פרשת בא

• הדפסה

 

 

בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
פרשת בא
תורת הלוחות הראשונים
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
סיכום ועריכה: ר' אשר לוין היו' בית הבעל שם טוב

כוחות בעולם, בזמן ובנפש

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ: (שמות י א)
 

אומר הבעש''ט הקדוש: כלל גדול שהתורה הקדושה היא נצחית ומתפשטת במשך כל הדורות, בכל המקומות, בכל הזמנים ובכל הנשמות.

גם מכות שאנחנו קוראים עליהן בפרשה מתרחשות בכל מקום, ולא רק בחוץ אלא גם בפנים, כלומר גם בנפש של בן אדם יש מכות כאלה. הבעש''ט הקדוש אמר שגם אצלנו בפנים יש פרעה ויש מצרים.
המדרש אומר שבקריעת ים סוף כל מי העולם נקרעו. אבל גם בנפש יש מים, בלב יש מים: ''שפכי כמים לבך נוכח פני השם'' (מגילת איכה ב יט). כלומר, גם ענייני הלב יכולים להיקרע. ולב הוא הרצון – רעותא דלבא.

וזה כלל חשוב: כל הדברים שחלים למעלה חלים גם למטה, וכל דבר שחל בחוץ הוא חל גם בפנים.

אז איך המכות, חלילה, חלות במציאות שלנו?
כל מציאות של פרעה- כוח הפורע, המפריע,הפרוע -כל מציאות של מצרים – זה מיצרים לנשמה הקדושה, לשכינה. אז לפעמים כדי להוציא את הנשמה ממיצרים האלה הקב''ה מביא מכות. זאת אומרת שבימים האלה עובר עלינו מה שעובר, כי לכל אחד יש תיקונים משלו וכל אחד יודע שהקב''ה רוצה לתקן אותנו בכל הבחינות: אחד במישור זה, אחד במישור אחר, אחד בכמה מישורות. הקב''ה החליט לטפל בכל דבר המיותר בתוכנו ובסביבנו. הוא מקלף את המציאות, ומי שמאוד מזדהה עם החיצוניות של הדברים - אז הוא סובל מזה, יש לו ייסורים מלשון להסיר. אבל מי שלא מזדהה עם זה, לא מחובר לזה כל כך ומקבל הכל באמונה - אז הוא לא סובל מזה כל כך.

בגלל שבתוך כל אחד מאיתנו יש חלק של פרעה ושל מצרים אז מכות חלות על חלק הזה שבנפשנו. וחלק הזה יוצא מצד אחד קצת פגוע, אבל מצד השני זה יציאת מצרים, זה משחרר את הנשמה היהודית שבו, את משה שבו, כוחות הנפש שבו הנקראים בני ישראל.

כל מכות שאנחנו מקבלים זה לא כנגדינו, זה כנגד המצרים שבנו, כנגד הפרעה שבנו ובאות כדי לשחרר אותנו ממנו.
הקב''ה בא לשחרר אותנו ממצרים ומפרעה, רק שלא צריך להחזיק את הקשר והחיבור איתם, אחרת – זה כואב. אם לא מחזיקים את זה, אם לא מתעקשים – אז יוצאים מהר ובקלות.

אם יש ערב רב בחוץ זאת אומרת שגם בנפש שלנו יש עניין של ערב רב. כתוב בתורה הקדושה:
וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאוד. (שמות יב לח)
זהר הקדוש אומר למה הייתה צריכה את הסמיכות כזאת בין ערב רב - כל מיני עמים שיצאו עם בני ישראל והתערבבו - לבין צאן ובקר ומקנה? כי נשמות של ערב רב התלבשו גם בעולם החי. אבל משה רבינו הוציא אותם ממצרים כי רצה לתקן אותם. משה רבינו ראה שכל דבר מוצלח בידו ועל ידי עשר מכות מצרים קיבלנו שחרור בעשר נקודות בנפש, אז הוא אמר: לא רק שאנחנו נצא ממצרים, אלא נוציא גם את מצרים ממצרים, נגאל את כל העולם. אבל הקב''ה אמר שעוד לא הגיע זמן לזה וצריך ללכת בשלבים: קודם עם ישראל, יש הכנעת מצרים והבדלת ישראל מתוך מצרים, רק אחר כך תבוא המתקה של מצרים וכל אומות העולם על ידי ישראל.

אבל משה רבינו היה רחמן גדול. אדם קטן מרחם בקטן, אדם גדול מרחם בגדול. אמר הבעש''ט הקדוש שאם אדם, חלילה, רשע אז הוא זקוק לרחמים יותר מכל אדם אחר. צדיק קטן מרחם על רשעים קטנים, אבל צדיק גדול מרחם על רשעים גדולים. (זאת אומרת שיש לו כוח לתקן את הרשע) משה רבינו היה גדול מאוד בנשמתו ורחמנות שלו העמיקה והעמיקה עד שהגיעה למדרגות הכי נמוכות של הבריאה ורצה לשחרר אותן מקליפות. על זה הוא נענש ולא נכנס לארץ ישראל – כך מביא הזהר הקדוש, אבל הוא היה מוכן לשלם את המכיר ופעל שבעתיד לבוא יהיה תיקון לדבר הזה.

על כן אומר הבעש''ט הקדוש: '' מה שקירב משה רבינו עליו השלום את הערב רב, העניין כך היה: על פי הידוע, כאשר צדיק עושה חטא קל אז גורם לאיש פשוט חטא חמור''. כי כל כלל ישראל היא קומה אחת, כמו איש אחד. עם ישראל הוא - אדם הראשון. גדולי הדור נקראים עיני העדה - הם הראש, הם בחינת נשמות של ראש אדם הראשון. ושאר בני ישראל הם בחינת איברים שונים של אדם הראשון: ידיים, רגליים וכו'. ראש גורם לגוף וגם גוף גורם לראש כי השפעה היא לא רק מלמעלה למעטה אלא גם מלמטה למעלה. לכן אומר הבעש''ט שטעות אצל גדול גורם לזדון אצל קטנים.

משה רבינו טעה במה שהוציא ערב רב ממצרים. וערב רב החטיא עם ישראל כמה פעמים: בעגל הזהב, במעמד הר סיני הם לא רצו לשמוע כל עשרת הדברות, רק את השנים הראשונים ואחר כך רצו שהכל נקבל דרך משה רבינו ושאלהי''ם לא ידבר ישירות לעם ישראל.

ובכל זאת רואה הבעש''ט שגם מטעות של משה רבינו אפשר להוציא וללמוד משהו טוב, בדיעבד, לאחר שדבר נעשה צריך לתקן אותו.

על כן מסופר מעשה רב שפעם אחת ראה אחד מהמוני העם שחילל שבת והיה מתענה מאוד, על זה: באיזה עניין חילל הוא שבת, חלילה, שיראה את זה מחלל שבת בחוץ, והראו לו מן השמיים. הכלל אצל הבעש''ט הקדוש שאם רואים משהו בחוץ - סימן שזה השתקפות של משהו הנמצא בפנים ומדבר הזה צריך להתחיל את התיקון. כלומר, כל דבר שרואים בחוץ והוא לא טוב וזה בולט לנו בעין, בנפש – אז זה סימן שיש לנו קצת מזה. ועם הראו לנו את זה משמיים אז יכול להיות שאנחנו צריכים לבדוק ולתקן את העניין: במעשה, בדיבור או במחשבה. אז דבר הזה שראה הבעש''ט היה כל כך כואב לו שהוא חיפש את הסיבה עד שהגיע למצב שהתחיל לשאול למעלה, במתיבתא דרקיע, בישובות העליונות. ואמרו לו מן השמים ששימש את עצמו עם תלמיד חכם שנקרא שבת. תלמיד חכם בגמרא נקרא שבת כי שבת של הנשמות זה תלמיד חכם. וכיוון שהבעש''ט שימש בו לאיזה שירות אז כביכול השתמש את קדושתו לחולין, ובדקות זה חילול שבת.

ועוד מעשה רב: ''וכן אירע פעם אחד לתלמיד שהיה יושב בליל ט' באב אחר חצות הלילה, והיה מייחד ייחודים וכותב רזין דאורייתא, כי היה ט' באב נדחה. וגם ברית מילה היה ביום זה, על כן הקל לעצמו והסיח דעתו מן האבלות – ונכנס לתחום אותו הרשע, והשיג גבולו של סמ''ך מ''ם הרשע. על כן התגרה בו הרשע באותו שבוע, והביאו לידי כעס גדול. וגרם בכעסו שרשע אחד תחב סכין בבטן רשע כמוהו והרגו. ואמר לו מרן הבעש''ט: שכל זה גרם הוא. ועשה תשובה גם על זה.''

כי בכל ממדדים של עש''ן (וְהַר סִינַי עָשַׁן כולו. שמות יח יט): ע'ולם – ש'נה – נ'פש יש מקום שנכבש על ידי ההפך לקדושה, ובגלל שאנחנו לא יכולים להעלות ניצוצות הקדושה משם אז אסור לנו להיכנס לתחום הכבוש. בעולם זה אוכל שאסור לנו לאכול, בשנה זה ט' באב בגלל החטא המרגלים ואסור לנו ללמוד תורה ביום הזה כדי שלא לתת יניקה לס''א, ובנפש - שכיחה שזה קליפת עמלק.

ועמלק זה חלק של ערב רב, כמו שכתוב בזהר הקדוש: '' וחמש מינין אינון בערב רב, ואינון (סימנם: נג"ע ר"ע) נ'פילים ג'בורים ע'נקים ר'פאים ע'מלקים'' (זוהר חלק א' פרשת בראשית, דף כ"ה עמוד א')

ממשיך הבעש''ט הקדוש בעניין משה רבינו וערב רב:
ומחמת שמשה רבינו קירב את ערב רב – ונכתב עליו '' כי פנה אל אלהי''ם אחרים . על כן ראה את העגל ומחולת – ''ויחר אף משה וישלך מידו את לוחות וישבר אותם תחת ההר''. (שמות לא, יח-יט) וראה שאין להם תקנה.''

משה רבינו רצה לשבור את הלוחות שלא יהיה לערב רב חלק בתורה, אבל ראה שגרם למשהו שאין לזה תקנה בדור שלו לפחות.

ובעש''ט ממשיך:
על כן שיבר את הלוחות. והמשבר כליו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה ומזלות ( שבת קה, ע''ב) חלילה. ובזה הוציא את הרבים ידי חובתן. וכיוון שהוא גם כן נתחייב בדבר, ועשו כולם תשובה על ידי אחדות עם משה רבינו עליו השלום – העלה את כולם''. כלומר, כאשר משה רבינו ראה עגל – אז הוא עצמו עשה תשובה, וברגע שהוא עשה תשובה אז העלה את כל עם ישראל בתשובה.