ט''ו בשבט – תיקון האכילה

• הדפסה
• דואל

בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
תורת הלוחות הראשונים
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
סיכום ועריכה: ר' אשר לוין היו' בית הבעל שם טוב

ט''ו בשבט – תיקון האכילה
והתחדשות כוחות הצמיחה באדם ובעולם

א. ארבעה ראשים
ידוע שראש הוא שורש והתחלה, וראש השנה הוא שורש לשינוים אשר עתידים להתפשט למטה בגוף העולמות הגשמיים. מדוע יש לנו ארבע ראשי שנים? כיוון שיש זמן הארה וגילוי לכל אחד מארבעה מרכיבי הבריאה: מדבר, חי, צומח ודומם - לכל אחד יש עת ומועד להארה זו מלמעלה וכאשר הכלי משיג את ההארה בשורשה העליון היא נקראת ''ראש''.

לכן משנה א' במסכת ראש השנה מדברת על ארבעה ראשי שנות:
אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם:
א. בְּאֶחָד בְּנִיסָן - רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.
ב. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל - רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי.
ג. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי - רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת.
ד. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט - רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:

כלומר, יש ראש השנה לעולם המדבר, לעולם האדם – זה ניסן, הרי מי יכול להמליך את הקב''ה, את המלך- רק אדם. אחד באלול – ראש השנה למעשר בהמה, לעולם החי, כל נפשות עולם החי מקבלות את החיות החדשה בראש חודש אלול. חודש תשרי – זה ראש השנה לעולם הדומם, כל דבר הדומם מקבל התחדשות הנפש באותו היום.

ראשים הם שורשים, ד' מקורות עליונים של השפעה למדבר, לחי, לצומח ולדומם ממקורם בעולמות. כי ''ארבע ראשי שנים'' - הם ארבעה ראשי הארות שבארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה:
 

ב. תיקון עץ הדעת
בט''ו בשבט – יש התחדשות עולם הצומח, כל עולם הצומח מקבל התחדשות מראש לגוף, משורש העליון ועד בחינות התחתונות ביותר.
ט''ו בשבט הוא ראש השנה לעולם הצומח שבנפש האדם, וכל מה שיש בעץ ותכונות גדולתו יש באדם, ככתוב: ''כי האדם עץ השדה'' (דברים כ יט) .
לעץ יש ארבע בחינות: שורש, גזע, ענפים ופירות. לאדם יש ארבע בחינות: שורש נשמתו, מוחין, מידות ומעשים. כמובן זה אילן הפוך עם שורש בשמים.

כותב מהר''ל מפראג על פסוק מפרשת נח ''וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה'' פרוש: "כי האדם עץ השדה" הוא, ונטיעותיו בשמים, כי הראש שהוא שורש אילן האדם - פונה תמיד למעלה, וזה כי נקרא האדם "עץ השדה
נטוע בשמים, ועל ידי השכל הוא נטוע במקומו אשר אם כל הרוחות באות ומנשבות בו אין מזיזין אותו ממקומו (ראה אבות פ"ג מי"ז), וכאשר הולך האדם אחר השכרות ושכלו נאבד - אז הוא גולה, וזהו שרמזה התורה באמיתות לשונה "ויתגל", כתב לשון "ויתגל" שהוא לשון גלות: (גור אריה על פרשת נח)

כלומר, אדם צריך להיות דבוק בשורש נשמתו, כי אם הוא הולך אחרי דמיונותיו ושכלו מעץ הדעת, או אחרי תאוות גופו – אז הוא יוצא לגלות.

אז ביום ט''ו בשבט מאיר מלמעלה אור גדול של צמיחה וגדילה בתוך נפש האדם, עד שאותו אור יתפשט וילך מכוח אל הפועל מבחינת מוסיף והולך במשך כל השנה. אלא שאותו היום ט''ו בשבט הוא ראש אותה הארה, ולכן תקנו חכמינו הקדושים סדר תיקון הכלים הדרושים לקבלת השפע הזה ממרום - בלימוד ובאכילה, בברכות ובשירה. כעין סדר פסח בניסן וסדר ראש השנה בתשרי.

ובגלל שמדברים על פירות האילן אומר הזהר הקדוש על אילן העליון שהוא עץ החיים. אז בט''ו בשבט יש עניין להדבק בעץ החיים ותיקון עץ הדעת. לעץ הדעת יש ארבע בחינות: חיטה, גפן, תאנה, אתרוג.
לכן מביא גמרא ארבע דעות:
דתניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון:
א. רבי מאיר אומר - גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין שנאמר וישת מן היין וישכר
ב. רבי נחמיה אומר - תאנה היתה שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו שנאמר ויתפרו עלה תאנה
ג. רבי יהודה אומר - חטה היתה שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן.
ד. ואמר רבי יהודה - היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק (מסכת ברכות מ ע''א).

ספר הזהר הקדוש מפרש שכל אחד אמר מה צריך לתקן בעץ הדעת. כי חיטה זה בחינת החסד – קו ימין, גפן זה בחינת גבורה – קו שמאל, תאנה זה תפארת- קו האמצעי, והדר (אתרוג) – זה מלכות.
מה צריך לתקן בכל דבר?
חיטה - חטא שצריך לחטא, זה חסד בכיוון לא טוב, זה השפעה שלא במקום: תאוות,גילוי עריות,
גפן - ג' פן, גבורות נפולות, דמיונות כוח שלטון ושגעון גדלות. אדם שכועס מדמיין כל מיני דברים כדי להצדיק את עצמו. אדם שותה יין ורואה כל דבר בזויות שונות שאף אחת לא מוכיח.
תאנה - תואנות, תלונות, עצבות.
אתרוג – עצלות, חוסר התחדשות. כי האתרוג דר באילנו כל השנה, אין לו עונה. והוא תיקון הכבדות הנובע מעץ הדעת.

כי אדם הראשון חטא בכמה בחינות על ידי זה נעשה פגם בארבע בחינות האלה בעולמות בריאה, יצירה ועשייה:
א. גילוי עריות – הוא נכנס לאשתו לפני שבת והיה אמור להמתין עד שבת.
ב. הלך אחר דמיונות הנחש: ''ויֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן:
כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע:'' (בראשית ג ד-ה)
ג. בא עם תלונות להקב''ה: ''וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל'' (בראשית ג יב)
ד. לא חזר בתשובה מיד אלא רק אחרי שראה שקין חזר בתשובה ותשובתו התקבלה.

אז אנחנו רואים שעץ הדעת מביא חסד נפול וגבורה נפולה, מביא לעצבות, לתלונות, ולכבדות כאשר אדם קבוע ולא מתחדש.

מובא בזהר הקדוש שאבותינו הקדושים באו לתקן כל בחינות חטא אדם הראשון: אברהם לקח על עצמו תיקון מידת חסד, יצחק – מידת הגבורה, יעקב – מידת התפארת, ודוד המלך - מידת המלכות.

אמר הקב''ה: יש עץ הדעת טוב ורע, וצריך לתקן אותו, צריך לעשות: ''סור מרע'' על ידי מצוות לא תעשה ו''עשה טוב'' על ידי מצוות עשה.
לכן אנחנו נדבר היום על שתי בחינות: על הגפן שהוא בחינת עץ הדעת וצריך לתקן אותו, ועל זית, על שמן זית שהוא בחינת עץ החיים.

ארבע בחינות האלה הם כנגד ארבע אותיות שם הוי''ה, וכן כנגד ארבעה עולמות. אנחנו רואים שגפן זה בחינה מאוד חשובה שבעץ הדעת, לכן אנחנו שותים ארבע כוסות בסדר ט''ו בשבט: יין לבן כנגד חכמה, יין אדום כנגד בינה, אחר כך מיזוג – שני מזיגות: כנגד בירורי החסדים בתוך הגבורות, ובירורי הגבורות בתוך החסדים, יש בחינה סור מרע ויש בחינה עשה טוב, יש להוציא את הרע מתוך הטוב ויש להוציא את הטוב מתוך הרע.

כל אלה בירורי בחינות עץ הדעת, כי יש עץ הדעת טוב ויש, חלילה, עץ הדעת רע.
הקב''ה אמר לא לאכול מעץ הזה:
וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: (בראשית ב יז)
מי ששיווק את העץ הזה היה הנחש, וחלק על הקב''ה:
ויֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן (בראשית ג ד)
זאת המחלוקת הראשונה בתורה ושורש כל מחלוקות העולם.

אם כן יש שתי בסדר עבודתנו: תיקון עץ הדעת - ע"י מצוות לא תעשה ושמירה מעבודה זרה שבאומות, והמשכת ההארה של עץ החיים - ע" מצוות עשה ותורת חיים.

ג. תיקון האכילה והשתיה - גפן ויין
מאז יש לנו בירורים בכל מאכלים ובכל מה שנחנו עושים -אנחנו צריכים לברר את הדברים, לברר את התוכן, את הפנימיות, את הפרי, את התוך טוב מקליפה החיצונית, ואחר כך אם יש קליפה פנימית בגרעין – אז צריכים לברר גם זה.

כל העניין שיש לנו ערבוביה בין טוב לבין הרע, לבין לטוב לבין תיקון, ובין פנימיות לחיצוניות – זה הכל מעץ הדעת טוב ורע. הרי אנחנו לוקחים את הגפן – אומרים נכנס יין – יצא סוד. כידוע גפן זה ג' פן – ג' פנים. והגפן פועל על אדם להוציא מכוח לפועל מה שיש בו. נכנס יין – יצא סוד, הפנימיות יוצאת החוצה ומתגלה. ואדם ששותה, אם הוא אדם שמח – אז שמחה הזאת תפרוץ את הגבולות ואדם הזה הוא ישמח את כולם תחבק את כולם ויאהב את כל יהודי. ואם אדם הוא עצוב – אז הוא ישתה ויתחיל לבכות. ואם בן אדם רגזן – אז הוא ישתה ויתחיל לחפש מישהו כדי לריב, חלילה.

אז בט''ו בשבט אנחנו שותים יין על דרך בירור המציאות והדעת.

ד. שמן זית – מעץ החיים
עכשיו אנחנו עוברים על זית. זית כידוע לא מקבל נטיעה, ישראל נמשלו לזית. ואנחנו רואים שכאשר יעקב אבינו יוצא מאביו ואמו, יצחק ורבקה, והולך לחפש בת זוג, וגם היה בורח מעשו – אז הוא הלך עם הרבה דברים שאבא ואמא נתנו לו. אבל אליפז התנפל אליו ולקח לו את הכל כי עני חשוב כמת. ויעקב אחר כך אמר: ''בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.'' ( בראשית לב יא) היו לו רק בגדים לבשרו ומקל. ובדרך הקב''ה הזמין לו מקום ללון ויעקב רואה את החלום עם הסולם, הקב''ה מראה לו חזון מופלא בו מתאר לו את תפקידו הכללי של עם ישראל - להיות סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה , בתוך הארציות, כוחות הנפש מיושבים בתוך הארציות, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, שיידבק בבורא יתברך, בשורש הבריאה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, תורה תפילה ומצוות עולים ויורדים בו כי הוא עצמו סולם, ואז - וְהִנֵּה יְהֹוָה נִצָּב עָלָיו, זאת אומרת שעם ישראל מחבר שמים וארץ, מחבר את הבריאה לבורא, הוא הסולם שמחבר עליונים ותחתונים. וכאשר יעקב מתעורר אחרי החלום כתוב: ''ויִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהֹוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי'' ומה הוא עושה? ''וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ'' (בראשית כח)
מאיפה היה לו שמן? הרי אליפז לקח ממנו הכל! כאשר יעקב מגיע לפדן ארם זוכה להוציא ניצוצות קדושים גם משם, וכאשר הוא חוזר לארץ ועוד פעם עובר דרך המקום הזה – עוד פעם ועושה מצבה וניסוך השמן כמו בבית המקדש. מאיפה שמן הזה? אחר מכן אנחנו רואים ששמן חוזר וחוזר על עצמו עד שבבית המקדש יש לנו ניסוך השמן, יש מנורה הטהורה ושם רק שמן זך וטהורה גמורה. וגם בחנוכה אנחנו רואים כל הנס הוא מאור הגנוז העליון. מאיפה היה אצל יעקב אבינו שמן כזה?

כאשר אדם הראשון נכשל בעץ הדעת טוב ורע, אז הוא חשב: לא קיימתי מצווה לא תעשה, אז לפחות אקיים מצווה תעשה. הרי הקב''ה נתן לא שתי מצוות: מצוות תעשה לאכול מעץ החיים, ומצווה לא תעשה לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע. אבל כאשר הוא נכשל בעץ הדעת ורוצה עכשיו לאכל מעץ החיים, הקב''ה אומר: לא. ושם כרובים שלא יגעו בעץ החיים. מדוע? כי עץ החיים זה נצח, זה לא דעת זה לא לעשות מחקר על החיים, זה חיים עצמם. ברגע שנוגעים בעץ החיים – זה נצח. לכן אם אדם היה נוגע בעץ החיים לפני שתיקן בתוך עצמו ונשמתו את כל עניין עץ הדעת – אז הקלקול נעשה לנצח, לעולם. לכן הקב''ה שמר על עץ החיים שאדם הראשון לנגע בו. מה עשה אדם הראשון לפני שיצא מגן עדן? הוא לקח שמן מעץ החיים ושמר אותו ומסר לשת. שת מסר לבנו ובנו לבנו עד שזה הגיע לנוח. נוח מסר את זה לשם, אברהם אבינו למד אצל שם ועבר וקיבל את השמן, הוא מסר ליצחק אבינו ויצחק ליעקב אבינו. יעקב אבינו כאשר ידע שאליפז רודף אחריו הכניס אותו בתוך המקל, ''כי במקלי עברתי את הירדן הזה'', היה לו שמן הזה. כאשר קיבל דבר שהוא גילוי, עץ החיים, דבר שהוא עליון ממציאות שלנו שהיא ערבוביה של עץ הדעת טוב ורע ביחד, כאשר הוא קיבל משהו טהור – אז כאשר ראה את הסולם והיה לו גילוי אלקי''ם חיים אמר: עכשיו אני צריך לקחת משהו ששייך לשם, לעץ החיים ולהניח על המצבה. וכך הוא עשה. וכל פעם שיש גילוי כזה – אז יש שמן זית זך קטיף למאור, שמן בבית המקדש. ולא זה בלבד. יעקב אבינו כאשר הוא חוזר עם כל המשפחה מלבן הוא עובר נחל יבוק, פתאום נעשה לילה והוא חוזר בלילה (השאיר כל המשפחה, כל המחנה) לקחת פכים קטנים כי הוא הבטיח שכאשר יחזור אז עוד פעם יצוק שמן על המקום. כי זה מעץ החיים, ואנחנו רואים איך הוא היה מסכן את עצמו עם הדבר כל כך חשוב.

אז אנחנו לומדים שגפן הוא מעץ הדעת ואילו זית מעץ החיים. כלומר, יש לנו כאן שתי בחינות: סור מרע ועשה טוב. יש לנו בחינת הבירורים, תיקון הדעת על ידי הגפן, על ידי יין. ויש לנו התכללות גמורה, חיבור גמור בתוך עץ החיים אחרי שנעשה התיקון הזה.

ה. הכנעה, הבדלה, המתקה
אומר מרן הבעש''ט הקדוש שבאכילת פירות יש כמה בחינות, יש הכנעה, הבדלה והמתקה.
הכנעה
דבר ראשון – אדם מסתלק מתאוות, אם אדם שקוע בתאוות הוא לא יכול לתקן, הוא מתגשם , אדם שקוע בתאווה ואכילה ושתיה וכו' הוא שוקע בתוך החומר שבאכילה שהוא מעולם הדומם הצומח והחי - אשר הן מדרגות נמוכות ממדרגת האדם. כי אדם, מדבר, הוא מעל כל הירקות (דומם), מכל הפירות ( צומח), עוף, בשר ודג (חי). כל אלה הם מתחת לאדם ואדם צריך להרים אותם דרך אכילה וברכה, להעלות אותם להקב''ה עד שיש להם תיקון בשורשם. אבל אם אדם שוקע בתאווה - אז הוא יורד למדרגה חי, צומח ודומם, חלילה. הוא נהיה כמו חיה – כוחות חייתיים שולטים בו, וכוחות צומחים שולטים בו וגם כוחות הדוממים, חלילה. לכן דבר ראשון זה הכנעה שאדם יסתלק מתאווה.

הבדלה
אחר כך הוא צריך להבדיל את עצמו ורע, ועדיין זה חצי העבודה. זה שאדם מנתק את עצמו מתאווה זאת לא אומרת שהוא מתקן את התאווה.

המתקה
לכן אומר הבעש''ט הקדוש שצריך לתקן את קומת התענוג. כלומר אדם כן מתענג אבל מתענג על השם, צריך למשוך את התענוג אל השם יתברך, גם באכילה.

ו. כוונות
איך יבצע בירור חשוב זה? ע"י כוונת אותיות שמות הדבר שהוא אוכל או שותה או משתמש בו. אומר הבעש''ט הקדוש שפנימיות הפרי – זה נפש שלו. אנחנו מברכים על מטבע הברכה: ''בורא נפשות רבות וחסרונן'', כי כל מה שאנו אוכלים הרי זה נפשות, ועל ידי אכילה אנו צריכים לתת להם מה שחסר להם - רוח ונשמה. וממשיכים בברכה ''על כל מה שבראת - להחיות בהם נפש כל חי'', כי על ידי אכילה וברכה כתיקונה אנו מחיים אותם ומחזירים להם כל שאר הבחינות החסירות להם. על ידי אכילה - את הנפש, ועל ידי ברכה - את הרוח.
מתי אנחנו אומרים את זה? אמר הבעש''ט הקדוש שצריך לכוון ציור האותיות בהירות מעל ראשו בגובה התפילין – על מסך הנשמה, בזמן שמרגישים את הטעם, כי טעם זה הנפש. נפש הפרי, נפש המאכל – זה טעם. כאשר יש דגדוג בכך – שם מכוונים, שם יש אפשרות על ידי אותיות הקודש לשאוף את הנפש ולהעלות אותה למעלה.

אז אומר הבעש''ט הקדוש שאדם תמיד צריך להיות דבוק בתענוג רוחני. כל עוד אדם לא קנה תענוג דקדושה – הוא בסכנה. כי אדם הולך אחרי התענוג – ככה הקב''ה ברא אותנו. מי שאין לו תענוג הוא פחות מחמור – כך אמר הבעש''ט. זאת אומרת שצריך לתקן את התענוג. אם אדם רק נפרד מתענוג, מתאוות – זה רק חצי עבודה: הכנעה והבדלה, אבל אין המתקה. המתקה היא על ידי תענוג שאדם נהנה מקדושה, מלימוד תורה, מתפילה, ממצוות, מעזרה לזולת. בכל דבר אתה עושה ייחוד, אתה נוגע בבריאה – מכוון בבורא, נוגע בכל פיסת בריאה ומחבר את זה לבורא, כי אנחנו ''סולם מוצב ארצה ומגיע שמימה.'' לכן אדם צריך לתקן תענוג, להשיג תענוג דקדושה. אחרת אדם בסכנה, הוא צריך כל הזמן להיות בשמירה, ברגע שהוא לא שומר אז הוא מיד נמשך אם לא במעשה אז בידי הרצון. כי תענוג מתלבש ברצון, ורצון – במחשבה, ומחשבה – במידות, ומידות – במעשה. לכן צריך כל הזמן להיות דבוק בתענוג רוחני וגם כשיזדמן לו תענוגים מתענוגי הזמן, כמו אכילה ושתיה, וכל דבר שהוא עושה – יהיה דבוק בתענוג הרוחני שבדבר ההוא. על ידי הדרכת התורה הקדושה, על ידי ייחודים – בכל דבר שיזכור השם יתברך, בכל דבר מהבריאה צריך לזכור את הבורא ולחבר את הדבר הזה לבורא.

אז התענוג הרוחני שבאוכל ובפרי הוא חיוּת הדבר ולא חומריות הדבר. ועל ידי שאדם דבוק בתענוג רוחני הוא יזדכך אצל השם יתברך. שכם הוא השם יתברך, הקב''ה בעצמו דבוק בתענוג רוחני, הוא נהנה מהבריאה , מזה שהוא משפיע על הבריאה שלו ועל כל נשמות ישראל. אז השם יתברך דבוק לתענוג רוחני שאין אנו יכולים להשיגו. אבל כאשר אדם דבוק לחומריות הדבר, כגון עצם המאכל, חיצוניות המאכל, גוף המאכל ולא הנפש שלו – מזה הוא מתרחק מהשם יתרך שמו ומתגשם, חלילה. ככה מביא מרן הבעש''ט הקדוש בספר כתר שם טוב. שם הוא מביא עוד אופן של ייחודים. הרי אנחנו רואים שבכל פרי ופרי יש שילוב של שמות הקודש: הוי''ה, אלוהי''ם, אהי''ה ועוד. אומר הבעש''ט הקדוש: כל תורה כולה – שמותיו יתברך. כלומר, כל מלה שכתובה בתורה היא בעצמה שם קדוש, לא מדובר על תמורות, לא שאנחנו אומרים ''ברוך'' ואז מתרגמים ומכוונים בשמות, אלא שאומרים ''ברוך'' – אז אותיות בית, ריש, ויו, כף – הן עצמן שם קדוש, הן עצמן צינורות השכינה, הן עצמן שם קדוש בפני עצמו.

כדוגמה, אדם הולך לאכול זית, זית מארץ הקודש, אחד משבעת המינים שבהם נשתבחה בהם ארץ ישראל. עץ החיים זה קרן היסוד שמתפשט לכל הנשמות. אז יש ארבע שמות מיוחדים וכאשר אנחנו מכוונים בשמות האלה – כך אנחנו שואבים את נפש הזית, מעלים אותה, מתקנים אותה.

הבעש''ט הקדוש מוסיף עוד דרגה בנושא הכוונות והייחודים, והיא דרכם של אבותינו הקדושים והיא מסורת שקיבל מנביאי ה' הראשונים, מאחיה השילוני, ומבאר כי כאשר אנחנו אוכלים זית עלינו לכוון באותיות:
זית - אותיות זי"ן יו"ד תי"ו:
זי''ן: : זי''ן יו''ד נו''ן
יו''ד: יו''ד וי''ו דל''ת
תי''ו: תי''ו יו''ד וי''ו

"כל התורה כולה - שמותיו התברך". שהרי אותיות שם הדבר עצמו – הן בעצמן שם קדוש. הקב''ה ברא את גוף ונפש הזית ע"י אותיות זי"ת. כי בצורת אותיות זי"ת - שם גוף הזית, ובאור המאיר בתוך האותיות - שם נפש הזית. ועל ידי ייחוד אותיות שם זה - ניתן לברר ולהעלות את ניצוצות נפש Fהזית.

ז. סדר ט''ו בשבט – העלאת ניצוצות הרצון והפנימיות שבכל דבר ע"י אותיות שמו
חטא אדם הראשון היה על ידי אכילה והמשכה ממעלה למטה, ותיקונו בט''ו בשבט על ידי אכילה והמשכה ממטה למעלה דווקא בכשרות ובטהרה. כיוון שמעשה עץ הדעת טוב ורע בילבל סדרים של מעלה והורידם לתחתונים, אנחנו מתקנים על ידי סדר העלאת ניצוצות מלמטה למעלה, מן התחתונים אל העליונים. עיקר חטאו שהוריד אורות עליונים מעולם האצילות דרך שלושים הספירות התחתונות, דהיינו בריאה יצירה ועשייה, וכיוון שכל העולם מורכב מעשר ספירות פרטיות, על כן בבי''ע יש שלושים ספירות לתקן. וכן אנחנו מעלים אותם הניצוצות בחזרה על ידי אכילת שלושים פירות אלה הנושאים בחובם את הניצוצות הקדושה הנפולים, המיוחסים לפי מסורת מדויקת לאותן הספירות הקדושות, פרי אחד לספירה אחת שבכל עולם, ומשם מעלים אותם לשורשם שבאצילות.
ולכן באכילתם מכוונים בשם קדוש המורה על מקורו הרוחני למעלה, ובזה תיקונו. כי העלאת השם בשכל האדם בעת האכילה היא העלאת הניצוצות, שכן אותיות אותו השם הם הכלים הנושאים את החיות הפנימית שבפרי, דהיינו הניצוצות, אל שורשם העליון שבעולמות.