חודש ניסן תשעו

 

 

עש"ן ניסן:

השם ניסן: מלשון נסיון, נס הגבהה {במדבר כא ח-ט}: "וַיֹּאמֶר יְהֹוָ'ה אֶל משֶׁה: עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי: וַיַּעַשׂ משֶׁה נְחַשׁ נְחשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחשֶׁת וָחָי", "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה: לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ, הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי" {תהלים ס ו-ז}, "כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ: כִּנְשׂא נֵס הָרִים - תִּרְאוּ, וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר - תִּשְׁמָעוּ" {ישעיה יח ג}, "עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים, פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם, סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה, סַקְּלוּ מֵאֶבֶן, הָרִימוּ נֵס עַל הָעַמִּים" {ישעיה סב י}:

צירוף שבט: שם הֲוַיָּ'ה המאיר מאת ה' בחודש ניסן – הוא יִהַוְ"הָ היוצא מראשי התיבות של הפסוק: {תהלים צו יא}: "יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ, יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ", וכן {דברי הימים א טז לא}: "יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ, וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְהֹוָ'ה מָלָךְ":

ושם אהי"ה המאיר בחודש זה הוא: אִהַיְ"הָ:

שבט החודש: יהודה:

אות החודש: ה, כלי מחזיק ברכה, אות ההריון והלידה:

אבר הראש: גולגולת [ראש חדשים לחודשי השנה, גילוי, גאולה]:

אבר הגוף: רגל ימין [יציאת מצרים]:

אבר היד: פרק פנימי של זרת ימין:

הכח לתיקון: ראיה, שיחה [פה-סח]:

ספירה : חסד:
מזל החודש: טלה, טל-ה':

מאורעות ניסן: א. הוקם המשכן במדבר ותחילת ברכת האילנות, ב. יום סידור פרה אדומה להיטהר לקרבן פסח והילולת אדמו"ר הרש"ב זי"ע, ד. יום ברכת החמה פעם לכ"ח שנה, ה. הילולת רבי אברהם יהושע העשיל האוהב ישראל מאפטא זי"ע, ו. הילולת המהר"ם שיף הכהן ורבנו אהרן בעל שומר אמונים זי"ע, ח. הילולת מאות בעלי התוספות מיורק הי"ד ורבי מרדכי מנעשכיז זי"ע, י. קשירת אליל מצרים למיטות ישראל לפסח מצרים, יא. הילולת הרמב"ן והשל"ה הקדוש זי"ע, יב. עליית עזרא עם דלת העם מבבל, יג. הילולת רבי יוסף קארו בעל הבית יוסף והשולחן ערוך זי"ע ומר"ם אלשיך ואדמו"ר הצמח צדק זי"ע, יד. ביעור חמץ וקרבן פסח בזמן הבית, טו. ברית בין הבתרים ויום בשורת המלאכים על לידת יצחק ויום לידת יצחק אבינו ויום יציאת מצרים וחג הפסח ויום מפלת סנחריב בזמן חזקיהו המלך בבית ראשון, טז. הילולת לאה אמנו ולוי בן יעקב ויום תליית המן ימ"ש ותחילת מצוות ספירת העומר, יז. הילולת רבי מאיר אבוחצירא זי"ע, יט. הילולת רבי אהרן הגדול מקארלין זי"ע, כ. הילולת רב האי גאון ורבי יצחק חורי מג'רבא זי"ע, כא. קריעת ים סוף, כב. נימול יצחק אבינו ויום הקפת חומות יריחו ז"פ ישר והפוך, כג. הילולת המבי"ט זי"ע, כד. נבואת דניאל, כה. הילולת הדברי חיים מצאנז זי"ע, כו. הילולת יהושע בן נון זי"ע, כח. נפילת חומות יריחו בשבת וסגולת אמירת עלינו לשבח ז"פ ישר והפוך והילולת המהרי"ץ רבי יחיא צאלח והתולדות אדם מביאלא ורבי משה אלברשטם זי"ע, כט. הילולת רבי משה מקוברין זי"ע, ל. הילולת מהר"י מיגאש ומהרח"ו והיעבץ עמדין זי"ע:

 


ניסן אצל מורנו הבעש"ט זיע"א

"על דרך שאמר אדוני אבי זקני נוחו עדן [הבעש"ט הק' זיע"א] זיכרו לחיי העולם הבא: כי כל המלכות והגדולה - נפסק לו לאדם במלכות שמים. וכמאמר חז"ל {ברכות נח ע"א ובבא בתרא צא ע"ב} על פסוק והמתנשא לכל לראש: אפילו ריש גרגותא - משמיא מוקמי ליה. והיינו: אפילו שררה קטנה - הכל תלוי אם יפסק משמים יגיע לאדם ואם לאו לאו. ועל ידי זה תבין מה שאמרתי על המשנה {ראש השנה ב ע"א}: באחד בניסן ראש השנה למלכים, כי החודש ניסן הוא גולגלתא דמלכא ושם נעשה רשימו לכל מיני מלכות הנפסקים למלאכים הממונים על האומות, זה ישפיל וזה ירים, ועל ישראל ועל גוי יחד לפסוק לו גדולה משמים. וזה החודש נקרא אביב, ואותיותיו מורים על זה: בי אב. פירוש: בי גדולה הנקרא אב. כמו {בראשית מה ח}: שמני אלקים לאב לפרעה וגו'. גם בי אב, היינו: אב לכל החודשים. גם יש לומר: אב י"ב שהוא אב וראש לכל החודשים שהם י"ב, כמו שכתוב {שמות יב ב}: ראש חדשים. ולפיכך: בי אב - לשון גדולה. היינו: כי בחודש הזה נפסק גדולה לכל מי שירצה ה' לגדלו ולהמליכו":
 [ספר דגל מחנה אפרים פר' ויגש]


"החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. יש לפרש בזה על דרך שאמרתי כבר על פסוק {משלי ח טו}: בי מלכים ימלוכו, שמן השכינה הנקראת מלכות נפסק כל המלכים של ישראל. ועל כן באחד בניסן הוא ראש השנה למלכים {ראש השנה ב ע"א}, שבי"ב חדשים שהם י"ב צירופי הוי"ה ב"ה נתקן כל הפיסוק מלכים, ועל כן כשבא אחד בניסן שהוא הראש הנקרא גולגלתא והוא הראשון לכל החדשים ולכל הצירופים שבחודש ניסן - הוי"ה שלו כסדר, וממנו נתהוו כל הצירופים, והוא אב לכולן, הוא ראש השנה למלכים. וזהו בי, היינו י"ב חדשים שהם י"ב צירופי הוי"ה ב"ה כנ"ל - מלכים ימלוכו שבכולן נתקן כל הפיסוק מלכים. אך שהחודש ניסן שהוא הראש וראשון, הוא ראש השנה למלכים ועל כן נקרא זה החודש אביב: אב י"ב, שהוא אב לכל הי"ב חדשים וצירופי הוי"ה שהוא הצירוף הראשון כסדר השם הוי"ה ב"ה, והשאר צירופים נקראים תולדות. גם שהוא אותיות בי אב שהוא אב וראשון לכולם, ולכך ממנו נפסק ונידון כל ענייני מלכים ושררה לרומם זה ולהשפיל זה, הכל תלוי באחד בניסן. וכשישראל מיישרים מעשיהם והלב שלהם הוא מלך וממילא כל האברים נוטים ומתנהגים על פי הראש שלהם - ובזה גורמים שנמשך מלכותו של הקב"ה שנקרא גם כן לב על כל העולם, והשרים והמלכים כולם בידו להטות לבם לכל אשר יחפוץ. ולזה: לב מלכים היינו כשהלב הוא מלך וכל האברים מתנהגים על ידו - אז ושרים ביד ה'. אבל כשחס ושלום אינם הולכים בדרך הישר, מתישים כח של מעלה כביכול, ודי בזה. גם יש לומר לב מלכים: כי התורה נקרא לב, שהוא התחלת התורה בב' וסיום בלמ"ד לעיני כל ישראל שהוא מעילא לתתא ומתתא לעילא נקרא לב. והיינו: כשהתורה הנקרא לב מולך, על דרך {משלי ח טו}: בי מלכים ימלוכו. על דרך {דברי הימים א כט יא}: והמתנשא לכל לראש שדרשו חז"ל {ברכות נח ע"א}: אפילו ריש גרגותא וכו' הכל נפסק ממנו. וכמו ששמעתי מן הרב המגיד המנוח זללה"ה: שנקרא מלכות פה על שם שהמלך כל מה שמדבר בפה מיד נעשה כן. ועל כן החג שבניסן נקרא פסח, כי החודש הזה בחינת מלכות שממנו נפסק כל המלכות כנ"ל, על כן בחודש הזה שהוא חג פסח שהוא פה סח שזה בחינת מלכות כנ"ל, ואז ושרים ביד ה', שמן התורה נפסק כל המלכות והוא משפיל אף מרומם לכל מי שיחפוץ. וזהו החודש הזה כל ענין החודש הזה לכם, היינו בכם הוא תלוי בהטבת מעשי ישראל, והלב שלהם יהיה מלך. ואיתא בזוהר הקדוש שהשיב רבי אבא לגוי אחד: האי ליבא רכיכא מכולא ואינו מקבל עכירות כלל. ואז כשהלב מלך, כל האברים נמשכים אחר הראש. וכן כשהתורה מולכת, אז ושרים ביד ה' כנ"ל. גם כי בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל {ראש השנה יא ע"א}. ואין הדבר תלוי אלא בתשובה. והוא שרימז: החודש הזה לכם, היינו: שהוא עת הגאולה - אך בכם הדבר תלוי, כשתחזרו בתשובה אזי יהיה נעשה מן אותיות לכם אותיות מלך. ראשון הוא לכם לחדשי השנה, על דרך דאיתא שהוא בסוד גולגלתא כנ"ל, על כן הוא ראש השנה למלכים. או יאמר: החודש הזה לכם ראש חדשים, יש לפרש בזה על דרך מאמרם ז"ל {ראש השנה ב ע"א}: באחד בניסן ראש השנה למלכים. וידוע דעניין המלוכה נתייחס לישראל שהם לבדם נקראים בני מלכים. וזהו החודש הזה לכם אותיות מלך. היינו: החודש הזה שהוא ראש השנה למלכים נתייחס הוא לכם דייקא, והמשכיל יבין. למה נקרא חודש ניסן חודש האביב? על דרך הנ"ל, אך אין מדרש בלא חידוש. על דרך {משלי ח טו}: בי מלכים ימלוכו כנ"ל. כי יש י"ב מזלות וי"ב צירופי הוי"ה ברוך הוא השולטים בי"ב חדשי השנה, ועל ידי צירופים האלו נמשך כל הנהגות המזלות והמלכים. וזהו בי, היינו: י"ב צירופים, על ידם מלכים ימלוכו, שמשם נפסק ונמשך כל המלכים כנ"ל. ועל כן חודש האביב חודש ניסן הוא ראש השנה למלכים, כי בחודש ניסן הוי"ה שלו כסדר והוא אב לכל הצירופים שהם נולדו מן הצירוף הראשון, ולכך ממנה נמשך הנהגות כל המזלות. וכמו ששמעתי מן אדוני אבי זקני [הבעש"ט הק'] נוחו עדן זללה"ה, שאמר פעם אחד בחודש ניסן להרב המגיד המפורסם מטורטשין: עתה העת שצריכים להתפלל, כי באחד בניסן ראש השנה למלכים ואז נתמנה בו כל השרים ושלטונים שבעולם, ולעת עתה נתמנו שרים לא טובים ועתה הוא העת להתפלל. עד כאן שמעתי מפיו הקדוש, ונראה לי שהוא מטעם הנ"ל, כי בחודש זה הוא הוי"ה כסדר שהוא אב לכל י"ב צירופים כנ"ל. עוד יש לומר כי לכך נקרא אביב, כי איתא פלוגתא בגמרא {ראש השנה יא ע"א}, ולחד מאן דאמר בניסן נולדו האבות, וזהו מרמז תיבת אביב - אותיות בי אב, היינו: שבו נולדו האבות, והבן":
]ספר דגל מחנה אפרים פר' בא]
 

"פעם אחד בחודש ניסן אמר להרב המגיד המפורסם מטורטשין, הוא הרב המגיד הגדול מורינו הרב רבי דוב בער זכרונו לברכה ממעזריטש: עתה העת שצריכים להתפלל! כי באחד בניסן ראש השנה למלכים {ראש השנה פ"א מ"א}: אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם: בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. ואז מתמנים בו כל השרים והשלטונים שבעולם. ולעת עתה נתמנו שרים לא טובים, ועתה הוא עת להתפלל":
 ]ספר דגל מחנה אפרים פר' בא]


"שמעתי מפיו הקדוש ממש שהבעל שם טוב זלה"ה לימד אותו שיחות עופות ושיחות דקלים וכו', וגם למד עמו סודות הקדושים וייחודים, וגם ספר מעיין החכמה לימד אותו, ואמר לו פירוש על כל תיבה ותיבה, וגם הראה לו בספר הנ"ל כמה שמות מלאכים. ואמר לי ממש שעל ידי שמות אלו ידע הבעש"ט בכל חודש ניסן בכל שנה ושנה איזה ממונים ממנים על העולם, בכדי לידע איך להתנהג עמו ועל ידו. ושאלתי אותו למה בראש חודש ניסן? והשיב: מפני שהוא ראש השנה למלכים. ואמרתי לו: הלא אדמו"ר אמר לי שלמד עמו כל דבר, בודאי ידוע גם כן לאדמו"ר. והשיב: למה לא יהיה זה ידוע לי? רק שצריך לעשות לזה כמה ייחודים וכו'. שמעתי שהריב"ש הקדוש אמר: כשהגיע ראש חודש ניסן שהוא ראש השנה למלכים והושיב כל מלאך על כנו, וכשראה מלאך אחד שלא ישר בעיניו - היה ממנה אחר תחתיו וכו'. דהנה צדיק מושל ביראת אלהי'ם כו' עד שיכול למשול אפילו על השרים של מעלה ולמנותם כפי רצונו שמבין לטובה, וכמו ששמענו דרך הצדיק הריב"ש נבג"ם"
]ספר בעש"ט על התורה פר' בא אות ג]

"יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו. יש לפרש בזה על דרך {סנהדרין צז ע"א}: שלושה באין בהיסח הדעת: משיח מציאה ועקרב. ופירוש המהרש"א ז"ל: זכה - יבוא משיח בהיסח הדעת של מציאה, לא זכה - יבוא משיח בהיסח הדעת של עקרב. והוא תמוה. ויש לפרש לפי עניות דעתי: כי איתא ברעייא מהימנא על מה דאיתא בש"ס {ראש השנה יא ע"א}: בניסן עתידין ליגאל, ומהם אמרי בתשרי עתידין ליגאל, כי אם יזכו יהיה פורקנא מבחינת ניסן שהוא בחינת חסד כי הוא אותיות כסדרן אבי"ב שהוא מורה על חסד, ובאם לאו יהיה פורקנא בבחינת תשרי שהוא דין ואותיות למפרע, עד כאן עיין שם. ולפי עניות דעתי הם הם דברי המהרש"א ז"ל. ולהבין הטעם לזה, דהיינו: אם יתעוררו בתשובה מלמטה - אזי יהיה בבחינת חסד, על דרך {ויקרא יב ב}: אשה כי תזריע וילדה זכר בחינת חסד ורחמים, ולהיפוך אז יהיה בחינת נקבה שהוא דין. וזהו מבואר בכמה מקומות בש"ס ובזוהר ובנביאים, שהכל תלוי בזכות ישראל כמו {ישעיה ס כב}: בעתו אחישנה, וכמו {ישעיה י יב}: כי יבצע ה' את כל מעשהו בהר ציון. וכן הוא מפורש בזוה"ק: אי הוי ישראל חזרין בתיובתא חד ביש דהוי מטי עלייהו הוי מספיק להו. וזה יש לפרש הרמז כאן בפסוק יזל מים מדליו, פירוש: התעוררות הגאולה לישראל יהיה מצד ישראל הנראים דלים והיינו על ידי שיתעוררו לעשות תשובה ומעשים טובים, ואז יהיה זרעו במים רבים היינו בבחינת חסדים גדולים בחינת זכר כנ"ל, וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו, יהי רצון שיהיה במהרה בימינו, וזהו דרך כלל. ויש לפרש גם דרך פרט, כאשר מקובל מאדוני אבי זקני זללה"ה שכל אדם חייב לגאול את נפשו על דרך {תהלים סט יט}: קרבה אל נפשי גאלה, הוא גם כן כנ"ל יזל מים מדליו שהם בחינת מין נוקבין ואז וזרעו במים רבים. כי מיין דוכרין נקרא בשם זרע, ומיין נוקבין נקרא בשם מים, והבן. וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו במהרה בימינו אמן סלה":
]ספר דגל מחנה אפרים פר' בלק]


"בפסח גם כן הוא ראש השנה ודנין אז את העולם, רק שהוא מצד אהבה והוא מהיכל זכות שמחפשין ומהפכין בזכות של כל אדם. ובראש השנה הוא מצד היראה ומהיכל וכו'. וכמה פעמים שמעתי ניסן ראש השנה למלכים, דהיינו: שמעמידין למעלה ממונים אחרים על כל דבר ודבר, ואמר בשם רבי ישראל בעל שם טוב שקמיע של שנה זו אינו מועיל בשנה האחרת":
]ספר אמרי פינחס שער ד שבית ומועדים אות רנט]


"שאל השואל: מפני מה אחר הפסח צר בפרנסה? והשיב: מפני שהיא שנה חדשה והיא בחינת פושט צורה ולובש צורה. ושאל: אם כן אחר ראש השנה נמי. והשיב: מפני שמכפרין עוונות ביום כיפור, מה שאין כן אחר פסח שאינו בחינה זו. ואח"כ אמר: שניסן שבו נברא העולם מצד פנימיות ובראש השנה מצד חיצוניות עולמות. וזה סוד בניסן עלה במחשבה להיבראות, והוא בסוד פנימיות, ומצד פנימיות קשה יותר מחיצוניות":
]ס' אמרי פינחס שער ד שבית ומועדים אות שא]


"העניין הוא שאמרו רבותינו ז"ל: שעל הים היה קטרוג אלו ואלו עובדי עבודה זרה. וכי אפשר שהיו ישראל עובדי עבודה זרה ח"ו? אז אך שהיו ישראל משוקעים בנו"ן שערי טומאה בין הקליפות והיו בקטנות הדעת ולא היו יכולין לבוא אל השם יתברך, והוציאם השם יתברך משם ובאו לגדלות. וזהו {יחזקאל טז ז}: ותרבי ותגדלי - שבאת לגדלות המוחין. וזהו בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל. דיש שני מיני גלות, דהיינו: גלות כללי - והוא גלות כלל ישראל בין האומות, ויש גם כן גלות פרטי - דהיינו אצל כל אחד מישראל שהנשמה בגלות אצל היצר הרע. והנה זה כלל גדול: שבכל זמן מהזמנים נעשה תמיד, כשבא הזמן ההוא בכל שנה - נעשה כמו שהיה בפעם ראשון. ולכן אנו מברכין שהגיענו לזמן הזה. וזהו בניסן נגאלו ויצאו מקטנות לגדלות ובניסן עתידין ליגאל, דהיינו: בכל שנה ושנה כשבא אותו הזמן - יכול לצאת מקטנות לגדלות כמו בפעם הראשון. פסח הוא דרועא ימינא, דהיינו שבפסח נתגלו חסדים בעולם. ופסח הוא חיות של כל השנה, דהיינו באותן חסדים שממשיכים בפסח באמצעות הסדר ושאר דברים שעושין בפסח. ולכן שנו חכמים במשנתם: בפסח נדונים על התבואה, דהיינו מזונות, וכל העולם ניזון בחסדו הגדול. וזהו בפסח נולד יצחק, דהנה האמת שבפסח נמשכו חסדים על כל השנה, אך הלא עינינו רואות שיש מעשים נעשו שלפי הנראה אינו מצד החסד, מכל מקום החסד גנוז בתוכם וכו'. והלא מזונות הוא במידת החסד, כמאמר הזן את העולם וכו' בחן ובחסד. נמצא החסד גנוז בתוכו וכו'. כמו שכתוב {תהלים לג ה}: חסד הוי'ה מלאה הארץ. וזהו בפסח נולד יצחק, דהיינו הדינים שנולדו בכל השנה הם עם פסח, דהיינו עם חסד הגנוז בתוכו כנ"ל, שאפילו בהחולה גנוז החסד ובאותו חסד נתרפא":
[ספר מאור עיניים פר' צו]


"וזהו {ראש השנה כז ע"א}: זה היום תחילת מעשיך, פירוש: היום ואור של תחילת המעשים הם זכרון ליום ראשון, כאשר אמרו רבותינו ז"ל {מדרש רבה בראשית פ ו}: מפרשתו של אותו רשע אתה למד כל הדביקות האמיתי בדביקה וחשיקה וחפיצה וכו'. וזהו {ראש השנה שם}: כמאן? כרבי אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם, שהבריאה מתחלת מתשרי, ופירוש לשון בריאה - הוא התחלת דבר חדש חוץ מן הראשון, כי האצילות הוא לשון אצל, שהוא עצמית אלהות רק התפשטות, אבל הבריאה היא עולם הכסא והנפרד {עיין זוה"ק ח"ב מג ע"א}. ומחלקותם היא אם הבריאה היא בתשרי שהוא בגבורות שהוא צמצום והסתלקות למעלה הוא המחיה את הבריאה, או בניסן שהוא בחסדים והתפשטות הקדושה, כמו שנאמר {נחמיה ט ו}: ואתה מחיה את כולם":
]ספר פרי הארץ פר' נצבים]


"וְלִפְעָמִים הָיָה מְדַבֵּר וְאוֹמֵר מְשַׁבֵּחַ הָרַב הַמוּבְהָק מורנו הרב רבי ישראל הבעש"ט זי"ע, וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ: מַה אַתָּה מִתַּמֵּה שֶׁהָיָה לוֹ גִלוּי אֵלִיָּהוּ וְעוֹד כַּמָּה מַדְרֵיגוֹת גְבוֹהוֹת מְאֹד? וְהִתְחִיל לִרְמֹז מָהוּת מַדְרֵיגוֹת גִּלּוּי אֵלִיָּהוּ וְכַמָּה בְּחִינוֹת יֵשׁ בָּזֶה גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ. וּפַעַם שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ מַמָּשׁ: שהבעש"ט זלה"ה לִמֵּד אוֹתוֹ שִֹיחַת עוֹפוֹת וְשִֹיחַת דְּקָלִים וכו', וְגַם לִמֵּד עִמּוֹ סוֹדוֹת שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים וִיחוּדִים, וְגַם סֵפֶר מַעֲיָן חָכְמָה לִמֵּד אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ פִּירוּשׁ עַל כָּל תֵּיבָה, וְגַם הֶרְאָה לִי בְּסֵפֶר רזיאל אוֹתִיוֹת וּכְתַב מַלְאָכִים, וְאָמַר שֶׁלִּמֵּד אוֹתוֹ כָּל זֶה כִּי כָל מַלְאָךְ יֶשׁ לוֹ תְּמוּנַת אוֹתִיוֹת אל"ף בי"ת מְשׁוּנֶה מֵחֲבֵירוֹ לְפִי מִדָּתוֹ וְעֶרְכּוֹ וּמֵאֵיזֶה עוֹלָם הוּא, וְהַמֵּבִין יָבִין. וְגַם הֶרְאָה לִי בְּסֵפֶר הנ"ל כַּמָּה שֵׁמוֹת מַלְאָכִים, וְאָמַר לִי מַמָּשׁ שֶׁעַל יְדֵי שֵׁמוֹת אֵלּוּ יָדַע הבעש"ט בְּכָל חוֹדֶשׁ נִיסָן בְּכָל שָׁנָה אֵיזֶה מְמוּנִים מִתְמַנִּים עַל הָעוֹלָם בִּכְדֵי לֵידַע אֵיךְ לְהִתְנָהֵג עִמּוֹ וְעַל יָדוֹ. וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ: וְלָמָּה בראש חודש נִיסָן? וְהֵשִׁיב: מִפְּנֵי שֶׁהוּא ראש השנה לַמְּלָכִים. וְאָמַרְתִּי לוֹ: הֲלֹא אדוני מורי ורבי אָמַר לִי שֶׁלִּמֵּד אוֹתוֹ כָּל דָבָר וּבְוַודַאי יָדוּעַ גַם כֵּן לאדוני מורי ורבי? וְהֵשִׁיב: לָמָּה לֹא יִהְיֶה זֶה יָדוּעַ לִי? רַק שֶׁצָרִיךְ לַעֲשֹוֹת לָזֶה כַּמָּה יִחוּדִים. וּמִגּוֹדֶל עַנְוְתָנוּתוֹ לֹא רָצָה לְדַבֵּר מִמַּדְרֵגַת עַצְמוֹ כְּלוּם. וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ לָמָה אדוני מורי ורבי אֵינוֹ רוֹצֶה לְגַלּוֹת מַדְרֵגָתוֹ? וַהֲלֹא הבעש"ט זלה"ה גִילָה מַדְרֵיגָתוֹ? וְהֵשִׁיב שֶׁהוּא קָצֵהוּ, וּמִגִּלּוּי אֵלִיָּהוּ לֹא גִילָה רַק אֶפְשָׁר קוֹדֶם מוֹתוֹ, רַק אֲנִי הִשַֹגְתִּי זֶה ברוך השם בְּבוֹאִי אֵלָיו":
[ספר שומר אמונים מבוא השער פ"י]‏


"דַע אָחִי, שֶׁעִנְיַן בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ מְקוּבָּל בְּיָדֵינוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד מִפִּי רַבֵּינוּ הקדוש הבעש"ט זי"ע, שֶׁהִתְגַּלוּת הַמָּשִׁיחַ יְהֵא בְּפֶתַע פִּתְאוֹם בְּלֹא הוֹדַע כְּלַל, וְכָל יִשְֹרָאֵל לֹא יַחְשְׁבוּ עַל זֶה הַיּוֹם שֶׁל הַגְּאוּלָה, וִיהֵא כָּל אֶחָד טָרוּד בְּעִנְיָנָיו אוֹ בַּעֲסָקָיו וְיִתְיָאֲשׁוּ, וּבְלִי הוֹדַע כְּלַל פִּתְאוֹם נִשְׁמַע בְּשֹוֹרוֹת הַגְּאוּלָה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.‏ וַהֲגַם דְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים אֵין צְרִיכִים ח"ו שׁוּם חִיזוּק, אֲבָל עִם כָּל זֶה אָבִיא רְאָיָה לַדָּבָר: כִּי מוּבָא {בספר מגיד משרים לרבנו בעל הבית יוסף והשולחן ערוך והכסף משנה ואבקת רוכל רבנו יוסף קארו הקדוש זיע"א פר' צו} שֶׁאָמַר הַמַּלְאָךְ לְהַבֵּית יוֹסֵף, וזה לשונו: ועליה תימא {ישעיה מא}: רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלַיִם מְבַשֵֹּר אֶתֵּן, ופירושא דמילתא, דאורחא דעלמא כד אתא מלכא למיהדר לביתיה, אתו כמה מבשרין לבשרא, ומבשרא קדמאה קאמר הא עשרה יומין הוא מרחיק מהכא, ומבשרא תניינא קאמר חמשה, ותליתאה אמר ד', וכן עד דבתראה הא הוא סמיך לקרתא, קאמר נביאה דבגאולת ישראל לא יהא בכי האי גוונא, אלא תהא כהרף עין, ומבשרא קדמאה דייתי הנה הנם - שבטייא דאתו, והא אינון סמיכין לא ירגישו בהון בני קרתא, וכל כך בפתע פתאום יהא כנישו דילהון, דאף על גב דאינון סמיכין לא ירגישו בהון בני קרתא עד דהוא מבשר דייתי לבשרא בהיכלא דמלכא דאיהו ציון, בתר דייפק מלבשרא לציון ייתי ויבשר בירושלים, ויהי להון בשורה ומילתא חדתא דלא ארגישו בה עד השתא, וזה שאמר ולירושלים מבשר אתן, עכ"ל.‏ וּמִלְבַד מִזּוּ הָרְאָיָה שֶׁהֵבֵאתִי, הֲלֹא הוּא בְּפִירוּשׁ מְבוֹאָר בַּכָּתוּב {מלאכי ג}: הִנְנִי שׁוֹלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים, {ופירש המצודות שזהו מלך המשיח אשר עין כל אדם מצפה ומייחל לו ומבקש ביאתו}, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית {שהוא אליהו הנביא} אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר הוי'ה צְבָאוֹת":]
[ספר שומר אמונים מאמר הגאולה פ"י]
 

 

 

מעגל השנה

  • 1
  • 2
Prev Next

הרשמת חברים

"ישראל הם הקיום של כל העולמות"