עש"ן תשרי:

         א.         השם תשרי: מלשון ראשית {בראשית אותיות א'-תשר"י}, ומלשון תשר"י, חודש של שירה לפני ה'. וכן לשון התרה ומחילה {מדרש ילקוט שמעוני}: תשרי ותשבוק כל חובינו. וכן מלשון שריית השכינה. והוא ירח האיתנים על שם אבותינו הקדושים שנקראו איתני עולם ונולדו בחודש זה ובו חגי האיתנים ר"ה יוה"כ סוכות הושענא רבה ושמחת תורה. והוא חודש הטומן בחובו כל עתיד השנה {תהלים פא ג-ד}: "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר - בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב". מורנו הבעש"ט הק' זיע"א מלמדנו כי על חודש תשרי לא מכריזים למטה ב"שבת מברכים" שלפני ראש השנה כי ה' יתברך מברך בעצמו את החודש השביעי למעלה בהיותו השבת של כל החדשים, ואת ברכת ה' יתברך בחודש השביעי אנו ממשיכים לכל שאר החודשים ע"י החגים. וכן נקראבתורה"ק{זוהרה"קח"גרנדע"ב}:"חוֹדֶשׁהַשְּׁבִיעי" – שבת החודשים, וממנו מקור הברכה לשאר חדשי השנה, כי הוא חודש הבריאה והחגים ועמו חודש הדין והמשפט על מעשה עץ הדעת, חודש בו מחדשים את מלכותו של הבורא יתב"ש וממליכים אותו יתברך על כל בריאתו אשר ברא:

          ב.          צירוףחודשתשרי:שםהֲוַיָּ'ההמאירמאתה'בחודשתשריהוא:וַהיָ " הַהיוצא מראשי התיבות של הפסוק {בראשית פרק יב טו-טז}: "וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלֲלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה, וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה". הפסוק מצביע על סכנת החיצוניותכאשר נמצאים במקום חיצוני, וצירוף השם מצביע על שמחה, שכן אין והיה אלא לשון שמחה {ברכות ס ע"ב}- שיצא זכאי במשפט ביום הדין בראש השנה:

         ג.         שם אהי"ההמאיר בחודש זה הוא: יַ ה אָ " הַ:

         ד.        שבט החודש:אפרים. והוא תיקון הפריון {בראשית מא נב}:"וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם, כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִי'ם בְּאֶרֶץ עָנְיִי"."וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף: הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה. וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ, אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם. וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר: הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ. וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף: אֵ'ל שַׁדַּ'י נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי. וַיֹּאמֶר אֵלַי: הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים, וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם. וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה - לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי"{בראשית מח א-ה}:

תיקון הקנאה{בראשית מח ח-כ}: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף, וַיֹּאמֶר: מִי אֵלֶּה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו: בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִי'ם בָּזֶה. וַיֹּאמַר: קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם. וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת. וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו, וַיִּשַּׁק לָהֶם, וַיְחַבֵּק לָהֶם. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִי'ם גַּם אֶת זַרְעֶךָ. וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו, וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה. וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם, אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ - מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל, וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ - מִימִין יִשְׂרָאֵל. וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו. וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר. וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר: הָאֱלֹהִי'ם אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק, הָאֱלֹהִי'ם הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע - יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו: לֹא כֵן אָבִי! כִּי זֶה הַבְּכֹר, שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ. וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר: יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי, גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל. וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם. וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר: בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: יְשִׂמְךָ אֱלֹהִי'ם כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה. וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה":

תיקון הנצחון{דברים לגיז}: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ - הָדָר לוֹ, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ, וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה":

תיקון ההורשה{יהושע פרק טז ט-י}: "וְהֶעָרִים הַמִּבְדָּלוֹת לִבְנֵי אֶפְרַיִם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי מְנַשֶּׁה כָּל הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן. וְלֹא הוֹרִישׁוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר - וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקֶרֶב אֶפְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיְהִי לְמַסעֹבֵד"."וְאֶפְרַיִם לֹא הוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִיהַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר, וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ בְּגָזֶר"{שופטים א כט}:

תיקון מחיית עמלק ע"י אפרים{שופטים ה יד}: "מִנִּי אֶפְרַיִם - שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק, אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין בַּעֲמָמֶיךָ מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים, וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר":

תיקון מלחמות האחים {שופטים יב ד-ו}: "וַיִּקְבֹּץ יִפְתָּח אֶת כָּל אַנְשֵׁי גִלְעָד, וַיִּלָּחֶם אֶת אֶפְרָיִם. וַיַּכּוּ אַנְשֵׁי גִלְעָד אֶת אֶפְרַיִם. כִּי אָמְרוּ: פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם אַתֶּם, גִּלְעָד בְּתוֹךְ אֶפְרַיִם, בְּתוֹךְ מְנַשֶּׁה. וַיִּלְכֹּד גִּלְעָד אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְאֶפְרָיִם. וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם: אֶעֱבֹרָה! וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי גִלְעָד: הָאֶפְרָתִי אַתָּה? וַיֹּאמֶר: לֹא. וַיֹּאמְרוּ לוֹ: אֱמָר נָא שִׁבֹּלֶת! וַיֹּאמֶר: סִבֹּלֶת. וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר כֵּן, וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ וַיִּשְׁחָטוּהוּ אֶל מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן. וַיִּפֹּל בָּעֵת הַהִיא מֵאֶפְרַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אָלֶף":

תיקון הקנאה {ישעיה יא יג}: "וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ. אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם":

תיקון המרידה בה'  {ישעיה כח א-ג}: "הוֹי עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם, וְצִיץ נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים הֲלוּמֵי יָיִן. הִנֵּה חָזָק וְאַמִּץ לַאדֹנָ'י כְּזֶרֶם בָּרָד שַׂעַר קָטֶב, כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים הִנִּיחַ לָאָרֶץ בְּיָד. בְּרַגְלַיִם תֵּרָמַסְנָה עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכּוֹרֵי אֶפְרָיִם". "שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד, יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר כְּעֵגֶללֹא לֻמָּד, הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה כִּי אַתָּה יְהֹוָ'ה אֱלֹהָ'י. כִּי אַחֲרֵישׁוּבִי נִחַמְתִּי, וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ, בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי. הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים, כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד, עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ, רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ, נְאֻם יְהֹוָה"{ירמיה לא יז-יט}."אֲנִי יָדַעְתִּי אֶפְרַיִם, וְיִשְׂרָאֵל לֹא נִכְחַד מִמֶּנִּי, כִּי עַתָּה הִזְנֵיתָ אֶפְרַיִם, נִטְמָא יִשְׂרָאֵל. לֹא יִתְּנוּ מַעַלְלֵיהֶם לָשׁוּב אֶל אֱלֹהֵיהֶם כִּי רוּחַ זְנוּנִים בְּקִרְבָּם, וְאֶת יְהֹוָ'ה לֹא יָדָעוּ. וְעָנָה גְאוֹן יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו, וְיִשְׂרָאֵל וְאֶפְרַיִם יִכָּשְׁלוּ בַּעֲוֹנָם, כָּשַׁל גַּם יְהוּדָה עִמָּם. בְּצֹאנָם וּבִבְקָרָם יֵלְכוּ לְבַקֵּשׁ אֶת יְהֹוָ'ה וְלֹא יִמְצָאוּ חָלַץ מֵהֶם. בַּיהֹוָ'ה בָּגָדוּ, כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ, עַתָּה יֹאכְלֵם חֹדֶשׁ אֶת חֶלְקֵיהֶם"{הושע ה ג-ו}."סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל, וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵ'ל וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן. אֶפְרַיִם רֹעֶה רוּחַ וְרֹדֵף קָדִים, כָּל הַיּוֹם כָּזָב וָשֹׁד יַרְבֶּה, וּבְרִית עִם אַשּׁוּר יִכְרֹתוּ וְשֶׁמֶן לְמִצְרַיִם יוּבָל". "בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב. לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִי'ם וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת"{תהלים עח ט-י}. "וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר"{תהלים עח סז}:

תיקון הגלות {הושע ז ח-יג}: "אֶפְרַיִם בָּעַמִּים הוּא יִתְבּוֹלָל אֶפְרַיִם, הָיָה עֻגָה בְּלִי הֲפוּכָה. אָכְלוּ זָרִים כֹּחוֹ וְהוּא לֹא יָדָע, גַּם שֵׂיבָה זָרְקָה בּוֹ וְהוּא לֹא יָדָע. וְעָנָה גְאוֹן יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו, וְלֹא שָׁבוּ אֶל יְהֹוָ'ה אֱלֹהֵיהֶ'ם וְלֹא בִקְשֻׁהוּ בְּכָל זֹאת. וַיְהִי אֶפְרַיִם כְּיוֹנָה פוֹתָה אֵין לֵב, מִצְרַיִם קָרָאוּ, אַשּׁוּר הָלָכוּ. כַּאֲשֶׁר יֵלֵכוּ אֶפְרוֹשׂ עֲלֵיהֶם רִשְׁתִּי, כְּעוֹף הַשָּׁמַיִם אוֹרִידֵם, אַיְסִרֵם כְּשֵׁמַע לַעֲדָתָם. אוֹי לָהֶם כִּי נָדְדוּ מִמֶּנִּי, שֹׁד לָהֶם כִּי פָשְׁעוּ בִי, וְאָנֹכִי אֶפְדֵּם, וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים":

תיקון המחלוקת {יחזקאל לז טו-כא}: "וַיְהִי דְבַר יְהֹוָ'ה אֵלַי לֵאמֹר. וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו, וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו. וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ. וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר: הֲלוֹא תַגִּיד לָנוּ מָה אֵלֶּה לָּךְ? דַּבֵּר אֲלֵהֶם: כֹּה אָמַר אֲדֹנָ'י יֱהֹוִ'ה: הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו, וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי. וְהָיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם בְּיָדְךָ לְעֵינֵיהֶם. וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם: כֹּה אָמַר אֲדֹנָ'י יֱהֹוִ'ה: הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם". "וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ, וְלֹא יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד. וְלֹא יִטַמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם, וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם, וְטִהַרְתִּי אוֹתָם, וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִי'ם:. וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם. וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם, וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם, וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם. וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם, וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם, וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם. וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִי'ם וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם. וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְהֹוָ'ה מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם"{יחזקאל לז כב-כז}:

תיקון המרידה בבית המקדש ובירושלים {דברי הימים ב ל א}: "וַיִּשְׁלַח יְחִזְקִיָּהוּ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְגַם אִגְּרוֹת כָּתַב עַל אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה לָבוֹא לְבֵית יְהֹוָ'ה בִּירוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַיהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". "וַיִּהְיוּ הָרָצִים עֹבְרִים מֵעִיר לָעִיר בְּאֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְעַד זְבֻלוּן, וַיִּהְיוּ מַשְׂחִיקִים עֲלֵיהֶם וּמַלְעִגִים בָּם. אַךְ אֲנָשִׁים מֵאָשֵׁר וּמְנַשֶּׁה וּמִזְּבֻלוּן נִכְנְעוּ וַיָּבֹאוּ לִירוּשָׁלִָם"{דברי הימים ב ל י-יא}. "וְהָיוּ כְגִבּוֹר אֶפְרַיִם, וְשָׂמַח לִבָּם כְּמוֹ יָיִן, וּבְנֵיהֶם יִרְאוּ וְשָׂמֵחוּ, יָגֵל לִבָּם בַּיהֹוָ'ה"{זכריה י ז}:

         ה.         אות החודש: להמורה על אותו מִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר {חגיגה טו ע"ב}כי היא האות הגבוה מבין האותיות באשר היא אות הלימוד הבנויה משלוש וא'וים: אחת אלכסונית, אחת אופקית, ואחת אנכית, להורות על ג' אופני לימוד התורה הקדושה:

          ו.          אבר הראש: גולגולתלהורות על ראשית מחשבת כל השנה:

          ז.         אבר הגוף: כבדוהוא תיקון הכעסכמאמר {ברכות סא ע"א ושבת לג ע"ב}: "תָּנוּ רַבָּנָן: לֵב מֵבִין, כְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת וכו', כָּבֵד כּוֹעֵס, מָרָה זוֹרֶקֶת בּוֹ טִפָּה וּמַנִּיחַתּוּ, טְחוֹל שׁוֹחֵק, קֻרְקְבָן טוֹחֵן, קֵבָה יְשֵׁנָה, אַף נֵעוֹר, וכו'":

        ח.        אבר היד: אמה ימניתבפרק האמצעי:

         ט.        הכח לתיקון: שמיעהוהתבוננות, "שמע ישראל":

          י.          המידה:חסד: מידת הנתינה לפי תפקידו בעולם:

        יא.       מזל החודש: מאזניים להורות על שיקול המשפט ועל שם כפות המאזניים הדומות לשתי אזניים, ועל איזון מעשה בראשית בכוחות מנוגדים שקולים לצורך הבריאה: שמים וארץ, אורות וכלים, זכר ונקבה, אור וחושך, ימין ושמאל, פנימיות וחיצוניות:

       יב.       מאורעות מנחם אב:א.יום הששי לבריאת העולם והוא יום בריאת האדם וע"כ הוא יום א' דראש השנה, בו נולדה ונסתלקה שרה אמנו ובו ברך יצחק אבינו את יעקב אבינו ובו יצא יוסף הצדיק מבית האסורים אחרי י"ב שנה ובו בטלה עבודת הפרך מיוצאי מצרים ובו נולד הילד הקדוש נחמן קטופא בעל נבואת הילד בשפרעם ובו נעקד על קידוש השם רבי אמנון ממגנצא הי"ד בעל נתנה תוקף וכן הילולת המלבי"ם רבנו מאיר לייבוש הכהן זי"ע. ב. יום ב' דראש השנה והילולת רבי משה כהן מז'רבא זי"ע. ג. צום גדליה על הרצחו של הצדיק גדליה בן אחיקם בסוף בית ראשון {מלכים ב כה}והילולת בעל המגן אברהם רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר זי"ע. ה. נולד ונפטר נפתלי בן יעק ולאה זי"ע. ו. הילולת רבי אריה לייב הסבא משפולא זי"ע  ז. נולד ונפטר זבולון בן יעקב ולאה זי"ע.  ח. החלו ז' ימי חנוכת המזבח בבית הראשון בימי שלמה המלך.  ט. הילולת רבי אלעזר בן רשב"י והגאון רבי יצחק זאב מבריסק זי"ע. י. יום הכיפורים ובו נעקד יצחק אבינו בהר המוריה ובו ירד משה רבינו מהר סיני בשנית עם לוחות השניות בידו והילולת זכריה בן יהוידע הנביא בבית ראשון הי"ד זי"ע ובו נהרג רבי עקיבא הי"ד ובו נולד רבי יהודה הנשיא ובו הילולת רבי יהודה לייב הלוי אשלג בעל הסולם הק' זי"ע.יא. הילולת רב הונא ורב טביומי ורב אושר פרויינד זי"ע. יב. הילולת רבי אברהם המלאך בן המגיד זי"ע  יג. הילולת רבי עקיבא איגר זי"ע. יד. הילולת רבי ישראל מקוזניץ זי"ע. טו. חג הסוכות ובו נולד ונפטר יעקב אבינו בן יצחק ורבקה זי"ע.יח. הילולת רבי נחמן מברסלב זי"ע. יט. הילולת הגאון הקדוש החסיד רבי אליהו מוילנא והיהודי הקדוש רבי יעקב יצחק מפשיסחא זי"ע כ. ליל הושענא רבה גמר הדין וחותם החיצון והילולת רב ייבי מאוסטראה זי"ע.כא.שמחתתורהוהילולתרבימנחםמענדלמפרימישלאן ורבי דוד משה מטשורטקוב זי"ע. כב. הילולת הצדיק הסנדלר רבנו משה יעקב הכהן רביקוב זי"ע. כד. הילולת בעל התולדות יעקב יוסף הכהן כ"ץ מפולנאה זי"ע.כה. הילולת רבי בנימין מזאלזיץ זי"ע ורבי לוי יצחק מברדיטשוב ורבי משה החת"ם סופר זי"ע. כז. הילולת רבי יצחק הזקן מבעלי התוספות ורבי אלעזר רוקח זי"ע. כט. הילולת שמעון הצדיק ודון יצחק אברבנאל זי"ע:

חודש תשרי אצל מורנו הבעש"ט הק' זיע"א

תורת הזמנים של מורנו הבעש"ט זיע"א

העבודה הרוחנית במהלך נ"א יום

מראש חודש אלול ועד סוף שמחת תורה

חודש אלול:בירור וחשבון כוחות הנפש: מחשבה דיבור ומעשה

ימי הסליחות:תיקון המידות והכנעת הלב

ראש השנה:תיקון המחשבה

עשרת ימי תשובה:תיקון י' בחינות הרצון

יום הכיפורים:תיקון התענוג להשיג מעין עולם הבא

סוכות:תיקון יישוב הדעת להשיג השלמות עם הכל והשלוה

הושענא רבא:תיקון השינה והרחמים

שמחת תורה:תיקון השמחה

מתוך

ספרבעש"ט על ראש השנה

"תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר"

"מהבעש"ט: עניין הנס הוא שנתחדש הדבר בפעם ראשון על הטבע נקרא נס, ואחר כך נעשה זה טבע גם כן. וזה שכתוב {תהילים פא ד}:תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר.בַחֹדֶשׁ, ופירש: כי יראה אדם תדיר שיהיה בַחֹדֶשׁ, רוצה לומר: לחדש מעשים טובים שלא יהיה כמו חוק קבוע. וזה שכתוב:כִּי חֹק לְיִשְֹרָאֵל הוּא. מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב {תהילים פא פה}עמו על זה":

"שמצוות היום בשופר {ראש השנה כו ע"ב}. פירש מורי מה שהזהירו חכמי הקבלה בכל מצוה ותורה ותפילה - שיהיה בדחילו ורחימו, שיהיה אהבה ויראה שוין. מכל מקום, בראש השנה - היפך: שיהיה היראה יותר מן האהבה. מה שאין כן בשבת ויום טוב - יהיה אהבה יותר מיראה. על כן בראש השנה חצוצרות מקצרות ושופר מאריך {ראש השנה כב ע"ב}שמצוות היום בשופר המעורר יראה":

"אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה - יְהֹוָ'ה בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן {תהילים פט טז}. פירש הבעש"ט על פי משל למדינה שהיה להם גיבור ובטחו עליו כל בני המדינה ולא למדו נימוסי המלחמה כי סמכו עצמם על הגיבור שהיה בינהם. ואחר כך בעת המלחמה שרצה הגיבור להכין כלי זיינו והשונא נתחכם וגנב ממנו כלי זיינו אחד לאחד, עד שלא נשאר לו במה להלחם וגם אנשי המדינה שסמכו עליו נלכדו עמו. וזה שנאמר: אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה יְהֹוָ'ה, רוצה לומר: כשהעם אינם סומכים על הגיבור רק הם עצמם יודעים תרועת המלחמה - ואז בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן לקראת המלך. וכמו שכתב הטור: נהגו להתענות ערב ראש השנה ואינם סומכין על הגדולים, ע"כ. ואם אמר זה בדורו - כל שכן עתה, אפשר שהגיבור בעצמו אינו יודע נימוסי המלחמה ואין לו כלי זיין":

{כתר שם טוב לט-מג}

שופרות

דרשת הבעש"ט בראש השנה תק"ז לפני התקיעות

שופר א

"יום תרועה"

"הצופה העולה על המגדל כשרואה איזה דבר אז תוקע בשופר, ועתה עלית על המגדל של בית הכנסת, האם אתה רואה כל המסטינים הסובבים הכסא שאתה תוקע כמו שהיו הראשונים רואים לזמר עריצים להכרית החוחים וכו', על כן נקרא יום תרועה מלשון מנקש אתרעא {זוהר חדש פר' חקת נו ע"ב}כעני בפתח דופק פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק {תהלים קיח}: פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים, כי בידך מפתח שערי רחמים, זֶה הַשַּׁעַר לַיהֹוָ'ה צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ" {תהלים קיח כ}:

שופר ב

"כי עזבנו ארץ"

"כתיב {ירמיה ט}:כה אמר ה' התבוננו, פירוש התבוננו מה הפרש השנים הקודמות, וקראו למקוננות ותבאנה, ואל החכמות שלחו ותבאנה, ותמהרנה ותשאינה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים כי קול נהי נשמע מציון, משכינתא קדישא דאתקריאת ציון {תיקון ו שבסוך תיקוני הזוהר קלב ע"א}:איך שודדנו, בושנו מאוד כי עזבנו ארץ, פירוש, עזבנו ארץ הקדושה ארץ חפץ, ארץ אשר ה' אלהינו דורש אותה תמיד, כי השליכו משכנותינו, את ירושלים ובית המקדש, ואין אנחנו נגד שער השמים שיעלו תפלתינו, והמלאכים מלאכי רחמים מליצי יושר היוצאים מן השופר ומן התקיעה ומן השברים ומן התרועה ומן התקיעה, ומן תקיעה שברים תרועה תקיעה, ומן תקיעה שברים תקיעה, ומן תקיעה תרועה תקיעה, אפשר שישארו ח"ו ולא יוכלו לעלות, ומי יעלה אותם, כמו שכתוב {קהלת י כ}: כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, פירוש, על ידי מה יעופף תפלתו לשמים, ועל ידי מי, יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, פירוש, האדם צריך להוליך את הקול, ועל ידי מה יוליך את הקול על ידי, ובעל כנפים יגיד דבר, פירש ואמר הכנפים בה"א הידיעה שהוא יראה ואהבה דחילו ורחימו שנקראים כנפים וגדפין {ועי' שער היחודים פי"א}וזהו שאמר ובעל הכנפים הידועים יהיה כשיגיע דבר [בתורה ובתפלה]ויהיה בדחילו ורחימו":

שופר ג

"תבוא לבשרנו"

"אליהו הנביא המלאך, האופן, שיוצא גם כן מן השופר, קר"ק גימטריא אליהו הנביא זכור לטוב, אימתי תבא לבשרנו, אימתי יבא משיחנו, אימתי יבנה בית המקדש ומזבח, אימתי נשב על שלחן אבינו, אוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם {ברכות ג ע"א}":

שופר ד

"כל שלא נבנה בית המקדש בימיו"

"כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו {ירושלמי יומא פ"א הלכה א}, אם כן הנה בשנה שנחרב בית המקדש איך היו במרירות בראש השנה ויום הכיפורים, וכן אנחנו שלא נבנה בית המקדש בימינו:

התעוררות לעורר רחמים על ישראל

תורה א

"בעלי תקיעות ותפילות - ראשי אנשי המלחמה"

"התקינו חכמינו ז"ל שיהיו תוקעין בכל שנה מראש חודש אלול, כמו שופר המדבר {פרקי דר"א פרק מו}. והיינו: אם ראשי הדור משפרים מעשיהם כמשה במדבר, להתבודד מראש חודש אלול - אז יעלו ויתחברו עם בני הדור. מה שאין כן אם ראשי הדור אינם עושין כך רק הם בגלות היצר הרע - אז ישתדלו העם עבור עצמן. כמו ששמעתי בשם מורי זללה"ה שאמר נגד בעלי תפילות, שהם ראשי אנשי המלחמה שראוי שילביש שריון וכו', ואם לאו - ישתדל כל אחד עבור עצמו, שאין לסמוך עליהן וכו', ודברי פי חכם –חן":{צפנת פענח דכ"ה ע"ד}

תורה ב

ב' סוגי מוכיחים ומתפללים בימים הנוראים

"יש שני סוגי מוכיחים ומתפללים בימים נוראים: אחד - המקפיד שיהיה לו חיתוך הדיבור טוב ויפה, שבזה ישא חן בעיני המוני עם ונשים, ואינו יוצא מפנימייות הלב, כמו שכתבתי במקום אחר בשם מורי זלה"ה. משל לבן המלך וכו' יעו"ש. ובחינה ב' - המקפיד על תוכן הדברים שיהיו מיוסדים על שורשים טובים, והוא מפנימיות הלב גם כן ואין לו חיתוך הדיבור":{בן פורת יוסף דקי"ג ע"ג}

תורה ג

משל למלך שלא מצא גבורי חיל במלחמתו

"שמעתי ממורי זלה"ה משל על בעלי תפלות בימים נוראים, שלא יסמכו עליהם בני העולם, רק ישתדל כל אחד להתפלל בכוונה בעצמו. אמר משל: פעם אחד היו שני מלכים נלחמים יחד, ומלך אחד היה אדיר ותקיף שהיו לו גבורי חיל מלבושים בשריון וקשקשים וכו'. וזה המלך שכנגדו, הלך למצוא אנשים גיבורים כאלו, ולא עלתה לו וכו', עד שאמר לחילו שלא יסמכו על הגבורים וכו', ודברי פי חכם –חן": {בן פורת יוסף דמ"ד ע"ב}

תורה ד

משל למדינה שהיה להם גבור אחד בלבד

 "משל ששמעתי ממורי: משל למדינה שהיה להם גבור אחד, ובטחו עליו כל בני המדינה ולא למדו תכסיסי המלחמה, כי סמכו את עצמם על גבור המלחמה שהיה ביניהם. ואחר כך בעת המלחמה, שרצה הגבור להכין כלי זיינו, והשונא נתחכם וגנב ממנו כלי זיינו אחד לאחד, עד שלא נשאר לו במה להלחם, וגם אנשי המלחמה שסמכו עליו נלכדו עמו וכו', ודברי פי חכם – חן. ובזה יובן {תהלים פט}: אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה. רצונו לומר: כשהעם אינם סומכים על הגבור רק הם עצמן יודעין תרועת המלחמה - ואז בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן לקראת המלך, ואינן סומכין על הגדולים בלבד וכו'": {תוי"י אמור דקי"ד ע"ד וקדושים דק"ב ע"ב}

תורה ה

ג' בחינות בעלי מוסר: זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת"

 "אף אם מסתיר את עצמו בכל השנה, מכל מקום בראש השנה הזמן גורם לזה לפתוח פיו במוסר. וכן שמעתי ממורי מפורש וכו', רק שיהיה המוסר בבחינה ממוצעת. כי הלא יש ג' בחינות: זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת. והנה נְחשֶׁת הם נחשים השרפים אשר נאמר עליהם {במדבר כא ו}: וַיְשַׁלַּח יְהֹוָ'ה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם - מוכיחים המעוררים ח"ו דין על בני עולם. וכאשר כתבתי מזה גם כן על פסוק {בפ' קדושים}:לא תלך רכיל בעמך וכו', נמצא הם נקראים נְחשֶׁת - לשון נחש. וכמו שאמרו חכמינו ז"ל {במדרש רבתי בראשית לא סימן ח והובא ברש"י פ' חקת}:ויעש משה נחש נחשת - לשון נופל על לשון. ויש בחינת כֶסֶף - שהוא כולו רחמים, מלהתעורר במוסר שהוא קצת דין. וכמו שכתוב {משלי ג}:מוסר הוי'ה בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. אבל בחינה ממוצעת הוא זָהָב - לומר דברים נחמדים. וכמו שכתוב {תהלים י"ט}הנחמדים מזהב וגו', גם שהוא דין כי מצפון זהב יאתה {איוב לז}, והיינו לעורר לבבות ישראל שישובו בתשובה אל אבינו שבשמים בדברי כיבושים, הנכנע בלב כל אחד ואחד לפני בחינתו, ואז יש תועלת גדול שגורם להמשיך שפע, וכמו שכתוב בתיקונים תיקון י"ט וכו'":

{תוי"י פ' קדושים דק"ב ע"ג}

תורה ו

"אבינו מלכנו עשה למענך ולא למעננו"

"אבינו מלכנו עשה למענך אם לא למעננו. אם אין בינינו זכות, ואין בינינו צדיקים ובעלי צדקות, וגם אין לנו זכות אבות, כמו שכתוב {בפ' האזינו}:לעת תמוט רגלם [ופרש"י:]שתכלה זכות אבות ח"ו - הלא אתה אבינו, ואתה צדיק ובעל צדקה גדול עם כל ברואיך, כמו שאנו אומרים {דניאל ט}:לך ה' הצדקה, עושה צדקות עם כל בשר ורוח. וכמו שכתוב {ישעיה מג}:כי אברהם לא ידענו כו' אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך, עשה למען שמך, עשה למען כסא כבודך, עשה למען שכינתך! ואם השכינה וחיילותיה עומדים לפני כסא כבודך, וגם הסטרא אחרא וחיילותיהם, שהם החוחים והקוצים הסובבים השושנה העליונה - הלא וודאי הוא כבודך שתזכה בדין אנחנו ושכינת עוזך, ואל ישמחו שונאינו ככתוב {תהלים צז}:יבושו כל עובדי פסל וכו':

תורה ז

"אנחנו מחיילות של שכינת עוזך"

"רבונו של עולם! אין אנחנו מחיילותיו של הסמ"ך מ""ם המכונים בשם נג"ע ר"ע, ראשי תיבות: נ"פילים ג"בורים ע"נקים ר"פאים ע"מלקים {זוה"ק בראשיח ה ע"א}אלא אנחנו מחיילות של שכינת עוזך, ואנחנו עוברים לפניך כבני מרון אנחנו מחיילות של בית דוד {ראש השנה יח ע"א}:זרעו של יצחק, ועקדת יצחק לזרעו ברחמים תזכור. וכמו שכתוב {בפ' במדבר}:איש על דגלו באותות לבית אבותם, והרי אנחנו חתומים בכנפי מצוות, הכר נא למי החותמת":

תורה ח

"הכופר בעבודה זרה כמודה בכל התורה"

"כתיב {בפר' בהר}:וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך - אף אם הוא גר או תושב. ואיזהו תושב? כשקיבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה, ואוכל נבלות, אף על פי כן מצווין להחיותו. אם כן גם אנחנו אם אין בנו כי אם שאין אנחנו עובדים עבודה זרה, כמו שכתוב {תהלים מד}:אם שכחנו שם אלהינו ונפרוש כפינו לאל זר הלא אלהי'ם יחקר זאת כו'. ואם אנחנו כופרים בעבודה זרה, הלא אמרו רבותינו ז"ל {חולין ה ע"א}:הכופר בעבודה זרה כמודה בכל התורה, נמצא אנחנו מודים בתורתך ובך. ואף כי גרים ותושבים אנחנו עמך – תושיענו. ואף על פי שאיני כדאי ולא ראוי ולא זכאי להמליץ על עצמי, כל שכן על אחרים כמאמר רבותינו ז"ל {שבועות יד ע"א}:יבא זכאי ויכפר על החייב, ואני חייב ולא זכאי, אף על פי כן, הלא אמרו רבותינו ז"ל {סנהדרין מב ע"ב}: אף על פי שהנידון אומר: יכול אני לחפש על עצמי זכות כו' - כל שכן על כל ישראל":

תורה ט

"אנחנו כבר נכנעים מאד"

"כתיב {בפר' בחקותי}:והבאתי אותם בארץ אויביהם או אז יכנע לבבם וגו', ואנחנו כבר נכנעים מאד [וכתיב בתריה]:ואז ירצו עוונם וזכרתי את בריתי יעקב וגו'":

תורה י

"מלך רחמן אתה"

"כתיב {בפר' שמות}:ויהי בימים הרבים ההם וגו' ויאנחו וגו' ותעל שועתם. וגם אנחנו נאנח בשברון מתניים אנחה השוברת חצי גופו של אדם {ברכות נח ע"ב}. ואף כי על חורבן בית המקדש ששנינו בה, מכל מקום צרות חדשות נאנח עליהם, מלאכי מעלה מר יבכיון על דאבוני, אנחנו אין כחינו אלא בפינו, תולעת יעקב {זוה"ק וישלח קעח ע"א:}משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' {תהלים יב}. פירוש: כי אם ח"ו תגזור גזרות, כגון עצירות גשמים או רעב, אבל איך תוכל לסבול גודל הרחמנות מאנקת אביונים? כי אינך כמלך בשר ודם שאינו יודע עתידות, אבל אתה רואה ומגיד מראשית אחרית {ישעיה מו}ורואה הרחמנות, ומלך רחמן אתה. על כן עתה אקום [היינו] קודם בא הצרה אקום להושיע יאמר ה'. כל שכן שתושיע מצרה שכבר בראה, מתי ינחם את משיח מכל יסוריו שסובל {סנהדרין דצ"ח ע"א}? מתי ינחם את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים ואת העיר האבלה וכו'":

{כתר שם טוב ח"ב כא ע"ג וע"ד}

תורה יא

"הבן יקיר לי אפרים"

"הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים וגו' {ירמיה לא}. למי נפנה? לימין ואין עוזר וכו'? האם נמכור את עצמינו לעבדים לאומות העולם, ואילו לעבדים נמכרנו החרשתי? אף על פי כן בנמכר לעקר משפחת גר כתיב {בפ' בהר}:או דודו או בן דודו יגאלנו. וקרוביי אם אפסו הן אתה נותרת {לשון הפייט בגאולה לשבת חמישי אחר פסח}. כדכתיב {בתהלים קמה}:קרוב ה' לכל קוראיו, גואלי אם פסו הן אתה נשארת {שם בפייט הנזכר}. כל שכן שכתבת בתורתך בסוף הצ"ח קללות {בפ' תבא}:והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות - ואין קונה. ואף על פי כן עבדים אנחנו, כמו שכתוב {ישעיה כו}:בעלונו אדונים זולתך. והרי כתיב בתורתך {בפר' תצא}:לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו עמך ישב בקרבך וכו' בטוב לו לא תוננו. והרי אנחנו נסים היום אליך, כמו שכתוב {ירמיה טז}:ה' עוזי ומנוסי, אליך אנוס לעזרה לפני כסא כבודך, לא תסגרינו לאדון הצר השר הסורר":

תורה יב

"בשופר גדול יתקע - וקול זה השופר שמעה נפשי"

"הנה אנחנו עומדים לפניך ולפני כסא כבודך, ונאמר כמו שכתוב {בפר' ויגש}:קנה אותנו ואת אדמתינו בלחם ונהיה עבדים לך. אנא שלחן אבינו, אוי לבנים שגלו מעל שלחן אביהם {ברכות ג ע"א}. אף על פי כן וודאי ה' הצדיק, מה נתאונן וכו' נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה. מעי מעי אוחילה {ירמיה ד}. פירוש: על בניי יוצאי מעי, קירות לבי הומה לי לבי. לא אחריש כי קול שופר שמעה נפשי, דכמו שבעולם הזה תוקעין בשופר - כן בעולם עליון בשופר גדול יתקע. וקול זה השופר שמעה נפשי. לפנים היו נביאים השכם ושלוח, ועתה לא נשאר כי אם קול שופר שמעה נפשי תרועת מלחמה, שבר על שבר נקרא, לא די לנו בשבר חורבן בית המקדש כמו שכתוב {איכה ב}:מה אעודך וגו' כי גדול כים שברך - אלו הגזרות רעות ועניות. כי שודדה כל הארץ פתאום שודד אוהלי רגע יריעותי, אין אדם בטוח בחייו ועשרו כמו לפנים בארץ הקדושה, שהיה איש תחת גפנו, ובפרט הולכי דרכים ועוברי ימים":

תורה יג

"עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר"

"עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר{ירמיה ד}ולא שופר גדול שלעתיד לבא? עד מתי נאמר בקדושה: מתי תמלוך בציון כו'? אראה נס, אימתי אראה שיקויים הכתוב {ישעיה יח}:כנשוא נס הרים תראו כו'? אימתי אשמע קול שופר שלעתיד לבא, וגם קול של חצוצרות בבית המקדש? כמו שכתוב {בפר' בהעלותך}וביום שמחתכם וגו' ותקעתם בחצוצרות וגו'. ושופר כמו שכתוב {תהלים צח}:בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. מתי בא משיח? מתי יבנה בית המקדש? מתי נשמע תורה חדשה מפי הקדוש ברוך הוא מחיצה לפנים ממלאכי השרת {מדרש רבתי בלק פרשה כ}? מתי נשמע שופר של משיח? מתי יבואו האובדים בארץ אשור וגו' {ישעיה כז}?":

תורה יד

"כשתוקעין בשופר גם בעולם העליון"

"או יאמר: עד מתי אראה נס? נס הוא שפורסין בספינה לרוח לפרוש לעמקי ים, וכן אנחנו גלי ים עברו עלינו וכו'. מתי יקויים {ישעיה נח}:כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו? הם אומות העולם הנקראים הרי נשף, כמו שכתוב {ירמיה יג}:תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף, ויפרוס הנס לטורדם במעמקי ים. כמו שכתוב {נחמיה ט}:ואת רודפיהם השלכת במצולות כמו אבן במים עזים. וכתקוע שופר תשמעו, שעל ידי זה יבואו האובדים בארץ אשור וכו':

ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם, ראיתי ההרים והנם רועשים וכל הגבעות התקלקלו, ראיתי והנה אין האדם וגו' {ירמיה ד}. פירוש: הלא כולם יחרדו כמו ומלאכים יחפזון כשתוקעין בשופר גם בעולם העליון, ומכל שכן האדם כמה הוא צריך לחרוד מאימת קול שופר":

{כתר שם טוב ח"ב י ע"ג וע"ד}

תורה טו

"אנחנו רוצים שאתה תהיה מלכנו"

"כתיב {בפ' תצא}:כי תבא אל הארץ וגו' ואמרת אשימה עלי מלך וכו' שום תשים עלך מלך וגו' מקרב אחיך תשים עליך מלך וגו' - ואנחנו רוצים שאתה תהיה מלכנו, ודוד עבדך. כמו שהיום בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניך כבני מרון, כחיילות של בית דוד {ר"ה יח ע"א}. לא תוכל לתת עליך איש נכרי - אין אנחנו רוצים במלכות הרשעה וחיילותיהם. והיה כשבתו על כסא ממלכתו - כי שבעים כסאות יש להקדוש ברוך הוא מעין כסא מלכיות שבעולם, ועל ידי שישראל הם בארצם והם כסאו - על כן ותנשא מלכותך ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת":

תורה טז

"אנחנו הבכור בני אהובה"

"כתיב {בפר' תצא}:כי תהיין לאיש שתי נשים וגו' והיה הבן הבכור וגו' - רמז בני בכורי ישראל. יכיר לתת לו פי שנים - כהונה ומלכות. אבל באמת איזה ספר כריתות אמכם וגו'? הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעכם שולחה אמכם {ישעיה נ}. ואנחנו הבכור בני אהובה":

{כש"ט ח"ב די"א ע"ב}

התעוררות לתשובה

א.

לבכות ביום ראש השנה

"הלא ראש השנה הוא יום טוב, ובמשנה {ר"ה כט ע"ב}:יום טוב של ראש השנה וכו', והוא יום שמחה, על כן אומרים שהחיינו. ומה שכתב האר"י ז"ל לבכות, הוא משום גלות השכינה וכו', וכדי שידיננו השם יתברך לטובה. והוא שכתוב {נחמיה ח}:לכו אכלו משמנים וכו' ואל תעצבו כי חדוות הוי'ה הוא מעוזכם. והבכייה שבוכין הוא בכייה של שמחה על שהחיינו והגיענו. על כן, כיון שהוא יום שמחה, ראוי לזכור ירושלים. כמו שכתוב {תהלים קלז}:אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, שקבלנו זה בשבועה ובקללה, כמו שכתוב {תהלים שם}אם אשכחך ירושלים וגו'":

{כש"ט ח"ב כב ע"ב}

ב.

משל החיות שמרדו במלכם ושלחו את השועל לפניהם

"משל שהובא בשם הבעש"ט נשמתו בגנזי מרומים, שאמר להתוקעים ולבעלי תפילות: שפעם אחת איתרמי שהחיות מרדו בארי מלכם, ויקצוף המלך מאוד, וחמתו בערה בו. והיו החיות מבקשין עצות ותחבולות לפייסו. ועמד השועל הפיקח שבחיות, ואמר להם להחיות: לכו עמי אל המלך, ואני יודע שלוש מאות משלים הממשיכים את הלב, אולי אוכל לפייסו בהם. והלכו עמו. ויהי הם עודם הולכים עמו, ועדיין היו רחוקים מחצר המלך, ענה השועל ואמר להם: אל נא אחיי ירע לבבכם! היות שעצתי היה לפייס את המלך על ידי המשלים היפים, ועתה שכחתי קצתן! ויאמרו אליו: אולי יתפייס המלך בעבור המשלים הנותרים בזכרונך. והנה בהגיעם לחצר המלך ממש, ענה השועל ואמר להם: אל נא ירע לבבכם עלי, היות שנשכחו כולם ממני. אך אף על פי כן לכו עמי, אולי יתן השם יתברך לנו רחמים וחנינה לפניו ויתרצה לשמוע בקול צעקתינו, כי מה לנו עוד צדקה כי אם לצעוק אל המלך? והנה כשמעם הדברים האלה, וישמעו לו וילכו עמו ויבואו אל המלך, ויפלו על פניהם ארצה. ויען השועל ויאמר: אדונינו המלך! יהיו נא אמרינו לרצון לפניך! היות שמתחילה בושנו וגם נכלמנו להרים פנינו אליך, אך מצד שהייתי בקי בדברי משל ומליצה הממשיכים הלב, לזה משכתים בדברים ואמרו אלי: אחריך נרוצה, אולי תוכל לפייס את המלך בדבריך ובמשליך הנעימים! וכעת מה אעשה שנשכחו ממני? הנה אנחנו כחומר ביד היוצר ויש בידך להמית ולהחיות, ואנחנו מבקשים את פניך בבכי ובצעקה, ויכמרו רחמיך עלינו ואל תשחיתנו ועשה עמנו חסד חנם, כי כן דרכיך! והנה כשמוע המלך צעקתם ושברון לבם, נתרצה להם ומחל להם. והנמשל מובן:

{אהבת שלום פר' נצבים}

ג.

משל הבנים ששכחו את לשון האב ומוסר לבעל תוקע

"משל נפלא לפני התקיעות: מלך גדול מלך מפואר ששלח את בניו לצוד ציד. ותעו הבנים מהדרך, והיו צועקים, אולי ישמע האֵם. ולא נענו. ואמרו בלבם: אולי שכחנו את הלשון של אבינו, לפיכך אינו שומע את צעקתינו? בכן נצעק בקול בלא דיבור. והתיישבו את עצמם שישלחו את האחד לצעוק, והזהירו אותו: ראה והבן כי כולנו תלויים בך! כך הנמשל: הקדוש ברוך הוא שלח אותנו להעלות ניצוצות הקדושות, ותעינו מאבינו, ואולי מפני ששכחנו הדיבור של אבינו אין אנו יכולים להתפלל הדיבור. נשלח אותך בעל תוקע שתעורר רחמים עלינו, בקול בלא דיבור, וראה והיזהר כי כולנו תלויים בך. ראה: אנשים ונשים תלויים בך!:

ואף על פי כן, יחזיק עצמו לאַין. כי הוא רק כמגרפה ההוא שיש בה נקבים נקבים, ודרך הנקבים יוצא הקול זמר. וכי יתגאה העיוור במה שיוצא ממנו קול? כך הוא האדם: המחשבה והדיבור וכל המדות שורים בו כבתוך כלי, ומה יתגאה? הלא הוא בעצמו אינו כלום, ואין בו רק מידות רעות, והוא מחוייב לעלות אותם אל הקדוש ברוך הוא, והוא ח"ו מביא את השם יתברך בהם כביכול ומלביש אותו בקליפות כביכול ח"ו רחמנא ליצלן. ואם בא במחשבתו שהוא בעצמו עובד את השם יתברך, אזי בוודאי הוא גרוע מכולם":

{ליקוטים יקרים מ ע"ג}

ד.

להבין עניין תקיעת שופר ממוצע בין קול ודבור

"להבין ענין תקיעת שופר על פי כוונת הבעל שם טוב ז"ל: דהנה יש להקדים הקדמה אחת בענין קול ודיבור. והוא אשר אנו רואים בקול ודיבור שיש בחינת ממוצע בין הקול והדיבור, שאינו בערך הקול וגם לא בערך הדיבור. דהנה אמיתית ענין הקול הוא רק קול פשוט מורכב מאש ומים ורוח {זוה"ק תצוה קפד ע"ב ושמיני לח ע"ב ואתחנן רסא ע"א ותצא רפג ע"א}, ונקרא רוח או הבל בלבד, ואינו בגדר אותיות הדיבור כלל. ובחינת הדיבור הוא דווקא בבחינת הברת אותיות מחולקים, ונמשכים באופנים שונים ומורכבים יחד וכו'. ונמצא רחוק ערך מהות הדיבור ממהות הקול הפשוט שיוצא מהבל הלב. אמנם אנו רואים שהקול והדיבור יש להם חיבור והתקשרות זה עם זה, שהרי הקול הפשוט יוצא בחמשה מוצאות הפה, ומתחלק לאותיות הדיבור. וכמו שכתב בזוהר {ח"א ויחי רמו ע"ב}:דקול ודיבור כמו כלל ופרט, דפרט צריך לכלל וכלל צריך לפרט וכו', אך הענין הוא שיש בחינת ממוצע המחברם וכו'":

{בסידור הרב ז"ל בשער התקיעות עי"ש באריכות}

ה.

"קרבה אל נפשי גאלה"

"כמו שמתערבב השטן בגאולה כללית דיתקעו בשופר גדול, כך מתערבב בגאולה פרטית. כמו שכתוב {תהלים סט}:קרבה אל נפשי גאלה. וכמו ששמעתי בשם מורי: שעל זה יתפלל כל חסיד לגאול נפשו מיצר הרע, בפרט בראש השנה ויום כפור וכו', ודפח"ח:

{תוי"י פ' וילך רה ע"ד}

ו.

"תקעו בחידוש שופר"

"שמעתי בשם מורי פירוש הפסוק {תהלים פא}:תקעו בחודש שופר וגו' כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. והקשה: דהוי לו לומר: תקעו שופר בחודש. והעולה מדבריו, כי יראה האדם שיהיה בחודש רצונו לומר: לחדש, שלא יהיה כמו חק קבוע. וזהו שאמר: כי חק לישראל וכו', ודפח"ח":

{תוי"י פר' צו פו ריש ע"א}

ז.

תענוג הגוף ותענוג הנשמה

"נודע שיש הפרש בין תענוגי הגוף הגשמי ובין תענוגי הנשמה: כי הגוף מצד שהוא בעל גבול ומיצר וסוף, לכן גם תענוגי הגוף כשהוא תמידי נעשה טבע וחק קבוע, ושוב אין לו תענוג. מה שאין כן תענוגי הנשמה שהוא רוחני שאינו בעל גבול ומיצר, אין סוף ואין תכלית להתענוג ההוא, שהוא קיים והולך תמיד. וזה שדרשו חכמינו ז"ל בספרי: אשר אנכי מצוך היום - שיהיו בעיניך כדיוטגמא חדשה וכו', שהוא על התענוג חדש שיהיה לו מהתורה ועבודה כל יום, והבן זה וכו'. וכיוצא בזה שמעתי ממורי: תקעו בחודש שופר וכו':

{תוי"י פר' נשא קל ע"ד}

ח.

"זדונות נעשו כזכויות" - ע"י שינוי רצון

"הנה אמרו חכמינו ז"ל: על ידי תשובה - זדונות נעשו לו כזכיות {יומא פו ע"ב}. כי הנה השב צריך להיות נמאס אצלו הדבר שנכשל בה. כי אף על פי שכאשר עדיין לא חטא, אמרו ז"ל {רש"י סו"פ קדושים}:אל יאמר אי אפשר בבשר חזיר וכו'. מכל מקום כשחטא צריך שיהיה נמאס ממש אצלו הדבר ההוא. וזהו שנעשים כזכיות: שאליהם אין שום יצר הרע, כך להעבירות לא יהיה לו יצר הרע":

{כש"ט ח"ב יט ע"ד ולקוטי אמרים יג ע"ג באמצע ד"ה ומל}

ט.

יראה ואהבה בראש השנה

"קבלתי ממורי, מה שהזהירו חכמי הקבלה בכל מצוה ותורה ותפילה: שיהיה בדחילו וברחימו, שהוא אהבה ויראה - מכל מקום בראש השנה צריך להיות היפוך, שיהיה היראה יותר מן האהבה":

{תוי"י פר' קדושים קב ע"א}

י.

תפילת ר"ה בכוונה מעלה את תפילות כל השנה

"על ידי מחשבות זרות נפסל התפילה ומשליכין למקום פסולי המוקדשין. ואם מתפלל בראש השנה בכוונה, מעלה כל התפילות של כל השנה, שחרית לשחרית ומנחה למנחה וכו'":

{תוי"י פר' שלח קמג ע"ג}

יא.

"תכין לבם – תקשיב אזנך"

"יש עיכוב להתפלה מלעלות, עד שיתפשט ממחשבות זרות. וזהו שכתב הרמב"ם {פ"ד מהלכות תפלה הלכה א}:חמישה דברים מעכבין את התפלה, ואחד מהם כוונת הלב וכו'. והקשו עליו וכו'. ולפי הענין, מבואר הוא בפסוק {תהלים י}: תכין ליבם תקשיב אזניך וכו'. וכמו שכתוב בתיקונים וכו'. ובזה כתבתי ביאור {תהלים כא}: וארשת שפתיו בל מנעת סלה. אולי יכוון פעם אחת בשנה, ומתעטפין בתפילה זו כל התפילות ועולין, ובפרט בראש השנה יש סגולה בזה, כנודע":

{בן פורת יוסף קטז ע"ג}

מאה ואחד קולות השופר בראש השנה

כוונות התקיעות להבעש"ט זיע"א

"כבר נהגו כל ההולכים בעקבות הבעל שם טוב לתקוע ל' קולות אחר קריאת התורה, ול' קולות על סדר הברכות בלחש, ול' קולות על סדר הברכות בחזרת התפילה, וי' קולות בקדיש קודם תתקבל":{משמרת שלום סי' מא אות זיי"ן כוונת התקיעות מבעש"ט זללה"ה}

תקיעות דמיושב:

תשר"ת א' להמשיך המוחין בפ"א:

תקיעה -אברהם עולה ומושך המוחין ונעשה כסא:

שברים -יצחק עולה ומתפשט עד סיום כל הוד:

תרועה -עלה אלקים יעקב דוד:

תקיעה -יעקב ומכניס נצח בחכמה הוד בבינה יסוד בדעת כ"ז בפ"א דספירה:

תשר"ת ב' להמשיך המוחין בפ"ב:

תקיעה-אברהם ולהוציא מלאה פ"ב ממוח בינה ולעשות כסא:

שברים-להמשיך חלק ב' מוח בינה ועיטרא דגבורה תוך לבוש הוד ולהכניסם:

תרועה- ימשוך מתתא לעילא עיטרא דגבורה:

תקיעה-יכניס נצח במוח בחכמה הוד במוח בבינה יסוד במוח בדעת חלק ב' דמוחין בפ"ב דחב"ד ז"א:

תשר"ת ג' להמשיך המוחין לפ"ג דחב"ד דז"א:

תקיעה- להוציא חלק ג' ממוח בינה ועיטרא דגבורה לעשות כסא:

שברים- מכניס בינה וגבורה תוך לבוש הוד:

תרועה- מושך חלק ג' ממוחין תוך לבוש:

תקיעה- מכניס חלק ג' מפרקין קדמאין תוך פ"ג דחב"ד דז"א:

תש"ת:

תקיעה- מכניס חלק א' מפ"ב דחכמה בחסד ז"א:

שברים- חלק א' ממח בינה בגבורה דז"א:

תקיעה- חלק א' ממח דעת בת"ת דז"א:

תקיעה - מכניס חלק ב' מפ"ב מח חכמה בחסד ז"א:

שברים- חלק ב' מפ"ב מוח בינה בגבורת ז"א:

תקיעה- חלק ב' מפ"ב מוח דעת בת"ת ז"א:

תקיעה- חלק ג' מפ"ב מוח חכמה בחסד ז"א:

שברים- חלק ג' מפ"ב מוח בינה בגבורת ז"א:

תקיעה- חלק ג' מפ"ב דדעת בת"ת ז"א:

תר"ת:

תקיעה- מכניס חלק א' מפ"ג דחכמה בנצח ז"א:

תרועה- חלק א' מפ"ג דמוח בינה בהוד ז"א:

תקיעה- חלק א' מפ"ג דמוח דעת ביסוד ז"א:

תקיעה- מכניס חלק ב' מוח חכמה בנצח ז"א:

תרועה- חלק ב' מפ"ב מוח דעת בינה בהוד ז"א:

תקיעה- חלק ב' מפ"ב מוח דעת ביסוד ז"א:

תקיעה- חלק ג' מפ"ג מוח חכמה בנצח ז"א:

תרועה- חלק ג' מפ"ג מוח בינה בהוד ז"א:

תקיעה- חלק ג' מפ"ג מוח דעת ביסוד ז"א:

תקיעות דמעומד:

מלכיות:

תקיעה- מתפשט בו פ"א מפת דננח אמא:

שברים- פ"א מפת דהוד אמא:

תרועה- פ"א מפת דיסוד אמא:

תקיעה- פ"ב מפת דנצח אמא:

תקיעה- פ"ב מפת דהוד אמא:

שברים- פ"ב מפת דיסוד אמא:

תקיעה- פ"ג מפת דנצח אמא:

תקיעה- פ"ג מפת דהוד אמא:

תרועה- פ"ג מפת דיסוד אמא:

תקיעה- מתפשט בו מלכות דאמא:

זכרונות:

תקיעה- פ"א דחסד דנצח אמא בחסד נוק' דז"א:

שברים- פ"א דגבורה דהוד אמא בגבורה דנוק':

תרועה- פ"א דת"ת דיסוד אמא בת"ת דנוק':

תקיעה- פ"ב דחסד דנצח אמא בחסד דנוק':

תקיעה- פ"ב דגבורה דהוד אמא בגבורה דנוק':

שברים- פ"ב דת"ת דיסוד אמא בת"ת דנוק':

תקיעה- פ"ג דחסד דנצח אמא בחסד דנוק':

תקיעה- פ"ג דגבורה דהוד אמא בגבורה דנוק':

תרועה- פ"ג דת"ת דיסוד אמא בת"ת דנוק':

תקיעה- מלכות דאמא מתפשט: