שיעורים אחרונים

 

מתורת הבעל שם טוב

  • 1
  • 2
Prev Next

 

הרב דניאל הכהן סטבסקי
חמשת ספרי היסוד למורנו הבעל שם טוב
פרשת משפטים

 יום חמישי | כג' שבט | תשעב 

 

 

 

בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים

תורת הלוחות הראשונים

פרשת משפטים

מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א

סיכום ועריכה: ר' אשר לוין היו' 

 בית הבעל שם טוב

 

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם: כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם:(שמות כא א, ב)

 

אמר הבעש''ט הקדוש:

מה שיש בעולם הוא גם כן  בשנה ובנפש אדם. (כתר שם טוב , פח)

 

כתוב בזהר הקדוש:

פָּתַח ר' שִׁמְעוֹן ואָמַר, (שמות כא)וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם, תַּרְגוּם, וְאִלֵּין דִּינַיָּא דִּתְסַדֵּר קֳדָמֵיהוֹן. אִלֵּין אִינּוּן סִדּוּרִין דְּגִלְגּוּלָא, דִּינִין דְּנִשְׁמָתִין, דְּאִתְדָּנוּ כָּל חַד וְחַד לָקֳבֵל עוֹנְשֵׁיהּ. (שמות כא)כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִיעִית יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם.

 

כלומר, זהר מסביר תרגום אונקלוס בצורה כזאת: אלה אותם סידורים של הגלגולים שנדונו כל אחד ואחד לקבל ענשו.

 

וזהר ממשיך:

כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד. כד נשמתא אתחייבת בגלגולא: אם היא מסטרא דההוא עבד מטטרון דהאיהו כליל שית סטרין, כתיב ביה: שש שנים יעבוד, גלגולין דילה לא מתחייבא אלא שית שנין, עד דאשלימת שש דרגין מההוא אתר דאתנטילת.

(פרוש ''מתוק מדבש'': כשהנשמה של האדם נתחייבה בגלגול על ידי העונות שעשה בחייו,  ואז יתכן ב' אופנים בדבר כדמפרש ואזיל. אם נשמה זו היא מצד עבד ההוא שבעולם היצירה שהוא מלאך מטטרו''ן הנקרא עבד עברי למלכות דאצילות, שהוא כולל ששה קצוות שהם כללות עולם  היצירה, והיינו שנשמה זו נמשכה לאדם מזווג הנעשה בימות החול שאז אי אפשר להמשיך נשמה אלא מעולמות בי''ע, כתוב בנשמה זו שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד, רוצה לומר, גלגולים שהיא צריכה להתגלגל כדי לתקן עונותיה אינה מתחייבת בהם אלא עד שש פעמים עד שמשלמת ומתקנת שש המדרגות של אותו המקום שנלקחה משם, שהם היכלות של עולם היצירה, סוד שש ספירות חג''ת נה''י.)

 

וזהר ממשיך:

אבל עם נשמתא היא מסטרא דשכינתא, דאיהי שביעית, ודא מה כתיב? ובשבעת יצא לחפשי חנם, דצדיק, ודאי לית ביה מלאכה. כיוון דלית ביה מלאכה – לית ביה שיעבוד. ונשמתא דאיהי ממתן, אתמר בה: ובשעת יצא לחפשי חנם – לית בה שיעבודא, ע''כ. ( משפטים צד ע''א)

 

(פרוש ''מתוק מדבש'': אבל אם הנשמה נחצבה מצד השכינה שהיא ספירה שביעית מהז''ת דאצילות, שנשמה כזו נמשכת ע''י זווג שנעשה בליל שבת, כתוב על נשמה זו: וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. כי אין בו מלאכת הברור של הנשמות, וכיון שהוא בעולם האצילות שאין בו מלאכת הברור, לכן אין בו שעבוד אל הקליפות כי הן אינן יכולות לאחוז בו כלל.)

 

 כי יש נפשות שצריכות לתקן ולעדן את המידות שלהם, ''שש שנים יעבוד''. שנה היא מלשון  שינוי ולשון למידה וגם לשון חזרה עד שהדבר יתייצב ויהיה קבוע. ואלה המידות: מידת חסד - נתינה , מידת הגבורה - איך להתגבר על קשיים ואיך לקבוע גבולות, תפארת -איזון בין חסד וגבורה, נצח - התמדה, הקביעות, הוד - הכנעה והודיה, יסוד - מידת התקשרות והטהורה. וכל העבודה כזאת היא כנגד שש שנים, כי לפעמים אדם צריך להתגלגל שש פעמים כדי לתקן את כל המידות שלו. לכן כתוב: שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד- עד שמשלמים ששת הדרגות, ששת המידות.

 

אבל יש נשמות מצד השכינה על זה כתוב: וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם, זאת אומרת שהנשמה הזאת  משוחררת מכל המידות הרעות.

 

לפעמים אדם אומר שהוא לא יכול להתמודד עם מידה או מצווה מסוימת,יש לו איזה זרם פנימי שמכריח אותו להתנהג בצורה מסיומת  והוא לא יודע למה זה קורה לו. אז הוא עבד - שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד, עד שהוא יתקן את המידה הזאת ואז יתקיים עליו ההמשך וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם.

 

יש סוג נשמות שבאו לעולם כדי לעזור לאחרים ומידות שלהם כבר מתוקנות, אבל רוב בני אדם באים לעולם הזה דווקא לצורך התיקון והעידון, ולכן עוברים עליהם כל מיני דינים ומצבים קשים ומשפטים והכל על מנת שיגיעו לנקודת תיקון המידות האלה. ומי שכבר הגיע למצב כזה, מי שמשוחרר משעבוד למידות הרעות אז הוא שייך למידה השביעית - כל השביעים חביבים- וכתוב עליהם: וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם- בחינת צדיק.

 

ניקח דוגמה, לפעמים לאדם  מאוד קשה לקיים מצווה מסוימת והוא משועבד בנקודה הזאת. הוא מרגיש שהוא צריך להזיז את כל הכוחות נפשו כדי לעשות את המצווה הזאת. נגיד מאוד קשה לו לכבד אב ואם והוא מתרגז ולא יכול לשלוט על כעסיו ומתווכח עם הורים שלו, ואצל אדם אחר זה פשוט ובנחת כי הוא לא זקוק לתיקון בנקודה הזאת. עוד דוגמה: יש אחד שקשה לו להניח תפילין. פעם בא אלי איזה אדם ואומר: עם כל המצוות טוב לי, אבל עם תפילין קשה מאוד, אני מרגיש כאילו אני קושר איזה מפלצת, כל כולי מתקומם - ''למה קושרים אותי?!'', אמרתי לו: ''טוב, צריך לקשור את הבהמה הזאת, אין מה לעשות.  ויש אדם שנהנה  דווקא מהמצווה הזאת. רק תן לו תפילין והוא יהיה איתו כל היום ויהיה לו טוב, יש לו אנטנות שלו, הוא מחובר.

 

בכל אחד מאיתנו יש בחינת עבד עברי ויש בחינת השחרור, חופשי.  השאלה היא איך לעשות את המעבר משעבוד לשחרור, לגאולה בכל במידה וכל הנקודה הזקוקה לתיקון? והתשובה: צריך להמליך את הבורא בכל מידה ובכל מצווה שאנחנו עושים. כי אם אדם ממליך את עצמו, אם הוא עובד על המידות שלו כדי לפתח את הנשמה שלו ואת המודעות העצמי שלו  ואת האגו שלו - אז הכל יהיה לו קשה. אבל אם הוא ממליך את השם יתברך ומתאים את עצמו להשם יתברך - אז הוא בבחינה השביעית, בחינת צדיק, יסוד עולם.   וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם, כל עבודת השם שלו - זה חופש, הוא נהנה מזה, הוא אוהב ללמוד, הוא יכול להתפלל כל היום, הוא עושה מצוות בנחת רוח וטוב לבב, מצוות הן החיבורים בין הבורא לבין הבריאה.

 

אומר הבעש''ט הקדוש:

כל עוד אין לבן אדם תענוג מקדושה- הוא בסכנה.

 

 כי אדם לא יכול לא לקבל תענוג. ואם אין לו תענוג מקדושה אז יש לו פיתויים לקבל תענוג שלא מצד הקדושה, חלילה. אבל אם הוא קנה תענוג מקדושה אם יש לו תענוג ממצווה, מתפילה, מעזרה לזולת - אז הוא הגיע לבחינת וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. אין לא שעבוד . לכן אנחנו צריכים ללמוד וללמד איך לקבל תענוג  דווקא מצד הקדושה. אמר ''שפת אמת'' שמי שבאמת נכנס לשבת אפילו פעם אחת - לעולם לא יחלל שבת.

לא בגלל שייקחו ממנו את הבחירה החופשית , אלא שאחרי חווית קדושת השבת הוא לא ירצה לקבל תענוג משום מקום אחר. 

 

חדשות בבית הבעל שם טוב

  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 6
  • 7
Prev Next

הרשמת חברים

כל העולמות כולם הם לבושים