הרב דניאל הכהן סטבסקי
חמשת ספרי היסוד למורנו הבעל שם טוב
פרשת ויקהל \ פקודי
 יום חמישי | כא' אדר | תשעב

פרשת ויקהל\פקודי

 

 

בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
תורת הלוחות הראשונים
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
סיכום ועריכה: ר' אשר לוין היו' בית הבעל שם טוב

 

                                                               


לב ושכל

 

פרשת ויקהל מדברת על בנית המשכן. איך בונים את המשכן, עם השכל אן עם הלב? אומרת התורה הקדושה:

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר: קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיְהוָה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת: (שמות לה ד,ה)


וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה: (שמות לה י)


וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת יְהוָה לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ: (שמות לה כא)


וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַיְהוָה: (שמות לה כב)


כָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ: (שמות לה כה)


וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים: (שמות לה כו)


כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשׂוֹת בְּיַד משֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַיהֹוָה: (שמות לה כט)


וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן: (שמות לה לד)


מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת ( שמות לה לה)


וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשׂת אֶת כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה: (שמות לו א)


וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂת אֹתָהּ: (שמות לו ב)


וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חשֵׁב עָשָׂה אֹתָם: (שמות לו ח)

תורת השכל מלוחות השניים כבר יש לנו על ידי חכמי ישראל אשר בכל דורות גלותנו הצילו את הדעת עם ישראל מדעת הגויים מעץ הדעת רע של הנחש.

אומר הבעש''ט הקדוש:
ואני לא באתי כי אם להביא את תורת הלב ועץ החיים כנתינתו בסיני אשר בלוחות הראשונים.

מכאן למדנו -וזה זהר מפורש- שלוחות הראשונים הם מעץ החיים ולוחות השניים הם מעץ הדעת. גם למדנו שלוחות הראשונים זה תורת הלב, ל''ב נתיבות חכמה ולוחות השניים הם מעץ הדעת וזה תורת השכל.

כי הקדוש ברוך הוא הוא הרחמן והקדוש ברוך הוא – לבא בעי, דכתיב: כי האדם וראה לעיניים – עיני השכל, והוי''ה יראה ללבב. (שמואל א,עז,ז) ורחמנא – לבא בעי (סנהדרין קו ע''ב), כי השם יתברך את הלב הוא דורש ולא את השכל: את הרעותא דליבא (זוה''ק ח''ב סט.ע''א) את רצון הלב הפנימי הוא רוצה ולא רעיון שכל אנושי וסברה אנושית.'' לא כתוב בשם מקום שהקב''ה שואל איפה שכל שלך, הוא תמיד דורש את הלב. וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה'' (שמות לא ו) , שם לבו, לא כתוב שם שכל.

ועל זה הזהירנו בתורתו הקדושה החכם מכל אדם (משלי ג-ח):
ג. חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-יַעַזְבֻךָ:
קָשְׁרֵם עַל-גַּרְגְּרוֹתֶיךָ; כָּתְבֵם, עַל-לוּחַ לִבֶּךָ.
ד. וּמְצָא-חֵן וְשֵׂכֶל-טוֹב-- בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.
ה. בְּטַח אֶל-יְהוָה, בְּכָל-לִבֶּךָ; וְאֶל-בִּינָתְךָ, אַל-תִּשָּׁעֵן.
ו. בְּכָל-דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ; וְהוּא, יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ.
ז. אַל-תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ; יְרָא אֶת-יְהוָה, וְסוּר מֵרָע.
ח. רִפְאוּת, תְּהִי לְשָׁרֶּךָ; וְשִׁקּוּי, לְעַצְמוֹתֶיךָ

על לוח לבך ולא על לוח השכל. מתי יש שכל טוב? כשאר כותבים על לוח הלב. השכל הוא כוח הפועל של הלב. כאשר אנחנו מניחים תפילין אז קודם מניחים מול הלב ואחר כך מול המוח. אם יש לב טוב – יהיה גם שכל טוב. אם אין לב – אין כלום. לכן אומר חכם מכל אדם שלא לסמוך על הבינה, על השכל. ואם הוא לא היה יכול לסמוך על השכל שלו – אז מה אנחנו נאמר.

כי הלב הוא הבוחר והוא המכריע, ועל כן נקרא ''לוח לבך''. זה הלוח לבך כי שם נכתבים הדברים ומכריעים את הדברים. והשכל יקבל ממנו ויעביר הכרעתו ופקודתו לכל האברים. לשכל יש תפקיד חשוב – להעביר מה שלב נתן לו לכל האברים, אבל הוא לא הכוח המכריע ולא הכוח הבוחר ולא הכוח היודע ולא הכוח החושב, כתוב: הלב מבין, הלב יודע, בכל לבבות יראוך. הכוח המכריע הוא הלב. ''רבות מחשבות בלב איש'', לא בשכל איש. כי הלב מריץ ומשקה הדם והרוח לכל האברים ומעביר להם חיותו והכרעתו, וגם להשכל הוא מאיר והוא מחייה ופוקדו ממחשבותיו ורצונותיו. כי השכל הוא מקבל מהלב והלב הוא משפיע אל השכל. והשכל מעביר את אשר מקבל מהלב ומחלק אל שאר האיברים לעשות רצון ה'. כי שכל טוב – לכל עושיהם (תהילים קיא, י) ואימתי יהיה אז השכל – שכל טוב? כאשר יקיים – לכל עושיהם. שזה לא יתקע בתוך המחשבות שלו. כי אין תפקיד השכל לחשוב או להכריע, כי אם לפקוד ולהפעיל את האברים שיעשו את רעותא דלבא כפי שהשכל קיבל מהלב.

לכן המזדהה עם השכל – בחינת מקבל הוא וחיצון. המזדהה עם הלב – בחינת משפיע הוא ופנימי. כי הלב מבין, הלב יודע, (ברכות סא, א), לא השכל אשר תפקידו להעביר בינת הלב ודעת הלב אל האברים.

''וכלא אשתמודע בעין השכל דלבא, דאתמר: הלב יודע, הלב מבין'' (זה''ק ח''ג, רפ ע''ב) כי פנימיות השכל – הוא בהלב, כי חכמת אלהי''ם בקרבו -הוא בהלב. ללב יש שכל, איפה השכל האמיתי – בלב. הוא מן התורה: ''ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה''(שמות לח, ג), ''ובלב כך חכם לב – נתתי חכמה (שמות לא, ו) אין כלל חכמי שכל בכל התורה כולה ולא חכמה בשכל, לא בכל תורה שבכתב ולא בכל תורה שהעל פה בחתימתה.

אם כן, מן התורה הקדושה תורת אלהי''ם חיים – חכמה בהלב היא ולא בהשכל. כי תורת השכל – מלוחות השניים מעץ הדעת. ואילו תורת הלב – מלוחות הראשונים משתי הדברות הראשונות מעץ החיים. ובו תלוי תיקון הכל: תקין כל עש''ן ( ע'ולם, ש'נה, נ'פש) – תיקון כל העולמות ותיקון כל הזמנים ותיקון כל הנשמות שאצל אדם הראשון.

בחינת התורה המקורית שנתן לנו האלהי''ם בברית בסיני (שמות יט, יח): '' והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יהו''ה באש''. והוא תורה מעץ החיים ותורת הלב עד לב השמיים מלוחות וראשונים, כמו שכתוב: ''ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בוער באש עד לב השמיים'' (דברים ד, יא). כך למדנו שלשמיים יש לב. ולא כתיב: שכל השמים. והוא הבירור והתיקון בין עץ החיים לבין עץ המוות, בין לב התורה לבין שכל הנחש, בסור מרע ועשה טוב – ושכון לעולם (תהילים לז, כז). מצוות לא תעשה בחינת סור מרע – לדחות עץ הדעת ופולחן השכל והנחש. וכל מצות עשה בחינת ועשה טוב – להידבק בעץ החיים שעל ידו מתקיים: ושוכן לעולם. והוא ''עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר'' (משלי ג, יח)

כי תיקון הכל תלוי בדחיית תורת השכל מעץ הדעת ובשיבה ודביקות בתורת הלב מעץ החיים. וכבר ברגע שאדם מואס בגאוות עץ הדעת אז מתחיל להתנוצץ בו קדושת עץ החיים מלוחות הראשונים בלבו: ''לב טהור ברא לי אלהי''ם – ורוח נכון חדש בקרבי'' (תהילים נא, יב)
 

 

 

 

צירופי אותיות


וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר ציוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. (שמות לח כב)

לא כתוב שבצלאל עשה כל מה שהשם ציווה אותו, אלא ציווה את משה. איך ידע בצלאל דברים שנצטווה משה?
כתוב בגמרא (מסכת ברכות נה ע''א): ''יודע היה בצלאל לצרוף אותיות נבראו בהן שמים וארץ. כתיב הכא ''וימלא אותו רוח אלהי''ם בחכמה ובתבונה ובדעת.''

הקב''ה הלביש בו רוח אלהי''ם, כדי שיידע איך לראות דבר למעלה ולעשות אותו למטה. כי יש אנשים שטובים מאוד בחשיבה, בניהול, אבל לעשות משהו – יש להם ידיים שמאליות. ויש אנשים עם ידיים טובות, אבל תן להם לארגן, לחשוב- לא רואים תמונה שלמה, רק את הפרטים. בצלאל ידע לחשוב מחשבות וגם לעשות עבודה למטה, לחבר שמים וארץ כי הייתה לו רוח אלהי''ם שמחברת בין הדברים בחכמה, בתבונה, ובדעת.

אומר הבעש''ט הקדוש:
כל המשכן נעשה בצירופי אותיות. כי אות ב הם ב' פעמים א.

זאת אומרת שכל כ''ב אותיות שבהן נברא את העולם באו מאות אל''ף, אלופו של עולם, כי אל''ף צריכה להתלבש בכמה לבושים כדי שבריאה יתפשט. בעצם כל הבריאה זה צרופים של אות אל''ף. אל''ף מתלבשת כדי שתהיה התפשטות של מחשבת הקב''ה בבריאה.

אז הבעש''ט אומר:
כי אות ב הם ב' פעמים א, וכן אות ג – ג' אלפי''ן. וכן על זה הדרך עד אות ת שהם ד' מאות אלפי''ן.

כלומר, ארבע מאות לבושים של מחשבתו יתברך. עד שמגיעים לאותיות הסופיות: ם''ן ץף''ך. נביאים כבר ראו שרגליה (של שכינה) ירדו במקום מאוד נמוך על ידי אותיות הסופיות, אבל גם משם אפשר להרים ולתקן את הכל.(אותיות סופיות הן גם כנגד חמש גלויות של עם ישראל)

ממשיך הבעש''ט הקדוש:
ועל ידי צירופים וצרופי צירופין פעלו משה ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה ''וימלא אותו רוח אלהי''ם בחכמה ותבונה ובדעת ובכל מלאכה. (שמות לא ב-ג) את הרכבת המשכן כפי צביונו למעלה. וכפי אותם כוחות של למעלה – כך פעלו למטה. והוא אשר כתוב בגמרא ( ברכות נה ע''א): אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ.

ועוד אומר הבעש''ט:
כי באות אל''ף גנוז בה אור אין סוף. ובאות בי''ת גנוז גם כן אור אין סוף ברוך הוא, אלא בב' לבושין. ובאות גימ''ל – הוא אור אין סוף יתברך בג' לבושין. עד שבאות תי''ו גנוז בה אור אין סוף ברוך הוא ושכינת עוזו בארבע מאות לבושין. כי כל תורה כולה היא לבוש מחשבתו יתברך ברל''א שערים וצירופים, והבריאה כולה – לבוש מעשיו ופועלו יתברך.

כאן מדבר הבעש''ט על סיבובים של צירופי כל האותיות, מרל''א מאתים שלושים ואחת סיבובים של צירופי כל כ''ב האותיות יצאה בריאה כולה. הבריאה היא מורכבת מפרקים, עכשיו קוראים לזה אטומים. אבל באמת אלה לא אטומים, אלא אותיות. איך הקב''ה פועל? בדרך של אותיות, ''בעשרה מאמרות נברא העולם'' (מסכת אבות ה, א). מאמר אצל הקב''ה זה גילוי של מחשבתו למעשה.

כתוב בספר יצירה (משנה א.א):
בל''ב נתיבות פליאות חכמה חקק י"ה יהו"ה צבאות אלהי ישראל אלהים חיים ומלך עולם אל שדי רחום וחנון רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש הוא וברא את עולמו בשלשה ספרים בספר ספר וסיפור.

מפרשים של''ב פעמים מופיע שם אלהי''ם בפרשת בראשית, כי שם אלהי''ם מגלה הגבלה והגדרה בתהליך בריאת העולם . ורמ''ק מפרש:
''והיינו ל"ב אלהים הנזכר במעשה בראשית כאשר נבאר בעזרת הצור וישועתו:'' (רמ''ק פרדס רימונים שער יב, פרק א)
עשר פעמים כנגד עשרה מאמרות (''בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים'' ותשע פעמים כתוב ''וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים'') שהם עשר ספירות, וכ''ב פעמים כנגד כ''ב אותיות:


בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: כתר

וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: אות ''ה''

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר: חכמה

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב: אות ''ב''

וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ: אות ''ו''

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה: אות ''ז''

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, בינה

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ, אות ''א''

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם, אות ''ח''

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם, חסד

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, אות ''ט''

וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוב: אות ''ג''

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא, גבורה

וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: אות ''ד''

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם: תפארת

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים, אות ''מ''

וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, אות ''י''

וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: אות ''ק''

יֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיה נצח

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים, אות ''ל''

וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: אות ''פ''

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבו, אות ''נ''

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה הוד

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ, אות ''ש''

וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: אות ''ר''

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם, יסוד

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם, אות ''ס''

בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, אות ''ע''

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, אות ''צ''

וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ, מלכות

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם, אות ''ק''

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, אות ''ת''

שלושת הספרים הם:
ספר (טקסט, איכות),
ספר (מספר,כמות, ספירות),
סיפור (התקשרות)

והם כנגד עש''ן – ע'ולם, ש'נה, נ'פש:
עולם (מרחב, צורת אותיות),
שנה (זמן, ערך מספרי של אותיות),
ונפש (רוח, צירופים ושמות של אותיות).

יש עניין גם שאות הראשונה בתורה היא ''ב'' ואות האחרונה - ''ל'', וזה מלמד אותנו כמה דברים: תורה – היא לב של היקום, תורה מדברת אל הלב של האדם ודורשת את הלב של האדם, וגם זה רמז על ל''ב נתיבות פליאות חכמה שבהם ברא הקב''ה את עולמו.

גם כתוב בספר יצירה (במשנה ב.ד): ''כ''ב אותיות יסוד קבען בגלגל כמין חומה ברל''א שערים...''.

כאן מדובר על רל'א (מאתים שלושים ואחת)כל צירופים אפשריים של שתי אותיות מכ''ב אותיות שבהן נברא שמים וארץ.
(לפי אוסף פירושים מאת רב אריה קפלן, זצ''ל)
 

 

הרשמת חברים

יכנוס בתוך התיבה שמתפלל עם כל גופו ולבבו ומחשבתו