פרשת מסעי

• הדפסה
• דואל

בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
תורת הלוחות הראשונים
פרשת מסעי
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
סיכום ועריכה: ר' אשר לוין היו' בית הבעל שם טוב
 

מ''ב תחנות בדרך

בפרשה הזאת יש תיקון של כלל נשמת ישראל בכל מ''ב מסעיה וכן לכל מסעות של נשמה פרטית של כל אחד מאיתנו עד תיקונה. כלומר שהקב''ה מעביר אותנו מתיקון הראשון, תחנה ראשונה בתיקון הנפש שלנו עד תיקון האחרון. תחנה ראשונה הייתה רעמסס – רעם מיסס – תיקון האכילה. ומה הייתה תחונה האחרונה? - הבל השיטים – כאשר אדם מגיע למסכנה שכל השיטות – הם הבל, יש רק תורה אלוקית. כל השיטות, כל אידאולוגיות – הם הבל. כשכולם יהיו בהבל על כל דמיונות שלהם, על כל שיטות ואידאולוגיות ועל כל השקפות – אז תורה אלוקית הקדושה מקורית תתגלה ותתפשט.

אומרת תורה הקדושה:
אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד משֶׁה וְאַהֲרֹן. וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם – לְמַסְעֵיהֶם, עַל פִּי הַוָיָּ"ה: וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם - לְמוֹצָאֵיהֶם: (במדבר לג א-ב)
כלומר יש מוצא – זה מאיפה אדם יוצא ולאן הוא נוסע. כל המוצא לפי תכלית – לאן אדם נוסע, לאן הוא רוצה להגיע. וזה על פי השם. ואלה מסעיהם לפי המוצא, לפי שורש הנשמה.

אומר הבעש''ט הקדוש:
כל המסעוֹת - היו מ"ב. והם אצל כל אדם מיוֹם היוולדוֹ עד שוּבוֹ אל עוֹלמוֹ: להבין זה: כי מיום הלידה והוצאתו מרחם אמו – הוא בחינת יציאת מצרים, כנודע. ואחר כך נוסע ממסע למסע עד בואו לארץ החיים העליונה. וכמו שזכרנו {במדב ט כג} עַל פִּי הַוָיָּ"ה יַחֲנוּ, וְעַל פִּי הַוָיָּ"ה יִסָּעוּ, אֶת מִשְׁמֶרֶת הַוָיָּ"ה שָׁמָרוּ עַל פִּי הַוָיָּ"ה בְּיַד משֶׁה.
כי הוא בחינת קטנוּת וגדלוּת. בין כל המסעות יש תמיד מסע של גדלות ומסע של קטנות. למשל, סיני זה גדלות, אבל ''מרה'' שהייתה לפני סיני – זה קטנות. יש מסע של הרחבה וגדלות ויש מסע של צמצום וקטנות. קטנות זה עומק, גדלות זה גובה. לפעמים הקב''ה לא רוצה גובה ורוחב אלא עומק, אז הוא שם אדם במשעול צר ששם יחפש את פנימיות, את הפנינה. לפעמים כאשר אדם בצרה ומצוקה – סימן שיש שם משהו פנימי שצריך להרים ולא לפספס. לכן כל המסעות הם בחינת גדלות וקטנות.

ומ"ב מסעוֹת – הוא בחינת הספירה משם מ"ב שמלילה ראשונה של פסח עד חג השבועות, שהוא השלימות בקבלת התורה. ואף על פי שהם מ"ט יום, כל שבוע הוא בחינה אחד הכוללת כידוע, ושורשם הם מ"ב. והם מרומזים נגד המ"ב מסעוֹת הנכתבים פה.

כלומר, מ''ב ביחד עם שבע שבתות תמימות נותנים מ''ט ימי הספירה.

ובוודאי נכתבו המסעות בתורה – להורות הדרך הישר לאיש היִשְֹרָאֵלי: לידע הדרך הישר אשר ילך בו כל ימי חייו, ליסע ממסע למסע.

צריך לדעת שאם הגעת למצב של גדלות והרחבה – אז אחרי זה יהיה מצב של קטנות ולא תהיה בגובה אלא בעומק ותצטרך להתרגל לדרך עבודה אחרת. ואם היה לך עכשיו קטנות – תדע שעוד מעט וזה ישתנה ותבוא הרחבה. אז אדם צריך ללמוד במצב של קטנות לא להתייאש ובמצב של גדלות לא להתגאות. בכל דבר יש ניסיון שלו: ניסיון העני, ניסיון העושר.

וידוע, שכל המסעות הם בחינות קדושים וטהורים.

עכשיו הבעש''ט הקדוש עובר מתחנה לתחנה ומסביר איך בשם של כל תחנה טמונה משמעות של התיקון הנעשה באותו המקום.

וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא: קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה, כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים: מִקִּבְרוֹת הַתַּאֲוָה נָסְעוּ הָעָם חֲצֵרוֹת, וַיִּהְיוּ בַּחֲצֵרוֹת: (במדבר יא לד-לה)
כתוב בספר ברית מנוחה שקברות תאווה הם בחינת חכמה כי מתי שאדם מגיע לחכמה הוא קובר את תאווה. יש לו תאווה רוחנית – אין לו תאוות אחרות. אבל אם אדם לא חכם אז הוא מסתנוור מכל שטות של העולם הזה. ובלשון הבעש''ט הקדוש:
קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה - הוא בחינת החכמה, כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים. פירוש: מי שבא למידת חכמה - אזי בטל ממנו כל התאוות מרוב דבקותו בו יתברך שמו.

ממשיך הבעש''ט:
ומזה נבין לכל המסעות שבודאי הם בחינות קדושות ומעלות רמות. וכן גם כן תַּבְעֵרָה, בודאי הוא בחינה קדושה. אך הם כאשר באו למקומות הללו, נשתנה הדבר על ידי מעשיהם, ונהפך להם ללא טובה רחמנא ליצלן. כמו שמפורש בתורה {במדבר יא לד}: וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה - כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים. וכן שאר המסעות כפשוטן.

וכן בתַּבְעֵרָה - כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ הַוָיָּ"ה {במדבר יא ג}. ואם היו נוסעים ובאים למסעות הנזכרים למעלה ולא ישנו אותם במעשיהם, בודאי היה מאיר להם כל מסע ומסע באור הגנוז בתוכו.

כלומר, הכל שעושה הקב''ה, כל המסעות וכל תחנות וכל התיקונים – הכל לטובתנו. מ''ב תחנות הן כנגד שם הקדוש בן מ''ב אותיות שעניינו הוא העלאה ממדרגה למדרגה. לכן כל יום של ספירת העומר אנחנו אומרים תפילה ''אנא בכח'' שראשי תיבות של התפילה – שם בן מ''ב אותיות. הקב''ה מתקן אותנו ומעלה אותנו, אבל לפעמים אנחנו מרגישים שקשה לנו, כואב לנו, מר לנו. לכל אחד מאיתנו יש ניסיון המרירות, לפעמים יום אחד, לפעמים תקופה ממושכת. כמו שאחת מתחנות בשם ''מרה''.
וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה. וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים, וַיַּחֲנוּ שָׁם: (במדבר לג ט)
ואנחנו רואים שאחרי תחנת ''מרה'' שהיא בחינת קטנות באה תחנה ''אילמה'' – בחינת גדלות ומדרגה עליונה.

אומר הבעש''ט על הפסוק הזה:
ויש לפרש בזה דרך רמז בשם ספר ברית מנוחה: כי כשרואים איזה תלמיד חכם שיצא חוץ לשיטה רחמנא ליצלן ועושה שלא כהוגן, בוודאי שתה מן המים המרים. (ברית מנוחה, דרך א)

כלומר, אם רואים שתלמיד חכם הולך שבי אחרי שכל שלו וירד קצת מיראת שמים, מעבודת אלהי''ם – אז בוודאי שתה מים מרים. כי בכל תחנה (גם בקטנות וגם בגדלות) יש תורה ויש בחינה אחרת של תורה. ואם הוא לקח ממים המרים, מצד שמאל של התורה, שם הפך לחיים – אז הוא יכול להתחלק.

בכל בכל תחנה ותחנה יש צד ימין ויש צד שמאל, וצריך ללמוד איך לבחור תמיד צד ימין – גם בגדלות וגם בקטנות.
בסוף הפרשה תורה מספרת על שלוש ערי מקלט שהוסיפו לצורך שמירה, כדי לקלוט ולשמור בני ישראל בכל מסע ומסע.
כי שלוש ערי מקלט הן כנגד נפש, רוח ונשמה, וגם כנגד ליבושים:
מחשבה, דיבור ומעשה.

לכן אומרת התורה:
וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים: עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם, וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. (במדבר לה יא)

אומר הבעש''ט הקדוש:
שְׁלשׁ עָרֵי מִקְלָט הוא הרמז:
[א.] מחשבה, [ב.] דיבור, [ג.] מעשה, שצריך האדם לברוח מפני גֹּאֵל הַדָּם, הוא הסמ"ך מ"ם שרוצה לבטל אותם מעבדות הבורא. וצריך להתחזק בעצמו במחשבות קדושות, ודיבורים קדושים, ומעשים טובים. כי אף על פי שעדיין אינם כל כך בהירים וזכים, מכל מקום טוב יותר משב ואל תעשה, כי מכל מקום רעותיה דמריה עביד.

כלומר שלוש ערי מקלט ברובד הפנימי הן עניין של שמירה על שלוש דרגות של נפש וגם על שלושה ליבושים של נפש: מחשבה, דיבור ומעשה. ואף על פי אדם לפעמים לא מושלם ולא מוצלח בזה ולפעמים עושה משהו בשגגה – צריך לדעת שהקב''ה יודע את הרצון של אדם, רעותה דלבא.