט הקדוש אליהו הנביא בעצם נותן לרבי ברוקא שני מקרים של בני העולם הבא. אחד – מקרה של שני אחים המשמחים בני אדם ועושים שלום ביניהם. מקרה אחר שגמרא מספרת – זה מקרה של אדם שגם לא נראה כבן העולם הבא, אבל כל העניין שלו - דאגה לטהורת עם ישראל והוא מוסר נפשו על זה. ואלה שני הספורים בלשון הגמרא:
רבי ברוקא חוזאה הוה שכיח בשוקא דבי לפט הוה שכיח אליהו גביה אמר ליה איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי אמר ליה לא אדהכי והכי חזא לההוא גברא דהוה סיים מסאני אוכמי ולא רמי חוטא דתכלתא בגלימיה אמר ליה האי בר עלמא דאתי הוא רהט בתריה אמר ליה מאי עובדך אמר ליה זיל האידנא ותא למחר למחר אמר ליה מאי עובדך אמר ליה זנדוקנא אנא ואסרנא גברי לחוד ונשי לחוד ורמינא פורייאי בין הני להני כי היכי דלא ליתו לידי איסורא כי חזינא בת ישראל דיהבי נכרים עלה עינייהו מסרנא נפשאי ומצילנא לה יומא חד הוות נערה מאורסה גבן דיהבו בה נכרים עינייהו שקלי דורדייא דחמרא ושדאי לה בשיפולה ואמרי דיסתנא היא אמר ליה מאי טעמא לית לך חוטי ורמית מסאני אוכמי אמר ליה עיילנא ונפיקנא ביני נכרים כי היכי דלא לידעו דיהודאה אנא כי הוו גזרי גזירתא מודענא להו לרבנן ובעו רחמי ומבטלי לגזירתייהו ומאי טעמא כי אמינא לך אנא מאי עובדך ואמרת לי זיל האידנא ותא למחר אמר ליה בההיא שעתא גזרי גזירתא ואמינא ברישא איזיל ואשמע להו לרבנן דלבעי רחמי עלה דמילתא אדהכי והכי אתו הנך תרי אתי אמר ליה הנך נמי בני עלמא דאתי נינהו אזל לגבייהו אמר להו מאי עובדייכו אמרו ליה אינשי בדוחי אנן מבדחינן עציבי אי נמי כי חזינן בי תרי דאית להו תיגרא בהדייהו טרחינן ועבדינן להו שלמא. (תענית כב ע''א)

לכן אומר הפסוק:
וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.
התורה מביא גם עניין של טהורה. כמו שמן שצריך להיות זך וטהור – הכוונה, שמן עצמו בלי תוספות, כך עם ישראל צריך להיות טהור וקדוש כדי להתחבר ולתקן ביחד עץ הדעת ולהעלות אותו לעץ החיים. כי בלי טהורה, שהיא דרך לקדושה, אין חיבור אמיתי ואין עליה ואין דבקות. לכן אומרת התורה:
דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵים. (ויקרא יט ב)
 

 

הרשמת חברים

עולמות נשמות אלהות