חודש סיון

• הדפסה
• דואל

עש"ן סיון:

א. השם סיון: מלשון זיו, הארה המתלבשת בכלים:

ב. צירוף סיון: שם הֲוַיָּ'ה המאיר מאת ה' בחודש סיון הוא: יְ וּ הַ " הַ היוצא מראשי התיבות של הפסוק {שמות כז יט-כ}: "וְאַרְבָּעִים אַדְנֵי כֶסֶף תַּעֲשֶׂה תַּחַת עֶשְׂרִים הַקָּרֶשׁ, שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו, וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית לִפְאַת צָפוֹן עֶשְׂרִים קָרֶשׁ":

ג. שם אהי"ה המאיר בחודש זה הוא: אְ יּ הַ " הַ:
 

ד. שבט החודש: זבולון: וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב. וַתֹּאמֶר לֵאָה: זְבָדַנִי אֱלֹהִי'ם אֹתִי זֶבֶד טוֹב, הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן {בראשית ל יט-כ}, זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן, וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת, וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן {בראשית מט ח-ט}, וְלִזְבוּלֻן אָמַר: שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ, וְיִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ. עַמִּים הַר יִקְרָאוּ, שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק, כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ, וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל {דברים לג יח-יט}, וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי לִבְנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם עַד שָׂרִיד. וְעָלָה גְבוּלָם לַיָּמָּה וּמַרְעֲלָה וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת וּפָגַע אֶל הַנַּחַל אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יָקְנְעָם. וְשָׁב מִשָּׂרִיד קֵדְמָה מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל גְּבוּל כִּסְלֹת תָּבֹר וְיָצָא אֶל הַדָּבְרַת וְעָלָה יָפִיעַ. וּמִשָּׁם עָבַר קֵדְמָה מִזְרָחָה גִּתָּה חֵפֶר עִתָּה קָצִין וְיָצָא רִמּוֹן הַמְּתֹאָר הַנֵּעָה. וְנָסַב אֹתוֹ הַגְּבוּל מִצָּפוֹן חַנָּתֹן וְהָיוּ תֹּצְאֹתָיו גֵּי יִפְתַּח אֵל. וְקַטָּת וְנַהֲלָל וְשִׁמְרוֹן וְיִדְאֲלָה וּבֵית לָחֶם, עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן. זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחוֹתָם הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן {יהושע יט ו-טז}, זְבוּלֻון לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל - וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ, וַיִּהְיוּ לָמַס {שופטים א ל}, וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת זְבוּלֻן וְאֶת נַפְתָּלִי קֵדְשָׁה, וַיַּעַל בְּרַגְלָיו עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ, וַתַּעַל עִמּוֹ דְּבוֹרָה {שופטים ד י}:
 

ה. אות החודש: ז, שלמות הטבע בז' ימי הבניין:
 

ו. אבר הראש: אזן שמאל:
 

ז. אבר הגוף: רגל שמאל:
 

ח. אבר היד: קמיצה שמאל בפרק הפנימי:
 

ט. הכח לתיקון: זריזות, התקדמות:
 

י. המידה : תפארת:
 

יא. מזל החודש: תאומים: התאמה, תורה שבכתב ותורה בשעל פה, שמים וארץ, קוב"ה ושכינתיה:
 

יב. מאורעות סיון: ג. תחילת ימי ההגבלה והילולת רבי יעקב שמשון משפיטובקא, ו. יום מתן תורה לפני כ3400 שנה והילולת דויד המלך ומורנו הבעש"ט זיע"א, ז. הילולת הנביא הושע בן בארי והגר הקדוש אברהם בן אברהם הי"ד זיע"א, ט. הילולת הגאון רבי אביגדור קרא והגאון רבי ישראל משקלאב ורבי יצחק אייזיק מזידיטשוב, יד. הילולת הגאון רבי חיים מואלוז'ין, טו. הילולת לאה אמנו ויהודה בן יעקב ולאה, כה. גזירת עשרת הרוגי מלכות, הילולת הנשיא רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול ורבי חנינא סגן הכהנים הי"ד זיע"א והגאון רבי מרדכי אליהו זי"ע, כו. הילולת התנא רבי יהונתן בן עוזיאל זיע"א:

סיון אצל מורנו הבעש"ט זיע"א
 

הכנה לקבלת התורה בשבועות מר"ח סיון:
א. טהרה: שלושת ימי הגבלה
ב. אחדות: "כאיש אחד לב אחד"
ג. קבלת עול מלכות שמים: "הקדמת נעשה לנשמע"

 

כוונת קדימת נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמָע
"וזהו עניין כוונת קדימת נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמָע {שמות כד ז}. כי נודע שזה המבואר למעלה - הוא יחוד השלם: שמייחד ומקשר כח הפועל השוכן בתחתונים, שהוא בחינת שכינה - להַוָיָּ"ה שמהווה כל הויוֹת. וכח הפועל ההוּא נקרא בחינת אֲדֹנָ'י - מלשון אֲדָנִים למשכן. שהמשכן היה יסוֹדוֹ האדנוּת, שהוא כינוי לכח הפועל השוכן בעולם המעשה בכל הדברים הנעשים בזה העולם, שהוא בחינת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ {ישעיה ו ג} על ידי שכח הפועל הוא בכל הנפעלים. וכל עוד שעושים ישראל בזה העולם כנ"ל - אזי מקשר ומייחד בחינת אֲדֹנָ'י ליֱהוִֹ'ה כאמור. אבל כשעושה הדבר בלי כוונה הנ"ל ומגשם זה המעשה שעושה - אזי נקרא {משלי טז כח}: וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף: מַפְרִיד אָלוּ"פו של עולם משכינתיה, שמַפְרִידוֹ כביכול משורשו ומכניסו בגשמיות יתירה:

והנה וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלֹוו"הַּ {איוב יט כו}. כמו באלף אלפי הבדלוֹת בזיווּג הגשמי: עיקר הייחוּד הוּא בהעדר לבוּשין, כמוֹ כן באָלֶ"ף אלפי הבדלות יחוד העליון הרוחני הנזכר למעלה אי אפשר כי אם שלא יהא מסך מבדיל ולבוש גשמי לכוונתו זאת האמור למעלה, כי אם שיעשה זאת מבלי שילביש זאת בכוונה גשמיוּת:

וצריך מתחילה לעשוֹת תשובה גמורה מחטאיו בכדי שלא יהיו מסך מבדיל אל הייחוּד. והנה באמת, לזכות לזאת המדרגה שיהא הייחוּד הגמוּר בכל התנאים המבוארים בכל השלימות, אי אפשר להיות כי אם בימות המשיח במהרה בימינו כנודע, וגם במתן תורה שאז היו במדרגה כמו שיהיה בימי המשיח במהרה בימינו כנודע, שאז היה הייחוד על צד השלמות בלי שום מסכים ומלבושים:

וזה כוונתם שהקדימו נַעֲשֶׂה לנִשְׁמָע, שאמרו: נַעֲשֶׂה כל מעשינו בלי שום כוונה אחרת כי אם וְנִשְׁמָע שהוא לשון אסיפה וחיבור, כמו {שמואל א טו ד}: וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם. וגם כן כאן קבלו עליהם לעשות כל מעשים שבעולם המעשה לכוונת וְנִשְׁמָע שהיא לחיבוּר וייחוּד בלי שוּם לבוּשים ומסכים. כי אז היו כל ישראל מוּפשטין מגשמיוּת מאד בהזדככוּת חומרן כנודע. ועל כך הקדימו הנַעֲשֶׂה, כי אחר עשייתן בכוונה הזאת, בא אחר כך הייחוּד שהוא בחינת וְנִשְׁמָע:

והנה, אחר שעשוּ את העגל וחזרוּ לחומריוּתן ולגשמיוּתן, כמו שכתוב {שמות לג ו}: וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב - הנה אי אפשר להיות עוד הייחוּד על צד המוּבחר והשלמוּת עבוּר מלבוּשים ומסכים הגשמיים הבאים מצד גודל חומריוּת האדם וחטאיו שחוטא מצד חומריוּתו. ואף על פי כן צריך כל אחד לזכך את עצמו בכל מה דאפשר בכדי שיהא הייחוּד על ידו. אף שהוא עתה בלא שלמות הגמוּר, מכל מקום נקרא עובד ועושה נחת רוח לבוראו במה שאפשר לו, שמקשר עולם המעשה באין סוף ברוך הוא": [מאור עיניים פר' ואתחנן]