פרשת במדבר

• הדפסה
• דואל

בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
תורת הלוחות הראשונים
 פרשת במדבר
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
סיכום ועריכה: ר' אשר לוין היו' בית הבעל שם טוב

אחדות ישראל

 יְדַבֵּר יְהֹוָ"ה אֶל משֶה במִדְבַר סִינַי באֹהֶל מֹועד באֶחָד לַחֹדֶש הַשֵּנִי בַשָנָה הַשֵּנִית לְצֵּאתָם מֵּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵּאמֹר. (במדבר א א(

הפסוק מדייק מאוד שדיבר הקב''ה למשה רבינו, לצדיק:
א) באוהל מועד
ב) במדבר סיני
ג) באחד לחודש השני בשנה שנית לצאתם מארץ מצרים.

ידוע שכל הארת השם מהווה את הבריאה דרך שלושת ערוצים: עולם, שנה, נפש. הארה תוך נשמות מסוימות ולא נשמות אחרות, הארה במקום מסוים ולא במקום אחר, הארה בזמן מסוים ולא לפני או אחרי.

אז יש כאן עניין של מקום – במדבר סיני, עניין של זמן - באחד לחודש השני בשנה שנית לצאתם מארץ מצרים, ועניין של נפש – באוהל מאוד, כי שם היה התגלות השכינה, מקום של נבואה – דבקות נשמות ישראל להקב''ה.

כמו שאמר הבעש''ט הקדוש ב''עמוד התפילה'' על מסך של נשמת אדם שהוא בגובה של תפילין של ראש – כך אוהל מועד היה מסך של נשמה כללית של ישראל, מקום של דבקות ונבואה ברובד של עם ישראל.

יש דברים שהקב''ה העביר לעולם דרך נשמה של משה רבינו, יש דברים שהעביר דרך נשמה של אהרן הכהן, ויש דברים שהעביר דרך נשמה של בצלאל. וכך כל נשמה ונשמה מנשמות ישראל מלבישה הארה מסוימת מאת הקב''ה.

כמו שמביא מגלה עמוקות (קפ"ו, רמ"ח): "יש שישים ריבוא אותיות לתורה" - ראשי תיבות: ''ישראל'', כמניין יוצאי מצרים, שהם שרשי הנשמות של עם ישראל.'' ואומרים חכמינו שכל נשמה של יהודי יש לה שורש מאותיות התורה. וכל נשמה היא במדרגה משלה ויש לה תפקיד משלה.

ומבואר בסבא (זח"ב צח. עיי"ש) ואשלש דברי, כי הנה מבואר כמה פעמים בזוה"ק (ח"ג קכד. ות"ז ת"ע קל"א ע"ב) בכל פקודא אית כללא דכל פקודין וכן בכל אות מתוה"ק נכללין כל אותיות התורה, וזהו ידוע ששרשי החיות של כלל ישראל הן המה מאותיות התורה ממילא כללות ישראל וחיוּתיהם מתנוצצים זה בזה, ואפשר שזה פירוש (שבועות לט ע"א) כל ישראל ערבים זה בזה פירוש שמעורבים אורותיהם וחיוּתיהם איש באחיו ומחמת זה מצוּים ועומדים אנחנו בני ישראל במצות ואהבת לרעך כמוך ממש. (פרי הארץ, מכתב לג)

אומר הבעש''ט הקדוש:
יש שבעים אומות, ויש אומה הישראלית מועטין הקרובין לאחדות השם יתברך.

זאת אומרת שרוב לא עוסק בעיקר, אלא בטפל, ואנחנו מעט, ומזה לומדים שרוב תמיד טועה.

ממשיך הבעש''ט:
ובתוך אומה ישראלית יש רבים העושין מצוות להתפאר להיות אנשי שם וכן בתורה להתגדל:

כלומר עושים מעשה פנימי מהחלטה חיצונית, עושים מצווה ורוצים שתראה את המצווה, משתמשים בתורה כדי להראות גדולה שלהם, חלילה.

ממשיך מורנו הבעש''ט:
ובני עליה הם מועטין, וכל היותר קרובים לאחדות השם יתברך הם יותר מועטין וכו'.

כלומר, ממי צריך ללמוד איך להגיע לאחדות ישראל? מבעלי מפלגות? מבעלי מריבות? מאלה שעושים ככולם? לא, צריך ללמוד ממועטים האלה שלא עושים ככולם, מאלה שכל עניינם זה דבקות להקב''ה, אהבת תורה, אהבת עם ישראל וארץ ישראל.

ועוד אמר הבעש''ט הקדוש:
הנשמות הם מעולם הנקרא ישראל. וכאשר באים במלכות (מדרגה ראשונה של כל עלייה נקראת מלכות) אז כונסת כל הנשמות בתוכה. (בחינת מלכות שהיא השכינה והיא כנסת ישראל – והיא כונסת נשמות פנימה ואז יכולה להרים אותם, ולכן נקראת כנסת ישראל. (הבעש''ט על התורה, פרשת במדבר)

מכאן אנחנו לומדים שעניין של אהבת ישראל חשוב מאוד, הרי כתוב: כל ישראל ערבים זה לזה. כי אנחנו חלקים של נשמה אחת כוללת שהיא כנסת ישראל והיא השכינה. ברגע שאדם תופס את זה ולא מפליג את עצמו מיהודי השני – אז יש לו יותר סיכוים להידבק בשכינה. זה אחד הדברים שאנחנו צריכים להכין את עצמינו עכשיו, במיוחד תוך הכנה לשבועות.

אמר הבעש''ט הקדוש שדבר ראשון שאנחנו צריכים להכין לחג השבועות זה עניין אהבת ישראל. היו שמונה תחנות לפני שהגענו להר סיני. ''עַל פִּי י יְהוָה יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי יְהוָה יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן''. אומר רש''י: הכל במריבה ובקטטה. כלומר כל הזמן היו מריבים אחד עם שני. אבל כאשר הגענו לסיני – היה שם השראה מיוחדת. אומרת התורה: וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר''. למה כתוב קודם בלשון רבים ואחר כך בלשון יחיד? מסביר רש''י: ''כאיש אחד בלב אחד'', אבל שאר כל החניות בתרעומות במחלוקת (מכילתא). ואז קיבלנו את התורה.

אומר הבעש''ט הקדוש שמכאן לומדים דבר נורא ואיום:
א) אם לא היינו מתחזקים באחדות, באהבת ישראל – אז גם שם לא היו מקבלים את התורה, חלילה, והיו צריכים עוד תחנות.

ב) אבל אם היינו מתחזקים באהבת ישראל בתחנה הראשונה ולא התחלנו להבליט בין שבט לשבט, בין דגל לדגל, בין כפה כזאת לבין כפה אחרת – אז שם היינו מקבלים את התורה.

זאת אומרת שהכנת הנפש הראשונה לקבל תורה בשבועות מחדש – כי כל שנה ושנה אנחנו מקבלים את התורה ומשחזרים מעמד הר סיני עד שנקבל כל התורה כולה – אז דבר הראשון – אחדות ישראל, אהבת ישראל.

כתוב בספר אמרי פנחס ( שער ז, עב):
''האריך מאד בענין אהבת ישראל שצריך לאהוב כל אחד מישראל וכשרואה אדם ששונא אותו, צריך לאהבו ביותר, כי ישראל הם כסא לשכינה ולקדושה, וכשיש ביניהם פירוד ח"ו כביכול נעשה חלל ומקום פנוי בכסא ונופל דרך שם קדושה בהקליפה ח"ו, ע"כ צריך לאהבו מאד לסתום המקום פנוי, ואל יאמר אדם אין אני יכול לבוא לידי מדה זו, כי הוא שקר, כי בוודאי מצד עצמו אינו יכול וכו' אבל בעזר השי"ת לו יוכל להשיג בעבודתו וכו', ומדה זו התקרבות משיח, היינו לאהוב כל אדם אפי' רשעים גמורים, כי שנאת חנם החריבה בית מקדשנו ובעוה"ר עדיין מרקד בינינו, ע"כ צריך מאד לטרוח בזה א"ע לבא למדה זו...''

וכיוון שהבעש''ט הקדוש אהב כל אחד מישראל - אז הוא גם זכה לקבל את התורה במעמד הר סיני ממש:
''קדושת מרן הריב"ש טוב עם תלמידיו וזכו לשמוע מעמד הר סיני קול גדול ולא יסף וכו' והעידו תלמידי אור עינינו רבינו מרן הקדוש ישראל בן אליעזר הרב זצללה"ה שזיככו אותם כל כך עד ששמעו מעמד הר סיני בקולות וברקים וקול שופר חזק מאוד וכו'. ובספר זוהר חי (יתרו דצ"ט ע"ג על זוה"ק דפ"א) כתב וז"ל, והזוכה לזה הדעת זוכה גם היום לשמוע עשרת הדברות וקולות וברקים מפי הקדוש ברוך הוא כידוע ממרן הריב"ש טוב.''
(מקום מים חיים, פרשת יתרו)