שמן זית זך כתית

• הדפסה
• דואל

בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
חנוכה
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
בית הבעל שם טוב

שמן זית
''וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד'' {פרשת תצוה}:
מדוע כל פעולות המשכן מתחילים בשמן? מדוע ראשית כל הקרבנות ופעולות בבית המקדש בשמן? מדוע ציווה ה' לקדש את רצפת המשכן ובית המקדש בשמן? מדוע ציוה לקדש את אהרן ובניו בשם המשחה דוקא? מדוע ציוה לקדש את בגדי הכהנים בשמן טרם התחלת העבודה? מדוע מלך מבית דויד נמשח בשמן? מדוע נס חנוכה נתגלה בשמן דוקא?
 

גפן ושמן- תיקוני עץ הדעת ועץ החיים
מלמדנו מורנו הבעש''ט הקדוש יסוד גדול בתיקון העולם: 
א. כל תיקוני עץ הדעת נפעלים ביין.
ב. כל תיקוני עץ החיים נפעלים בשמן.
''רבי מאיר אומר [על עץ הדעת]: גפן היה'' {ברכות מ ע"א}. כל שאנחנו פועלים בקידוש של שבת ויום טוב, זהו תיקון עץ הדעת.
לכן כל תיקון חג הפורים הוא ביין דוקא. כי אז תולים את הנחש שהכשיל בעץ הדעת, וע"כ תולים את המן דווקא על עץ הדעת- כי זהו העץ שלו. המן מין התורה מנין? שנאמר: הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ?'' {חולין קלט ע"ב}.
אין עץ הדעת העץ של הקב''ה כי אם של הנחש, ולכן ציוה ה' יתברך לא לאכול ממנו והזהיר שקליפתו שכל אבל תוכו מות. "נחמד העץ להשכיל" – זוהי קליפתו החיצונית. אבל "ביום אכלך ממנו מות תמות" – תוכו מות. 
מיהו זה ואיזהו הוא ששיווק את עץ הדעת לאנושות? מי אמר לאכול ממנו כנגד ציווי הבורא? הנחש. לכן עלינו לתקן את עץ הדעת, חיצוניותו ופנימיותו: שכל הדמיון וכל אשר תוצאותיו תוצאות מות כנגד חי החיים.
 

תיקון הדעת
תיקון הדעת הנו תיקון המדמה, תיקון הדעת. באשר על כן, בכל פעם שאנו עושים קידוש שבתות וימים טובים, ברית מילה, פדיון הבן, קידושין - מתקנים את הדעת טוב ומעלים אותו למעלה, אל עץ החיים. והוא על ידי תיקון הגפן, גפן –ג' פנים.
פן א': עץ הדעת טוב.
פן ב': עץ הדעת רע.
פן ג': העלאת הטוב שבו לעץ החיים.
השמן לעומת זאת - הוא מעץ החיים.
פעולתו: כל דבר שהוא נוגע בו – נעשה נצח. וכפי שגילה לנו הבורא יתברך בתורתו: "ואכל ממנו – וחי לעולם".
עץ הדעת תוכו מות, ועץ החיים תוכו נצח.
 

ואתה תצוה
לכן הפעולה הראשונה שאנו מצווים לבצע מיד עם הרכבת המשכן היא בשמן:
"ואתה תצווה" – לשון ייחוד וחיבור, צוות וצוותא.
אומר בורא עולם למשה רבינו: "אתה תצוה". דהיינו: אתה רוצה לחבר את כל נשמות ישראל בצוותא חדא ולהרכיב מחדש את האדם הראשון, את האדם המתוקן? – "יקחו אליך שמן זית זך כתית למאור" ואז תוכל להעלות את השמן לנר תמיד, דבר שלא יתקלקל יותר כמו עץ הדעת טוב ורע, אלא יהיה נצחי ומתוקן בעץ החיים. 
 

אור הפרט ואור הכלל – החלק והשלם
השמן יוצא מתוכיות הזית, והזית הוא פרי עץ החיים מגן עדן.
הוא מאיר. גפן לא מאיר, אי אפשר להדליק אור מיין ולא מחלב ולא ממים. רק משמן. כי הוא מעץ החיים, שם הפקיד השם יתברך את האור.
האור הראשון נגנז לצדיקים לעתיד לבוא.
אבל כתוב: "ועמך כולם צדיקים". יש כמה פרקים במשך השנה שכל אשר בשם ישראל יכונה נקרא צדיק. אחד מזמנים אלה הוא בשמונה ימי חנוכה. ואז האור הגנוז לצדיקים משבעה ימי בראשית יורד לתוך נרות החנוכה הישר אל נשמותיהם של המביטים באור הזה פנימה, ואור גנוז זה של צדיקים הופך אותם לצדיקים.
האור נכנס לנשמה, ומחבר בין האור הכללי של השכינה, אור אין סוף ברוך הוא, אור שבעת הימים, אור החנוכה והשכינה – לבין האור הפרטי של הנשמה.
אור הנשמה היא חלק, "חלק אלו'ה ממעל ונחלת שד'י ממרומים" {איוב לא ב}. אור החנוכה הוא אור הכולל והוא השלם. אור החנוכה מדבק בין שני האורות לאור אחד. בין האור הפרטי החלקי של הנשמה הפרטית לבין האור הכללי והשלם של החנוכיה.
הבעש"ט היה מסתכל הרבה בנרות ומכניס את האור הכללי לתוך האור הפרטי של הנשמה לכל השנה.
אמר שיש לפתוח את הנשמה היטב על מנת לקבל את האור המרפא של חנוכה ולהתרפא. בעיניים, בנשמה, בגוף.

להדליק בפנים
הזהיר מורנו הבעש"ט הק' בספר הצוואות שלו מעצבות ועצלות ומחלוקת, כי כל זה מכבה את הנשמה. אבל נר חנוכה מוסיף שצחה ושלום ושמירה.
אמר כי נרות חנוכה צריך להדליק גם בפנים. כי כל יום מדליקים גם בתוך הנפש את המידה השייכת ליום.
ביום ראשון של חנוכה מדליקים אנו נר אחד: הנר אברהם אבינו, ועל ידי הדלקת נר אברהם אנו מאירים בתוכנו את מידת החסד ואהבת השם שבנו פנימה.
ביום השני - מדליקים שתי נרות: נר יצחק אבינו עם נר אברהם אבינו ומאירים יחדיו, ועל ידי תוספת הדלקת נר יצחק אנו מאירים בתוכנו את מידת הגבורה ויראת האלוקים שבנו פנימה ומעוררים אותה להתגבר על כל הקשיים לכל השנה.
ביום השלישי - מדליקים שלושה נרות: נר יעקב אבינו עם נר יצחק אבינו ונר אברהם אבינו המאירים יחדיו, ועל ידי תוספת הדלקת נר יעקב אנו מאירים בתוכנו את מידת האמת והרחמים יחדיו פנימה.
ביום הרביעי - מדליקים ארבעה נרות: נר משה רבנו עם שאר הנרות המאירים יחדיו, ועל ידי תוספת הדלקת נר משה רבנו אנו מאירים בתוכנו את מידת הנצח והנאמנות והקביעות וההתמדה יחדיו פנימה.
ביום החמישי - מדליקים חמישה נרות: נר אהרן הכהן עם שאר הנרות המאירים יחדיו, ועל ידי תוספת הדלקת נר אהרן הכהן אנו מאירים בתוכנו את מידת ההוד וההודיה וההכנעה יחדיו פנימה.
ביום השישי - מדליקים שישה נרות: נר יוסף הצדיק עם שאר הנרות המאירים יחדיו, ועל ידי תוספת הדלקת נר יוסף הצדיק אנו מאירים בתוכנו את מידת היסוד הטהרה וההתקשרות יחדיו פנימה.
ביום השביעי - מדליקים שבעה נרות: נר דויד המלך עם שאר הנרות המאירים יחדיו, ועל ידי תוספת הדלקת נר דויד המלך אנו מאירים בתוכנו את מידת מלכות השם יחדיו פנימה.
ביום השמיני - מדליקים שמונה נרות: נר שלמה המלך עם שאר הנרות המאירים יחדיו, ועל ידי תוספת הדלקת נר משה רבנו אנו מאירים בתוכנו את מידת הבינה והמקדש יחדיו פנימה. "בני בינה – ימי שמונה". ביום זה כל ההדלקות וכל האורות של אמש – עולים לעולם השמיני, עולם הבינה התשובה והרחמים. וכל אורות אלה נשרשים בשורשם בסוד "זאת חנוכה" שבו מאירים כל האורות יחדיו. "זאת" – היא מלכות ה', שכינת ה', התורה הקדושה, כנסת ישראל ואדמת ארץ ישראל. ועל ידי קישורה להשם יתברך בשורשה – נעשה "חנוכה".
אומר מורנו הבעש"ט הק' זיע"א כי יש כאן סוד קישור המידות והשתלבותן זה בזה. כי כאשר מדליקים את נר היום – אין ההדלקות של אמש מתבטלות, אין האורות שכבר הודלקו הולכים לאיבוד.
 

"תרי בדחי"
הבעש''ט הקדוש מביא בדבריו {בעש"ט על התורה פר' בראשית אות קפד-קפט} את הגמרא ממסכת תענית כב ע"א המספרת שאליהו הנביא היה מתגלה לאמורא רב ברוקא בכל יום בשוק. פעם שאל אותו רב ברוקא: האם יש בין כל האנשים שעוברים בשוק מישהו שהוא בן עולם הבא? ענה לו אליהו הנביא: מכל אנשים בשוק אף אחד בינתיים לא זכה שיהיה בן העולם הבא, חוץ משני האחים האלה. הסתקל רב ברוקא על שני אנשים האלה, ונראו לו קצת משונים, נראים כמו כולם ונועלים העליים אדומות מוזרות. הבין רב ברוקא שהם מסתירים משהו. פנה אליהם ושאל אותם: מה אתם עושים? "אינשי בדיחי אנן'' - הם אמרו לו: אנחנו אנשים שמשמחים אנשים. אם רואים מישהו עצוב - מיד משמחים אותו. לא יכולים לראות אנשים עצובים, בדיכאון - מיד מנסים לרומם אותם שלא יתייאשו. יש עוד דבר שאנחנו עושים: אם רואים אנשים שיש להם מחלוקת חלילה, אז אנחנו טורחים ועושים שלום ביניהם. והלבוש והנעליים האדומות מטרתם להטעות את הגויים בבית הסוהר שלא יחשדו בהם וכך יוכלו להכנס בחופשיות ולשמור את בנות ישראל במיצר.
כלומר, מה התפקיד של אנשים האלה? לשמח בני אדם, ולעשות שלום בין בני אדם, ולהציל את בנות ישראל.
דווקא על שני אנשים האלה אמר אליהו הנביא שהם מבני העולם הבא.
אומר הבעש''ט בספרו על התורה בפרשת בראשית אות קפד: ''דהעניין דהני תרי בדחי דהוי בני עלמא דאתי, היה כל עסקם להתחבר עם כל איש ואיש ולייחד ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בכל פרטי מעשה איש, הן בביתו של כל איש ואיש או בעסקיו ובכלל ובפרט. זולת מי שהיה לו צער ח"ו - לא היו יכולים לייחד ייחודו להתחבר עמו, לכך הוי מבדחי ליה בדברים, עד ששמח ונתחברו עמו, לדבוק אתו עמו בו יתברך שמו. והוא כלל גדול, דהוו בני עלמא דאתי, והשיבו לו שהיה עניינם לקשר כל מדרגות התחתונות לשורשן, לייחד מטה למעלה". 
כן הוא בספר תולדות יעקב יוסף פרשת נשא קלא ע"א: "שמעתי ממורי פירוש הש"ס הני תרי בדחי שהם בני עלמא דאתי, שהיו מייחדים כל ענייני בני אדם שהיו רואים בהם, והם ייחדו במלכות מעשה הזה, וקשרו אותה למעלה בשרשו. ומי שהיה עצב שלא יכלו לקשרו למעלה - שמחו אותו בדברים, עד שייחדו וקשרו כל המדרגות שהם במלכות בשורשן וכו' והבן וכו. וזה היה מדרגת שני בדחי, שאחר כל המדרגות לא תפסו לעצמן שום דבר, והיה כל עשיות שלהם לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, והיו מלאים שמחה והרחבה, ובלב שמח היו משמחין כל העולם, ומעלין את כל אחד לאהבת השם לשמוח עם חלקו שהוא ישראל, ולא היו רואין בעצמן שום ענין שהם גבוהים במעלה אף על פחות שבפחותים, ולכן היו מקשרין את כל העולם לאהבת השם".
כל זאת הוא בשוק ממש, בבית האסורים, במדרגות הנמוכות, לא רק בבית המדרש אלא בכל מקום: בבית ברחוב ובשוק. כי כל העולם זה ייחודים של הבריאה עם הבורא, גם בכלל וגם בפרט, גם במגמה כללית וגם בכל דבר ודבר פרטי בעצמו. ''זולת מי שהיה לו צער חס ושלום, לא היה יכול לייחד ייחודו להתחבר עמו, לכך היו מבדחי ליה בדברים עד ששמח ונתחבר עמו לדבק אתו עמו בו יתברך.'' אלא, כיוון שאין אפשרות לקחת ולייחד אדם עצוב ובעל מחלוקת לקודשא בריך הוא כי צער ועצבות מהווים מחיצה קשה בינו לבין השם יתברך – על כן הייחוד שמחבר לעולם הבא הוא השמחה והשלום והשמירה.
וגם נר חנוכה, המאיר באור הגנוז של העולם הבא, עתיד לבטל עצבות ומחלוקות וכל הזק על ידי אורו המתוק.
לכן צריך לשמח את היהודי, לתת לו יד. כשיהודי נותן יד ליהודי זה כבר ייחוד שם הוי"ה: חמשת האצבעות הנותן יד - הם אות ''הא'' הראשונה של שם הוי"ה, חמשת אצבעות של יד חבירו - הם אות ''הא'' השניה, התנועה עצמה - אות ''יוד',' וחיבור שתי הידיים - אות ''ואו''. וא"כ כל תנועה טובה בין יהודי רעהו מהווה ייחוד קודש אבריך הוא ושכינתיה וייחוד הוי"ה ואדנ"י: 
ממשיך שם מורנו הבעש"ט הק' זיע"א: ''והוא כלל גדול– ובזה יובן: וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - להתחבר עמהם בצוותא חדא ולדבקם בו יתברך, ואז גם אליך יבוא שפע רב. וזהו שכתוב: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד". תְּצַוֶּה - לשון צוותא, חיבור. כי צריך עם ישראל כולו לתקן את הדעת ולהתחבר יחדיו להעלות שמן מעץ החיים לנר תמיד בבחינת "מעלין בקודש ואין מורידין".