בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
תורת הלוחות הראשונים
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
בעש"ט על פרשת ויקהל
בית הבעל שם טוב
מקום החכמה ותורת הלב
שמות כח ג: "וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה - וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי":
שמות לא ו: "וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן, וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב - נָתַתִּי חָכְמָה, וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ":
שמות לה י: "וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם - יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ"ה":
שמות לה כא–לה: "וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ - הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת יְהֹוָה לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ:
"וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַיהֹוָ"ה":
(כה) "וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ":
(כו) "וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים":
(כט) "כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ"ה לַעֲשׂוֹת בְּיַד משֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַיהֹוָ"ה":
(לא) "וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה":
(לב) "וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחשֶׁת":
(לג) "וּבַחֲרשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת":
(לד) "וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן":
(לה) "מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת":
שמות לו א-ג: וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשׂת אֶת כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ"ה:
וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָ"ה חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂת אֹתָהּ:
וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי משֶׁה אֵת כָּל הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לַעֲשׂת אֹתָהּ וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר:
סוד המשכן והמקדש
שמות לז א
"וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ. ובמדרש {תנחומא סימן ז}: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן - אין אתה מוצא באחד מכל כלי המשכן שעשה שם בצלאל כלום אלא בארון, וכל המלאכות האחרות, כל הכלים האחרות - באמירתו ובעצתו. ולמה פירש בארון מלאכתו לבד ועשאו בידו? בשביל ששם צילו של הקדוש ברוך הוא שהוא מצמצם שם שכינתו. ולפיכך קראו בצלאל - שעשה צלו של הקדוש ברוך הוא בין שני הכרובים, שנאמר {שמות כה כב}: וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת - מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת, אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כי זה הכלי הוא מעפר ויש לו התחברות על ידי אדם, והחומר הוא חומר פשוט. אך העיקר הוא הצורה, על דרך סוף מעשה במחשבה תחלה. לכן הכלי תקבל מחכמתו, דהיינו: חיותו של האדם תתקבל בתוך חיות הכלי, ויש בהכלי שכל נאצל מהאומן, וכח הפועל בנפעל. לכן יכולין להכיר בהעובדא דהכלי כל ההנהגה וטובו של האומן. כי ידוע שבהענף יש כח מהשורש, ודי למבין.
ומעשה רב: שהיה עומד לפני מרן הבעש"ט הק' זיע"א כד נאה של שכר, והיה אומר: נמצא בכלי זה אני רואה, שהאומן שלו הוא איש בלא רגליים! ונמצא התחברות כלי זה מכח אצילות ושכל שלו, לאפוקי אם מוציאין השכל שלו מהכלי זה - אזי הכלי הזה אין לו שום התחברות! ואחר השיעור לקח תלמיד אחד הכד בידו להעמיד אותו על ספסל, ותיכף בעמידת הכלי נתפרד לפירורים כבראשונה":
איך להסתכל על ייסורי הגלות?
"בכל צער האדם בגשמי וברוחני - אם נותן לב להבין שגם בזה הצער הוא ה' יתברך בעצמו אלא שהוא דרך לבוש, כאשר נודע לו זה, על ידי זה הוסר הלבוש ונתבטל הצער וכל גזירות רעות. וכן עניין ה׳ אלפין שבפסוק {שמות טו ט}: אָמַר אוֹיֵב: אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל - תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי, אָרִיק חַרְבִּי - תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי, שאלופו של עולם הוא גם כן כאן, רק שבהסתר. אם כן, זהו עיקר השבח והשירה בזמן הייסורים, שהיו סוברים בגלות מצרים שהוא אויב, ועכשיו - שהרגישו שהוא עצמו יתברך נעשה מן אויב אוהב. וזהו עצמות הגאולה. והוא בכל אדם ובכל זמן, והוא סוד גלות מצרים, שיש בכל אדם ובכל זמן כפסוק: מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ {תהלים קיח ה}, בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי - חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי {תהלים ד ב}, שזהו הגאולה עצמה. ומכאן שיש גם עכשיו גלות מצרים וכל הגלות היא בחינת מצרים וגאולתה להאמין שבְּכָל צָרָתָם - לוֹ צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם, בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם, וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם {ישעיה סג ט} כי הוא כאן עמנו":
מצב הנשמות בשבת קודש
שמות לה ג
"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. פירוש המשנה {שבת ג ו}: מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ - אֲבָל לֹא יָשָׁן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל הַנֵּרוֹת מְטַלְטְלִין - חוּץ מִן הַנֵּר הַדּוֹלֵק בַּשַּׁבָּת. והוא, דנשמת אדם קרויה נֵר, שנאמר {משלי כ כז}: נֵר יְהֹוָ"ה - נִשְׁמַת אָדָם, חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן. וחכמינו ז"ל דרשו {מדרש רבתי אמור פרק לא סימן ד}: כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי יְהֹוָ"ה אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי {תהלים יח כט}. אמר הקדוש ברוך הוא לאדם: נרך בידי, ונרי בידך. נרך בידי, שנאמר {משלי כ}: נֵר יְהֹוָ"ה - נִשְׁמַת אָדָם. נרי בידך - לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. אלא אמר הקדוש ברוך הוא: אם הארת נרי - הריני מאיר נרך. ובזוהר הקדוש {תרומה קנ ע"ב}: בְּשַׁבָּתֵי וּבְיַרְחֵי וּבִזְמַנֵּי וּבְחַגֵּי - בְּהַהוּא אֲתָר נוּרָא אִשְׁתְּכַךְ, וְלָא אִתְדָּנוּ. אֲבָל לָא נַפְקֵי מִתַּמָּן, כִּשְׁאַר חַיָּיבִין דְּאִית לְהוּ נַיְיחָא. כָּל אִינּוּן דִּמְחַלְּלֵי שַׁבָּתוֹת וּזְמָנֵי וְלָא חַיְישֵׁי לִיקָרָא דְּמָארֵיהוֹן כְּלַל בְּגִין לְמֵטָר לוֹן, אֶלָּא מְחַלְּלֵי בְּפַרְהֶסְיָא, כְּמָה דְּאִינּוּן לָא נַטְרֵי שַׁבָּתֵי וּזְמָנִי בְּהַאי עָלְמָא - הָכִי נָמֵי לָא נַטְרִין לֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא, וְלֵית לוֹן נַיְיחָא. תרגום: ובשבתות ובחדשים ובמועדים ובחגים, באותו מקום האש שוככת ולא נידונים, אבל לא יוצאים משם כשאר רשעים שיש להם מנוחה. כל אלו שמחללים שבתות ומועדים, ולא חוששים לכבוד אדונם כלל כדי לשמור אותם אלא מחללים בפרהסיה, כמו שהם לא שומרים שבתות וחגים בזה העולם - כך גם לא שומרים אותו באותו עולם ואין להם מנוחה. כי בשבת יוצאין כל הנשמות מגיהנם חוץ ממחללי שבת. ובזה יובן: מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ. רוצה לומר: נשמה הקרויה נר, שלא נתלכלכה בצואת עונותיו - מְטַלְטְלִין ומוציאין אותה מגיהנם בשבת. אֲבָל לֹא יָשָׁן - שנתיישן בעונותיו, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל הַנֵּרוֹת מְטַלְטְלִין, חוּץ מִן הַנֵּר הַדּוֹלֵק בַּשַּׁבָּת, שמחלל השבת שדולק נשמתו בגיהנם גם כן בשבת, מידה כנגד מידה":
מה מרוויחים מהגלות?
"בזמן הסתר משיגים הדביקות רק ע"י האמונה. כי האמונה הופכת הסתר לגילוי.
כי האמונה, היינו: הדביקות":
"אצלי אין מקרה!"
"פעם אחת היה הבעש"ט בקהילת קודש נעמירוב. והיה הולך הבעש"ט מבית גדול לבית קטן עד שתעה בדרכו ונכנס למרתף, וציווה לבדוק המזוזות. שאל אותו איש אחד: ואם יתעה איזה אדם - יתלה תיכף באיזה דבר? ושמא מקרה הוא? השיב לו הבעש"ט: אצלי אין מקרה! ומזה יאמין כל אדם שכל דבר בא בהשגחה ולא יתלה במקרה חס ושלום.
כי אין מקרה בעולם":
* * *
"הרב דקהילת קודש פולנאה היה לו קמיע מהרב רבי נפתלי, והראה אותו הקמיע לבעש"ט. והכיר בו הבעש"ט שנכתב בעוד היותו במקווה ובתענית. ואמר: אני אכתוב קמיע כזה לאחר אכילה בשעה שאני יושב על המיטה":
* * *
"שמעתי: פעם אחת נתנו אצל הבעש"ט בליל שבת קודש הלפת על השולחן, ולא רצה הבעש"ט לאכול. ושאלו אותו מפני מה? ואמר: הלפת הלז גדל בבית קברות של נוכרים! ולא רצו גם הם לאכול":
רבי אליעזר – אבי הבעל שם טוב
"הרב מורנו אליעזר אביו של הבעש"ט, היה דר במדינת ווליחאי סמוך לספר. והיו הוא ואשתו זקנים. פעם אחת באו שודדים לעיר ושבו אותו בשביה, ואשתו נמלטה אל עיר אחרת. ומרוב עניותה נעשתה מילדת, ומזה היה פרנסתה. ואת רבי אליעזר הוליכו השבאים למדינה רחוקה מקום שאין שם יהודים, ומכרו אותו שם. וישרת את אדוניו באמונה, וישא חן בעיניו, ויפקידהו על ביתו. ויבקש פני אדוניו שייתן לו רשות לשבות ולנוח ביום שבת קודש, ומילא את שאלתו. ויהי כי ארכו לו הימים, ורצה לברוח להציל את נפשו, אך נתגלה לו בחלום: אל תדחק את השעה כי עדיין צריך אתה להיות במדינה זו.
ויהי היום, והנה אדוניו היה לו איזה עסק ועניין עם המשנה ויועץ המלך, וייתן את הרב מורנו רבי אליעזר במתנה לו, ויפליא אותו ויגדילהו בעיניו. ומיד כאשר בא למשנה למלך מצא חן בעיניו, ונתן לו חדר מיוחד שישב שם, ולא היה מוטל עליו שום שירות בעולם, כי אם כאשר בא המשנה מהמלך - אזי יצא לקראתו בספל מים לרחוץ את רגליו, כי כן הוא מנהג השרים הגדולים. ובכל אותו משך הזמן היה עוסק בתורה ותפילה בחדר מיוחד לו.
פעם אחת היה למלך איזה מלחמה גדולה, ושלח אחר היועץ שיתייעצו איך יהיו טכסיסי המלחמה, המצב והמשחית. ובהיות שהיה אז מצב קשה לעמוד עליו - לא יכלו לעמוד על אמיתות הדבר איך לעשות המלחמה. ויתמלא המלך קצף וחמה על אשר המשנה לא יוכל לעמוד בעת צרה, וילך המשנה סר וזעף לביתו.
וכשבא לביתו הלך מורנו רבי אליעזר לקראתו בספל מים לרחוץ את רגליו כדרכו, ולא קיבל. ושכב על משכבו בפנים זועפים. ויאמר הרב רבי אליעזר אליו: אדוני! מדוע פניך זועפים? ספר נא לי! ויגער בו המשנה. אבל בהיותו משרת נאמן לאדונו וחפץ בהיצדקו, השליך נפשו מנגד ובא אליו פעם ושתיים, עד שהוכרח המשנה לספר לו המאורע. ויאמר לאדונו: הלוא לאלוקים פתרונים, כי ה' איש מלחמה! אני אתענה הפסקה, ואשאל מהשם יתברך על רזא דנא, כי הוא יתברך גלי רזיא. וישאל על פי שאלת חלום, וישיבוהו כל אופני המלחמה איך יהיה, הכול כאשר לכל בביאור היטב.
ויהי למחרת בא אל אדונו ויספר לו כל עצת ה' שהורוהו מן השמים, וייטב בעיניו מאוד. ומיד הלך אל המלך בשמחה רבה. ויען ויאמר:
אדוני המלך: זאת העצה היעוצה! ויספר אליו הכול כאשר לכל כפי שהורה לו רבי אליעזר משרתו.
וכאשר שמע המלך את כל דברי המשנה, הוטב הדבר מאוד בעיניו.
ויאמר המלך: הנה זו העצה פלא יועץ! ואין זה לפי שכל אנושי, אם לא מאיש אלוקי אשר הופיעו עליו אותם אלה אשר אינם דרים עם בני אדם, דהיינו: מלאכים, או להיפוך - מרוח טומאה ח"ו. והנה אני ידעתיך שאינך איש אלוקי בשום אופן, אין זאת כי אם שאתה מכשף! והוכרח המשנה להודות על האמת, ולספר לו כל המאורע כי המשרת היהודי הוא אשר גילה את אזנו על הצלת מלכותו ובידו יצלח המלך.
ויקרא המלך לרבי אליעזר אל בית המלכות לנהל המלחמה":
ולכל אשר יחפוץ לדעת המשכו של מעשה – ימתין עד השבוע הבא עלינו לטובה אי"ה!