שיעורים אחרונים

 

מתורת הבעל שם טוב

  • 1
  • 2
Prev Next

במדרש רבתי {פ' ה ב}: מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה? רבנן אמרי: הנמלה הזו שלושה בתים יש לה, ואינה כונסת בעליון מפני הדלף ולא בתחתון מפני הטינה אלא באמצעי, ואינה חיה אלא שישה חדשים. למה?

 

 

 

 

בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
הבעש"ט על פרשת שופטים – שיפוט וחשבון הנפש
תורת הלוחות הראשונים
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
בית הבעל שם טוב

 

שופטים ושוטרים – אהבה ויראה
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק:
דברים טז יח
"פירוש: אהבה ויראה תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ - בכל המחשבה שלך, מלשון {משלי לא כג} נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ":
 

סגולה להגביר יצר טוב על יצר הרע
לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל.
תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ:
משלי ו ו-ח
"במדרש רבתי {פ' ה ב}: מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה? רבנן אמרי: הנמלה הזו שלושה בתים יש לה, ואינה כונסת בעליון מפני הדלף ולא בתחתון מפני הטינה אלא באמצעי, ואינה חיה אלא שישה חדשים. למה? שמי שאין לו גידים ועצמות - אינה חיה אלא שישה חדשים. וכל מאכלה אינה אלא חיטה ומחצה, והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל מה שמוצא: חטין ושעורין ועדשים. אמר רבי תנחומא: וכל חייה אינה אלא חטה ומחצה, והיא כונסת את אלו. ולמה היא עושה כן? שאמרה: שמא יגזור עלי הקב"ה חיים ויהיה לי מוכן לאכול. אמר רבי שמעון בן יוחאי: מעשה היה ומצאו בבור שלה שלוש מאות כור מה שמכנסת מן הקיץ לחורף, לפיכך אמר שלמה: לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. אף אתם, התקינו לכם מצות מן העולם הזה לעולם הבא. ומהו רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם? רבנן אמרי: ראה דרך ארץ שיש בה שבורחת מן הגזל. אמר רבי שמעון בן חלפתא: מעשה בנמלה אחת שהפילה חטה אחת והיו כולם באות ומריחות בה, ולא היתה אחת מהן נוטלת אותה. באה אותה שהיתה שלה ונטלה אותה. ראה חכמה שיש בה וכל השבח הזה שיש בה שלא למדה מבריה, ולא שופט ולא שוטר יש לה, שנאמר: אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל. אתם, שמניתי לכם שופטים ושוטרים – על אחת כמה וכמה שתשמעו להן! הוי שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, עד כאן לשון המדרש:

 


זהו שאמר הכתוב: לֵךְ אֶל נְמָלָה, עָצֵל! רְאֵה דְרָכֶיהָ - וַחֲכָם! תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ. מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה? יש לומר: כי הוא רמז אל האדם: כמו שנמלה אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל - כן יש ב' מיני אדם: אחד - הוא רשע כל ימיו, כמו שהנמלה אין לה שום היכר שוטר ומושל, כך אין לו שום היכר גדולת הבורא יתברך. והמין הב' - הוא אשר הולך בדרכי השם יתברך אך לפעמים נופל ממדרגתו. והחילוק ביניהם הוא: שהראשון חושך לו ולא אור כל ימיו, והב' כאשר יתחזק ויכיר חסרונו - יגביר היצר טוב על היצר הרע כפלים מבתחילה":
 

המלך הוא הלב
שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא:
דברים יז טו
"כי המלך אשר בישראל - הוא הלב של ישראל. על פי הפסוק {שמואל א טז}: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: אֵיךְ אֵלֵךְ? וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי! וַיֹּאמֶר ה': עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי, ע"כ. אמאי היה ירא דווקא על ההליכה? הלא ההליכה יכול להיות בשתיקה. ויותר היה לו לומר: איך אשוב ואחזור אחרי אשר אמשח אחר למלך - ויהרגני שאול. והביאור: כי המלך הוא הלב של כלל ישראל, והלֵב שֹׁמֵעַ {מלכים א ג ט}. פירוש: מבין. וזהו שאמר: אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל, פירוש: כי הוא עדיין המלך של ישראל קודם משיחת דוד. וְשָׁמַע, פירושו: ויבין למה אנכי הולך, על מה ולמה, וַהֲרָגָנִי. אבל על החזרה לא ירא, כי כבר יהיה דוד משוח למלך, ולא יבין שאול ולא ישמע, כי בוודאי יעשה הדבר בהסתר":
"כי המלך הוא הלב, כמו שאמר שמואל: אֵיךְ אֵלֵךְ? וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי! והיה ירא בעצמו על ההליכה, כי וְשָׁמַע שָׁאוּל, לשון הבנה, כי הוא עדיין מלך קודם משיחת דוד, ולכך ישמע ויבין, כמו הלב שומע ומבין, ויהרגני. אבל לא על החזרה, כי בחזרה יהיה כבר דוד מלך. שהמלך הוא הלב של כל ישראל, ויכול לידע המחשבות של כל אחד. והקושיא מבואר: איך אחזור מיבעיא ליה למימר, כי בהליכה אין קפידא. והתירוץ: שעיקר יראת שמואל על ההליכה שעדיין שאול מלך ויתוודע לו המחשבה של שמואל. ואמר לו הקדוש ברוך הוא שההליכה יהיה במחשבה לזבוח לה'. אבל בחזרה - כבר מלך דוד במה שנמשח בשמן המשחה, וסר רוח אלוקיי משאול על דוד":

 

תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי:
תהלים יט ח
"אפילו כשתעסוק בתורה שנאמר בה: תּוֹרַת ה' תְּמִימָה - תָּמִים תִּהְיֶה, אפילו בעסק התורה - תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ, ולא תאמר שהתורה נקראת ממילא תּוֹרַת ה', רק תשגיח על זה היטב. וזהו עניין שאמרו חכמינו ז"ל {אבות פרק ג}:

משנה ד – רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר: הַנֵּעוֹר בַּלַּיִלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי וְהַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה - הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:
משנה ה – רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר:
כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה - מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.
וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּו עֹל תּוֹרָה - נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ:
משנה ז – רַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ בַּרְתּוּתָא אוֹמֵר: תֶּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁאַתָּה וְשֶׁלָּךְ - שֶׁלּוֹ. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר {דברי הימים א כט}: כִּי מִמְּךָ הַכֹּל - וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַמְהַלֵּךְ בַדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר: מַה נָּאֶה אִילָן זֶה וּמַה נָּאֶה נִיר זֶה - מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:

דהוי לו לומר: הַמְהַלֵּךְ בַדֶּרֶךְ - וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ. והוה ידעינן דהיה שׁוֹנֶה? עוד קשה, דאמר: מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב ולא מפרש איזה כתוב. ויש לומר: דהפירוש הוא שהולך בדרך הישר ואפילו הכי הוא יְחִידִי {שנאמר שם ד: הַנֵּעוֹר בַּלַּיִלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי וְהַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה, הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ} שאינו דבוק בהשם יתברך וממילא אינו מקיים הכתוב: תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ, וְשׁוֹנֶה וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ. רוצה לומר: מַפְסִיק עצמו מהשם יתברך מחמת מִּשְׁנָתוֹ, דהיינו שבא לו גדלות והתפארות מחמת מִּשְׁנָתוֹ, שסובר שהוא מִּשְׁנָתוֹ שלו ואומר: מַה נָּאֶה אִילָן זֶה, ועל עצמו אומר כן בלבו. כמו שכתוב {דברים כ יט}: כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר, ואומר על עצמו דהוא: אִילָנָא דִּי חֲזַיְתָ דִּי רְבָה וּתְקִף וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא וַחֲזוֹתֵהּ לְכָל אַרְעָא {דניאל ד יז}. וּמַה נָּאֶה נִיר זֶה - כמו שכתוב {בירמיה ד ג}: כִּי כֹה אָמַר ה' לְאִישׁ יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלַם: נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קֹצִים. פירוש: שאומר שמכין לעצמו חלק לעולם הבא על ידי מִּשְׁנָתוֹ. ולכן מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב, פירוש: הַכָּתוּב הנ"ל. זה שהוא עובר על: תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהֹוָ"ה אֱלֹהֶיךָ. וזהו שאמרו: מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב, הזה שכולל כל התורה - כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ":

 

 

משל לאיש חייל שלוח מהמלך
"יראה חיצונית הבאה לאדם הוא כדי לעוררו ליראת אלהי'ם. משל למה הדבר דומה? לאיש חיל שלוח מהמלך לקרוא לאדם, והוא בכעס גדול ומטיל אימה ופחד. אין לירא מהשליח, כי אם תיכף ילך למלך לרצותו:
וכן אהבה חיצונית הבאה אליו הוא כדי לעוררו לאהבת ה'. משל למה הדבר דומה: לפעמים בא איש מהמלך שלוח לאדם בתנועת אהבה. ומי שהוא טיפש - הוא מתענג ומשתעשע עם השליח. והחכם – אומר: מה לי להשתעשע עם השליח, אלך לשורש אהבה של מלך. וזהו שכתוב תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהֹוָ"ה אֱלֹהֶיךָ - והתי"ו של תמים גדולה. דלכאורה התי"ו רחוקה מן האל"ף, לרמוז להעלות כל דבר רחוק הן האהבה הן יראה או שמחה ותענוג גשמיי - אל האלו"ף הרומז לאלופו של עולם":


סגולה לתמימות
תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ:
דברים יח יג
"תָּמִים, בניקוד הדגש באות תּ, מורה על נקודת הלב. רוצה לומר: שתהיה תָּמִים עם נקודת הלב":


תמימות אמונת הבעש"ט
"נסע הבעל שם טוב לכפרים להביא קמח על יום טוב פסח. ובבואו סמוך לביתו ושם הר גדול, ולא היה יכול הסוס למשוך את העגלה, והיה מושך בעצמו העגלה לעזור לסוס, ובחצי ההר מת הסוס. והוכרח למשוך העגלה בעצמו כי ירא להניח הקמח בלא שמירה, וכלתה כוחו. ועמד אצל העגלה ובכה בכיה גדולה לפני ה' יתברך. ובתוך בכייתו נפלה עליו שינה, ונרדם. ובא אליו בחלום אליהו הנביא זכור לטוב. וזה היה לו הגילוי הראשון. ואמר לו: נרצית דמעתך ונתקבלה תפילתך! הנה אני אשלח לך נכרי אחד שיקח עגלה שלך עם הקמח לביתך! ותיכף שניעור משנתו, בא נכרי אחד עם עגלה ועם שני סוסים, ואמר: ישראל! קשור עגלה שלך בעגלה שלי, ואביאך לביתך! כשבא לביתו, אמר הנכרי: מה תיתן לי שאפשוט את העור מן הסוס שלך? ונתן לו זעקסער. ואחר כך בזמן קרוב בא נכרי אחר וקנה העור בסך ארבעה זהובים, ואמר לו הקונה: ראה שתלביש את עצמך ואת אשתך על יום טוב הבא עלינו לטובה עם המעות הללו!:

לימים, הביאו הולכי 'קראוונעס'' [שיירות] עורות של מארדער. והלכה הרבנית לבעלה הבעש"ט ושאלה ממנו אם לקנות או לאו, שמא סחורה גנובה היא:
ואמר הבעש"ט: רשאית את לקנות, כי הפקר הוא, כי כולם הרגום לסטים:
וקנתה הרבנית חנה באותן המעות בסך ארבעה זהובים, ועשתה לו 'זופיצא' [מעיל] של הביליעה, ולה עשתה 'קלייד' [שמלה] של הביליעה על יום טוב:

וכשראה המוכסן שחכר ממנו השענק [בית מרזח] כי הלביש הבעש"ט את עצמו ואת אשתו, חשדו שהוא קונה יין שכר ממקום אחר זולתו [ומרוויח מהצד שלא ברשות]:
וקָבַל עליו המוכסן לפני רבי גרשון גיסו, ואמר: אני חולק כבוד לכם, ובאם שלא יודה ויפרע לי הפסדי - אני אכה אותו במבצר!
ואמר רבי גרשון למוכסן: אני אוכיחנו:
וכשבא הבעל שם טוב לעיר, הוכיח אותו רבי גרשון על כך:
ואמר לו הבעל שם טוב לרבי גרשון: לא היו דברים מעולם, חס ושלום!
ואמר רבי גרשון: מאין לך מעות שהלבשת אותך ואת אשתך?
והשיב לו הבעש"ט: ה' נתן לי:
ואמר רבי גרשון: מפני מה אין ה' נותן לי?
והשיב לו הבעל שם טוב: לך אינו נותן, ולי נותן:
אמר רבי גרשון: ראה שהמוכסן ילשין עליך במבצר ותלקה!
אמר הבעל שם טוב: אין אני מפחד ממנו!
לבסוף, כאשר רצו להלשין עליו - מת המוכסן הנ"ל":


הסוס שנגנב
"לבעל שם טוב היה סוס אחד, ונגנב ממנו. והיה רבי גרשון מוכיח אותו:
ונזרק דיבור מפי הבעל שם טוב פתאום: הסוס יחזירו לי:
ושחק עליו רבי גרשון הנ"ל:
ובכל פעם שבא הבעל שם טוב לעיר, היה מתגרה בו רבי גרשון:
אמר לו: ישראל! כבר החזירו לך הסוס?
ולא היה הסוס אצלו כערך שנה אחת:
לסוף, בא נכרי אחד רוכב על סוס הנ"ל, והיכה בחלון שיוציאו לו אש 'ללולקי' [למקטרת] שלו:
ויצא הבעל שם טוב והכיר הסוס שלו, ואמר: הלוא הסוס שלי הוא!
ותיכף ירד הנכרי מן הסוס, והחזיר לו הסוס:

 

 

הרב מקריבוש נעשה חסיד
"מעשה שהיה, שנסע ובא לעיר קריבוש, והיה אב בית דין בעיר הנ"ל הרב החסיד רבי אבא, [שהיה אחר כך אב בית דין בקהילת קודש שדה לבן]. והיה אצל אב בית דין הנ"ל אורח מחותן שלו, והיו מפלפלים על משנה אחת. וכשבא הבעל שם טוב - לא יצאו לקראתו.
ונכנס הבעש"ט ואמר: ה' עמכם! במאי עסקתם?
והראו לו משנה אחרת.
השיב להם: יודע אני שעסקתם במשנה אחרת, אך המשנה הזאת איך אתם לומדים אותה?
והראה להם במשנה זו קושיא גדולה, ואחר כך אמר להם הפשט של המשנה, ונסע מאתם לערך פרסה, ועמד לרעות הסוסים בשדה. והתחילו לדבר אחד לאחד: איך למדנו המשנה הזאת? ותכף שכרו עגלה ורדפו אחריו, ומצאוהו בשדה ונתעכבו אצלו. ומעת הזאת היה נוסע הרב מורנו אבא ממש בכל חודש להבעש"ט על שבת אחת.

פעם אחת שבת אצלו, וטעה בתפילת ערבית והתחיל לומר "אתה חונן", וכשבא לביתו אמר הבעש"ט: יפה, קריבושטער רב התפלל אתה חונן!
 

חדשות בבית הבעל שם טוב

  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 6
  • 7
Prev Next

הרשמת חברים

עולם הניסיון