עש"ן טבת:
י"ב חודשים הם י"ב חידושי המלך במלכות עולמו:
י"ב חודשים הם זכר ונקבה:
טבת הוא חודש זכר המשפיע הטבה לכל:
א. השם טבת: מלשון טוב ומטיב המשפיע עד עומק התי"ו:
ב. צירוף חודש טבת: שם הֲוַיָּ'ה המאיר מאת ה' בחודש טבת הוא: הַ יִ הּ " וְ היוצא מסופי תיבות של הפסוק {תהלים לד ד}: "גַּדְּלוּ לַיהֹוָ'ה אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו" המצביע על תפקידו הרוחני של החודש: תיקון גדלות ה' ורוממות שמותיו יתברך:
ג. שם אהי"ה המאיר בחודש זה הוא: הַ אִ הּ " יְ:
ד. שבט החודש: דן. עניינו: ההתגברות על מידת הדין והמתקתה:
ה. אות החודש: ע' המורה על תיקון הראיה. מיהו צדיק? סמ"ך עי"ן פ"ה – שומר נאמנותו ועיניו ופיו:
ו. אבר הראש: עין ימין, המורה ראייה לזכות בכל המציאות:
ז. אבר הגוף: כבד והוא תיקון הכעס והרוגז, כמאמר {ברכות סא ע"א ושבת לג ע"ב}: "תָּנוּ רַבָּנָן: לֵב - מֵבִין, כְּלָיוֹת - יוֹעֲצוֹת וכו', כָּבֵד - כּוֹעֵס, מָרָה - זוֹרֶקֶת בּוֹ טִפָּה וּמַנִּיחַתּוּ, וכו'":
ח. אבר היד: קמיצה שמאלית בפרק האמצעי:
ט. הכח לתיקון: עקשנות:
י. המידה: נצח: מידת העקביות וההתמדה והיציבות והתדירות בעבודת השם:
יא. מזל החודש: גדי המורה על גדוד איגוד ואגודה והוא המביא למזל הטוב והברכה:
יב. מאורעות טבת: א. שבת ראש חודש חנוכה. ב. הילולת דון יצחק אברבנאל זי"ע. ו. הילולת רבי יחזקאל שרגא משינובא זי"ע. ז. הילולת רבי ברוך קאמינקא זי"ע. ח. תרגום התורה ליוונית. ט. הילולת נחמיה הנביא. י. צום עשרה בטבת בו החל המצור על ירושלים והילולת עזרא הסופר הוא הנביא מלאכי ורבי נתן מברסלב זי"ע. טו. הילולת רבי משרשיא הי"ד זי"ע. יח. הילולת רבי צבי אלימלך מדינוב בעל בני יששכר זי"ע. יט. הילולת הכתב סופר זי"ע. כ. הילולת הרמב"ם ורבנו אביר יעקב אביחצירא זי"ע. כא. הילולת שמעון בן יעקב אבינו ולאה אמנו ורבי אריה לייב המוכיח מפולנאה ורבי מצליח מאזוז מז'רבא הי"ד זי"ע. כד. הלולת האדמו"ר הזקן בעל שו"ע הרב ובעל התניא ורבי נפתלי צבי מרופשיץ והרבי מקאמארנא זיע"א והשם משמואל מזוכטשוב זי"ע. כט. הילולת רבי משה יהושע מהרי"ל דיסקין מירושלים זי"ע:
כתר שם טוב תּוֹרָה פד הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ
הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וְהָעוֹשֶׂה סְיָג לִדְבָרָיו. וְקָשֶׁה: אֵיךְ שַׁיָּךְ זֶה לְקִנְיַן תּוֹרָה לְהַכִּיר מְקוֹמוֹ? וְגַם בְּמָקוֹם אַחֵר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. עוֹד קָשֶׁה: סְיָג מַהוּ? וְכוּ:
וַיַּרְא אֱלֹהִי'ם אֶת הָאוֹר – כִּי טוֹב. שָׁאֲלוּ לְרַבִּי: מַהוּ הַפֵּרוּשׁ טוֹב? אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב אָמַר בְּפִיו: בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת. תַּרְגּוּמוֹ: בְּאַדְלְקוּתֵיהּ. וְהִנֵּה כַּוָּנַת הָעִנְיָן: כְּמַדְלִיק מִנֵּר לְנֵר:
וְקָשֶׁה: הֲלֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא אוֹרָה מֵאֵין תְּמוּרָה. פֵּרוּשׁ: דְּאָדָם כְּשֶׁרוֹאֶה בַּלַּיְלָה שֶׁיִּכְבֶּה הַנֵּר, מַדְלִיק נֵר אַחֵר מִמֶּנּוּ, וְהוּא תְּמוּרָה שֶׁל נֵר אֶחָד, וְזֶהוּ הוֹצָאַת יֵשׁ מִיֵּשׁ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא אוֹרָה שֶׁל אוֹר הָרִאשׁוֹן יֵשׁ מֵאַיִן, שֶׁזֶּהוּ מֵאַיִן תְּמוּרָה. וְאִם כֵּן, אֵיךְ אָמַר כִּי טוֹב כְּמַדְלִיק מִנֵּר לְנֵר?:
וְיֵשׁ לוֹמַר, דִּבְסוֹף הַפָּסוּק דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: וַיַּרְא אֱלֹהִי'ם אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב – וַיַּבְדֵּל. רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאוֹר הָרִאשׁוֹן – וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לְעָתִיד לָבוֹא:
וְהִקְשָׁה הָרַב הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ דֹּב בֶּער זִכְרוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא בְּשֵׁם רַבּוֹ: הֵיכָן גְּנָזוֹ? דַּהֲרֵי חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת גַּם כֵּן אֵינָם בְּרָקִיעַ אֶחָד, וַאֲפִלּוּ הֲכִי נִרְאִים דֶּרֶךְ זֹהַר הָרָקִיעַ. וְאַף עַל פִּי דְּנֵר גַּשְׁמִי אֶפְשָׁר לִגְנֹז הָאוֹר עַל יְדֵי שֶׁגּוֹנֵז הַנֵּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֲוִיר הַנִּתְפָּס בַּשַׁלְהֶבֶת וּבַנֵּר:
אַךְ כְּמוֹ שֶׁאָמַר בַּתִּקּוּנִים עַל הָאֵין סוֹף: לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּיהּ כְּלָל. וּפֵרֵשׁ בְּסֵפֶר הַקָּנֶה: דְּאָמַר לוֹ מֲטַּ"ט לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: מִפְּנֵי שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁנִּתְפָּס בְּהִרְהוּר הַמַּחְשָׁבָה הוּא נִכְלָל בְּשֵׁשׁ קְצָווֹת. אִם כֵּן, הוּא מֻגְבָּל. וְכָל מֻגְבָּל - הוּא מְחֻבָּר וּמְחֻדָּשׁ. פֵּרוּשׁ: כִּי כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם הוּא בַּעַל מִדָּה - כֵּן כָּל דָּבָר הַנִּתְפָּס בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ הוּא מֻגְבָּל וּבַעַל מִדָּה, וּמֻגְבָּל בְּו' קְצָווֹת הוּא מְחֻבָּר:
כִּי עַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֵין לְמַעְלָה לֹא מַעְלָה וְלֹא מַטָּה, יָמִין וּשְׂמֹאל, פָּנִים וְאָחוֹר, לֹא עֹרֶף וְלֹא עִפּוּי. כִּי עַל כֵּן בְּדָבָר מֻגְבָּל: זֶה מַעֲלָה - מִפְּנֵי שֶׁנּוֹטֶה לִיסוֹד אֵשׁ, וְזֶה מַטָּה - מִפְּנֵי שֶׁנּוֹטֶה לִיסוֹד עָפָר, יָמִין – מִיסוֹד הַמַּיִם, שְׂמֹאל - מִיסוֹד הָרוּחַ:
וְאִם כֵּן, כָּל מֻגְבָּל - הוּא מְחֻבָּר, שֶׁדְּבָרִים אֲשֶׁר חוּבָּר מֵהֶם - קוֹדְמִים לוֹ הַקְדָּמָה טִבְעִית, וּמְחַבְּרוֹ קֹדֶם לוֹ הַקְדָּמָה זְמַנִּית וְטִבְעִית. אִם כֵּן, צָרִיךְ לוֹמַר דְּהָאֵין סוֹף לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּיהּ כְּלָל. דְּאִי לֹא תֵּימָא הֲכִי: אִם כֵּן הוּא מְחֻבָּר וּמְחֻדָּשׁ וְאֵינֶנּוּ קַדְמוֹן - כֵּן אוֹר הָרִאשׁוֹן:
כָּתוּב בְּסֵפֶר יְצִירָה: וְחָצַב עַמּוּדִים גְּדוֹלִים מֵאֲוִיר שֶׁאֵינוֹ נִתְפָּשׂ. אִם כֵּן אֵיךְ אֶפְשָׁר לְגָנְזוֹ?:
וְתֵרֵץ: דְּאוֹרָה - זוֹ תוֹרָה. מִתְּחִלָּה רָצָה לִיתֵן אוֹר נִגְלֶה שֶׁל הַתּוֹרָה וְסוֹדוֹתֶיהָ לָעוֹלָם, וְאַחַר כָּךְ גְּנָזוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהֵיכָן גְּנָזוֹ? בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה. אֲבָל לַצַּדִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה - אָז עָתִיד לָבוֹא אֲלֵיהֶם הָאוֹר:
וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. רוֹצֶה לוֹמַר: שֶׁעָתִיד לָבוֹא לַצַּדִּיקִים הָאוֹר עַל יְדֵי דְּרוּשֵׁיהֶם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי הַתּוֹרָה. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: לֶעָתִיד לָבֹא תוֹרָה חֲדָשָׁה מֵאִתִּי תֵצֵא. וְקָשֶׁה: הָא, לֹא יַחֲלִיף וְלֹא יָמִיר דָּתוֹ. אֶלָּא שֶׁיְּפָרֵשׁ הַסּוֹדוֹת שֶׁבָּה וְשֶׁדִּבֵּר, הַכֹּל מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִבִּנְיַן עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים:
וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב אָמַר לְהָרַמָ"ק זִכְרוֹ לִבְרָכָה, שֶׁלְּבַטֵּל מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת - יֹאמַר פָּסוּק: אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ - לֹא תִכְבֶּה. וְקָשֶׁה: אֵיךְ שַׁיָּךְ זֶה?:
וְיֵשׁ לְהָבִין דְּפֵרוּשׁ: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהֲוָיָ"ה אֱלֹהֵיכֶם – חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם, דְּסִבַּת אֲמִתַּת הַחַיּוּת - הוּא הַדְּבֵקוּת. וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ דְּבֵקוּת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא חַי הַחַיִּים - הוּא חַיִּים בְּעֶצֶם. וּכְשֶׁיִּפָּסֵק מֵהַדְּבֵקוּת - הוּא חַי בְּמִקְרֶה:
פֵּרוּשׁ: דְּחַמִּימוּת הוּא עַצְמִי בָּאֵשׁ, וּבַמַּיִם הוּא מִקְרֶה, שֶׁלֹּא יַתְמִיד כְּשֶׁיֻּפְסַק וְיֻפְרַד מֵהָאֵשׁ. וְכֵן הַדְּבֵקוּת:
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: וּלְדָבְקָה בוֹ. הֲלֹא הֲוָיָ"ה אֵשׁ אֹכְלָה הוּא. אֶלָּא הִדָּבֵק בְמִדּוֹתָיו. פֵּרוּשׁ: עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וּבַשֵּׁם הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה. דְּלֹא מִבָּעֵי כְּשֶׁהָאָדָם עוֹסֵק בִּתְפִלָּה וְתוֹרָה שֶׁהִיא כֻּלָּהּ שְׁמוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - וַדַּאי צָרִיךְ לוֹמַר בִּדְבֵקוּת עָצוּם. אֶלָּא אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם יְקַיֵּם: שִׁוִּיתִי הֲוָיָ"ה - וְיִהְיֶה לוֹ קְצָת דְּבֵקוּת:
מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְנֵר אוֹ גֶּחָלִים, שֶׁאִם יֵשׁ בָּהֶם עֲדַיִן נִיצוֹץ - יוּכַל לְהַבְעִיר. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם לֹא נִשְׁאָר אֲפִלּוּ נִיצוֹץ, שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִיא אֵשׁ מֵחָדָשׁ. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: אֵשׁ תָּמִיד, פֵּרוּשׁ: יִהְיֶה לוֹ קְצָת דְּבֵקוּת שֶׁנִּמְשָׁל לְאֵשׁ - רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶת יָ"ה. עַל הַמִּזְבֵּחַ: לְמִי שֶׁזּוֹבֵח יִצְרוֹ בְּקִרְבּוֹ - לֹא תִכְבֶּה, כַּנִּזְכָּר לְמַעְלָה":
נס חנוכה והמנורה – כנגד יום ראשון של מעשה בראשית
"אם כן היה הנס דחנוכה דמיון המאמר הראשון בראשית - על כן נעשה הנס במנורה על פי מה שכתוב לעיל בשם תלמידי הבעש"ט: שעשיית המנורה - נגד המאמר הראשון בראשית אשר לא נכתב בו ויאמר, על כן נתקשה משה באמור לו מעשה המנורה באותיות והבין על ידי זה שורש המנורה הוא נגד המאמר הראשון שאינו מלובש באותיות וכו', שלא היו עדיין אותיות במציאות ובזה המאמר הוא ראשית גילוי האותיות. הנה בזה תשכיל ותדע: כיון שבנר דחנוכה הספיק ג"כ מחשבתן של ישראל כמו במאמר הראשון בראשית, ושעל כן נעשה הנס במנורה וכמו"ש לעיל. והנה במאמר הראשון לא נכתב ויאמר כי הוא טרם גילוי אותיות, על כן גם הנס דחנוכה לא ניתן לכתוב באותיות וכו':
בהעלותך - באדלקותך
בהעלותך את הנרות [במדבר ח ב] - מתרגמינן באדלקותך. והנה אפקיה להדלקה בלשון בהעלותך, והנה דרשו רז"ל [שבת כ ע"א]: דבעינן שתהא שלהבת עולה מאליה. והנה, טעם לדבר מובן על פי מה שכתוב לעיל להיות שורש המנורה נגד המאמר הראשון באין אותיות עדיין, ואז הספיק מחשבתן של ישראל הגם שלא עשו מעשים טובים עדיין, הנה כביכול התנוצץ ניצוצי אורה לבריאת האותיות מאליו כביכול בלי איתערותא דלתתא בפועל. על כן בעינן במצות המנורה שתהא שלהבת עולה מאליה, והבן:
אל מול פני המנורה העלה נרותיה
משבחת התורה מעשה אהרן: ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה. רצונו לומר: אל מול ונגד פני המנורה. היינו: לנגד הדבר שמרמזת המנורה בשורשה העליון, היינו: מאמר העליון הקדום - לנגד זה העלה נרותיה שתהא שלהבת עולה מאליה. כאשר צוה ה' את משה ונתקשה בציווי באמירת האותיות עד שהראהו, וכמו"ש לעיל. וזהו להגיד שבחו של אהרן וכו'":
[ספר בני יששכר מאמרי חדשי כסלו טבת מאמר ד בשם הבעש"ט הק' זיע"א]