בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
הַבַּעַל שֵׁם טוֹב עַל פָּרָשַׁת מַּטּוֹת
תורת הלוחות הראשונים
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
בית הבעל שם טוב
סגולה נגד קטרוג החיצוניים
במדבר ל ב-ג
"וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ"ה. אִישׁ כִּייִדֹּר נֶדֶר לַיהֹוָ"ה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ - לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ: כְּכָל הַיֹּצֵאמִפִּיו יַעֲשֶׂה. במדרש {ילקוט ר"פ מטות רמ"ז תשפ"ד}: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ"ה. מגיד שכשם שנתנבא משה בכ"ה - כך נתנבאו הנביאים בכ"ה, ומוסיף עליהם משה שנאמר בו:זֶה הַדָּבָר:
זה שאמר הכתוב: טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם. אמר להם הקב"ה לישראל: הוו זהירין בנדרים ואלתפרצו בהן, שכל הפורץ בנדרים - סופו למעול בשבועות, והמועל בשבועות - כופר בי ואין לו מחילה לעולם,שנאמר: כי לא ינקה ה'. וכתוב אחד אומר: ונשבעת חי ה' וגו'. אמר להם הקב"ה לישראל: לא תהיו סבוריםשמותר לכם לישבע בשמי אפילו באמת - אין אתם רשאין לישבע בשמי אלא אם כן יהיו בך כל המידות האלה.שנאמר: את ה' אלהיך תירא, אותו תעבוד – ובשמו תישבע. עד שתהא כשלושה שנקראו יראי אלהי'ם: אברהם, איובויוסף. אברהם דכתיב: כי ירא אלהי'ם אתה. באיוב כתיב: תם וישר וירא אלהים, ביוסף כתיב: את האלהי'ם אניירא. אם אתה מפנה עצמך לתורה ולעשות מצות ואין לך עבודה אחרת - לכך נאמר: אותו תעבוד ובו תדבק. וכייכול אדם לידבק בשכינה? והלא כבר נאמר: ה' אלהיך אש אוכלה הוא! אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכםוהעושה לו פרקמטיא ומהנהו מנכסיו - זהו שנאמר עליו: ובו תדבק. אם יש בך כל המידות הללו - אתה יכוללהישבע, ואם לאו - אי אתה יכול להישבע. מעשה בינאי המלך שהיו לו שני אלפים עיירות בהר המלך וכולםנחרבו על שבועת אמת. כיצד? אדם אומר לחברו בשבועה שאני הולך ואוכל ואשתה במקום פלוני, והיו הולכיןומקיימין השבועה ונחרבו. ומה הנשבע באמת כך, הנשבע לשקר - על אחת כמה וכמה:
הוו זהירין אם נדרתם להיות משלמים נדריכם, דעו מיונה שבשביל שנדר ולא שילם, מה הגיע לו? ירד במצולותים. כיון שהושלך לים נזכר לו שנדר והתפלל לפני הקב"ה. אמר רבש"ע: יודע אני שנדרתי ולא שלמתי! אלא, אםאנצל מן הצרה הזאת - אני משלם מה שנדרתי לפניך, שנאמר: ויאמר קראתי מצרה לי, ואני בקול תודה אזבחהלך אשר נדרתי אשלמה. וכן אתה מוצא ביעקב אבינו כמה צרות אירעו לו בשביל שאחר נדרו, שנאמר: וידר יעקבנדר לאמר: אם יהיה אלהי'ם עמדי - שלא אכשל בעבודת אלילים. אמר לו הקב"ה: הנה אנכי עמך. ושמרני מגלויעריות - אמר לו הקב"ה: ושמרתיך. בדרך הזה אשר אנכי הולך - זה שפיכות דמים, שנאמר: אל תלך בדרך אתם,אמר לו הקב"ה: בכל אשר תלך. ושבתי בשלום והשיבותיך - לא עשה. אלא כיון שאחר נדרו - נתקלקל בשלושתן.בעבודת אלילים, שנאמר: הסירו את אלהי הנכר ויטמן אותם יעקב. בגלוי עריות, שנאמר: ותצא דינה בת לאה.ומנין בשפיכות דמים? ממה שהקב"ה אמר לו: קום עלה בית אל וגו'. אמר משה: כי תדור נדר לה' - לא תאחרלשלמו. ואם נדר - ילך אצל חכם ויתיר לו. ממה שקרינן בעניין: וידבר משה אל ראשי המטות:
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ"ה. זהו שאמר הכתוב {קהלת ה ד}: טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹרוְלֹא תְשַׁלֵּם. אמר הקדוש ברוך הוא: הוו זהירין בנדרים ואל תפרוצו בהם, שכל הפרוץבנדרים - סופו למעול בשבועות, והמועל בשבועות - כאילו כופר בו ואין לו מחילה,שנאמר {שמות כ ז}: לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהֹוָ'ה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהֹוָ'ה אֵת אֲשֶׁריִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא. וכתיב {ירמיה ד ב}: וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי יְהֹוָ'ה בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה -וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ":
סוד הנדר
"מצות עשה לדון בדין הפרת נדרים נחקק באות יו"ד של שם הויה, בסוד חכם מתירהנדר. ביאור הדברים: עיקר סוד השבועה - בסוד שבעה הבלים של הגוף, ושבעהפעם שבעה - הוא מ"ט ימי עומר, סוד הבניין קומת המלכות. וסוד נדר הוא שערהחמישים: נֶ'דֶר, כולל כל השערים בסוד חג השבועות, חיי המלך, בחינות כתר הכוללהכל. ובחינות כתר - עיקר באבא, יו"ד דשם, ומשם באה המצווה לדון דין נדריםושבועות, והחכם מתיר הקשר, כי מחדש מוחין חדשים והארות מקיפין חדשים, אשרשם לא נרשם איסור זה כי הם חדשים, כטעם וחילופיהן בגולם {אבות פרק ה ז}:
שִׁבְעָה דְבָרִים בַּגֹּלֶם וְשִׁבְעָה בֶּחָכָם. חָכָם – [א.] אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן, [ב.] וְאֵינוֹנִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, [ג.] וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב, [ד.] שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה, [ה.] וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן - רִאשׁוֹן וְעַלאַחֲרוֹן - אַחֲרוֹן, [ו.] וְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע אוֹמֵר: לֹא שָׁמַעְתִּי, [ז.] וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. וְחִלּוּפֵיהֶן – בַּגֹּלֶם:
נודע לנו להיות התחלפות כל ההפכיים בגולמא, שהוא העדר שבין הויה להויה, על ידייו"ד שהוא סוד גולם, בסוד חכם מתיר נדר ושבועה. והוא סוד מצווה זאת שחקיקתהביו"ד חכמה, יו"ד דשמא קדישא. וחילופיהן בגולם בחכמה":
סוד אות יו"ד
"מבואר בספר יצירה להראב"ד שסוד גולם הוא עניין תהו היסודית, חומר היולי כוללכל הצורות, והוא אין ממש. וחילופיהם בגל"ם - קוצו של יו"ד, שם כל החילופיםלהחליף בין הויה להויה, שהוא ההעדר שבין הויה להויה. וכן נמצא שסוד גל"ם הואהעדר שהוא עיקר הויה. ומדרגה זאת היא למעלה מן החכמה שהוא הויה. וחילופיהןבגולם - שכל החילופים והשתנות נעשה על ידי אות יו"ד שהוא גולם. אות י' הואהכלל של כל האותיות, והוא גולם וציור לכל האותיות, ורומז על החכמה והמחשבה":
לשם ייחוד קוב"ה ושכינתה
"רמז מן התורה לדברי רבותינו ז"ל שתיקנו לומר קודם כל מצוה לשם יחוד קודשאבריך הוא ושכינתיה - הוא מן זה הפסוק: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ"ה. והעניין הוא, כישלמה המלך עליו השלום אמר {קהלת ה ד}: טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם.ולכאורה קשה, באיזה אדם מדבר? אם באדם שאינו חושש לתשלום נדר - פשיטאשאסור לידור שהוא בלאו ועשה, כדאיתא בגמרא בנדרים. ואם באדם שרוצה לשלםבנדר - אמאי אמר: טוב אשר לא תדור. הא אמרינן {בנדרים ח ע"א}: אָמַר רַב גִּידְל אָמַררַב: מִנַּיִן שֶׁנִּשְׁבָּעִין לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה? שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים קיט}: נִשְׁבַּעְתִּי וַאֲקַיֵּמָה וְגוֹ. וַהֲלֹאמֻשְׁבָּע וְעוֹמֵד מֵהַר סִינַי הוּא? אֶלָּא הָא קָא מַשְׁמַע לָן, דְּשָׁרִי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְזֵרוּזֵי נַפְשֵׁיהּ.וגם דוד המלך עליו השלום אמר {תהלים קטז יד}: נְדָרַי לַיהֹוָ'ה אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ.וכי עבר דוד ח"ו על זה?
אלא העניין הוא, דכל מצווה שאדם עושה הוא מתקן בכל הבחינות של נפשו רוחוונשמתו עד למעלה בקוצו של יו"ד שהוא טמיר ונעלם. ואם המצוה בעובדא, הואעניין בחינה אחרונה של המצווה, שהוא צריך לתקן עוד בדיבור ובמחשבה. ואםהמצווה בדיבור, זהו עניין אחרונה של המצווה, וצריך לתקן עוד קול ומחשבה.וכשאדם מחשב לעשות מצווה, עדיין אין לו פחד מקטרוג הקליפות כי אין להםאחיזה במחשבה, רק כשהאדם מדבר בפיו לעשות מצווה - אז יש לו קטרוגים לבטלהמצווה, מפני שהקליפות יש להם יניקה ממקום הדיבור:
ואם כן על פי זה, כשאדם רוצה לעשות מצוה, ומוכרח לדבר לעשות המצוה, וחוששמפני המקטרגים - לכך תקנו חכמינו ז"ל { זוה"ק ח"ב קיט ע"א, ח"ג פא ע"ב, ח"ג קט ע"ב, ובתיקו"ז הקדמה א ד ע"א ועוד} לומר לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד קֵ"י בְּוָא"ו קֵ"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים {יהו'ה} בְּשֵׁם כָּל יִשְֹרָאֵל. הֲרֵינִי מוּכָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵֹה וכו', כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וכו'. כְּדֵי לַעֲשֹוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרִי וְלַעֲשֹוֹת רְצוֹן בּוֹרְאִי וכו'. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ. אם כן עשה הייחוד של המצווה בדיבור ובקול ובמחשבה,עד למעלה שהוא טמיר ונעלם. אם כן אחרי אומרו לשם יחוד - אין לו עוד שום פחדמהקטרוג ומניעות המצווה, ולא מפני שום פנייה בעשיית המצווה, כיון שהעלה כלחיות המצווה למעלה, ואינו מחוסר אלא עשיית המצווה שהוא בחינה אחרונה,וממילא אין להם למקטרגים שום כח למנוע ממנו המצווה:
וזהו שאמר הכתוב {דברים כג כב}: כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיהֹוָ'ה אֱלֹהֶיךָ - לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ, כִּי דָרשׁיִדְרְשֶׁנּוּ יְהֹוָ'ה אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ, וְהָיָה בְךָ חֵטְא. הפסוק הוא מבטיח, כי כשיעשה האדםייחוד קודם עשיית המצווה, וזהו לַיהֹוָ'ה אֱלֹהֶיךָ - בוודאי תהיה בטוח כי לא תאחרלשלמו.
כלומר, שישלים המצווה גם כן בעובדא כיון שעשה הייחוד בשלמות. וזהו שאמרהכתוב: זֶ"ה הַדָּבָ"ר. והוא רמז על הייחוד, כי זֶ"ה הוא יסוד, והַדָּבָ"ר הוא מלכות.ועל זה אמר: אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ"ה, היינו שציוה ה' לכל אדם קודם עשיית המצווה לומרהייחוד בשלמות, והיינו: אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהֹוָ"ה לעשות המצווה - לא יאמר בסתםלעשות המצווה, רק לעשות הייחוד בשלמות:
ולזה קאמר המדרש שזֶ"ה טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם. פירוש: משלאתשלים הייחוד בפה אלא רק סתם לעשות המצווה לפני ברכה, שלא יהיה חששקטרוג. ולזה טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר, שלא יאמר כלל, רק לחשוב לעשות המצווה, ואז איןלו שום חשש ממקטרגים. אבל באמת אם הוא משלים הייחוד בשלמות גמור - אזיוודאי טוב יותר ולא יהיה לו שום פחד ממקטרגים. אדרבה - יהיה לו סיוע ועזרלגמור המצווה:
וזהו שאמר דוד {תהלים קטז יד}: נְדָרַי לַיהֹוָ'ה אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ. פירוש: שיהיההנדר בשלמות הייחוד. אבל כשאינו משלים הייחוד - זה נקרא פורץ בנדרים ובא עלידי זה למעול בשבועות שהוא מניעת המצווה שהוא תיקון הזיי"ן מידות שנקראשבועות. לכן צריך ליזהר להשלים הייחוד, ברוך ה' לעולם אמן ואמן":
"כי קודם כל מעשה שיעשה האדם בין בגשמי בין ברוחני, צריך להתיישב תחילהבדעתו אם יש בו צרכי גבוה, לקיים מה שנאמר: בכל דרכיך דעהו, ואז יאמר בפיושעושה לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ואז מקיים: בפיך ובלבבך לעשותו -ובזה עושה מחומר צורה. והוא, לראות בכל מעשה לעשות עבדות הבורא יתברך תיכףולא לשם הכנה, הגם דיש דברים שהם כמו הכנה, שאוכל כדי שיהיה לו כח לעבודתהבורא - מכל מקום הצדיק צריך לעשות באכילה עצמה עבודה ותיקון":
"והעניין הוא דידוע דזה כל מגמתינו בתפלתינו ובתורתינו כל ימינו: לאוקמא שכינתאמעפרא כביכול ולייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה, כמו שאנו אומרים קודם עשייתכל מצוה: לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד קֵ"י בְּוָא"ו קֵ"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים {יהוה} בְּשֵׁם כָּל יִשְֹרָאֵל. וזהו לשםשמים, היינו: שהשתדלות פעולתנו הם רק לשם: היינו השכינה הנקראת שם כידוע,ושמים הוא הקב"ה, והיינו: לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה. והוא הנקרא צדיקשהוא בחינת יסוד על שם שמייחד תמיד בפעולותיו ומעורר השפעת השפע בעולם,וכשזוכה האדם לזה שכל מעשיו הם רק לאוקמא שכינתא ולייחדה בבעלה - בא לותועלת מייחודים שהוא מייחד לאור נשמתו מהשפע הקדושה הנשפע מאור הייחודכביכול, ונעשה כבריה חדשה וכקטן שנולד שנתוסף לו אור חדש בנשמתו, מה שלאהיה לו מכבר.
גם כשהוא מעלה השכינה כביכול ממילא נתעלו כל המדריגות התחתונות וניצוציןקדישין עם השכינה כביכול שנדבקו עמה כידוע. נמצא, הוא נעשה מעבר לכל אותןנשמות וניצוצות קדושות שצריכים תיקון, שעל ידו יהיה להם תיקון ועליה, והוא אבלכולם, והם נקראים תולדותיו":
"ויש להבין זה כי ידוע {בזוה"ק שלח קסט ע"א}: מי שעוסק בתורה לשמה - מוחלין לו כלעונותיו. ותורה לשמה, היינו: לשם יחוד שכינתא לקודשא בריך הוא, ועל ידי הייחודשעושה בעוסקו בתורה - נמחלין לו כל עונותיו וממילא בטלין כל המקטריגים לעילאומכל שכן לתתא, כי המקטרגים דלעילא הם שורש לכל המלחמות שנתעורר עלהאדם, הן ברוחניות הן בגשמיות. וכן הוא גם כן על דרך ייחוד קריאת שמע, כיהקורא קריאת שמע שחרית וערבית כאילו קיים והגית בו יומם ולילה {מנחות צט ע"ב}.והיינו, כי קריאת שמע הוא רזא דייחוד אלוהות, והוא להאמין שהוא אחד ושמו אחד,והוא בחינת אנכי ה' אלהיך שהוא שורש כל התורה כולה. ולכן היה המלחמה על ידיייחוד קריאת שמע שהוא שורש התורה והייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, כביכול:ברוך הוא וברוך שמו [יהו'ה]. לכן ויתיצב הפלשתי ארבעים יום, ודרשו חז"ל {סוטהמב ע"ב}: כדי לבטל קריאת שמע. כי זה מגמת כל הקליפות רחמנא ליצלן: לבטל הייחוד.ודוד המלך ע"ה הבין זאת וחיזק את עצמו לעשות משם ייחוד, והיינו: ממקום ובחינהשהיה שם אז {דברים ד כט}: ובקשתם משם את ה' אלהיכם וגו', משם דייקא. פירוש:ממקום שהוא שם":
"והיינו, שילמוד התורה לשמה ויהיה נחשב אמירה אז מלחמות ה'. פירוש: על ידיייחוד זה - ילחום ה' עם שונאיו, את והב בסופה. היינו, על דרך הייחוד שבקריאתשמע הם אותיות ואהבת, שראשונים היו כורכין את שמע עם ואהבת. כי אותיות שליחודא דקריאת שמע - הם אותיות שמח"ה, כדאיתא בזוה"ק {פנחס רלו ע"ב}: שמ"עאח"ד - ש"מ א"ח, אותיות אשמ"ח":
"מה שאומרים לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, הכוונה להביא התפארתלמלכות שיתפאר הקדוש ברוך הוא עם המלכות, דהיינו המדרגה התחתונה, עולםהדיבור, שזאת המדרגה מחיה את כל העולמות. כמו שאמר הכתוב {תהלים לג}: בדבר ה'שמים נעשו. ונאמר {נחמיה ט}: ואתה מחיה את כולם. והדיבור של הקדוש ברוך הוא -הוא תמיד מחיה את העולמות. וכשאדם עושה מצוה - הקדוש ברוך הוא מתפארבמלכות, דהיינו הדיבור שלו שהוא בתוך העולמות, ואז מביא האדם את המלכות אלהקדוש ברוך הוא, דהיינו שהקדוש ברוך הוא מתפאר עם עולם הדיבור.
וזהו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה: שיתפאר הקדוש ברוך הוא במלכות שהואבתוך העולמות ויתגלה מלכותו, דהיינו: שיכירו הכל שהוא מלך העולמות. וזהו תענוגגדול להקדוש ברוך הוא, ומידת המלכות הוא מצדינו ובידינו, דהיינו שאנו מכיריםגדולתו ומלכותו, ואז הוא נשלם במידת מלכותו כי אין מלך בלא עם, שמחמת העםנתגלה המלכות, ויש לקודשא בריך הוא תענוג גדול מזה":
"ועיקר העבודה - לקשר המלכות במחשבה וחכמה, כל אשר תמצא ידך לעשות - בכחךעשה. כי ענין חנו"ך מט"ט שהיה מייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה על כל תפירהותפירה היה אומר לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, הוא כך: דהמחשבה הואאלהות, ששם במחשבה מאיר אין סוף בבחינת הוי"ה, והמעשה - הוא אדנ'י. וכאשרהמעשה עם המחשבה בעת עשיית המעשה - תעלה המחשבה ברמיזו דחכמתא לעשותבתחתון ולרמז בעליון, כגון ששותה מים יאמר בפה מלא: הריני עושה זה לשם יחודקודשא בריך הוא ושכינתיה, ויכוין במחשבה ובלב שלם וכו' להמתיק דיניה הרביםולהשיב נפשה ולייחדה בבעלה - הרי זה ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בכלתנועה ותנועה, וכן כיוצא בזה בכל תנועה, במשא ובמתן דעתו מעורבת עם הבריותבאהבה וחיבה, וכל דבריו וייחודיו, למרות שאור המאיר עליו לא ניכר כל כך":
הרמב"ם מודה לבעש"ט
איש אחד היה מהמקורבים של מורינו הבעש"ט, והיה דר בכפר. והיה הבעש"ט מקרבותמיד בכל מיני התקרבות. ובימים נוראים הייתה אכסנייתו בבית הבעש"ט. פעם אחתבא אליו הכפרי, והבעש"ט החזיר פניו ממנו. והיה לפלא בעיניו, והיה סבור בדעתואולי מחשבתו משוטטת בעניינים גדולים. ומפני שהייתה דעתו גסה עמו, אחר שעהנכנס עוד הפעם אל הבעש"ט, ושוב החזיר פניו ממנו גם כן. וכן עשה שלוש פעמים.ונפל לבו מאוד מאוד, כי בוודאי לא דבר ריק הוא. וראה זה דבר חדש הוא, כי היהרגיל לקרבו בכל מיני התקרבות:
והלך להרב מורינו רבי גרשון מקיטב וסיפר לו כל המאורע. הלך מורינו רבי גרשוןלגיסו הבעש"ט, ודיבר אתו: מה זה שאתה מרחיק אותו על לא חמס בכפיו, והרי כלמעשיו כשרים?
והשיב לו: מה זה שאתה רוצה להכניסני בענייני העולם לקרב ולדבר עמהם - איןרצוני בזה:
והנה האיש הנ"ל, כשראה שאין לו תרופה, בא להרב מורנו הרב רבי גרשון, וצעקבלב מר ונשבר: אני מבין שאין זה דבר ריק! ממש חיי אינם חיים ולא אוכל לסבולזה בשום אופן!
אז הלך הרב מורנו הרב רבי גרשון אל הבעש"ט פעם שנית, ואמר כי הוא פיקוחנפש ממש, שיגלה את אזנו מה זה ועל מה זה?
אז ענה לו כי נרשם על מצחו עוון אשת איש:
ויטען האיש כי אין זה אמת, כי הלא זה יותר משש עשרה שנים שפרש מאשתו ואיךיתכן זה?
אז אמר הרב מורנו הרב רבי גרשון להבעש"ט: אליבא דידיך מוטל לחקור אחר זה,כי הלא אני אין רואה כלום, כי אם אתה רואה לבדך. ובוודאי אין החטא בגשמיותכי אם בדקות עניינים:
ואמר וענה לו הבעש"ט: שביום ו' ערב שבת קודש בתפילת המנחה שאז היא עלייתנשמה להיכלות עליונים יחקור אחר זה:
ויהי בעליית נשמתו, עלה להיכל בעלי התוספות, ולא מצא שום רושם עוון אשר חטא.ואחר זה עלה למעלה להיכל הרמב"ם, ומצא כתוב שם רושם החטא על אותו האיש:
והעניין היה, שהוא קיבל על עצמו פרישה מאשתו, ולפי דעת הרמב"ם הרי הוא כאילואמר הרי את עלי כאימא, והנודר מאשתו אסור בתכשיטין. והוא היה נצרך מעותלהכנסת כלה, ולקח תכשיטין של אשתו ומשכן אותם, ונמצא נהנה ממנה, ועבר עלנדרו, והרי הוא כאילו בא על אשת איש לפי דעת הרמב"ם:
וטען הבעש"ט עם הרמב"ם בנידון דידן, ושמעתי גם כן שקרא להרי"ף ולהרא"שוטענו עמו גם כן בפני הרמב"ם בסוגיה. אז הודה הרמב"ם לדבריהם, וסרה הרשימהמאותו האיש. ומאז לא נמצא בספרי הרמב"ם שום רמז מזה:
כי צדיק יש בכוחו לפתוח צינורות חדשים, מה שאין כן אליהו שהוא בחינת מלאך,ונאמר על פומא דאליהו אתגזר, ע"כ. וכמו שכתוב בשם הבעש"ט על מאמר: כלהעולם ניזון בשביל חנינא בני, רצה לומר: בשביל שעשה כאשר גילה רבי חנינא בןדוסא איזה סוד, אז נעשה שביל וצינור לכל העולם ונקל הדבר שגם אנשים אחריםיבינו את זה.
ולכן כאשר הודה גם הרמב"ם לזה הפסק, ממילא אז גם בזה העולם מובן ממילאהפשט כהרמב"ם כפי שנגמר דינו בעולם העליון, ודי למבין":