פרשת האזינו

• הדפסה
• דואל

בעזרת מלך יחיד א'ל חי העולמים
תורת הלוחות הראשונים
פרשת האזינו
מפי מורנו דב"ר הכהן סטבסקי שליט"א
סיכום ועריכה: ר' אשר לוין היו'
בית הבעל שם טוב

השגחה ובחירה

רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל: (דברים לב לט)

אלה המלים שאומר משה רבינו בתוך שירה לכל הדורות כי זו שירה של עתיד לבוא. היחיד שיכול להוכיח אותנו בשירה זה משה רבינו. בדרך כלל כאשר באים להוכיח את אדם אז אומרים לו תוכחות קשות. משה רבינו בחר דרך מעיינת איך להוכיח אותנו - שירה, שירת האזינו. אתם ראיתם שמשהו בא להוכיח את מישהו ושר לו שירים?! אבל משה רבינו מביא תוכחות בתוך שירה כי זאת תוכחה של המתקה. כאן בא הבעש''ט הקדוש ללמד אותנו איך מוכיחים. אמר שלמה המלך, חכם מכל אדם: ''וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם'': (משלי כע טז) לשון רכה יכולה לשבור אפילו עצם. אנחנו חושבים שכדי לשבור עצם אנחנו צריכים לשון קשה. אבל אמר שלמה המלך שאם אדם הולך עם לשון רכה הוא יכול להיכנס עמוק ולשבור את המחיצות קשות ביותר. גָּרֶם זה לא רק עצם אלא גם הגורמים לקשיחות, למחיצות. כדי לגעת למחיצות הפנימיות צריך לשון רכה, רכות כדי להיכנס לתוך הנפש. לכן משה רבינו הלך בדרך מיוחדת, כמובן בדרך של נבואה ורוח שהייתה בו לדבר לכלל נשמות ישראל בכל הדורות עד עצם היום הזה – דווקא בשירה.
כלומר, שירה יכולה להיות התוכחה העמוקה והמעילה ביותר.

אומרת התורה הקדושה:
רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא. כלומר, אני -אני וגם הוא – זה אני. אני לשון נוכח, הוא לשון של מרחק. אותו הוא – זה אני, ואותו אני – זה הוא. אז הקב''ה אומר שאותו הוא זה גם אני – גם בהסתר הגם בגלוי. אני זה לשון גילוי, הוא זה לשון הסתר. אז אפילו כאשר נראה לאדם שהקב''ה נסתר, יש הסתר פנים - אבל זה עדיין אני, אותו הוא זה אני.
וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי - ואין לי שותפים, אין לי מפקחים, השגחה שלי זה השגחה פרטית על כל אחד ואחד, אני לא צריך שום שליחים, שום אמצעים, זה הכל אני עצמי ואין אלוקים עמדי.
אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה – אותו אחד שממית יכול גם להחיות מיד.
מָחַצְתִּי - לפעמים מרגישים שיש סוג של מחיצה, מחץ, אבל:
וַאֲנִי אֶרְפָּא – אני ארפא אתכם.
וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל . - מידי בגימטריה דין. שאין ניצול מיום הדין. (בעל הטורים)

על זה יש מעשה שמספרים על הבעש''ט הקדוש ושמעתי שמספרים גם על חוזה הקדוש מלובלין.
מסופר שמישהו היה אצל הבעש''ט הקדוש והבעש''ט דרש על הפסוק הזה. האדם הזה היה עשיר גדול, גביר גדול שבא מרחוק והוא חשב איך יכול להיות שהשם יכול גם להמית וגם להחיות. הבעש''ט אמר לו שהקב''ה יכול לקחת כל עסקים שלו ולהרוס אותם ברגע אחד אחר כך לרפא, להרים אותם גם ברגע אחד.
והעשיר הזה התפלא: ''איך זה יכול להיות, הרי יש לי השקעות בכל מיני ארצות וכל מיני מדינות, יש גם לעבר לים, יש גם בספינות. אם פה יישרף אז שם יישאר''. הבעש''ט ראה את המחשבה של העשיר הזה ואמר: אתה מפקפק? והעשיר אמר: קשה לי. הבעש''ט אמר לו: לך בשלום ותראה בעצמך.
העשיר הלך ובדרך, לפני שהוא הגיע לעיירה שלו הוא פגש את הכומר שתמיד ניסה לקרב אותו, אבל עשיר תמיד היה דוחה אותו. עכשיו הכומר הזמין את העשיר הזה הביתה. העשיר נכנס ושתה מים שנתן לו הכומר. כתוב בשולחן ערוך שאסור לשתות אם גוים ולאכול עם גוים. אסור לקבל מגוי שום דבר. אמר שלמה המלך: ''צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת. (משלי יד לד)'' - נחשב לקרבן חטאת (אבן עזרא). ורש''י מסביר: ''הם עכו''ם שגוזלים מזה ונותנים לזה''. אז הכומר הזה הכניס משהו בתוך השתייה והשתבשה דעתו של העשיר, והוא הסכים, חלילה, שהוא הולך להתנצר. אז אמר לו הכומר: ''תשמע, כדי שאני אראה שאתה אמתי (פתאום הם מדברים על אמתיות!) תחתום לי שאתה מוריש את כל הרכוש שלך בעולם לכנסיה שלי''. העשיר התפתה וחתם. זאת אומרת שלא חשוב איפה הרכוש נמצא עכשיו – הוא חתם שהכל מעביר, חלילה, לכנסיה. ורק כאשר הוא יצא מהשפעה של השתייה – אז הוא הבין מה קרה ומה הוא עשה. כי עבודה זרה מטמא אפילו מחשבה. גמרא בקידושין אומרת שמי שביקש לעשות, חלילה, עבירה ולא עשה - אז זה לא נחשב לו, היה לו סייתא דשמייא, אבל מי שביקש ורצה לעשות מצווה ונאנס ולא עשה – מעלה עליו הכתוב כאילו עשה, כי מחשבה המהותית של יהודי זה כן לעשות מצווה. אבל, פרט לעבודה זרה. מחשבת עבודה זרה נחשבת כעבודה זרה. וכן בסיפור העשיר לא רק חשב, הוא גם אמר וגם מסר את הרכוש שלו. אז הוא ראה שזה התקיים מה שהבעש''ט הקדוש אמר לו על הפסוק אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל.
הוא היה שבור לחלוטין ובמקום להיכנס הביתה ולספר למשפחה מה קרה – הוא התבייש מאוד - אז במקום זה הוא חזר למז'יבוז', להבעש''ט הקדוש.
ברגע שהוא נכנס אמר הבעש''ט: '' עכשיו את המאמין בפסוק?!'' אמר לא העשיר: ''תעזור לי רבינו, גם בחלק שני של הפסוק אני מאמין''. אמר לו הבעש''ט: ''אם אתה מאמין גם בחלק השני של הפסוק – אז אתה תצא מזה.'' ובירך אותו, אמר לו: '' צא עכשיו לעיירה שלך ותראה ישועות''. כאשר העשיר היה קרוב לעיירה שלו פתאום הוא ראה שהרבה אנשים רצים לאיזה מקום שריפה. הוא שאל: מה קרה? אמרו לו: אתה לא יודע, כל הבית של הכומר וכל כנסיה שלו – הכל נשרף, לא נשאר אפילו נייר אחד.
אז אנחנו רואים שלהקב''ה יש שליטה על כל פרטי וכללי הבריאה ברגע אחד הוא יכול לקיים את הפסוק: אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל.
לכן אנחנו צריכים לדעת שגם כאשר יש הסתר בבחינת הוא זה בעצם אני – הקב''ה בנוכח.

נשאלת השאלה: אם להקב''ה יש השגחה מוחלטת על כל פרטי וכללי הבריאה, כמו שאומר פסוק: ''רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא – אז איפה בחירה חופשית של אדם, למה סוף הפסוק אומר '' וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל'' ובעל הטורים מפרש: ''שאין ניצול מיום הדין '' אם הכל בידי הקב''ה - אז על מה אדם נותן דין החשבון?

אומר הבעש''ט הקדוש:
משל למלך שנהג לכנוס בין עניים לפקח בעסקם, ואחד היה משיב תמיד, כל מה שאדם עושה בין טוב ובין רע הכל עושה לעצמו, וחרה למלך על שאינו מחזיק לו טובה ומשיב לו כך, וציוה לעשות תרנגול מפוטם בסם המות ונתן לו, והשיב גם כן כך, ולקח העני זה התרנגול לביתו שהיה בקצה העיר, והצניעו. לימים בא בן המלך עיף ויגע מצידת חיה ועוף, וביקש מעני זה שבא אצלו, ליתן לו שום דבר מאכל, ונתן לו תרנגול זה לאכול, וכשרצה לאכול אמרו הרופאים שעמו בדוק תחלה, ובדק ונמצא סם המות, ובא הדבר לפני המלך, והתנצל העני שהוא ממנו, ואז הודה המלך שהאמת אתו, והמוסר היוצא מזה וכו', כלומר המשל מזה מובן למבינים. כי אדם מתרעם לפעמים: למה זה מגיע לי ככה? אבל בעצם הוא בעצמו זרע את זה, ועכשיו הוא קוצר מה שזרע מקודם. יכול להיות שהוא כבר שכח על הדבר הזה, אבל בעצם אדם קוצר בחיים מה שהוא זרע – לכן כל אחד מקבל בדיוק מה שמגיע לו. זאת אומרת שבתוך השגחה פרטית ומוחלטת בתוך פיקוח על כל פרט ופרט הקב''ה נותן לאדם בחירה בכל מעשה שהוא עושה, בכל רגש שהוא מרגיש ודיבור שהוא מדבר, בכל מחשבה, בכל רצון וכל תענוג – בכל דבר יש לאדם בחירה ולפי זה הוא נידון ומקבל פסק דין – מה שמגיע לו. כלומר, אדם קוצר מה שהוא זרע.

אומר הבעש''ט הקדוש:
שיזכור כל אדם זה הכלל תמיד: כל מה שאדם פועל – הכל פועל לעצמו (הכל חוזר אליו). ולא ישגיח על ההנאות שיהנה אותו היצר הרע, רק יאמר לו כנזכר לעיל: שכל מה שיפעול מהרע – יפעול לעצמו.

כלומר לכל דבר שאדם משקיע אז צריך לחשוב מה ייצא מזה. ועל זה יש פסוק שמביא הבעש''ט הקדוש: כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ. אַף אָמְנָם אֵל לֹא יַרְשִׁיעַ וְשַׁדַּי לֹא יְעַוֵּת מִשְׁפָּט: (איוב לד יא-יב).

כלומר, הכל שאדם עושה אחר כך הוא יפגוש בדרך. תמיד נותנים לאדם אפשרות לתקן, אבל משפט הוא אף פעם לא מעובת אלא בדיוק לפי שאדם פעל והשקיע.

הבעש''ט הקדוש ממשיך:
כי כל מה שאדם עושה ביום וכל הדיבורים והתנועות – עולה בלילה למיין נוקבין. ולכן: לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר. (ויקרא יט יג), לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא. (דברים כא כג)

כלומר, אדם צריך לתקן את מעשיו לפני שהוא נרדם, כי אחרת הם עולים ודנים אותם למעלה. עדיף שאנחנו נדון ונתקן את הדברים למטה.

ממשיך מורנו הבעש''ט הקדוש:
וכל הבקשות שאדם ביום - כולם יש להם עליה בלילה, ושם נמתק ונעשה מבוקשו. לכן מתפללים ביום הכיפורים: יעלה תחנוננו מערב – ויבוא שועתנו מבוקר וגו'.

כלומר, קודם כל יעלה תחנוננו מערב – אחרי שאנחנו מעלים את זה למעלה ומתקנים את זה, עושים תשובה – אז יבוא שועתנו מבוקר.
וגם אומרים ביום הכיפורים:
יעלה קולנו מערב, ויבוא צדקתנו מבוקר,
בסוד (איכה ג כג, כד) ''חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ:
חֶלְקִי יְהוָה אָמְרָה נַפְשִׁי עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ'' – ויראה רינוננו עד ערב.
כל מה שאדם רוצה לפעול – יעשה עובדא דוגמתו.

כלומר, כל דבר שרוצים לעשות במחשבה צריכים לעשות דוגמה, איזה מעשה למטה.

והוא מביא זהר הקדוש:
וּבְעוֹבָדָא דִּלְתַּתָּא - אִתְּעַר עוֹבָדָא דִּלְעֵילָּא, (על ידי מעשה של מטה מעורר מעשה של מעלה), מַה דְּתָלֵי בְּעוֹבָדָא, בְּעוֹבָדָא אִתְּעַר לְעֵילָּא (כל מה שתלוי במעשה צריך לעורר אותו מלמטה ואז זה יתעורר מלמעלה), וְאִתְעָבִיד עוֹבָדָא (ועל ידי זה נעשה מעשה). וּמַה דְּתָלֵי בְּמִלִּין -בְּמִלִּין (ואם אתה צריך דיבור מסוים של מעלה – צריך לפעול דיבור של מטה). כַּד אִתְגְּזַר בְּמִלָּה, אִתְּעַר הָכִי לְעֵילָּא (וכמו שאתה גוזר בדיבור שלך למטה – כך מתעורר מלמעלה). (זוה''ק ח''ג לא ע''ב)

כלומר, כל מה שאתה רוצה מלמעלה צריך לפעול מלמטה: אם במחשבה -במחשבה, אם בדיבור – בדיבור, אם במעשה – במעשה. ובדרך הזאת הקב''ה נותן לאדם אפשרות לבחור ולפעול כדי לבנות את החיים שלו לעתיד לבוא.

וכך כתוב בזהר הקדוש:
בְּגִין לְאַתְעָרָא לְתַתָּא בְּמָּה דְיִשְׁרֵי אִתְעֲרוּתָא דִלְעֵילָא. וְכֵן כֵּיוָן דְּאִתְעַר בַּר נָשׁ אִתְעֲרוּתָא בְּקַדְמִיתָא כְּדֵין אִתְעַר אִתְעֲרוּתָא דִלְעֵילָא. תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דִּכְתִיב וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִים וְגו' מִיָּד וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם וְגו': (חלק א עז ע''ב)

תרגום לשון הקודש: וכן כיוון שמעיר אדם התעוררות תחילה למטה, אז מתעוררת אליו התעוררות מלמעלה. בא וראה, כיוון שכתוב: ''וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן'' (בראשית יא לא) ומיד: ''וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:'' (בראשית יב א)