חודש מנחם אב

 

 

 

עש"ן מנחם אב:

 

א. השם מנחם אב:
מלשון אב לכל החורבנות ולכל הנחמות, חודש המנחם את האב והאב מנחם את ישראל: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶ'ם: דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ, כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ, כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהֹוָ'ה כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ. קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר: פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָ'ה! יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ!" {ישעיה מ א-ג}. מי שנכנס אב ממעטין בשמחה {תענית כו ע"א} - ממעטים את הגלות בשמחה. חודש של נחמה. תיקונו: ע"י אהבת חינם ותשובה לתורת סיני המקורית, והוא חודש בו נולד משיח צדקנו, ויתהפך מאבל ליום טוב:

ב. צירוף חודש מנחם אב:
שם הֲוַיָּ'ה המאיר מאת ה' בחודש מנחם אב הוא: הַ וּ יִ " הַ היוצא מראשי התיבות של הפסוק {דברים כז ט}: "וַיְדַבֵּר משֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַיהֹוָ'ה אֱלֹהֶיךָ". תיקון השמיעה בקול ה':

ג. שם אהי"ה המאיר בחודש זה הוא: הַ יּ אִ " הַ:

ד. שבט החודש: שִׁמְעוֹן:
"וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר: כִּי שָׁמַע יְהֹוָ'ה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן" {בראשית כט לג} – שמעון תיקון לשנאה. "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח, וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר. וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב, וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם, וַיֵּצֵאוּ" {בראשית לד כה-כו} – שמעון כוחו בפדיון ושחרור ממקום הס"א. "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי: עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּישֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי, וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי. וַיֹּאמְרוּ: הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ?" {בראשית לד ל-לא} – פריצת גבולות וחוצפא ישגה. "וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם: וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ, וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם, וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם, וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם" {בראשית מב כג-כד} – יציאה משבי. "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם: אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם, יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ, וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ? עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה!" {בראשית מב לו} – כח הסתר. "וַיֹּאמֶר: שָׁלוֹם לָכֶם! אַל תִּירָאוּ! אֱלֹהֵיכֶ'ם וֵאלֹהֵ'י אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי וַיּוֹצֵא אֲלֵהֶם אֶת שִׁמְעוֹן" {בראשית מג כג} – כח גילוי. "וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה, לִי הֵם: אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה - כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" {בראשית מח ה} - דחיה. "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים, כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם: בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי, כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר: אָרוּר אַפָּם כִּי עָז, וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה - אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" {בראשית מא ה-ז} – תיקוןם הכעס והפיזור. "אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִּים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן: שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשׂכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן" {דברים כז יב} – כח הברכה. "מֵחֶבֶל בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת - בְּנֵי שִׁמְעוֹן, כִּי הָיָה חֵלֶק בְּנֵי יְהוּדָה רַב מֵהֶם, וַיִּנְחֲלוּ בְנֵי שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ נַחֲלָתָם" {יהושע יט ט} – תיקונו: ע"י שותפות עם יהודה. "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו עֲלֵה אִתִּי בְגוֹרָלִי וְנִלָּחֲמָה בַּכְּנַעֲנִי, וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אִתְּךָ בְּגוֹרָלֶךָ, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ שִׁמְעוֹן" {שופטים א ג}. "וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶת שִׁמְעוֹן אָחִיו, וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ. וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר חָרְמָה" {שופטים א יז} – הצלחה בשותפות עם יהודה. "מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן גִּבּוֹרֵי חַיִל לַצָּבָא, שִׁבְעַת אֲלָפִים וּמֵאָה" {שברי הימים א יב כו} – גבורת בני שמעון:

ה. אות החודש: ט,
המצביע על שפע טל ותיקון הטוב. אות טי"ט מורכבת משני זי"נים עם פתח גדול כלפי מעלה המורה על כוחות ההתעלות לעתיד:
ו. אבר הראש: עין שמאל, זהירות מלהביט על חסרונות:

ז. אבר הגוף: כליה ימינית, לשון סיום, כלי, כלי-יה או ח"ו כליון:

ח. אבר היד: אצבע שמאלי בפרק הפנימי:

ט. הכח לתיקון: שמיעה והתבוננות, "שמע ישראל":

י. המידה: הוד: מידת הכנעת התאוות הגשמיות והרוחניות כאחד:

יא. מזל החודש: אריה:

יב. מאורעות מנחם אב:
ג. הילולת רבי שמשון מאוסטרופולי זי"ע. ד. תחילת בניין חומות ירושלים בזמן נחמיה והילולת הרמ"ע מפאנו זי"ע. ה. הילולת האר"י הקדוש זי"ע. ט. המרגלים ימ"ש גורמים בכיה לדורות: חורבן בית ראשון ושני, גירוש ספרד פורטוגל צרפת ואנגליה, המעפילים עולים אל ראש ההר נגד רצון ה', לפנות ערב נולד בו משיח צדקנו, הילולת אדמו"ר החוזה הקדוש מלובלין זי"ע. י. עיקר שריפת הבית. טו. הותרו שבטים לבוא זה בזה בקשרי קדושין בזמן שאול המלך הי"ד. יח. מאורעות תרפ"ט. כא. הילולת אדמו"ר רבי אלכסנדר מקאמארנא ורבי אהרן מבעלז זי"ע. כב. הילולת רבנו המרדכי ואשתו וחמשת בניהם הי"ד ורבי מאיר הגדול מפרמישלאן זי"ע. כג. הילולת רבי יעקב ישראל קנייבסקי זי"ע. כו. הילולת רבי יואל מסאטמר זי"ע:
 

מנחם אב אצל מורנו הבעש"ט זיע"א
"להיות הימים ימי הילוך המרגלים, אין הימים הללו בהתגברות הרחמים כל כך וכו'. דהנה המרגלים הלכו לתור את הארץ בכ"ט סיון [תענית כט ע"א], ממילא הלכו בתמוז חדש הראיה, ויראו את הארץ ויניאו את לב בני ישראל וכו' [במדבר לב ט] - ונפגם חוש הראיה. והנה וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום [שם יג כה] בחודש אב חודש השמיעה, והוציאו דיבה על הארץ, ותשא כל העדה ויתנו את קולם [שם יד א], כי שמעו לדבריהם ונפגם בחוש השמיעה, ונגזרה גזירה על אלו ב' החדשים, עד כי ירחמם השם יתברך במהרה בימינו וכו'. על כן אנו מתפללים: הטה אלקי אזנך ושמע, פקח עיניך וראה וגו' [דניאל ט יח] - כדי שיתוקן ראיה ושמיעה. על כן בט"ו באב שכבר קיימא סיהרא באשלמותא - ומתעוררים הרחמים שלימות הרצון": [בני יששכר מאמרי חדשי תמוז אב מאמר א ב-ג]
 

תורות הבעש"ט הק' זיע"א על בית המקדש
כתר שם טוב תּוֹרָה רכה חַשָּׁב ה'
"חָשַׁב יְהֹוָ"ה לְהַשְׁחִית חוֹמַת בַּת צִיּוֹן, נָטָה קָו, לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ מִבַּלֵּעַ, וַיַּאֲבֶל: חֵל וְחוֹמָה יַחְדָּו אֻמְלָלוּ {איכה ב ח}. עניין גֵּר וְתוֹשָׁב: כשהצדיק מתפלל וצועק על הזיקו שבעולם הזה ואינו נענה ואין משגיחין עליו, האמת הוא כי הכל הוא מגודל החיבה והאהבה שיש לו יתברך אל הצדיק, ובשביל כך אינו נענה בענייני עולם הזה:
משל למה הדבר דומה? לבן המלך שהוא קטן ועשה לעצמו בית קטן מקֵיסמין, ובא אדם וסתר אותו. ובא התינוק אצל אביו בקובלני רבה, ובוכה על זה. ואביו היה מצחק, ולא ענהו להינקם תיכף מזה האדם שסתר בניין גרוע זה. כי במחשבת המלך לבנות לו פלטרין גדולים:
וזהו שכתוב {תהלים כא יד}: רוּמָה יְהֹוָ'ה בְּעֻזֶּךָ - לבנות בית המקדש העתיד, ואז נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה גְּבוּרָתֶךָ {שם}:
והנמשל מובן: שמחמת אהבת ה' להצדיק ויודע שינחילו עולם הבא - לכן אינו משגיח על הצער שיש להצדיק בעולם הזה. שהרי על ידי זה הצער: לְפוּם צַעֲרָא – אַגְרָא {משנה אבות ה}, שינחילהו לעולם הבא":
 

תורות לב ירושלים
"בהפטרה {ישעיה מ א-ג}: : "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶ'ם: דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ, כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ, כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהֹוָ'ה כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ. קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר: פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָ'ה! יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ!" {ישעיה מ א-ג}. וצריך להבין מה זה דברו על לב ירושלים, האיך שייך לב בירושלים? גם להבין כי לקחה כפלים מאת ה', והוא תמוה. הקדוש ברוך הוא ילקה ח"ו כפלים על העונות? ויש להבין זה על פי מה ששמעתי ממארי אבא זקני זללה"ה: כי המלך אשר בישראל - הוא הלב של ישראל. וביאר על פי זה הפסוק {שמואל א טז ב}: איך אלך ושמע שאול והרגני? ודיקדק: אמאי היה ירא דוקא על ההליכה? הלא ההליכה יכול להיות בשתיקה? ויותר היה לו לומר: איך אשוב ואחזור אחר אשר אמשח אחר למלך ויהרגני שאול? וביאר: כי המלך הוא הלב של כלל ישראל, והלב שומע. פירוש: מבין. וזהו שאמר: איך אלך ושמע שאול? פירוש: כי הוא עדיין המלך של ישראל קודם משיחה, לאחר ושמע, פירוש: ויבין - למה אנכי הולך על מה ולמה, והרגני. אבל על החזרה לא היה ירא, כי כבר יהיה דוד משוח למלך ולא יבין ולא ישמע, כי בודאי יעשה הדבר בהסתר, עד כאן. ואחרי זה ראיתי בספר יצירה: לב בנפש - כמלך במלחמה. נמצא: הלב הוא המלך של הגוף והאברים, ובודאי אין דרך צבא המלך לעשות שום דבר בלתי ידיעתו, ומזה יבין האדם כי כן דרך כל האברים להתנהג על פי הלב, ובו כח חיים המתנועע לכל הגוף {בראשית מא מד}: ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו, כי הוא החיות של כל האברים. והנה ראיתי בספר ראשית חכמה, כי הלב מכונה בשם ירושלים, כי הוא באמצע הגוף כמו ירושלים באמצע העולם. והוא שאמר התנא {אבות פ"ב משנה יג}: לב טוב. ואמר רואה אני את דבריו שבכלל דבריו דבריכם. כי הוא שורש לכל אברי הגוף והוא בחינת ירושלים ורוח החיים אשר בו הוא המלך היושב על הכסא. וזהו: אי רישי דעמא טב – כולא טב. כי אז מתנהגים אחריו כל האברים כגדודים אחר המלך. ולהבין מה זה לב טוב ומהו הטוב השייך ללב: כי בכל דבר לפי ערכו – טובו. דרך משל: במשקה הוא הטוב כשמתוק לחיך, ובמלבוש הטוב שלו הוא דרך אחר היינו הצבע, כמו שחור או לבן או מתוקן כתיקונה וכו'. והלב נברא להיות שוכן בו הקב"ה, כדאיתא {שמות כה ח}: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ממש, וזכאה הוא מאן דעביד ליה דירה נאה בלבו. נמצא: נברא הלב להיות משכן להקב"ה וכו'. וזהו יש לומר שרימז הנביא בצחות לשונו {ישעיה מ ב}: דברו על לב שיהיה ירושלים, וכשיהיה הלב ירושלים - אז מלכה היא הרוח הנשבר בתוכה. צדיק ונושע לעמו - הם האברים. מיד המצירים - דהיינו היצר הרע חלילה ויתנהגו אחריו כצבא אחר המלך ולא יתפזרו אנה ואנה להיות {דברים יב ח}: איש כל הישר בעיניו יעשה {במדבר כז יז} כצאן אשר אין להם רועה. כי רועה נאמן יש להם מלכם בקרבם. וזהו: כי מלאה צבאה, ועל ידי זה זוכה כי נרצה עונה, כי זבחי אלהי'ם רוח נשברה יותר מכל הקרבנות. או יאמר: כי נרצה עונה, על דרך דאיתא בש"ס {יומא פו ע"ב}: השב מאהבה - זדונות נעשו לו כזכויות. וזה: כי נרצה - לשון רצון נעשה מהעון, כי לקחה מיד ה' כפלים וכו'. כי השב מאהבה תמיד לבו נשבר בקרבו ובוער בו אהבת בוראו. כי אהבה ויראה הפנימיים הם תרין ריעין דלא מתפרשין, ונעשה לו מעונות זכיות. וזהו: כי לקחה מיד ה' כפלים בעד העונות ובעד הזכויות. ועתה נבא לבאר הפסוק שהתחלנו בו, כי דבר זה שמעתי ממארי אבא זקני [בעל שם טוב הקדוש] זללה"ה: כשיש צדיק בעולם - אזי מייחד כל דברי העולם הגשמיים הן העובדות הן הדיבורים. וזהו שהתפלל משה רבינו ע"ה {במדבר כז יז}: ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה, רק יהיה להם רועה מייחד וצאן, הם יחודים, והבן. והנה שורש מלכות בית דוד הוא כי דוד הוא שורש מלכות כביכול אשר בכל משלה, ובלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו {בראשית מא מד} בכל דבר קטן וגדול, כדאיתא בשם אדוני אבי זקני [בעל שם טוב הקדוש] זללה"ה על דרוש חז"ל {זהרה"ק ח"ב קעה}: לא גלו ישראל עד שכפרו בה' ובמלכות בית דוד, ולא יגאל אותם עד שיחזרו לה' ולדויד מלכם. על דרך הפסוק {שמואל ב כ א}: אין לנו חלק בדוד וגו' איש לאהליו. ואיתא: אל תקרא לאהליו אלא לאלוהיו. ובעת הגאולה נאמר {הושע ג ה}: ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם. וביאר הוא [בעל שם טוב הקדוש] ז"ל: כי עניין מלכות בית דוד הוא כל דבר קטן וגדול שאדם עושה אפילו השטת יד לכיסו ליקח ממנו שני פרוטות ולא עלה בידו אלא אחת נקרא מלכות בית דוד. פירוש: להבין שהוא מלכות אשר בכל משלה ומעורר אותו על ידי יסורים אלו לשוב לבוראו ברוך הוא. כמאמרם ז"ל {ערכין טז ע"ב}: היכי דמי יסורים? וכו', ודברי פי חכם חן. ויש להבין יותר: כי כל הדברים נתהוו ממנו יתברך, לכן נקרא בשם הוי"ה ברוך הוא, שהוא מהוה כל ההויות. וזהו {הושע ג ה}: ובקשו את ה' אלהיהם - כי כל טבעות שהם בחינת אלהים שהוא מספר הטבע - הם מהוי"ה ברוך הוא אשר הוא מהוה כל הויות, את זאת יבקשו ישראל. ואת דוד מלכם – פירוש: שיהיה ממש דוד מלכם מד' עד ו' ועד ד', והבן. והוא שאמר משה רבינו ע"ה: ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר הוי"ה אלהי'ם, היינו: שזהו התפילה עצמה - שיהיה כמו בעת הגאולה {שם}: ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם. וזהו על ידי כניסת משה לארץ, ואז היה ירושלים וארץ ישראל ירושת עולם ,ולא יהיה גלות ישראל כידוע, זה והמשכיל יבין. ה' יקבץ נדחי עמו ישראל ויקוים בנו מקרא שכתוב {שם}: ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם, אמן": [ספר דגל מחנה אפרים פר' ואתחנן]
 

"דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ"
"נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶ'ם: דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ, כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ, כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהֹוָ'ה כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ. קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר: פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָ'ה! יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ!" {ישעיה מ א-ג}:
להבין לשון הכפל באומרו שני פעמים נחמו, גם אומרו דברו על לב ירושלים, מהו לב ירושלים? גם לשון מיד ה', היה לו למימר כי לקחה מה' כפליים וגו'. גם היתכן מבעל החסד כמוהו יתברך שיפרע כפליים בכל חטאתם? והלא אפילו אם היה השם יתברך נפרע מן העולם כפי חטאתם ממש, לא היה אפשר לעולם להתקיים. ואדרבה, הוא יתברך מעביר ראשון ראשון וכיוצא בזה:
ונבאר כל זה דנודע: ששורש כלל ישראל הם ששים ריבוא שורשי נשמות, אף שהן יותר כהנה וכהנה - מכל מקום הוא מחמת התחלקות השורשים לניצוצות, אבל עיקרן הוא ששים ריבוא כמנין אותיות התורה. ויש לכל שורש אחיזה באות מן התורה. והתורה יש בה רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה שהן קומת אדם העליון הרוחני, וכמו כן יש בנשמה רמ"ח אברים רוחניים ושס"ה גידים רוחניים, וכן בלבושי הגשמי שהוא הגוף החומרי גם כן יש רמ"ח אברים ושס"ה גידים גשמיים. וכל זה מצד השורש שהוא התורה, אשר לכן נאמר {במדבר יט יד}: זאת התורה – אדם, שכלל התורה הוא האדם הרוחני. ועל כן אם חסד איזה אות מן התורה - נקרא פסול, כי בכל אות ואות שהוא חלק התורה כלול הכל. כמו למשל בקומת האדם הגשמי: אם נוקף אצבעו, אזי מרגישין הכאב כל אברי הגוף, וכל זה עבור ההתכללות. נמצא: כי כל האדם ושורש נשמתו האחוזה באות מן התורה כלולין בו כל אותיות התורה עם כל השורשים המסתעפים מהם. ואם כן, כל האדם הדבוק בהתורה הוא קומה שלמה ועולם מלא כמבואר. וע"כ אמרו: כל המאבד נפש אחת מישראל - כאילו אבד עולם מלא. ובהיפך: כל המקיים וכו' - כאילו קיים עולם מלא לטעם האמור. ונמצא: שצריך האדם ששורשו הוא התורה, צריך להתנהג בכל הנהגותיו ממעשיו על פי התורה ובקיום כל מצוותיה לבל יעדר ח"ו מן קומה הרוחניות, כי ח"ו אם יעדר איזה אבר מקומת הרוחני יגיע הפגם לשורש נשמתו גם כן ויגיע גם כן הפגם עד קומתו הגשמי, שכל הצרות והדינים ועיכוב השפע מלמעלה הכל הוא עבור הפגם שפוגם בקומה הרוחניות ומגיע בהשתלשלות לקומה הגשמיות גם כן שמרגיש הכאב מן החסרון ההוא. וע"כ צריך מיד לחזור בתושבה, לשוב עוד לשורשו ויתקן מה שקילקל על ידי מה שמהרהר ומתחרט בלב שלם בחרטה גמורה שההרהור ההוא הוא רוחני ומתקן מה שקילקל בקומה הרוחנית, ואחר כך ישוב גם כן במעשה לתקן קומתו הגשמית במעשה. והעיקר הוא החרטה בלב שלם, שהוא תיקון קומה הרוחניות שעל ידי זה משיב האות של שורש נשמתו לכלל התורה, שעל כן נקרא תשובה - תשוב ה', שהן כלל עשרים ושתים אותיות התורה ה' מוצאות הפה שעל ידי ההרהור וחרטה ישובו להיות אחדות אחד ושלמות תורה שלמה בלי חסרון בכל כ"ב אותיות התורה שהן כלל התורה, כמבואר זה אצלנו במקום אחר באריכות יותר:
 

מעגל השנה

  • 1
  • 2
Prev Next

הרשמת חברים

"אין שום מציאות בלתי השם יתברך"