בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
"ניצוצות הפרשה" פרשת תצוה
תורת הלוחות הראשונים
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
בית הבעל שם טוב
שמן זית
''וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.''(פרשת תצוה):
למה כל פעולות של המשכן מתחילים בשמן? כבר למדנו יסוד גדול אצל בעש''ט הקדוש שכל התיקון שיש ביין זה תיקון של עץ הדעת. '' רבי מאיר אומר (על עץ הדעת): גפן היה.'' ( ברכות מ.א) כל שאנחנו פועלים בקידוש של שבת ויום טוב זה תיקון עץ הדעת. לכן תולים את הנחש, את המן דווקא על עץ הדעת- כי זה עץ שלו.'' המן מין התורה מנין? שנאמר: הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ?'' ( חולין קלט.ב). עץ הדעת זה לא עץ של הקב''ה ואמר הקב''ה לא לאכול ממנו. מי שיווק אותו, מי אמר לאכול ממנו? נחש, ולכן צריכים לתקן את העץ הדעת כולל תיקון המדמה, תיקון הדעת. אז כל פעם שאנחנו עושים קידוש, ברית מילה, פדיון הבן,קידושין, שבתות, ימים טובים אנחנו מתקנים את הדעת טוב ומעלים אותו למעלה, לעץ החיים. וזה על ידי תיקון הגפן, גפן – זה ג' פנים.
גפן -זה עץ הדעת טוב ורע, שמן- זה עץ החיים. לכן פעולה ראשונה שעושים אחרי בניית המשכן : ואתה תצווה.... אתה רוצה לחבר כל בני ישראל, כל נשמות ישראל ולהרכיב מחדש את האדם הראשון, את האדם המתוקן – יקחו אליך שמן זית זך כתית ... אז תוכל להעלות את השמן לנר תמיד - דבר שלא יתקלקל יותר כמו עץ הדעת טוב ורע.
בעש''ט הקדוש מביא גמרא ממסכת תענית (כב.א) המספרת שאליהו הנביא היה מתגלה לרב ברוקא כל יום בשוק. פעם שאל אותו רב ברוקא האם יש בין אנשים שעוברים בשוק מישהו שהוא בן עולם הבא. אמר לו אליהו הנביא: מכל אנשים בשוק רק שני אחים האלה. הסתקל רב ברוקא על שני אנשים האלה שהיו קצת מוזרים לא נראים כמוכנים לעולם הבא והבין שהם מסתירים משהו אז הוא בא ושאל: ''מה אתם עושים?''
'' אינשי בדיחי אנן'' - הם אמרו , אנחנו אנשים שמשמחים אנשים. רואים מישהו עצוב - מיד משמחים אותו. לא יכולים לראות אנשים עצובים, בדיכאון - מיד מנסים לרומם אותם שלא יתייאשו. עוד יש דבר שאנחנו עושים: אם רואים אנשים שיש להם מחלוקת, חלילה, אז אנחנו טורחים ועושים שלום ביניהם. כלומר, מה התפקיד של אנשים האלה? הם לא מצערים בני אדם, אלא משמחים בני אדם ועושים שלום ביניהם.
עליהם, על שני אנשים האלה אמר אליהו הנביא שיש להם עולם הבא. אומר בעש''ט: ''דהעניין דהני תרי בדחי היה כל עסקם להתחבר עם כל איש ואיש ולייחד ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בכל פרטי מעשה איש הן בביתו של כל איש ואיש או בעסקיו'', לא רק בבית המדרש אלא בכל מקום: בבית, בשוק. כל העולם זה ייחודים של הבריאה עם הבורא, גם בכלל וגם בפרט, גם במגמה כללית וגם בכל דבר ודבר. ''זולת מי שהיה לו צער חס ושלום, לא היה יכול לייחד ייחודו להיתחבר עמו, לכך היו מבדחי ליה בדברים עד ששמח ונתחבר עמו לדבק אתו עמו בו יתברך.'' אבל אי אפשר לקחת אדם עצוב ולייחד אותו כי צער ועצבות מיצרים מחיצה בינו לבין השם יתברך. אומר רבי נחמן בספרו ליקוטי מוהר''ן(קפ''ט): ''צריך להיזהר מאוד מעצבות ועצלות כי עיקר נשיכת הנחש היא עצבות ועצלות''. לכן צריך לשמח את היהודי, לתת לו יד. כשיהודי נותן יד ליהודי זה כבר ייחוד, זה כבר שם הוויה: חמשת האצבעות זה אות ''הא'' הראשונה, חמשת אצבעות של יד השניה זה אות ''הא'' השניה בשם הוויה, תנועה עצמה זה אות ''יוד'' וחיבור של שתי ידיים זה אות ''ואו''.
''והוא כלל גדול – ממשיך בעש''ט – ובזה יובן: ''וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל...'' להיתחבר עמהם בצוותא חדא ולדבקם בו יתברך, ואז גם אליך יבוא שפע רב. וזה שכתוב: ''וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד''. תצוה - זה לשון צוותא, חיבור, כי צריך עם ישראל כולו לתקן את הדעת ולהתחבר כדי ביחד להעלות שמן -עץ החיים- לנר תמיד – לנצח.