בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
תורת הלוחות הראשונים
בעש"ט על פרשת תרומה
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
בית הבעל שם טוב
עניין צדקה
שמות כה ב
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. ופירש רש"י: וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה - לִי לשמי. שנתינת הצדקה עולה יפה אפילו כשאין נותנין לשם שמים, כי טרם הכל ניזון העני, ומחיה את נפשו בצדקה. דבאמת נתינת הצדקה יכולה להיות אפילו שלא לשם שמים, רק שכיון שכן הדבר, שהותר ליתן צדקה אפילו שלא לשם שמים - על כל פנים: וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, שיראה המקבל צדקה לקבל אותה לשם שמים, שלא לקבל הצדקה לשם מותרות חס וחלילא, רק לאשר מצטרך להחיות נפשו ונפשות ביתו כל אחד לפי אשר יאות ונכון לו. כי יש כוונת הנותן ויש כוונת המקבל":
מה עושים עם המידות הרעות?
שמות כה ב
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. היינו, שכל אדם צריך לשית עצות בנפשו, להפוך לעשות מדות טובות, מכל אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ מהתאוות החיצוניות. ומדות הרעות אשר הרגיל בהם - מהם יקח דרך לעבודת הבורא ברוך הוא: באותו החשק ובאותה התאווה ביתר שאת. וכן מסורת בשם רבינו סעדיה גאון: שראוי לאדם לחשוק בכל הדברים הגשמיים, ומתוכו יבא לחשוק בתורה ועבודת ה":
משל למלך שהיה לו בן
"משל למלך שהיה לו בן, ורצה ללמדו כמה מיני חכמות שצריכין לו. ושכר לו כמה חכמים שילמדו עמו, והוא לא יוצלח לקבל שום חכמה, עד שנתייאשו מללמדו, ונשאר רק חכם אחד עמו. ופעם אחת ראה בן המלך איזה בתולה וחמד יופיה, והיה החכם קובל למלך על בנו בעניין זה. והשיבו המלך: אם כן, מאחר שיש לו חמדה, גם שהוא בגשמיי, אפילו הכי מזה יבא לכל החכמות! וציוה להכניס הבתולה לחצר המלך, וציוה עליה המלך שאם יתבענה לא תשמע אליו עד שיקבל חכמה אחת - וכן עשתה. ואחר זה אמרה שילמד עוד חכמה. עד שעל ידי זה קיבל כל החכמות. וכשנעשה חכם - אז מאס בבתולה הנ"ל, כי ישא בת מלך כמוהו":
ייחוד קש"ר
שמות כו טו
"וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים. להבין זה, איך הוא נוהג עניין קרשי המשכן גם בזה הזמן. בקיצור נמרץ: כי קר"ש הוא אדם. ולהבין זה, כי באותיות קר"ש הוא אותיות קש"ר, והוא מרומז על האדם שהוא המקשר כל העולמות ומייחדם זה בזה. כי קרש הוא ציור אדם, בת עין, נקודה הפנימית, המציירת כל כח ציור אדם ומקשרת אבריו על ידי שתי ידות, סוד אות ש, וב' פעמים צי"ר עולה קר"ש, ומשם נצטיירין נשמות הצדיקים":
סוד קר"ש – בין שק"ר לקש"ר
"ולכן צריך האדם לקשר עצמו ומחשבתו תמיד בבוראו, ועל ידי זה נתקשרו קודשא בריך הוא ושכינתיה, וכל העולמות מתקשרים ומתייחדים זה בזה. ואם חלילה הוא מקשר ומחבר עצמו אל השטות והבלי עולם שאין להם קיום וכו' - זהו נקרא שמקושר בשקר חס ושלום שהוא גם כן באותיות קר"ש. וזהו {דברים יא טז}: וְסַרְתֶּם - וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. כי תיכף כשסר עצמו מן הדבקות והתקשרות האמת בבורא יתברך שמו - אזי עובד אֱלֹהִים אֲחֵרִים ייחשב, שנתקשר בהם שהם בחינת שק"ר. וידוע שהאדם נברא בטוב ורע, ויש לפניו שני בחינות, כמו שנאמר {דברים ל טו, יט}: רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע. הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה - וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים, לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. והתכלית העיקר הוא שישתדל בהתקשרות כל הדברים לשורשן, ולעשות מֵרָע שבהן - טוֹב, על דרך {מה שכתוב בתהלים לד ולז}: סוּר מֵרָע - וַעֲשֵׂה טוֹב: מן הָרָע - תעשה טוֹב. כי כל בחינת רע - בשורשו הוא טוב. דרך משל: אכילה ושתייה וזיווג, כשהוא מדבק עצמו כשעוסק בדברים האלה לשורשם - אזי באכילה ושתייה הוא מעלה ניצוצות קדושות ובזיווג גורם זיווגים עליונים ובנים צדיקים. וחס ושלום להיפך, אז כתיב {דברים לב טו}: וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן – וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ - וַיִּטּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ. והיצר הרע מתגרה בו, וזהו {אבות ד א}: בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר: אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים קיט}: מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי: אפילו מן היצר הרע יש ללמוד ממנו, ויש בזה דרכים שונים בדרך העבודה, ועל ידי זה מעלין כל הרע לטוב, ובזה מהפכין מדת הדין לרחמים, וזה יש לומר שמרומז בפסוק: וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים, היינו {שמות כה ח}: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ - וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם ממש, ויהיה בניין המשכן הזה בקר"שים, היינו: בקש"רים כנזכר לעיל - לקשר עצמו להבורא ברוך הוא. ויקיים {משלי ג ו}: בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ. אפילו כשעוסק בדברים שהם מצד היצר הרע - יראה לקשר עצמו בשורשם הטוב, ובזה הוא מעלה אותם ונתעלה הכל ונעשה מרע טוב":
אשת הבעל שם טוב חוששת שיחסר יין
"פעם אחת בשמחת תורה היו אנשי סגולה של הבעל שם טוב שמחים ומרקדים ושותים יין מן המרתף של הבעש"ט הרבה. ואמרה אשת הבעש"ט הצדקנית: לא ישאירו יין לקדוש ולהבדלה! ונכנסה להבעש"ט ואמרה לו: אמור שיפסקו לשתות ולרקוד, כי לא ישאר לך יין לקדוש ולהבדלה! אמר לה הבעש"ט בצחוק: טוב אמרת! לכי אמרי להם שיפסיקו וילכו לביתם! כשפתחה הדלת והם רקדו בעגול, וראתה שליהטה אש סביבותיהם כמו חופה - לקחה הכלים והלכה בעצמה למרתף והביאה להם יין כפי רצונם.
ואחר כך שאל אותה הבעש"ט: אמרת להם שילכו?
אמרה לו: היה לך לאמור להם אתה בעצמך!":
תיקוני הבעל שם טוב בחלום
"וכך סיפר לתלמידיו:
פעם אחת ראיתי בחלום שאני הולך בשדה, וראיתי בחלום מרחוק כמו ערפל. והלכתי עד מקום הערפל. נפנה הערפל לצד אחד והיה השמש מאיר בצד זה וגם על הדרך, ובצד השני היה הערפל, והיה המקום כמו מסדרון ארוך. והלכתי עד שהגעתי לסוף הבקעה.
ואצלי היה עבד כנעני כמה שנים והלך ממני, וראיתי אותו הולך ומטען גדול מאוד של עצים על כתפיו.
וכשראה אותי השליך העצים מעליו, ונפל לרגלי ואמר: כשהייתי עבד לרום מעלתו הייתי שומר שבת! וכשהלכתי מכם עבדתי אצל מוכסן אחד ועבד עמי בשבת, וצווה עלי לילך ליער להביא עצים בשבת. ועכשיו שנינו מתים, וצריך אני להביא עצים ביום השבת לגיהנום עד שיהיה די בשביל המוכסן לכל ימי השבוע. על כן בקשתי מכם שתמתינו עד שאשוב, ואראה לרום מעלתו מקום שיבקש רום מעלתו מהם שיפטרו אותי מן הדין, כי רום מעלתו חשוב מאוד בזה העולם, ועכשיו אין ביכולתי מפני הממונים ההולכים אחרי.
אמרתי לו: אם אני חשוב בזה העולם, הנח את העצים כעת ולך עמי תכף והראה לי את המקום!
הלכתי עמו והראה לי היכל אחד. ונכנסתי לתוכו, והמלצתי בעדו ופטרו אותו מן הדין.
וכשהמלצתי עבור הנוכרי, הייתי מלמד סנגוריה גם על היהודי, ופטרתי גם אותו מן הדין":