אסתר המלכה

• הדפסה

 

 

בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים

תורת הלוחות הראשונים מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א

סיכום ועריכה: ר' אשר לוין היו'

בית הבעל שם טוב 

 

אסתר המלכה

(מלכות נסתרת)

 

א) מרדכי והדסה
במאמר הזה נדבר על אסתר המלכה שהצילה את עם ישראל בתקופה מאוד קשה. בתוך ארמונו של אחשורוש, בין הגויים, היא לא מגלה את מולדתה ואת עמה. כולם חושבים שהיא מעיר שלהם ומארץ שלהם ומתרבות שלהם, ''שכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו'' כמו שכתוב בגמרא (מסכת מגילה ז ע''א), אפילו שמה אמתי, הדסה, אינה אומרת. מסכת מגילה מספרת: ''רבי יהודה אומר הדסה שמה ולמה נקראת שמה אסתר על שם שהיתה מסתרת דבריה שנאמר אין אסתר מגדת את מולדתה ואת עמה. רבי נחמיה אומר:'הדסה' שמה ולמה נקראת 'אסתר'? שהיו אומות העולם קורין אותה על שום 'אסתהר'. ( על שם ירח שהייתה יפה ונסתרת כלבנה - מפרשים) (דף יג ע''א)

הדסה הייתה בת אחותו של מרדכי היהודי - ראש סנהדרין של עם ישראל בגלות, בשנת הששים לגלות של עם ישראל בפרס, זאת הייתה גלות בבל, אבל אימפריה פרסית כבשה את בבל ועברנו מגלות לגלות, וזה היה כמה שנים לפני שנת השבעים כפי שירמיהו ניבא שאנחנו עתידים לצאת מגלות, לחזור לארצנו ולבנות בית המקדש. אבל בינתיים זאת הייתה גלות קשה ובסוף הגלות נעשה יותר ויותר קשה.

הדסה הייתה יתומה כאשר נלקחה לביתו של מרדכי והוא חינך אותה, אבל ראה מרדכי שהיא מאוד מוכשרת ויראת שמים ונשא אותה לאשה.
מספרת מגילת אסתר: ''וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת'' (מגלת אסתר ב ז) ואומרת הגמרא: תנא משום רבי מאיר אל תקרי 'לבת' אלא 'לבית'. ולמה כתוב ''וַיְהִי אֹמֵן''? אומרת הגמרא אל תקרי אֹומֵן אלא אמן, כאשר הדסה הייתה קטנה אז לימד אותה מרדכי הדוד שלה לענות ''אמן''. ידוע שתינוק שפעם אחת אמר ''אמן'' - הוא כבר בן העולם הבא. כיוון שיש כאן סוד גדול וצריך לומר ''אמן'' בצורה נכונה, כפי שמובא בשולחן ערוך שזה גם ''יהי רצון שכך יהיה'' ''וגם כך יאמנו דבריך'' וגם ''דבריך אמת'' – אלה שלושת הפרושים שדבר הזה הוא אמת ויציב. מי שאומר ''אמן'' אומר שני שמות קדושים מאוד, אומרים שגדול אומר ''אמן'' ממברך. מי שמברך הוא מברך בשם אחד – חושב שם הוי''ה אבל אומר שם אדנ''י שם של מלכות כי הוא אדון לכל הנבראים. אבל מי שאומר ''אמן'' זה כמניין צ''א (תשעים ואחת) – עשרים ושש זה שם הוי''ה וששים וחמש – זה שם אדנ''י, לכן שילוב של שני שמות ביחד נקרא ''אמן''. לכן מי שאומר ''אמן'' הוא בעצם מגלה שאין סוף ברוך הוא ממלא כל הארץ, הוא מעל הבריאה והוא גם בתוך בריאה, גם למעלה וגם למטה, גם בשם הוי''ה שמהוה כל הנשמות וכל העולמות, וגם בשם אדנ''י שהוא אדון, לא רק בורא אלא גם משגיח: הוא שולט ומכוון ושומר על כל העולמות וכל הבריאות.

לכן הוא היה מלמד את הדסה לומר ''אמן'' והיה לא רק עוזר לה ומגדל אותה - אלא היה מחנך אותה במידות של קדושה יתרה. אסתר – זה לא השם האמתי שלה, זה הלשון הנסתר כיוון שהיא הייתה מסתירה את צדקותה. וכאשר עם ישראל הצטרך להצלה גדולה – אז אסתר המלכה הופיעה. השם האמתי שלה זה הדסה, וכתוב במסכת מגילה: ''רבי מאיר אומר: למה נקרא שמה הדסה? על שם הצדיקים שנקראים הדסים'' (מגילה יג ע''א) כי הדס הוא איתן בכל העונות ויש לו ריח טוב, וככה הצדיקים - במצב של קושי פורחים עוד יותר, ובמצב טוב כאשר הכל הולך טוב - הם לא מתגאים, הם צנועים. צדיקים הם כמו הדס שנותן ריח טוב גם בחורף וגם בקיץ, באביב וגם בסתיו.

מספרת גמרא: ''לא יגרע מצדיק עיניו בשכר צניעות שהייתה בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר ''. (מסכת מגילה יג ע''ב) ומכאן אנחנו לומדים עוד דבר חשוב שאסתר יצאה מבית שאול. עכשיו מובנים דבריו של מרדכי: כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת. (מגילת אסתר ד יד) למה הוא מזכיר ''בית אביך''? כי שאול המלך בזמנו הפסיד את האפשרות להרוג ולמחוק את זרע עמלק, כמו שציוה לו הקב''ה. עכשיו באה אסתר מבית שאול כדי לתקן את זה.
 

ב) בארמון אחשורוש
אומרים שהדסה תמיד עמדה בצדקותה: גם שהייתה בבית של מרדכי, וגם כאשר הייתה אצל הרשע זה – אחשורוש. השם ירחם, כמה היא סבלה אבל היא עמדה בכל המטלות. כשהיא הגיעה לארמון של מלך אחשורוש - אי אפשר היה לאכול שם את האוכל. האוכל היה תערובת של בשר וחלב, אוכל של גועלים, נורא ואיום. מי שהיה אוכל את האוכל הזה היה נטמא.

אוכל שלא כשר מטמטם את הדם שמטמטם את המוח ואת הלב. מי שאוכל אכל לא כשר - מכניס לתוך הגוף שלו כל החיות והבהמות הטרפות וגם את הרצונות שלהם, בולע ומפנים את הרצונות הנמוכים של החי, הצומח והדומם בלתי מתוקנים. וזה גורם לטמטום של לבבו ונשמתו ושכלו. אומר הרמב''ם ש עד שאדם אוכל כשר לפחות ארבע שנים ועד שניקה את מחזור הדם שלו מבהמות הטרפות – עד אז אי אפשר לדבר איתו בכלל. לאדם כזה יש שיקול דעת משובש של סתרא אחרא ולב שלו תמיד נוטה להפך מאמת. אי אפשר לסמוך על האדם שלא אוכל אכל כשר. ככה מביא הרמב''ם באגרת המפורסמת שלו לקהלת אלכסנדריה: עד שאדם ארבע שנים נקי במחזור הדם שלו מנבלות וטרפות אי אפשר לסמוך על שיקול הדעת שלו ותמיד כל הכרעה ליבו ומוחו הפך לאמת.

אסתר המלכה שמרה על עצמה כאשר הייתה בארמון מלך אחשורוש שמלך על מאה עשרים ושבע מדינות. ואף על פי שאסתר הייתה המלכה, הייתה מסכנה מאוד. לא היה לה מה לאכול וגם בתמרוקים שלהם לא הייתה משתמשת כי בכל דבר שם היה שמץ עבודה זרה. לכן היא הייתה נראית ירקרקת. בזמן חתונתה עם אחשורוש היא הייתה בת שבעים וחמש. משבע נשים הכי יפות בעולם משרה, רבקה, רחל ואביגיל ... היא הייתה השביעית. ספירה השביעית זה מלכות ואסתר שייכת למלכות. מלך אחשורוש בחר אותה מכל הנשים היפות והצעירות של מאה עשרים ושבע מדינות. היא לא סיפרה מי היא ומאיפה היא למרות שזה היה לה מאוד קשה, כי ככה ציוה עליה מרדכי. בזה אנחנו רואים כמה צדקת הייתה אסתר, המדרגה שלה הייתה מעל הטבע. הרי איפה תמצאו אשה שלא תגיד ולא תספר.

אסתר מצאה את עצמה במקום זר שלא מכירה בו אף אחד, אצל פרסים גסי רוח, השם ירחם. אין לה עם מי לדבר. והיא המלכה, יכולה לעשות מה שהיא רוצה כביכול, אבל עד הרגע האחרון, עד מפלתו של המן ימח שמו, לא נודע שהיא יהודיה. היא תמיד עמדה בצדקותה כהדס העומד בכל מצבים.

מה אכלה אסתר בארמון אחשורוש? היא ביקשה עצה מהצדיק, מדניאל הנביא, רבו של מרדכי שהיה נכנס ויוצא מארמון. אומרת גמרא: '' ותקרא אסתר להתך אמר רב התך זה דניאל'' ( מסכת מגילה טו ע''א) ודניאל הנביא התיר לה לאכול זירעונים, וזה היה כל מה שהיא אכלה.

 

ג) אם מצאתי חן בעיני המלך
כפי שאמרנו, אסתר הייתה בת שבעים וחמש כאשר אחשורוש בחר בה למלכה, גם היא הייתה נראית ירקרקת. איך בכל זאת אחשורוש בחר בה מכל הנשים ממאה עשרים ושבע מדינות? על זה כתוב:''אשת חן על בעלה'', כלומר, למה אחת מוצא חן בעיני השני? - זה מהשם יתברך, זה הארת הנשמה המיוחדת מאת הקב''ה. אדם לא יכול להסביר למה אחד מוצא חן בעיניו ושני – לא. לפעמים אתה הולך ברחוב ואתה רואה בן אדם שלא מכיר אותו, אבל אתה יודע שצריך להתרחק ממנו. ולפעמים הפוך, אתה רוצה לדבר עם בן אדם שלא מכיר אותו, אף פעם לא פגשת אותו. למה מקום אחד שאתה לא היית שם ולא ראית קודם והוא מוצא חן בעיניך ומקום השני – לא? אי אפשר להבין את זה. חן המקום על יושביו, זה מה שמאיר הקב''ה לאדם שזה שייך לו, לשורש נשמתו. ככה הקב''ה האיר לאחשורוש את החן של דווקא אותה אשה, בת שבעים וחמש, רזה, בלי איפור, ירקרקת. כמובן היא גם לא רצתה שהוא יבחר בה, היא רצתה לברוח מהמקום הזה. אבל מהשם היה הדבר שאותה אשה בת שבעים וחמש, רזה, עם פנים ממש בלי צבע, עצובה ובוכה, אוכלת רק זירעונים – דווקא בה בחר אחשורוש. כתוב בגמרא: רבי יהושע בן קרחה אמר: אסתר ירקרקת הייתה וחוט של חסד משוך עליה. (מסכת מגילה דף יג, ע''א)

ואסתר ידעה את הסוד שמציאת חן באה מהקב''ה וממנו צריך לבקש. לכן ברגע הגורלי כאשר היא הייתה צריכה לבקש על עצמה ועל כל העם היא אומרת: ''אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי'' (מגילת אסתר ז ג) ממי היא מבקשת למצוא חן? מהקב''ה כי כתוב בגמרא שכל פעם כאשר כתוב ''המלך'' ולא כתוב איזה מלך, לא כתוב ''אחשורוש'' – אז כוונה להקב''ה.

 

ד) תיקון עץ הדעת מדור לדור
כתוב בגמרא שאסתר הייתה דומה לשרה אמנו. שרה אמנו הייתה בפטירתה בת מאה עשרים ושבע, ואסתר הייתה מלכה על מאה עשרים ושבע מדינות ומובא בספרים הקדושים שאסתר הייתה נשמה של שרה אמנו, אך בנוסף לזה הייתה דומה גם לרחל אמנו. כלומר, סדר השתלשלות שלה, שורש נשמתה הוא ממלכות אדם דאצילות, אבל מלכות של אדם דאצילות שיורדת לגלות, יורדת למדרגות יותר נמוכות: עולם הבריאה, עולם יצירה, עולם עשייה. כאשר אדם מתגלה בבית שלו כפי שהוא – זה נקרא שהוא גלוי. אבל כאשר אדם הולך לחוץ ממקומו והוא לא יכול לגלות את עצמו, הוא צריך להסתיר את עצמו – זה נקרא שהוא בגלות. לכן יש מצב כזה ששכינה, שהיא בחינת מלכות דאצילות, יורדת לעולמות מתחת לאצילות: לבריאה, יצירה ועשייה – זה נקרא שכינתא בגלותא, כי עתה היא מלכות נסתרת, מלובשת בתוך לבושים של העולמות התחתונים, ולכן נקראת אסתר, לא נקראת הדסה כפי שהיא באמת כאשר היא מאירה ריח טוב לכולם.

שורש נשמת אסתר הראשוני הוא מחוה אמנו כיוון שחוה אמנו נכשלה עם הנחש. בגן עדן הכל היה בסדר עד שהופיע אותו הנחש וקלקל את הכל. אבל חוה קיבלה את עצתו של הנחש. בעולם הרוחני שנקרא גן עדן, בעולם האצילות לקבל עצה ממישהו להפנים אותה מתוך רצון - זה כמו להתחבר איתו. לכן כתוב שנחש בא על חוה. ולכן באה חוה אמנו בדמות אסתר המלכה כי עכשיו היא צריכה לתקן את זה מתוך יסורים. מה שהיא עשתה מתוך רצון כאשר התמסרה לנחש – עכשיו היא צריכה לעשות את זה שלא מתוך הרצון, מאונס. ולכן היא הייתה צריכה להתמסר ולהתנשא לנחש של הדור - אחשורוש. (אחשורוש גימטריה ''זוהמת הנחש'' – רב חיים נחמני)

מרדכי היה האדם הראשון. שואל המדרש שאיך זה יכול להיות שיש זוג אחד בעולם וגן עדן אחד בעולם ואדם נמצא במקום אחד ואשה מסתובבת עם איזה נחש? אז כתוב במדרש שהיה ריב ביניהם, ולא זה בלבד, אלא שהיא הכתה אותו, לקחה מקל ונתנה לו על הראש. וברגע שיש מריבה בין בעל לבין אשתו – בחלל שנוצר ביניהם נכנסים כל הקלקולים - נכנס הנחש.
ואז כל הטעיות קורות בדיוק באותו המצב.

אדם הראשון לא קיבל הרבה מצות, אלא רק מצווה אחת תעשה ומצווה אחת לא תעשה, זה היה כמו שאומרים ''משחק על כל הקופה'': עשית שתי מצוות האלה – קיבלת עולם הבא, קיבלת חיים נצחיים: קיבלת הכל, אבל חטאת – הפסדת הכל. אז בא הנחש והחטיא את אדם ואת חוה, קלקל את הכל.
אמר הקב''ה: מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ
ונחש אמר הפוך: כן תאכלו.
הקב''ה אמר: כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: (בראשית ב טז-יז)
והנחש אמר הפוך: לֹא מוֹת תְּמֻתוּן: (בראשית ג ד)
מכאן יש לנו הגדרה זואולוגית מדויקת: מי שאומר הפוך להקב''ה – זה נחש.
מה לעשות עם נחש כאשר הוא בא לקראתך? צריך לברוח. אותו דבר אם בא בן אדם ואומר לך הפך מרצון השם יתברך – צריך לברוח, כי זה הנחש. הוא רוצה לקלקל את הכל, להיכנס בין האנשים, בינך לבין הבורא, בינך ולבין בת הזוג, הוא מכניס הרס ושנאה, פרוד ומחלוקת – לכן צריך להיזהר ממנו מאוד.

מכיוון שהיה כאן פרוד מתוך רצון, מתוך מריבה - אז אדם הראשון וחוה אמנו
באים בכל דור ודור כדי לתקן את עצמם בתוך גדולי הדור דווקא. אדם הראשון התעבר, בא בדמות מרדכי, וחוה - בדמות אסתר. וכיוון שאדם וחוה רבו ונפרדו מתוך רצון - עכשיו מרדכי ואסתר הצטרכו להיפרד לא מתוך רצון. מרדכי היה צריך לשלוח אסתר, ''הסוכנת שלנו'', לתוך ארמונו של אחשורוש לא מתוך רצונו, אלא כדי להציל את עם ישראל. ואלו אסתר הייתה צריכה להנשא לנחש – אחשורוש לא מתוך רצונה.

וכאשר האדם הראשון וחוה מתגלגלים בכל דור ודור אז הם פוגשים את הנחש של אותו הדור. בדרך כלל נחש הוא ראש של המעצמה הגדולה בעולם, בדרך כלל זה האדם הפחות כשר בדור, אדם הכי טמא, הכי מקולקל בעולם – בכל דור ודור, גם בדור שלנו.

גם בדור של אברהם אבינו ושרה אמנו חזרו אדם ראשון וחוה אמנו. אדם ראשון בתוך אברהם אבינו וחוה בתוך שרה אמנו. לכן שרה נמסרה לפרעה, כי נחש תמיד רוצה לתפוס את חוה. גם היא נמסרה לאבימלך, מלך פלשתים. הפלשתים תמיד רוצים לתפוס נשים יהודיות – זה כל מה שמעניין אותם בכלל.
נחש תמיד רוצה לגעת במקום של קדושה כדי להשתמש בה לעניינים שלו.

אותו עניין היה עם רחל כאשר עשו, נחש של אותו הדור, רצה אותה.

אנחנו רואים שאסתר הייתה דומה גם לחוה אמנו, גם לשרה אמנו וגם לרחל אמנו, כי רחל גם התגלגלה באסתר. כתוב במדרש שדמתה אסתר לרחל, מעשיה וצנועה הייתה כמותה.

יודעת אסתר הצדקנית שלטובת ישראל היא נמצאת שם, בארמון המלך ולכן היא שותקת. כאשר נודע לאסתר שהמן הרשע, גוף של הנחש רוצה ''לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד'' (מגילת אסתר ג יג) , היא עשתה צום. אסתר לא הייתה יכולה לאכול למרות שהייתה המלכה והייתה יכולה להינות מכל מעדני עולם הזה. אבל היא בועטת מכל ענייני העולם הזה ואומרת: אני חייבת להציל את עמי ואת מולדתי, עם ישראל. היא לא בוגדת בעמה, לא הולכת עם הגוי אחרי הנחש.

ה) שלושה שורשים של כל הנשמות.
עניין של אסתר ואחשורוש הוא אותו העניין שהיה אצל חוה עם נחש, גם חוה נכנסה להריון מהנחש ונולד רוצח – קין. היא רצתה לכסות את זה ואמרה: ''קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְהוָ''ה (בראשית ד א) . וכתוב בזהר הקדוש שקין הוא בן של חוה ונחש. מאז יש בעולם שלושה סוגי נשמות, שלושה ערוצים של נשמות: בני קין, בני הבל ובני שת. בני קין הם רוצחים, רשעים ורוצים לשלוט בעולם, כולם רוצים להיות ראשי ממשלה, לשלוט על כולם ולהגיד לכולם מה לעשות ולקבוע דעת לקהל, כי לקהל אין דעת כמובן, הם רוצים לשלוט על כולם והם רשעים גמורים. אחר כך יש בני הבל שהם רוב העולם שעוסקים בהבל וראות רוח, חיים בשביל הגוף שלהם. אחר כך יש בני שת שהם צדיקים ועליהם מושתת את העולם, כמו משה רבינו שכתוב עליו: ''כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהו'' (שמות ב יז) וכתוב שהוא גלגול של שת.

 

ו) דריוש, כורש, ארטחשסתרה
יש קושיה בגמרא: סך הכל המלך לקח את אסתר לאשה, ולא זה בלבד, היא גם נכנסה להריון, היה לה ילד, דריוש, וילד הזה היה מלך שקראו לו ארטחשסתרא, וקראו לו גם כורש, כי בהתחלה כשר היה. הוא עזר לבניית בית המקדש – שלח חומרים: עצים ואבנים לבנות את בית המקדש. הוא עשה את זה כי היה לו חלום נבואי אפילו שלא היה ראוי לפי מדרגתו. כיוון שהיתה לו יכולת בידו אז הקב''ה הופיע בחלומו ואמר לו: ''שחרר את החומר ותן לנחמיה הנביא את החותמת שלך, ואם לא – אני מחריב את כל הממלכה שלך ואתך ראשון.'' וכיוון שהילד הזה נולד אצל מלך אחשורוש ומלכת אסתר - לפי הלכה הוא יהודי.

בדומה לקין שהיה בן חוה ונחש, גם דריוש היה מצד אחד בנה של אסתר, ומצד השני - בנו של אחשורוש. איך אפשר להסביר את זה, הרי היא כל כך צדקת, איך היא נמסרה לאחשורוש? באונס כמובן. אז מסבירה גמרא כמה דברים:
א) היא התמסרה לאחשורוש באונס ולא שתפה פעולה בכלל, ומזה נכנסה להריון.
ב) גמרא גם אומרת שמרדכי היה גדול הדור ואסתר הייתה נביאה וצדקת והיא ידעה להכפיל את עצמה ולתת את הצד הרע - איזה מין שידה, שידונת כזאת לאחשורוש שהיה שיקור רוב הזמן. אז הוא עשה את הילד הזה, דריוש עם השדונת הזאת, עם הכפלה מצד הפך לקדושה של אסתר, ולא נגע באסתר עצמה. לכן לאחר הפלתו של המן הודיעו לאחשורוש שאסתר - אשת מרדכי והיא חזרה למרדכי.

כאן אנחנו רואים בדיוק אותו עניין של הסתרה שהיה אצל חוה ונחש, אצל שרה אמנו ופרעה ואבימלך, אצל רחל ועשו שרצה לחטוף את רחל שהייתה אצל לבן - נחש לא קטן. אותו עניין היה אצל אסתר ואחשורוש, לכן אסתר הייתה צריכה להסתיר את עצמה, הייתה המלכות הנסתרת.

ועד היום השכינה היא נסתרת.
כתוב בגמרא(חולין קלט ע''ב):
אסתר מן התורה מנין? – מאיפה אנחנו רואים שיש הסתר בתורה, הרי הכל נמצא בתורה? אז מביא גמרא פסוק: '' וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוא.'' (דברים לא יח)
מתי הקב''ה הסתיר את פניו? אחרי חורבן הבית, נמסרו יהודים ביד גויים לעשות עמם מה שהם רוצים, והם רצו להשמיד, חלילה. וזה היה הסתר פנים כפול.

 

ז) נקודת הבחירה

במצב של גלות תמיד יש אנשים שמוכנים לשתף פעולה עם גויים, הם לא נאמנים אפילו לעצמם, הם חלושים מאוד, מסכנים, מה שהרוב עושה גם הם עושים. זהו אופי של כבסה שהולכת אחרי העדר ולא עומדת על העקרנות שלה. מה שעולם עושה גם הם עושים. ועולם זה לשון ''נעלם'', ''מעלים'', בריאה מעלימה את הבורא, ולכן רוב העולם הזה - שקר ונקרא ''עלמא דשקרא''. וזה עולמו של אחשורוש.

המלכות האמתית ''מלכותך מלכות כל העולמים וממשלתך בכל דור ודור'', המלכות של הקב''ה שהוא בורא של כל המערכת הזאת, שמקיים ומחזיק את המערכת – אותה מלכות היא מלכות הנסתרת. אסתר המלכה באה לסמן את כל זה, כי היא באה לארמון אחשורוש בהסתר, לא מכירים אותה, לא יודעים מאיפה היא בא, לקחו אותה כאשה הכי יפה בעולם בגיל שבעים וחמש, רזה ופניה מריקות, אפילו שם אמתי שלה לא יודעים. אותו דבר השכינה הקדושה - הגילוי השם בעולם הוא נסתר.

מה המקור של ''עלמא דשקרא''? עץ הדעת טוב ורע.
שואלת הגמרא: המן מן התורה מנין? איפה כתוב על המן בתורה? גם צריך שיהיה איזה רמז? עונה הגמרא (חולין קלט ע''ב):
הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ: (בראשית ג יא)
מה היא מציאות של המן ? דור- דור והמניו, כלומר יש המנים בכל דור ודור: פרעה, נבוכדנצר וכו' – וכולם באים מהנחש. מה תפקידם? להגיד הפך למה שאמר הקב''ה, וכך לגרום לקיום של הבחירה החופשית. כי אם הקב''ה אומר ''מן העץ הזה אל תוכל'' ומישהו אחר בא ואומר: ''כן תוכל'' – אז מתקיימת מציאות של הבחירה החופשית. וצריך לדעת שכל בחירה ובחירה זו בעצם בחירה בין עץ החיים לבין עץ הדעת, ועל בן אדם להחליט עם איזה עץ, עם איזו עצה הוא הולך!

 

ח) תיקון האכילה
קלקול של אותו דור היה באכילה. למה אחשורוש עשה את המשתה? המחשבים שלו טעו בחשבון ובאו להסכמה ששבעים שנה מחורבן בית ראשון כבר עברו ונבואת ירמיהו לא התקיימה. זאת הייתה סיבה למסיבה, לכן אמר אחשורוש להביא כלי בית המקדש למשתה. הרי אם אין אמת, אם ישראל לא קם, חלילה – אז שקר חוגגת, אחשורוש עושה משתה, כי עכשיו הוא, כביכול מלך העולם, חלילה. וסיבה הזאת הייתה די משמעותית בשביל יהודים כדי לא לבוא למשתה.

חוץ מזה כמה אפשר לשתות ולאכול. מספר מאה שמונים יום של משתה זה עשר פעמים ''חי'' כי כל החיים שלהם היו אכילה ושתייה, כל העולם זה סעודה, אין מה לעשות יותר בחיים. אז ממילא כל מה שרואים – בולעים, מכניסים פנימה. פרסים היו אמרים: זאת הארץ של כל אזרחיה, עכשיו זה גלובלי כזה, כולם שווים, כולם יכולים לשבת ולאכול, לשתות – בשביל זה באנו לעולם, כדי להיות בהמות. תוכל ותשתה כי מחר תמות, תחיי רק את החומר, רק את הגוף – העולם הזה, תשעבד את הנשמה לגוף – זה המסר של הפרסים. לכן זה נקרא מלכות פרס ומדי, כי הגוף פורס את העולם לשנים כמו פרוסות של לחם – כוחות הנפש שבתוך הגוף וכוחות הנפש שמעל הגוף (כוחות חי ויחידה שהם מעל הגוף, הם מקיפים). ולמה ''מדי''? – כי הגוף גם מודד, הוא מגביל את הכוחות הנשמה. אז מלכות פרס ומדי זאת מלכות שפורסת ומודדת כוחות הנפש רק לצורך הגוף.

האכילה זה לא רק עניין של המאכלים והמשקאות, אלא זה עניין של הכנסת פנימה של הדברים שבאים מבחוץ. אדם ניזון לא רק מהאוכל, אלא מכל דבר שהוא רואה, שומע, קורא וכו'. משתה של אחשורוש היה מקום לא רק של מאכלים גועלים וטרפות אלא גם מקום של גילוי עריות ועבודה זרה.
אומר מדרש רבה:
''אמר המן לאחשורוש: אלהי''הם של אלו שונא זימה העמד להם זונות ועשה להם משתה וגזור עליהם שיבואו כולם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם שנאמר לעשות כרצון איש ואיש כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשורוש שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא כדי שיהא פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הקב"ה ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כולם לבית המשתה.'' (אסתר רבה ז יג)

יהודים היו מאה ושמונים יום במשתה של אחשורוש, אכלו, שתו ונהינו מסעודתו של אותו הרשע, חיו כמו אומות העולם, הגויים, וגוי זה לשון גוויה – גוף בלי נשמה. הרי אם אדם חי רק בשביל זה כל ימי חייו – אז הוא כורת את עצמו מהשורש, חלילה, הוא מתייחס לעצמו כמו לחתיכת בשר. ואלה שבאו למשתה בחרו בזה, רוב העם התבולל, העם הלך אחרי הגויים, כמו שכתב ירמיהו הבניא:
''כִּי אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ: (ירמיהו ב כה) וזה תמיד בעיה של עם ישראל - אין בעיה אחרת. אין בעיה כלכלית, אין בעיה פוליטית, מדינית – שורש כל הבעיות: אהבת זרים. כיוון שהולכים אחרי גויים, מחקים גויים – בגלל זה יש כל הצרות. כי אומר הקב''ה: ''אם אתם לא רוצים אותי – אז יש בחירה חופשית, תסמכו על הפרסים שהם יצילו אתכם.'' ומה אומרים פרסים של כל דור ודור? - ''לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד''.

אסתר המלכה הייתה נביאה. היא ראתה שכיוון הקלקול היה באכילה ובשתייה. כמו אדם הראשון וחוה אכלו מעץ הדעת טוב ורע - כך יהודים של אותו דור אכלו מסעודה של אחשורוש – ראש של נחש.

אסתר ידעה שאם קלקול היה באכילה – אז גם התיקון צריך להיות באותו אופן, באכילה. אלא קודם כל צריכים טהרה ואחר כך תיקון. טהרה – ''וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם'' (מגילת אסתר ד טז). כלומר, קודם כל אתם צריכים להתנקות מגועל נפש שאכלתם במשתה אחשורוש מאה ושמונים יום וגם מעבודה זרה וגילוי עריות שהיו שם – אז צומו שלושה ימים. זה היה דבר קשה במיוחד כי התחילו לצום ביום לפני פסח, יום שני לצום היה פסח, יום למחרת, יום שני של פסח בגלויות – גם צמו. היה צער בשמים, הרי בסדר פסח עושים סדר חדש בהתפשטות העולמות ונשמות, סדר בין אורות וכלים, עושים סדר חדש בכל מערכת בין הבורא לבריאה.
ועכשיו, אומר מרדכי, לא יהיה שום סדר, זה פיקוח נפש – כי יש גזרה: או הולכים כולנו או נצלים כולנו. לכן אנחנו צמים, לא אוכלים מצה, לא עושים סדר לא למטה לא למעלה, היה צער גדול לשכינה. עד כדי כך שאליהו הנביא עלה למעלה וראה משה רבינו בצום גם כן. אמר לו: אתה יודע שיש גזרה קשה למטה על כל העם שלך?! אמר משה רבינו: האם יש לכם צדיק למטה? ענה אליהו: כן, יש לנו צדיק וצדקת: מרדכי ואסתר שלא הולכים עם הרוב אחרי גויים.

 

ט) רוב תמיד טועה
יש כלל גדול: רוב שחי חיי העולם הזה- תמיד טועה, מי שמדבר על דעת הקהל הוא משקר – אין לקהל דעת. בן אדם פשוט שהולך ברחוב ניזון מכל מיני מאמרי עיתונות ומכל מיני דמיונות של העולם הזה, אין לו דעת, אין לו שכל, הוא לא מחובר לשום תכלית, לשום שורש. כי אין סיכוי שאדם ילך בדרך האמת לפי שכל שלו והרגשות שלו, לפי מה שהוא שומע ברחוב או קורא בעיתונים - בלי הדרכתה של התורה. אם לבן אדם היו נותנים לכתוב שולחן ערוך אז היה כותב הפוך ממה שכתוב שם, כי שולחן ערוך הוא אלוקי, לא אנושי, וטבע אנושי, להבדיל, תמיד נוטה להפך מאמת. לכן צריך ללכת אחרי המועטים שבכל דור ודור, אחרי הצדיקים שאין להם נאמנות כפולה גם לתורה וגם לעולם הזה, אלא רק לתורה הקדושה.

אנחנו רואים שרוב התירו את האכילה אצל אחשורוש משום פיקוח נפש ומשום שזה לא נימוסי וכולם הולכים וכו'. מרדכי היהודי אמר לא ללכת לסעודה וכאשר כולם היו משתחווים להמן שהיה לו סימן של עבודה זרה על החזה – מרדכי יהודי ''לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה'' (מגילת אסתר ג ב).

הרי המן היה ''בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי'', מעם עמלק, צאצא של הבן הבכור של עשו ומהבת של ישמעאל. כאשר עם ערבי ועם מערבי בשידוך – מזה יוצא ממזר קשה -עמלק, יוצא חורבן לעולם. סבים של המן היו עשו וגם ישמעאל, לכן הוא אמר למרדכי: ''למה אתה לא משתחווה לי, הרי סבא שלך השתחווה לסבא שלי שבע פעמים?'' יעקב ניסה לפייס את עשו, הוא באמת השתחווה שבע פעמים לשכינה אבל זאת הייתה מראית עין קשה, עשו חשב שיעקב משתחווה לו. ענה מרדכי: ''דווקא בגלל שהוא השתחווה ובגלל שאנחנו השתחווינו לשבע ממלכות של הגויים – אז אני לא משתחווה. לכן מרדכי ''לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה'' כמו שכתוב במגילת אסתר.

איך אפשר לדעת מי יהיה מנהיג אמתי של ישראל שיציל את העם?
אותו אחד שלא כורע ולא משתחווה לראש מעצמה של גויים – אותו אחד יהיה מנהיג אמתי. מי שהולך לראשי גויים – הוא לא מנהיג אמתי, אלא סוכן של הגויים עצמם והוא מקלקל עם ישראל.

אנחנו רואים שמרדכי היה יחיד שלא כרע ולא השתחווה, ואם הוא כרע והשתחווה אז היום היינו כולנו פרסים, חלילה. לכן מי צדק? - היחיד, ומי טעה? הרוב.

 

י) עד חצי המלכות

כמו שאמרנו, הצום של שלושה ימים היה עניין של טהרה כי היה צריך להיטהר מכל הטרפות של אותה הסעודה אצל אחשורוש, אך אחר מכן צריך תיקון. התיקון למשתה הגרוע - זה משתה טוב.

וכאן היה קצת מתח: אסתר נכנסת ויוצאת, אומרת שהיא צריכה משהו, מזמינה אחשורוש למשתה ולא אומרת מה היא צריכה. אחשורוש אומר: ''וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָך''. למה הוא אומר ''עד חצי המלכות''?
שואלת גמרא: ''חצי מלכות ולא כל המלכות? ולא דבר שחוצץ למלכות, ומאי ניהו? בנין בית המקדש.'' כלומר, המלכות זו ירושלים, אחשורוש בעצם אומר: ''אני מוכן ללכת עד חצי - לבנות את ירושלים, אבל לא את בית המקדש, כי אם אני בונה ארמון להקב''ה בעולם – אז הוא יהיה המלך ואני אהיה כלום. או שהקב''ה שולט בעולם או שבני אדם שולטים – אחד משנים.''

אבל אסתר לא מבקשת את זה אלא היא עוד פעם מזמינה את ואחשורוש ועוד פעם את המן למשתה. אחשורוש מתחיל לחשוד: אני רוצה להיות עם אשתי לבד, למה היא מזמינה גם את המן כל פעם, יש לה איזה עניין עם המן? גם בזמן של המשתה היא מסתכלת כל הזמן על המן? אז מלך אחשורוש שואל עוד פעם: וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ?'' וכאן אסתר מגלה את בקשתה:
- כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד. שואל מלך אחשורוש:
- מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן? וכאן אסתר אומר משפט הידוע שמביא למפלת המן:
- אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה! (מגילת אסתר ז ו)
מספרת גמרא: ''אמר רבי אלעזר: הייתה מחווה כלפי אחשרוש ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן'' (מסכת מגילה טז ע''א) כלומר, בתוך כוונות ותפילות אסתר באמת התכוונה לראש של נחש, אבל כנראה עוד לא הגיע זמן ומלאך סטר את ידה.
בכעס יצא אחשורוש למרפסת, ובדיוק באותו רגע המן מתחיל לבקש על נפשו כי אסתר כבר סיפרה לאחשורוש מה המן מתכונן לעשות ליהודים והיא יהודיה – אז בדיוק באותו רגע שהוא כורע על נפשו ונופל על המיטה של המלכה – נכנס אחשורוש ורואה את הדבר הזה, ועכשיו הכל מסתדר לו: כל העניין היה כי המן רוצה את אסתר ורוצה להיות מלך במקומו. אז הוא צועק בכעס: ''הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת?!'' (מגילת אסתר ז ח)

וברוך השם היה שם איזה שר טוב, האיש הנכון במקום הנכון בזמן הנכון, חרבונה זכור לטוב, שהיה אליהו הנביא ,כמובן, והוא אמר: ''הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה.'' ותלו המן על העץ. איזה עץ זה היה? - עץ הדעת טוב ורע שביקש נחש את חוה לאכול ממנו. דווקא על אותו העץ תלו אותו.

יא) תפילת אסתר
אסתר המלכה שהייתה במצוקה בארמון המלך התפללה על עם ישראל במלים האלה:
השם אלוקי ישראל, אתה מושל בכל העולם, אתה בראת כל העולם, אין לנו מושיע אלא אתה. ( אין לנו שום אחר, אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים. כל עוד יש משענת אחרת - זה עבודת אלילים ) והצל עמי ואותי מידי אויב הצורר אותנו, הרי אני יושבת כאן בארמון המלך כשבויה ואין לי אב ואם ואתה אבי של יתומים ושל יתומות. וכיתומה המחזרת על הפתחים ומבקשת צדקה – כך אני עומדת לפניך ומבקשת רחמיך. ואתה סלח נא על חטאינו ותקיים את הבטחה ואל תניחנו בידי האויבים השולטים בנו תנני נא חן רחמים לפני המלך ( כלומר, זה שאדם נמצא חן בעיני מישהו – זה מהשם, זה לא מקישורים שלו) להשפיל אותו ולשבור אותו ויועציו לשנאה את אויביך ולאהוב את יקיריך, בני ישראל. והצילני מהפחד והוציאני משם בשלום.

היא ביקשה שלא לפחד, כי הפחד לא טוב לנשמה של אדם. אם האדם מפחד מבשר ודם – זה סימן שהוא לא מפחד מהשם. כי אם יש יראת שמים – אין יראת בשר ודם, הוא לא מפחד מאף אחד. מי שיש יראת כבוד הקב''ה לא עושה חשבון לאף אחד. אם יש יראת בשר ודם אין יראת שמים והקב''ה ,חלילה, מוסר אותו האדם לידי אותו בשר ודם. הוא כאילו אומר: ''אתה מתיירא ממנו? – אז שהוא יציל אותך. אתה חושב שכסף שלך ובריאות שלך, הכל בא ממנו– אז שהוא ייתן לך, בוא נראה אותו''. וזה כלל גדול.

לכן אסתר המלכה ביקשה גם לא לפחד. '' והצילני מן הפחד'', כאשר אני נכנסת למלך בשר ודם אני רוצה לראות רק אותך, רק מלך מלכי המלכים – הקב''ה. לכן צום הזה פעל כי היא לא פחדה מבשר ודם ולימדה אותנו איך צריך לפעול הצלה – על ידי זה שבוטחים רק על השם יתברך ולא על בשר ודם.

עם כל הגדלות המנופחת של העולם הזה, למרות היותה המלכה של המעצמה הגדולה - ראתה אסתר מבפנים שכל זה – שקר. לכן היא ביקשה לא לפחד ולא פחדה כי הייתה בדבקות להקב''ה.

לכן בכל דור ודור באותו יום, י''ג באדר ( שזה רמז על י''ג מדות הרחמים) אנחנו עושים צום שנקרא תענית אסתר, גם מגילה נקראת מגילת אסתר ולא מגילת מרדכי. כי זה גילוי של הנסתר, ועיקר הנבואה הוא של אסתר.

 

יב) נכנס יין – יצא סוד
אומרים: נכנס יין – יצא סוד. כי יין הוא משקה מיוחד שעולה לראש. רוב המשקאות יורדים למטה, אין להם עלייה. יין זה משקה רוחני ויש לו את הכוח לעלות לראש ולהוציא מהראש את מה שיש שם מכוח לפועל.

יש ארבעה מינים של אופי של בן אדם: יש אנשים שמחים בטבעם, יש אנשים רגזנים וכעסנים בטבעם, יש אנשים עצובים בטבעם ויש אנשים רגועים מאוד ואפילו אדישים בטבעם. אדם בדרך כלל לא יכול לגלות מה שיש לו. זה בחינת הסתר, אחר כך בא מגילת אסתר, גילוי מה שנסתר על ידי יין שזה בדיוק עניין של עץ הדעת טוב ורע. למשל, אדם שבטבעו שמח הוא לא יכול ללכת ברחוב ולחבק את כולם, לכן הוא צריך להתאפק. אבל כאשר הוא שותה, נכנס יין – יצא סוד, אז הוא מיד מתחיל לשמוח ולחבק את כולם, כמו שעושים יהודים בפורים . אבל עם אדם הוא בטבעו כעסן ורגזן ובדרך כלל הוא מנומס כי הוא מבין שלא יכול ללכת עם אלימות נגד כל העולם כי הוא ישלם על זה, אז הוא מתאפק, יש לו נימוס כזה. אבל נכנס יין – יצא סוד, אם אדם אלים כזה שותה יין – אז הוא מיד מתחיל לחפש עם מי לריב. אדם עצוב, למשל לא יכול לבכות ולהיליל כל היום. אז הוא הולך עם הלסת על הברכיים. אבל אם הוא שותה יין – אז הוא בוכה, מיד יוצאים לו דמעות. ואדם אדיש כאשר שותה יין – מיד נרדם.

מה קורה כאשר גויים משתכרים? מיד שולפים איזה סכין, מיד מכות, מריבות. נכנס יין – יצא סוד: ''עַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה'' (תורה על עשו, בראשית כז לד), ''פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ'' ( תורה על ישמעאל, בראשית טז יב). יהודים כאשר שותים אז אחרי לגימה אחת מיד רוצים לחבק אחד את השני, לראות רק את הטוב בזולת, נכנס יין – יצא סוד של ''וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ''. (ויקרא י ט יח)

אנחנו רואים שתיקון של בליעת כל העולם, של עץ הדעת טוב ורע נעשה על ידי טהרה כאשר מורידים את המיותר בצום, אבל לא מספיק שלילה של ''לא לאכול'', אחר כך צריך לאכול אבל בקדושה, בטהרה עם הכוונה כלפי מעלה ולא למטה כלפי בהמיות- זה אכילה רוחנית, וזה עניין של סעודת פורים. ומקדימים לזה – ''משלוח מנות איש לרעהו''. קודם שאתה מכניס אוכל לפה תן אוכל לאחרים, תן מתנות ומנות איש לרעהו כדי לקיים את העניין ''וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ''. יש כלל בשולחן ערוך שאם לאדם יש חיות, בהמות בתוך ביתו אסור לו לאכול עד שהוא מאכיל את הבהמות. קודם כל מאכיל את אחרים ואחר כך תוכל אתה.

יג) שורש של המלכות הנסתרת
אנחנו ראינו ששורש של אסתר המלכה זה מלכות דעולם האצילות, שכינה שיורדת בעולמות בריאה, יצירה ועשיה, לכן היא נסתרת. אבל היא צריכה להתגלות כי השם שלה האמתי הוא הדסה (אסתר – זה שם של הסתרה) והיא מתפשטת, מתגלה בכמה אמצעים. כתוב בספרים הקדושים שמלכות מקבלת מקו אמצעי.

יש שלושה קוים גם בגוף של אדם. יש לו אוזן ימינה ואוזן שמאלית, אבל חותם היא באמצע. יש עין ימינית ועין שמאלית, אבל פה באמצע. אותו דבר יש עמוד שידרה רוחני גם בראש וגם בגוף, גם בבחינת הנפש: נפש רוח, נשמה, חיה, יחידה, גם בעשרה כוחות הנפש, בבחינת הספירות שמאירות בו יש ספירות של קו ימין – ספירות של נתינה, חכמה וחסד ונצח, ר''ת חח''ן, ספירות של קו שמאל שעיקר שלהן - רצון לקבל, לשאוב כלפי פנימה ולקחת, והספירות הן: בנה, גבורה, הוד, ר''ת בג''ה, אבל יש ספירות של קו אמצעי: דעת, תפארת, יסוד, מלכות, ר''ת דתי''ם – ואלה דתיים אמתיים. כל עץ החיים הוא קו האמצעי הזה, זה קו שמאיר מאין סוף ברוך הוא בתוך העולמות. הקו הזה בשורש זה כתר, אבל כאשר להאיר בעולמות זה נקרא דעת. דעת הייתה למרדכי, לכן כתוב: ''וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה'' ( מגילת אסתר ד א) אז מצד הקדושה ''דעת'' יש למרדכי, ובצד הפך לקדושה ''דעת'' זה המן. המן מן התורה מנין? - הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ: (בראשית ג יא) זה המשכת אורות מלעלה למטה, זה דעת של הפך לקדושה, זה ניתוק הפרי מהעץ, המשכת אור וניתוקו משורש. אבל דעת של קדושה זה חיבור ( וידע אדם את אשתו) זה ממטה למעלה, לחבר כלים לשורש האור ממטה למעלה, ענפים לשורש, ולא למשוך, לא לגנוב, לא לחלוב מהשורש לענפים. אז דעת של קדושה זה מרדכי ודעת הפך לקדושה זה המן. אחר כך מתפשט השפע הזה לתפארת, תפארת זה גם קו אמצעי בין חסד לבין גבורה. תפארת של הקדושה נקרא אליהו הנביא זכור לטוב, תפארת של הפך לקדושה זה אחשורוש. אחר כך שפע מתפשט ביסוד שהוא אמצעי בין נצח והוד. יסוד של הקדושה נקרא דניאל. יסוד הפך לקדושה – זה עשרת בני המן. זה לעומת זה עשה אלוקים, ואדם צריך לבחור אם הוא פועל עם כוחות רוחניים ממעלה למטה שזה עיקר עבודה שלהם, או ממטה למעלה שזה עבודת התיקון, עבודה של קדושה – לחבר תחתונים לעליונים, ענפים לשורשים, בריאה לבורא, זה עיקר העניין.

 

יד) מגילת אסתר שבפנים

פעם בקהילה אחת בירושלים ראו שבזמן קריאת מגילת אסתר רב אחד
לא עושה רעש, לא דופק ברגלים, לא מכה. אז אחרי קריאת המגילה שאלו אותו למה הוא לא הכה, הרי כתוב בשולחן ערוך שצריך להכות לפחות פעמים - בפעם ראשונה ובפעם האחרונה מתי ששומעים שם ''המן''. הרב הזה אמר: ומי אומר שהמן הזה הוא בחוץ, אולי צריך להכות בפנים?!
בעצם הוא רימז של כל מה שמתרחש במגילה, בחוץ - מתרחש גם בפנים. כלומר, מלכות פרס ומדי זה גוף שפורש כוחות הנפש לשתים: אלה שמתלבשים בתוך הגוף וכוחות הנפש שמעל הגוף, וגם מודד, כל דבר מדוד, הוא רוצה להגביל כוחות הנשמה. אז יש לנו שני מלכויות – וכל מלכות רוצה לשלוט על כל קומת האדם.

כתוב במסכת מגילה שבכל מקום איפה כתוב ''המלך'' ולא כתוב איזה מלך, לא כתוב אחשורוש, למשל '' ולילה ההוא נדדה שנת המלך'' – ''אמר רבי תנחום: נדדה שנת מלכו של עולם, ורבנן אמרי: נדדו עליונים, נדדו תחתונים'' ( מסכת מגילה טו ע''ב), כלומר, אם כתוב ''המלך'' אז מדובר על הקב''ה או על הקב''ה וגם על אחשורוש. אבל באותו מקום שכתוב ''מלך אחושרוש'' אז השם ירחם – זה אותו אחד. וגם בתוך אדם יש בקצה אחד ששולט על בן אדם שזה מלך מלכי המלכים הקב''ה, ויש עוד קצה שזה אחשורוש, מלך בשר ודם שחש בראשו ורוצה לאבד את ראשו של בן אדם, רוצה שאדם ישעבד כל כוחות הנפש לגוף שלו. מקום המשתה זה – גוף, וגם כאן יש שתי מלכויות: אחת נקרא ושתי ורומזת על ושת התאוות, ומלכות השנייה היא אסתר, שמה אמתי זה הדסה אבל היא לא מגלה שמה ומולדתה – היא נסתרת, זה כוח רצון קדוש שהוא הנסתר, כלומר בינתיים תעבוד את הגוף.

כתוב במגילה שמשתה של אחשורוש עשו ''כרצון איש ואיש'' וכתוב במסכת מגילה איש זה מרדכי ואיש זה המן. כלומר, אתה עושה או כמו מרדכי או כמו המן. רצון של מרדכי זה יצר הטוב, רצון להשפיע, לתת לגוף כדי להשפיע, ורצון של המן זה יצר הרע, רצון לקבל לעצמו, לבלוע כל העולם. כל מה שהוא רואה הוא אומר: ''זה מזכיר לי שאני רוצה את זה''. כל דבר שהוא רואה - אז רוצה לקחת, להפנים. הוא לא חושב שעולם זה בדיוק המרחב איפה אתה צריך להשפיע.

לכן יש בתוכך שני רצונות ''כרצון איש ואיש'', כוח אחד שנקרא מרדכי וכוח השני שנקרא המן. אם הכוח שנקרא מרדכי הוא השולט – אז מתגלה אסתר שהיא הדסה, מלכות נסתרת בתוכך ויש ריח טוב בכל המרחב ואתה יכול להתחבר למלכו של עולם, אבל עד חמישים אמה, עד שער הנו''ן שהיא בינה וגלוי גדול מאוד.

אבל מי שהולך אחר המן הפנימי ורוצה רק למשוך דרך העץ ממעלה למטה, לקטוף כל הפרות, לנתק אותם מהשורש שמקרין אותם – אז מתגלה רק ושתי, רק כוחות הרס וחורבן.

 

טו) שושנת יעקב
אסתר זה גימטריה של שושנה, כי גם לשושנה יש ריח טוב. גם זה לשון שינוי, כי היא יכולה להשתנות כדי לשרוד בכל מקום. לכן הדסה זה מלכות גלויה והיא בחינת הריח הטוב וגילוי של רצון אין סוף ברוך הוא וקידוש כל הכוחות, חיבור לשורשם.

וכמו הדסה ירדה לתוך קליפות של ארמון אחשורוש כדי לבטל גזירה, להפוך דין לרחמים - בשביל אותה סיבה ירדו נשמות ישראל, כנסת ישראל לתוך העולם הזה. כתוב בשיר השירים:
''כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת''. (שיר השירים ב ב)

זהר הקדוש כותב:
רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, כְּתִיב, (שיר השירים ב) (פנחס רלג, ופ' תשא קפט) כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. מָאן שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. (בגין דאית שושנה ואית שושנה), מַה שּׁוֹשַׁנָּה דְּאִיהִי בֵּין הַחוֹחִים אִית בַּהּ סוּמָק וְחִוָּר, אוּף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִית בַּהּ דִּין וְרַחֲמֵי. מַה שּׁוֹשַׁנָּה אִית בַּהּ תְּלֵיסַר עָלִין, אוּף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִית בַּהּ תְּלֵיסַר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי דְּסַחֲרִין לַהּ מִכָּל סִטְרָהָא. אוּף אֱלהִים דְּהָכָא (נשא דף קלא ב, וקלח, וקמז) (שמות קפו א) מִשַׁעְתָּא דְּאִדְכַּר אַפִּיק תְּלֵיסַר תֵּיבִין לְסַחֲרָא לִכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל וּלְנַטְרָא לַהּ: (דף א ע"א)

פרוש מתוק מדבש:
כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. מָאן שׁוֹשַׁנָּה- איזו שושנה עליונה מדמה לשושנה התחתונה, כי יש שתי ספירות באצילות הנקראות שושנה שהם בינה ומלכות?
דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל – היא המלכות ( כמ''ש האריז''ל בדרושי פורים, כי שושנ''ה גימטריה אסת''ר, שהיא המלכות דאצילות), ופרוש הפסוק כך הוא, כמו השושנה הגשמית העומדת בין החוחים ואינם שוים כנגדה כלום, כך רעיתי שהיא המלכות דאצילות עומדת בין הבנות שהם ז' היכלות דבריאה ואינם שוים כנגדה כלום.
מַה שּׁוֹשַׁנָּה דְּאִיהִי בֵּין הַחוֹחִים – כמו השושנה התחתונה העומדת בין הקוצים.
אִית בַּהּ סוּמָק וְחִוָּר- יש בה ב' גוונים אדום ולבן.
אוּף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל – כמו כן השכינה הק'
אִית בַּהּ דִּין וְרַחֲמֵי – יש בה דין ורחמים, ולכן יש בה אחיזת הקליפות מצד הדין שבה מה שאין כן בבינה שהיא רק בחינת רחמים, ועוד
מַה שּׁוֹשַׁנָּה (תחתונה) אִית בַּהּ יסַר עָלִין – הם י''ג פרחי שושנה,
אוּף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִית בַּהּ תְּלֵיסַר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי – כמו כן השכינה יש בה י''ג מדות הרחמים הנמשכות מא''א לחכמה ומשם לבינה, והבינה מקשטת את הבת היקרה בהם,
דְּסַחֲרִין לַהּ מִכָּל סִטְרָהָא – שהם מסבבות את כל ששה קצוות ושומרות אותה מאחיזת החיצונים ע''י שהם ממתיקות את כל דיניה לרחמים ועי''ז אין חיצונים יכולים לינק ממנה,
אוּף אֱלהִים דְּהָכָא מִשַׁעְתָּא דְּאִדְכַּר- פי' כן אנו רואים ממה שמעת שנזכר בתורה בפעם הראשונה שם אלהי''ם שהוא הבינה,
אַפִּיק תְּלֵיסַר תֵּיבִין – הוציא י''ג תיבות עד אלהי''ם השני, והם: אֵת, הַשָּׁמַיִם, וְאֵת, הָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ, הָיְתָה, תֹהוּ, וָבֹהוּ, וְחשֶׁךְ, עַל, פְּנֵי, תְהוֹם, וְרוּחַ – שהם
כנגד הי''ג המדות הרחמים שהמשיכה הבינה למטה,
לְסַחֲרָא לִכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל - לסבב את המלכות להפך את הדינים לרחמים,
וּלְנַטְרָא לַהּ – ועי''ז לשמרה מאחיזת החיצונים.