וַיַּרְא הָעָם כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ: (שמות לב א)
כתב רבי קלונימוס קלמן הלוי עפשטיין:
וידוע מספרים שכל מקום שנאמר העם סתם פירושו הערב רב.
(מאור השמש, פרשת בשלח)
אנחנו רואים בפרשת כי תשא שאחרי מעשה העגל משה רבינו מבקש שהקב''ה ימחל את עם ישראל. כי עם ישראל היו שוגגים, הם לא עשו, חלילה, את העגל, אלא מי שעשה את העגל הזה היו גוים, היו ערב רב – כל מיני עמים שיצאו ממצרים שהצטרפו לעם ישראל.
רבי אברהם אזולאי כותב על השורש ערב רב:
''הנשמות החיצוניות הם ממש נשמות מלילי"ת וסמ"אל, והם סוד ערב רב, שהם נשמות עיקרם נתנות לשבעים שרים להוליד בנים זרים, ואלו הם העכו"ם, אמנם אילו לא חטא אדם לא היו ראויות להתגלגל בבני אדם מפני שאין להם לחיצונים חלק בשיעור קומת האדם, אמנם כשחטא אדה"ר הטיל נחש זוהמא בחוה נשמה רעה מכשכשת במעיה, וכשבא אדם הראשון על חוה הגשים וברא גוף לאותה הנשמה הטמאה ונולד קין, אמת שהיו בו ניצוצות טובות מפני אדם וחוה שהולידוהו והם מצד הקדושה, ולזה יצא ממנו צד טוב כדכתיב קניתי איש את י"י, שראה תיקונו בחבר הקני נפרד מקין הטוב ההוא ונתגייר אמנם צד הנשמה הרעה, ולכך משם נטלו חוזק אלו החיצונים להתגשם בגוף ולהיות להם חלק באדם, ואלו הם נשמות בישראל, לפעמים ע"י הזיווג המכוער בני ט' מדות וכיוצא, ואלו הם רובם רעה, והם אחריתם לרעה שעוזבים אביהם ואמם הקדושים, והולכים לאב ואם הטמאים והם משתמדים , ואלו הם הנולדים לריק ולבהלה ונעשים בנים לנכרית לילי"ת הרשעה, ואלו הם בנים זרים כולם לרעה, ועכ"ז יש בהם צד טוב לפעמים, ולזה יתגלגלו ויתגיירו.''
(חסד לאברהם מעין ו, נהר ה)
יש דעה בגמרא בסנהדרין וגם במדרש תנחומא שהם היו רוב אפילו, היו קבוצה גדולה מאוד, לכן הם לחצו על אהרן הכהן והם עשו את העגל המסכה.
וַיִּתְפָּרֲקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן: וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (שמות לב ג,ד)
ועל העגל הזה עשו עבודה זרה ושפיחות דמים, הרגו את חור, סבו של בצלאל, וכן גילוי עריות וכל מיני דברים קשים שלא נדע. על דברים האלה נאמר ייהרג ולא יעבור ובני ישראל כן הרגו כמה מאות, אבל היה להם קשה ללכת נגד רוב, הם רק יצאו ממצרים.
לכן משה רבינו מוסר את נפשו על עם ישראל ואומר להקב''ה:
וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבָתָ (שמות לב לב)
והקב''ה עונה לו: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל משֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי: (שמות לב לג)
יש שני עניינים של מחיה: או תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק או מְחֵנִי נָא.
כלומר, יש דברים שאנחנו רוצים למחוק שלא יהיו בעולם, כמו זכר עמלק. אבל יש עניין כאשר אדם מוסר את נפשו על שמירה על עם ישראל, על קדושה, על טהורה - עד כדי כך שהוא עצמו מוכן לשלם על זה, מוכן לוותר על זכויות שלו, על חלק שלו בעולם הבא, וזה מה שאומר משה רבנו:
וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבָתָ (שמות לב לב) אומר הבעש''ט הקדוש:
שהקשה וכי זו היא מדת ענוותנותו של משה לומר מחני נא, שר"ל שמיתתו יכפר העון הגדול הזה, והשיב ז"ל כי הלא צריך להבין מהות ענוותנותו של משה רבינו עליו השלום, כי בשלמא בשאר בני אדם היטב מובן מהות ענוה, שרצה לומר שמוחלט בדעתו שהוא מקטני ערך מכל אדם, אך משה רבינו עליו השלום אתו המדע שורש נשמת כל אחד מישראל ערך כל אחד ואחד, וגודל ערכת נשמתו שהוא כוללת כל נשמת ישראל, וכמו שאמרו ז"ל (זוה"ק בראשית דכ"ה ע"א) אשה אחת ילדה במצרים ס' רבוא בכרס אחד זה משה רבינו עליו השלום, ואיך היה יכול להחזיק במידת ענווה?
רבי הקדוש מקאצק, השרף, דרש את זה אחרת, הוא אמר ש ''מחני נא'' זה לשון מוחין, הוא אמר להקב''ה: תן לי מוחין, תן לי הארות גדולות אבל רק מתורתך שכתבת.
אבל בפשט הוא אומר להקב''ה: תמחק אותי, ואנחנו רואים שהקב''ה קיים את הדבר הזה, כתוב בגמרא שאפילו דבר שצדיק אמר על תנאי - בכל מקרה יתקיים. כי כיון שאדם צדיק כל דבריו נרשמים למעלה, במקום מאוד גבוה ושם אי אפשר למחוק את הדברים האלה והם באיזה שהוא אופן חייבים להתקיים. ברגע שמשה רבינו אמר מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ והקב''ה כן מחל את עם ישראל ולא היה צורך למחיקת שם של משה רבינו, אבל בגלל שהוציא הצדיק מלה כזאת מפיו – חייבים לקיים את הדבר, אז הקב''ה מחק השם של משה מפרשה אחת. לפי מסורת יש לנו ג''ן פרשיות, חמישים ושלוש פרשיות בתורה, זה דבר עתיק שמופיע בגמרא ובמדרשים. אז הקב''ה אמר למשה: אני לא יכול למחוק אתך בכל הספר, אבל אתה אמרת מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ, אז אני מוחק אתך בפרשה אחת, וזאת פרשת תצווה (אפילו שהפרשה הזאת באה לפני פרשת כי תשא, אבל בתורה אין מוקדם ואין מאוחר) – ובאמת בפרשה הזאת לא מופיע השם של משה רבינו, אפילו שמשה רבינו נוכח בכל, עושה הכל, כתוב: אתה תצוה ואתה תאמר ואתה תעשה: כל הפרשה זה משה רבינו אבל לא מופיע השם שלו אף פעם.
וזה מזכיר לנו מגילת אסתר כי במגילה לא מופיע אף שם של הקב''ה, אבל הכל – זה הקב''ה, הכל הוא עושה. ולא זאת בלבד. גמרא במגילה אומרת שכל מקום איפה כתוב מלך ולא כתוב איזה מלך הוא – הכוונה למלכו של העולם. כלומר, בעצם מתגלה מה התפקיד של הקב''ה. לא כתוב אחד מעשרה שמותיו שאינם נמחקים, לא כתוב שם הוי''ה -שם העצם, שם הבריאה – שם אלהי''ם, שם של שליטה על הבריאה – א''ל שדי וכל עשרה שמות הקדושים, מופיע רק המהות – המלך, כיון שהוא מלך. אם אנחנו אומרים ברכה – אומרת הגמרא במסכת ברכות מ''ט – ולא אומרים ''אלהי''נו מלך העולם'' – כל ברכה שאין בה מלכות – אין בה ברכה. כי תפקיד של מאה הברכות שאנחנו אומרים במשך כל יום – להמליך את הקב''ה על כל הבריאה אשר הוא ברא. וכל התפקיד של מגילת אסתר – לגלות מה שנסתר – שלא טבע שולט בעולם אלא השם יתברך בורא עולם, אלוה''י ישראל, מלך יחוד א''ל חי העולמים.
לכן בפרשה כי תשא כאשר משה רבינו מוסר את נפשו על עם ישראל וכביכול מבקש את המחיקה הזאת – אז אנחנו רואים שזה מתקיים באופן של גילוי ולא של הסתר. זאת אומרת, זה הסתר שבא על ידי גילוי. הקב''ה מזדהה עם משה רבינו ואומר לו: '' אני מסתיר אותך, מוחק אותך כביכול מפרשה אחת, אבל בעצם אתה עושה שם הכל: אתה תצוה ואתה תעשה ואתה תאמר, ואתה תהיה הכהן הגדול הראשון וכ'. אותו דבר במגילת אסתר – אני מופיע שם בלי שמות שלי, אבל אני עושה הכל. עצם זה שיש הסתרת משה רבינו בפרשה תצווה בא לגלות את פועלו. עצם זה שבמגילת אסתר יש הסתרת שמותיו של הקב''ה בא לגלות את מלכותו.
כתוב במגלת אסתר:''כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן'', כלומר, עיקר העניין שלנו – צריך להטיב את הלב של המלך, את רצון הבורא ביין שהוא שייך לעץ הדעת. כלומר, יום פורים זה היום שהקב''ה נתן לנו לתקן עץ הדעת טוב ורע. וכיון שצריך לתקן עץ הדעת אז כל הנשמות שהיו שם – בגן עדן בזמן חטא אדם הראשון – עכשיו מתאספות עוד פעם לצורך התיקון. מי היה שם? אדם הראשון ואנחנו כולנו שייכים לאדם הראשון, גם כן חוה שחיפשה חוויות, והיה עוד אחד – נחש. מי היה ראשונה שקיבלה מנחש את הגפן מעץ הדעת? זאת הייתה חוה והיא נתנה את זה לאדם הראשון. כתוב במסכת סנהדרין שהיא שחתה ענבים ועשתה מזה יין ונתנה לשתות לאדם הראשון. עכשיו כולם בצום. אסתר לא רצה לקבל מנחש שהוא המן.
המן מין התורה מנין? - שואלת גמרא (חולין קלט ע''ב) ומביאה פסוק: הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ? (בראשית ג יא)
כלומר, המן הוא מעץ הדעת, לכן אומר הקב''ה לאדם: תאוכל מעץ שלי, עץ החיים. כי עץ הדעת זה עץ הנחש, אילנה דמותא. מי משווק את העץ הזה? נחש. יש לו הרבה דימוים, ניחושים, פעם הוא בא בדמות כזאת ופעם בדמות כזאת. בתקופת הפורים הוא בא בדמות המן שהיה ראש הממשלה. אחשורוש היה מלך, כל מלך בעולם הזה בעצם גוזל מלכות המלך היחיד. אנחנו אומרים כל בוקר: מלך יחיד א''ל חי העולמים, כלומר, אנחנו מכריזים שהוא יחיד, אין מלך אחר, כל שאר מלכים, נשיאים, ראשי ממשלות – הם גוזלי מלכות, הם נחש, הם המן הרשע.
ואז, בגן עדן, חוה נפלה על ידי הנחש והפילה את בעלה, עכשיו, בפורים, התנועה היא הפוכה. מרדכי היהודי שהוא האדם הראשון, הוא מתקן את האדם הראשון, הוא פונה לאשתו ואומר: את צריכה לתקן את זה , ''כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת:'' (מגילת אסתר ד יד) למה בֵית אָבִיךְ? כי אסתר באה משאול המלך שכבר נכשל בעניין הזה ולא הרג את עמלק מתי שהקב''ה ציווה אותו לעשות את זה. אז אסתר הסכימה לעשות את התיקון ואומרת: אם הגעתי למלכות - אז אני צריכה להפיל מלכות הארץ, מלכות אנושית, אני צריכה להפיל אותם ביחד: ראש הנחש – אחשורוש וגוף הנחש - המן, אני צריכה להכניס אותם ביחד, להשקות אותם ביין ולהפיל אותם ביחד. לכן כתוב: והמן נופל על המיטה. הם תמיד נופלים באותו המקום, בכל דור אלה תמיד נופלים. היא הפילה אותם דווקא על ידי היין, זאת אומרת שבאותו יום משתה אסתר, משתה פורים שהוא ביום ולא בלילה (לא משתכרים בלילה, יש סוגיה האם משתכרים בכלל, אבל בוודאי לא בלילה). לכן עיקר העניין – לנצח את עמלק. כל עניין סעודת הפורים: ''תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי'', כדי להפיל אותם, להפיל עמלק, ואז: ''דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה'' (תהלים כג ה) – כי שמן הוא מעץ החיים. לכן כל הקרבנות – הם בשמן.
יעקב אבינו כאשר יצא מארץ ישראל, אומרת התורה: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. (בראשית כח יא)
הוא ישן דווקא במקום של בית המקדש, ואחרי החלום הנבואי הוא התעורר ואמר:
אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִי"ם וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם: וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ: (בראשית כח טז-יט)
מאיפה הוא לקח את השמן? השמן הוא קיבל בירושה מהאדם הראשון – וזה מה שנשאר אצלו מעץ החיים. לכן כל הפעולות הכי גבוהות – הם בשמן, כל התחילה, לקדש כל הכלים של בית המקדש – בשמן המשכה – הכל מעץ מחיים כדי שיתקיים. וכל דבר שבא מעץ הדעת לא יתקיים כי תמיד יש לו שני צדדים – טוב ורע מעורבבים, נכנס יין – יצא סוד וכו'. אז באותו יום מתקנים את עץ הדעת ואנחנו עושים סעודה כיד המלך על מנת להפיל עמלק – גם פנימי וגם חיצוני. זה דבר ראשון, דבר השני – להתפלל לפני השם יתברך ולהודות לו על מה שהוא מציל אותנו יום-יום, שהכל – הוא עושה וזה בעצם – כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן, להטיב את לבו ורצונו. זה עיקר העבודה שלנו בפורים.