פסוק בספר בראשית פרשת ויחי (מט,יד-טו) אומר:'' יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים. וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד''. פסוק הזה מאוד מוזר בגלל שתחילת הפסוק סותרת סוף הפסוק. סתירה בין הרישא לבין הסיפא, תחילת הפסוק אומר ''וירא מנוחה כי טוב וארץ כי נעמה'', זאת אומרת שמדובר על מנוחה ונעימות, אז בא סוף של הפסוק'' ויט שכמו לסבול''. אז אם מנוחה היא טובה וארץ נעימה, אז בשביל מה צריך לסבול? על זה יש מעשה שהיה אצל רבי הקדוש מלובלין ותלמידו רבי יצחק מוורקי – ממנו, מרבינו אברהם יצחק מוורקא יצא חסידות אנשינוב. ( מרבי הקדוש מלובלין יצאו רוב גדולי חסידות פולין, הונגריה וגליציה. ) יום אחד הוא קרא לרבי יצחק ואמר לו: תלך למקום פלוני אלמוני ותהיה שם מלמד. כך לרבי גדול אמרו ''לך, תלמד תינוקות''. מי היו מלמדי תינוקות באותו זמן ? גדולי עולם, לא מישהו שלא הצליח להיות ראש ישיבה או ראש כולל או מגיד שיעור, אז אין לא ברירה, חלילה, אז ילדים צריכים לסבול אותו. אז גדולי עולם היו מלמדי תינוקות: בעל שם טוב, רבי יצחק מוורקי. לכמה זמן? – שאל רבי יצחק. – אתה תדע, בינתיים לך לשישה חודשים. רבי יצחק הלך לשם והיה לו קשה מאוד. בעל האחוזה באותו מקום היה יהודי טוב ופשוט והיו לו ילדים והילדים האלה באמת היו צריכים מלמד. הוא נתן לרבי יצחק בקתה ושם הוא היה יכול לגור, להתבודד וללמוד כאהבת נפשו ולהתפלל באריכות, ובמשך כל היום היה מלמד תלמידים. התחיל מאלף-בית. ילדים כפריים לא ידעו כלום, מסכנים. היה לו מאוד, מאוד קשה, כי לילדים האלה לא היה שום מושג על כל דבר שאי אפשר לגעת, לנשוך ולטעם. לכל דבר שמיעבר חמשת החושים אין תפיסה, אין קליטה. היה לו מאוד קשה. בכל אופן היה סבלן גדול ואהב את הילדים, היה מדבר איתם ומחבק אותם ועוזר להם, גם התפלל הרבה ובכה על הילדים. ובסופו של דבר הילדים התחילו לקלוט ולאהוב גם את האותיות וכל מה שהיו לומדים, ברוך השם הצליחו. אחרי שישה חודשים רבי יצחק התחיל לחשוב מה לעשות בשנה הבאה כי היו לו גם בית ומשפחה, הוא לא יכל להישאר שם כל הזמן. הוא הלך לבעל האחוזה לשאול מה היה בסדר הבא. נכנס לביתו והסתכל שבעל האחוזה יושב ולומד שנים מקרא אחד תרגום. הוא אדם פשוט, מנסה להבין. רבי יצחק שאל: איזה פסוק אתה לומד. ובעל האחוזה אמר לו אותו הפסוק: '' יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים. וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד.'' אז רבי יצחק רצה לדעת איך איש הפשוט לומד את זה, לפעמים יש הרבה חידושים, הברקות ודברים נפלאים שבאים מיהודי שרואה את הדברים בפשטות, מזווית שלו ולא מזוות למדנית. אז בעל האחוזה אמר לו: מה יש להבין, זה פשוט מאוד.'' וירא מנוחה כי טוב'' – אנחנו מבינים שמנוחה היא טובה, ''וארץ כי נעמה'' – ארץ זה לשון של רצון – ולקבל רצונו זה נעים, אז לכן ''ויט שכמו לסבול'' – שאדם יהיה מוכן לסבול הכל. אדם ששם שכמו לסבול הכל – מה שיקפיצו לו מן השמיים, מה שמציאות תביא אליו, מה שבא – ברוך הבא, אז באופן כזה הוא משיג '' וירא מנוחה כי טוב''. אבל אם הוא מחליט מראש מה צריך להיות במציאות, יש לו טקטיקה, יש לו סטרטגיה, הוא אומר שמציאות צריכה להיות כך וכך, עכשיו אני הולך לקנות במקום הזה ואני אשלם ככה והוא יגיד לי ככה, כל דבר שלו יהיה בדיוק כמו שהוא חשב – מבחינתו זה מכה, מבחינתו זה לא נעים ולא נוח. אם אתה רוצה שיהיה לך ''וירא מנוחה כי טוב'' ואתה רוצה ''וארץ כי נעמה'' אז ''ויט שכמו לסבול'' – תהיה מוכן לסבול את הכל. ברגע שאדם מכין את נפשו באופן כזה שהוא לא קובע את המציאות, הוא לא אומר לבורא ולבריאה מה לעשות. ומה שיהיה – זה בוודאי בהשגחה לטובה, אז יש לו מנוחת הנפש. יהיה לו טוב אפילו שהוא לא מבין את זה. רבי יצחק מוורקי שמע את הדבר הזה מאותו יהודי הפשוט ואמר: זהו, קיבלתי את הסימן, חזר לרבי הק' מלובלין בדרכו הביתה. החוזה מלובלין שאל: מה למדת? רבי יצחק אמר: לא למדתי, אני לימדתי. אמר החוזה מלובלין" בטח למדת משהו. ורבי יצחק חשב וחשב ואמר: יש שם איזה יהודי פשוט שאמר לי את הדבר הנ''ל. אמר לו החוזה מלובלין: תדע לך שרק בשביל דבר הזה אני שלחתי אותך לשם לשישה חודשים. כי אם זה תלך לדרכך לאורך כל שלשלת של בנך וצאצאיך - רק עם עניין הזה: איך להשיג את מנוחה על ידי שאדם מבטל את התוכניות שלו, איך הכל צריך להתבצע לפי תוכניתו, אלא הוא מוכן לקבל את הכל.