שיעורים אחרונים

 

מתורת הבעל שם טוב

  • 1
  • 2
Prev Next

פעם אחת בא הבעש"ט למקום אחד, ועשו לו כבוד גדול ואמר להם הבעש"ט: תדעו כי כשמכבדים לאחד, מפשפשים במעשיו בעולם העליון, אם הוא ראוי לאותו כבוד, ולכאורה עושים לו רעה המכבדים אותו

 

 


בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים

הַבַּעַל שֵׁם טוֹב עַל פָּרָשַׁת נשא
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א

 


סגולה לבוא לאהבתו יתברך
במדבר ה ו
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּידֹוָד וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא. וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ. בעוד שלא שב, נותן חלילה כח במעשים טובים לסטרא אחרא רחמנא ליצלן. ובאמת בעזיבת חטא די לזה, ואחר כך כשתהיה אפשר לו יתקן יותר בווידוי וחרטה בפירוש, ובסיגוף אם תהיה אפשר לו, וכן פירשנו (משלי כח יג): מְכַסֶּה פְשָׁעָיו - לֹא יַצְלִיחַ, וּמוֹדֶה וְעֹזֵב - יְרֻחָם. יְרֻחָם - לשון דרחים רבנן (שבת כג ע"ב): אָמַר רַב הוּנָא, הָרַגִיל בְּנֵר, (חנוכה) הַוְיָין לֵיהּ בָּנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. הַזָּהִיר בִּמְזוּזָה, זוֹכֶה לְדִירָה נָאָה. הַזָּהִיר בְּצִיצִית, זוֹכֶה לְטַלִית נָאָה. הַזָּהִיר בְּקִדוּשׁ הַיוֹם, זוֹכֶה וּמְמַלֵּא גַרְבֵּי יַיִן. רַב הוּנָא הֲוָה רָגִיל דַּהֲוָא חָלִיף וְתָנֵי אַפִּיתְחָא דְּרַבִּי אָבִין נִגָּרָא, חֲזָא דְּהַוָא רָגִיל בִּשְׁרַגָּא טוּבָא, אָמַר, תְּרֵי גַּבְרֵי רַבְרָבֵי נָפְקֵי מֵהָכָא. נָפְקֵי מִינַּיְיהוּ רַב אִידִי בַר אָבִין, וְרַב חִיָּא בַר אָבִין. רַב חִסְדָּא הֲוָה רָגִיל דַּהֲוָה חָלִיף וְתָנָא אַפִּיתְחָא דְּבֵי נָשָׁא דָּרַב שֵׁיזְבִי. חֲזָא דְּהַוָא רָגִיל בִּשְׁרַגָּא טוּבָא, אָמַר, גַּבְרָא רַבָּה נָפָק מֵהָכָא, נְפַק מִינַּיְיהוּ רַב שֵׁיזְבִי. דְּבִיתְּהוּ דְּרַב יוֹסֵף הֲוַת מְאַחֲרָה וּמַדְלֶקֶת לָהּ. אָמַר לָהּ רַב יוֹסֵף, תְּנִינָא (שמות יג) "לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה". מְלַמֵּד שֶׁעֲמּוּד הֶעָנָן מַשְׁלִים לֶעָמּוּד הָאֵשׁ, וְעַמּוּד הָאֵשׁ מַשְׁלִים לְעַמּוּד הֶעָנָן. סְבָרָה לְאַקְדוֹמָהּ, אָמַר לָהּ הַהוּא סָבָא, תְּנִינָא, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַקְדִּים, וּבִלְבַד שֶׁלֹֹּא יְאַחֵר. אָמַר רָבָא, דְּרָחֵים רַבָּנָן – הֲווּ לֵיהּ בְּנִין רַבָּנָן. דְּמוֹקִיר רַבָּנָן – הָווּ לֵיהּ חֲתָנְוָותָא רַבָּנָן. דְּדָחֵיל מֵרַבָּנָן – הוּא גוּפֵיהּ הַָוֵי צוּרְבָא מֵרַבָּנָן. וְאִי לָאו בַּר הָכִי הוּא – מִשְׁתַּמְעָן מִילֵּיהּ כְּצוּרְבָא מֵרַבָּנָן. פירוש: אפשר שיבא לאהבתו יתברך שמו אם מוֹדֶה וְעֹזֵב, כי מקובל עבדות שלו והוא רצוי, אך אחר כך יעשה מה שלבו חפץ בתשובה:

 

סגולה להיתדבק באחדות בו יתברך
"בזוהר הקדוש (רעיא מהימנא קכב ע"א): פקודא דא הוא מצות תשובה וכו', וכל מאן דקיים פיקודא חד כדקא יאות כאילו מקיים רמ"ח פיקודין דעשה, דלית פיקודא דלאו איהו כלילא מכלהו רמ"ח. והוא על פי החקירה שכתבו הראשונים, שראוי לידע סוד אחדותו יתברך שמו, כי בכל מקום שאני תופס ואוחז בקצה וחלק מחלק האחדות, הרי אני תופס כולו. והנה, מאחר שהתורה והמצוות נאצלו מעצמותו יתברך שמו, שהוא אחדות האמיתי - אם כן, כשמקיים מצוה אחת על מכונה ובאהבה, שהוא הדבקות בו, ותפס במצוה זה חלק האחדות, אם כן כולו בידו, כאילו קיים כל המצוות, שהם כללות אחדותו פרצוף שלם כביכול, וזהו שכתב בזוהר דמקיים מצוה אחת על מתכונתו סגי":


מעשה רב – ז, ממ"ח ג
"פעם אחת בא הבעש"ט למקום אחד, ועשו לו כבוד גדול ואמר להם הבעש"ט: תדעו כי כשמכבדים לאחד, מפשפשים במעשיו בעולם העליון, אם הוא ראוי לאותו כבוד, ולכאורה עושים לו רעה המכבדים אותו, אך באמת מי שנתן לו ה' יתברך חכמה בלבו, מיד כשמכבדים אותו מהרהר בתשובה, ומפשפש בעצמו במעשיו, וממילא עושים לו טובה המכבדים אותו, שהביאו אותו לידי תשובה":

פעם אחת נסע הבעש"ט לקהילת קודש בראד, ולן במקום אחד סמוך לבראד, ובלילה חרד הבעש"ט וארכבותיו דא לדא נקשן, עד שהעיר ר' צבי סופר משינונו, מחמת קול הקשה. אמר לו הסופר: מה זה הפחד? וסיפר לו שבא אליו רבו וכו' ואמר לו, אתה תבא לק"ק ויעשו לך כבוד גדול, אם ח"ו לא תתחזק תאבד כל מה שהיה לך עד הנה, ונתחרדתי עד מאוד, וכשבא לק"ק בראד באו אליו הנגידים להקביל פניו במלבושי כבוד,
והוא התחיל לשחק עם הסוסים, ולהחליק אותם ולהכות אותם בידו, כדרך המשחקים עם הסוסים, ועתה דע לך עד היכן מגעת יראת חטא של הבעש"ט עכ"ל:


תשובה לכח המדמה ורפואת הנפש – ח, ממ"ח ד
ח. איש איש כי תשטה אשתו וגו' ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש וגו', ושמעתי ממורי זלה"ה פירוש בזה, על פי ביאור משנה דאבות (פרק ה') ד' מדות בנותני צדקה וכו', והקושיא מפורסמת וכו', [העתקנו לעיל בפ' בראשית אות מ"א ואחר כך סיים וז"ל]:
ואם אין לו דעת להכריע איזה דרך הטוב, ילך לתלמידי חכמים שהם רופאי הנפשות וכמו שכתב הרמב"ם (בפרק כ מהלכות דעות יעו"ש), ובזה יובן איש כי תשטה אשתו, שהוא החומר והגוף, שעל ידו נטה ושטה מדרך היושר, ואינו יודע באיזה דרך יבחר וכנ"ל, אז והביא וכו' אל הכהן, שהם התלמידי חכמים רופאי הנפשות, וזהו שכתוב ולקח הכהן מים קדושים, הם דברי תורה, בכלי חרס, ר"ל להלביש ד) במשל ומליצה, ויאמר לו תוכחת מוסר שיהיה לו רפואה על ידי מאזני שכלו הקדוש, אמנם אם יתגאה בזה שוב אין דבריו
נשמעין, לכך עצה היעוצה מן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן וגו', רצונו לומר שיקח הכהן מדת השפלות כעפר שבקרקע המשכן ויתן אל המים של תורה ומוסר, ודפח"ח:
ח
במדבר ה
(יב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל:
(יג) וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה:
(יד) וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה:
(טו) וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן:
(טז) וְהִקְרִיב אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי יְדֹוָד:
(יז) וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם:

 

אבות פרק ה'
(יג) אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדְקָה. הָרוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים. יִתְּנוּ אֲחֵרִים וְהוּא לֹא יִתֵּן, עֵינוֹ רָעָה בְשֶׁלּוֹ. יִתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים, חָסִיד. לֹא יִתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, רָשָׁע:

 

רמב"ם הלכות דעות פרק ב
(א) חולי הגוף טועמים המר מתוק ומתוק מר ויש מן החולים מי שמתאוה ותאב למאכלות שאינן ראויין לאכילה כגון העפר והפחם ושונא המאכלות הטובים כגון הפת והבשר הכל לפי רוב החולי כך בני אדם שנפשותיהם חולות מתאוים ואוהבים הדעות הרעות ושונאים הדרך הטובה ומתעצלים ללכת בה והיא כבידה עליהם למאד לפי חליים וכן ישעיהו אומר באנשים הללו הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חושך לאור ואור לחושך שמים מר למתוק ומתוק למר ועליהם נאמר העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חושך ומה היא תקנת חולי הנפשות ילכו אצל החכמים שהן רופאי הנפשות וירפאו חליים בדעות שמלמדין אותם עד שיחזירום לדרך הטובה והמכירים בדעות הרעות שלהם ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם עליהם אמר שלמה חכמה ומוסר אוילים בזו:

ד) בדמ"א בליקוטים לפ' תצוה וז"ל, שמעתי מאא"ז זללה"ה על פסוק (שיר השירים א') שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך, שצריך לפעמים להלביש התורה בלבושין, כדי להכניס בלבבות בני אדם, משל לרופא שרואה שהחולה אינו יכול לקבל הרפואה כי הוא מר בעיניו, צריך להלביש הרפואה במיני מתיקה כדי שיקבל, וזהו שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך, עכ"ל,ועיין לקמן פ' תבא אות ח'. ובתוי"י פ' אמור דקי"א ע"א וז"ל, דיש שני מיני תוכחת מוסר, כי לכשרים אומרים בלי משל ומליצה רק מפורש וכו', מה שאין כן כשרואין דלא אכשיר דרי צריך המוכיח להלביש דברי מוסרו במשל ומליצה וכו' ע"ש בדבריו. ושם דקט"ו ע"א וז"ל, כי לחכם האוהב תוכחה ומוסר כמו שנאמר (משלי טט') הוכח לחכם ויאהבך, יאמר לו דברי מוסר כפשוטו, בלי לבוש ומליצה, מה שאין כן להמוני עם ומכל שכן לרשעים, ילביש במשל ומליצה, ונדמה ליין וחלב וכו' ע"ש, ועוד עיין לקמן פ' חקת אות ב'. :


השלום הוא הכלי - ט
ט. יברכך ה' וישמרך וגו' וישם לך שלום, אמר הרב הקדוש איש אלוהיי וכו' הבעל שם טוב ז"ל נשמתו בגנזי מרומים (במשנה סוך מס' עוקצין לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום, דהיינו דהשלום הוא הכלי, והברכה הוא הפנימיות, כי אם אין חלונות סגורים בבית, והבית פרוץ למה לי עשרו, הלא גנבים יגנבו דים, ושודדי לילה יבואו עליו, אמנם כשהוא שלם ונשמר מגנבים ולסטים, עושר שמור לבעליו, הרי שעיקר הוא השלום, והוא הוא הכלי שעל ידו יתחזק ויתקיים הברכה והעושר:

ט


במדבר ו
(כד) יְבָרֶכְךָ יְדֹוָד וְיִשְׁמְרֶךָ:
(כה) יָאֵר יְדֹוָד פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:
(כו) יִשָּׂא יְדֹוָד פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:

 

מס' עוקצין פרק ג'
(יב) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִיל לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שְׁלשׁ מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה עוֹלָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח), לְהַנִחִיל אֹהֲבֵי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא, לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט), יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:
 

חדשות בבית הבעל שם טוב

  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 6
  • 7
Prev Next

הרשמת חברים

כ"ב אותיות