בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
תורת הלוחות הראשונים
הבעל שם טוב על פרשת וַיִּקְרָא
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
בית הבעל שם טוב
ייחוד שבע מדרגות הדיבור
ויקרא א א
"וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר יְהֹוָ"ה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. מובא במדרש {תנתומא ריש סימן א}: זהו שכתוב {תהלים קג כ}: בָּרְכוּ יְהֹוָה מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ - לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ. בָּרְכוּ יְהֹוָה מַלְאָכָיו - אלו משה ואהרן שנקראו מלאכים שנאמר {במדבר כ טז}: וַנִּצְעַק אֶל יְהֹוָ"ה וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ - וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם, וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ. וכן הוא אומר {דברי הימים ב לו טז}: וַיִּהְיוּ מַלְעִיבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת יְהֹוָ"ה בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא. רב הונא תני בשם רבי אחא אומר: אלו ישראל, שהוא אומר: גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ - שהקדימו עשייה לשמיעה. רבי יצחק נפחא אומר: אלו שומרי שביעית. ולמה נקרא שמם גִּבֹּרֵי כֹחַ? רואה ששדהו מופקרת ואילנותיו מופקרים והסייגים מפורצים ורואה פירותיו נאכלים - וכובש את יצרו ואינו מדבר. ושנו רבותינו {אבות ד א}: אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר {משלי טז}, טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר:
"וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר יְהֹוָ"ה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. זהו שכתוב {תהלים קג כ}: בָּרְכוּ יְהֹוָ"ה מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ. פירוש: שצריך האדם להיות במדרגה זו שהדיבור יהיה לו עשייה. רוצה לומר: כשבא אל הדיבור צריך לו לילך דרך ז' מדרגות. כי תחילה – [א.] צריך להיות בבינה לחשוב איך לדבר. ואחר כך - [ב.] צריך להיות דרך אהבה ויראה. ואחר כך - [ג.] דרך התפארת, כשהוא רוצה שתהיה תיבה שלימה אז נצטרפים אותיות ואז מתפארים בעיניו לדברם כך. ואחר כך - [ד.] צריך להיות דרך הניצוח, שמנצח האותיות האחרים הרוצים לצאת בנענוע המוצאות מנצח אותם ומדבר הדבר הצריך לו. ואחר כך - [ה.] צריך להיות דרך הוד. ואחר כך - [ו.] דרך יסוד, דהיינו כשמחשבתו דבוק לדיבורו הוא נקרא יסוד, שהוא דביקות המחשבה בדיבור. ואחר כך - [ז.] בא דרך הפה והוא מלכות, והוא מדרגה התחתונה. וצריך האדם להיות במדרגה זו שהוא מדבר בה - כדי שיהיה דיבורו נחשב לו למעשה":
משל למלך ששלח בנו יחידו למרחקים
משל זה נהג לספר מורינו הבעש"ט על נשמת ישראל היורדת מהיכל אביו שבשמיים אל עולם הזה ושוכחת מקור מוצאה עד שתשוב. והיה מספר משל זה בהרבה אופנים ובהרבה מאורעות כל פעם בדיוק אחר לפי הצורך והעניין. וכאן הביאם מרן הבעש"ט כמשל ביאור לב' פסוקים הנ"ל המורים על קרבת ה' לאחר התרחקות:
ויקרא ד ג
"אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם - וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא: פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַיהֹוָ"ה לְחַטָּאת.
ויקרא ב יא
"כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהֹוָ"ה - לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ, כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהֹוָ"ה. להסיר מאדם הגאוה והתאוה - אז בנקל יוכל לדבוק בו יתברך שמו. וזהו: שְׂאֹר וְדְּבַשׁ. כי שְׂאֹר - רומז לגאוה, וְדְּבַשׁ - להנאה, ושניהן פסולין במצה. אך מה שהוטבע בטבע האדם - אי אפשר לפרוש מהם כי אם על ידי ייסורין:
[א.] "משל שנשלח בן המלך מאביו ולא היה יכול להחזירו. עד שהוצרך שר אחד לפשוט בגדיו החשובים ולבש בגדי פחותי הערך כדי שיתחבר עם בן המלך שנעשה הדיוט מן פחותי הערך:
"והנמשל הוא פשוט: בגדים החשובים - הוא כינוי למעשים טובים, על דרך שאמר הכתוב {קהלת ט ח}: בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר. ובגדים פחותי הערך - הם דוגמת בְּגָדִים צוֹאִים {זכריה ג ג} ח"ו, ולא ממש בְּגָדִים צוֹאִים. והעניין הוא כמו שכתוב: אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא - לְאַשְׁמַת הָעָם. כי כל דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו - הם שורש אחד, כמו משה רבינו עליו השלום עם דורו. כמו שאמרו בש"ס {ערכין יז ע"א}: דּוֹר דּוֹר לפי דוֹרְשָׁיו והדורשין לפי הדּוֹר. והכי נמי: חטא הדור גורם אשמת ראש הדור, כגון כאלו ששורש אחד להם עמו. ואז כשיורד ראש הדור למדרגתן ולובש לבושי הדור שהם בגדי פחותי הערך - ואז יש התחברות מה ביניהם. ומזה ילמדו גם כן דורות הבאים דרך גדולה בעבודת השם יתברך":
[ב.] "משל למלך ששלח בנו יחידו למרחקים כדי שיהיה לו אחר כך כשיחזור אל אביו יותר תענוג. וברבות הימים, נשכח מבן המלך כל תענוגי המלך. ושלח אחריו ולא רצה לחזור לאביו. וכל מה ששלח המלך שרים יותר חשובים - לא הועיל כלום. עד שהיה שר אחד חכם שכסות ולשון שינה כדמות הבן ההוא, ונתקרב אליו במדרגתו, והשיבו אל אביו":
[ג.] "משל על בן מלך ששלחו אביו מעל פניו בכפר אחד, כדי שיתאווה אחר זה יותר אל שולחן אביו המלך. אבל הבן מחמת טיפשותו - נתערב בגויים שבכפר ולמד ממעשיהם, ושכח תענוגי המלך. ושלח המלך שר אחד משריו להחזירו, ולא עלתה לו. עד שהתחכם שר אחד שפשט לבושי השררה, ולבש בגדי הדיוט בדמות אנשי הכפר, ועלתה לו":
[ד.] "משל ששר אחד יצא להחזיר בן המלך אל המלך אחר שנתרחק ממנו, והוצרך להלביש עצמו בבגדי אנשי הכפר ששם היה בן המלך כדי שיהיה לו התחברות עם בן המלך לכנוס עמו בדברים. ועלתה לו":
[ה.] "משל שנשלח בן המלך מעל פניו. ולא החזירו על ידי שר כי אם על ידי איש המוני כמו שנעשה הבן, כי רק החזירו":
ייחוד צא"ן
ויקרא א ב
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהֹוָ"ה - מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם. וּמִן הַצֹּאן: סוד צֹּאן כבשים או עזים- הם בחינת עליות עולמות, בחינות מלכות, שיש בה הנהגות של דין וחסד. וצֹּאן כלול שניהם, כי כל צֹּאן הוא בחינת ייחוד:
"אדם התחתון ממוצע מחומר וצורה, שעל ידו יתייחד עולם התחתון בעולם העליון - ונעשה ייחוד וחיבור ב' שמות הוי"ה אדנ"י גימטריא צ"א מן צא"ן, והשפע המושפע משם הוא התפשטות אות ן":
ייחוד לרפואה
ויקרא א א
"וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר יְהֹוָ"ה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. כל הרפואות למד מפסוק: וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה. כי אל"ף זעירא דתיבת וַיִּקְרָא מורה שמשה זכה לסוד האַין. והכוונה תהיה להמשיך לו שער הנו'ן, ועל ידי זה יתרפא החולה. ודבר ידוע ששער החמישים נקרא אַין:
"רפואות הבעל שם טוב היה רק על ידי ייחודים, שהיה מייחד ומעלה השכינה אל מדת אַין - וממילא נתתקן למטה גם כן":
רבי אדם שולח הכתבים הנסתרים למורינו הבעל שם טוב
"מעשה שהיה איש אחד ונקרא שמו רבי אדם מרופשיץ, וממנו באו הכתבים הנסתרים למורינו הבעל שם טוב הקדוש. כי בא פעם אחת למערה אחת ומצא שם כתבים, שהם רזים וסיתרין דאוריתא.
פעם אחת ביקש רבי אדם הנ"ל את הקיסר להזמינו על סעודה אחת, והבטיח לו הקיסר לבוא. ורבי אדם היה דר בבית קטן מאוד.
והסעודה שהבטיח רבי אדם לקיסר, היה מפני שרבי אדם ראה מלך אחד מכין סעודה בשביל מלך אחר, והייתה ההכנה שתי שנים, בכדי שבתוך זמן זה יספיק ויבנה פלטרים גדולים להראות למלך השני. ועשה עליות של זכוכית טובות שקורין "קריסטל" טוב ומהודר. ועל העליות הולכת אמת המים, ודגים משוטטים במים הנ"ל לכאן ולכאן. והכין "קרידענצין" {מזנונים וכלי שולחן} של כסף וזהב ואכילה ומשקאות ומשרתים לפי כבוד המלך. והגבילו זמן על איזה יום יבוא המלך הנ"ל לסעודה.
ועל יום זה דווקא ביקש רבי אדם הנ"ל את הקיסר לסעודה. ונסע הקיסר הנ"ל עם כל שרי המלוכה לרבי אדם הנ"ל על הסעודה.
והיה בתוך שרי המלוכה שר אחד שונא לישראל מאוד, ורצה לפתות את הקיסר שלא יסע הקיסר על סעודה, כי יהיה לו בושה, שידע שאין לרבי אדם העני לא פלטרין ולא סעודה. והקיסר לא שמע אליו ונסע. ובדרך פיתה אותו גם כן שיחזרו לחצר הקיסר, ולא שמע אליו גם כן. ואף על פי כן שלח הקיסר שר אחד לראות אם הכין מה לסעודה ואם יש מקום בביתו. ובא השליח ואמר, שבית קטן יש לו כמו שהיה מקודם. ואף על פי כן נסע הקיסר.
וכשבא סמוך לעיר שלח עוד שליח, והשיב תשובה כבראשונה. וכשבא הקיסר לרחוב שדר שם רבי אדם, ראה פלטרין גדולים וחצר גדול. ונכנס לחצר עם שריו ועבדיו, ומיד לקחו העבדים כל הסוסים להעמיד אותם ברפתים. ועבדו המשרתים כל אחד ואחד במה שנתמנה, רק שהיו כולם אילמים. ואכלו ושתו כל טוב. ואמר להם רבי אדם: אכלו ושתו כרצונכם! אך לא יקח אחד מכם מכאן שום כלי מהכלים!
אחר כך אמר רבי אדם: כל אחד ואחד מה שירצה יאמר לפני: דבר זה אני רוצה! ויניח ידו בכיס שבבגדים שלו – וימצא אצלו אותו דבר. והתחיל הקיסר ואמר דבר מסוים, ומצא את אותו הדבר בכיס הבגד שלו. וכן עשו כך שרי המלוכה.
וכשהגיע לאותו השר שונא ישראל, אמר גם כן איזה דבר, ואמר לו: שים ידך בכיס הבגד שלך! וכשנתן ידו בתוך כיס של בגד שלו, טינף את ידו והוציא את ידו מטונף בצואת אדם, והיה סירחון גדול. וציוה הקיסר לדחות אותו לחוץ. ורחץ את ידו במים, ולא הועיל. והתחיל להתחנן לפני רבי אדם.
ואמר לו רבי אדם: אם תקבל עליך שלא תהיה יותר שונא ישראל - מוטב, ואם לאו - יהיו ידיך מטונפות כל ימי חייך. וקיבל עליו.
ואמר לו רבי אדם: אין לך תקנה כי אם איש יהודי אחד ישתין על ידיך, ובזה תרחץ ויועיל לך. וכן היה.
והקיסר נטל שתי כוסות מ"קרינדענץ" אחד, וטמן אותן בחיקו. ואחר שנסע הקיסר, נעלמו הפלטרין ולא נחסרו בו כי אם שתי כוסות ומה שאכלו ושתו.
וכשהגיעו לטירתם נתפרסם ב"גאזעטין" {עיתונים} שבעולם כל החידוש שנעשה עם המלך ושריו, שנעלמו כל הפלטרין עם כל ההכנות מהמלך הראשון, ואחר כך חזרו הפלטרין הכל בשלמות. רק שנחסרו שתי כוסות ומה שאכלו ושתו. וכשהגיע ה"גאזעטין" {עיתונים} להקיסר, שלח איגרת למלך הנ"ל וכתב בתוכו: יש אצלי יהודי אחד שהביא לנו הפלטרין שלך, ואנו אכלנו הסעודה שהכנת, ולסימן אני שולח לך שתי כוסות שלך.
עוד על רבי אדם
פעם אחת אמרה לו אשתו לרבי אדם: עד מתי נצטער בהאי דוחקא?! ואמר לה: מה בקשתך? איזה בגד שתרצי - לכי לחדר שקורין "קאמער" {מחסן} וטלי מן המוט "יופע" {מעיל} כמו שאת מבקשת. והלכה אל החדר, ולקחה מן המוט "יופע" כפי רצונה, והכניסה לבית. והפציר בה שתחזיר, ואמר: מוטב לנו לסבול את הדוחק בהאי עלמא. ועשתה כן והחזירה את ה"יופע".
והוא עשה שאלת חלום למי למסור את הכתבים הסודיים שלו. והשיבו: למסור לרבי ישראל בן אליעזר מעיר אקופ. וקודם מותו ציוה לבנו יחידו: הנה יש תחת ידי כתבים שהן רזין דאורייתא, אבל אינך ראוי להם. תחקור אחר עיר אחת ושמה אקופ, ושם תמצא איש אחד הנקרא ישראל בן אליעזר, והוא כבן ארבע עשרה שנים, ותמסור לו את הכתבים, כי המה שייכים לשורש נשמתו. ואם תזכה שילמד עמך - הרי טוב":
והאם זכה בנו של רבי אדם להעביר את הכתבים הרזין דאוריתא לנער ישראל בן אליעזר בעיר אקופ? אי"ה נדע בשבוע הבא: